ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף ח:
גמרא אתמר השוחט בסכין של נכרים רב אמר קולף ורבה בב"ח אמר מדיח מדאמר השוחט דיעבד כתב הרא"ש וכל הפוסקים דלכתחלה אסור ע"ס שיקלפנו דלמא מישתלי ועביד איסורא וכן לרבה בב"ח דווקא דיעבד ולא לכתחלה דלמא מישתלי ואף דבלא"ה הבשר צריך הדחה למליחה ולמ"ד לצלי לא בעי הדחה א"ש ולמ"ד אף לצלי בעי הדחה כתב הרשב"א ושאר פוסקים דמשום שמנונית צריך שפשוף גדול והנה מפני שראיתי כי רבה המבוכה ופירושים רבים אמרתי אבאר קצת ובי"ד סימן י' אבאר באורך ובכאן אכתוב כפי אשר יורוני מן השמים ואתחיל בפי' הלכה:
הפירוש הא' הוא פירש"י בשמעתין וכפי מה שהבין הר"ן דבריו בפרק כל הבשר דף קי"א ע"ב ואבאר הנה לפי דברי הר"ן סובר רש"י באמת דצונן אין מפליט כלל אגב דוחקא דסכינא ואם הסכין נקי אז א"צ הבשר הדחה והא דספכ"ה אמרי לה בעי הדחה משום דם בעין של הסכין ואמרי לה לא בעי הדחה דדם מתיבש על הסכין וכן חתך צונן מתפרך ונופל ולפ"ז השוחט בסכין של גוים ע"כ באין מקונח דאי במקונח יפה ומשום בלוע הוא א"כ מ"ט דמ"ד מדיח כיון דביה"ש צונן ואינו מפליט מה שבסכין אמאי צריך הדחה כלל אלא באינו נקי מיירי וזה שפי' רש"י בד"ה צונן ומיהו הדחה בעי דנתקנח בו שמנונית שא"א בדופני הסכין בלא שמנונית הרי בהדיא דמפרש לה באין הסכין נקי כמ"ש דאי במקונח מ"ט דמ"ד מדיח למ"ד ביה"ש צונן דאין מפליט הבלוע מן הסכין. דאי הוה פלט מן הסכין מכ"ש דכותלי ביה"ש הוה בולעין לפום סברא דהשתא וכפי שיטת הר"ן בכ"ה דף קי"א ע"ב ומסיק כאן בגמרא בג' אנפי או דפליג אי ביה"ש רותח או דכ"ע רותח אלא דמ"ד מדיח איירי דטרידי סימנים למפלט דם לא בלעי או דכ"ע צונן היינו שאין כח בחום ביה"ש לבלוע בכותלי ביה"ש כדי קליפה, אלא אגב דוחקא דסכינא וחם קצת סובר רב דבולע ורבה בב"ח פליג ופסק רש"י כרב דמחמיר ואיכא למימר דלרש"י אין הכי נמי דאין חום ביה"ש חזק כל כך להבליע בסכין או, להפליט ממנו כלל ובשיש טוח על פניו הוא דפסק הלכה כרב דמבליע מיהת בבשר שהוא רך. ובסכין טרפ' דפליגי בה רב אחא ורבינא והיינו בהכשרו דסכין במה נכשר לכתחלה לשחוט בו אח"כ ויש לפרש ג"כ בהנך תלתא גווני שמפרש לעיל בפלוגתא דרב ורבב"ח או דפליגי מ"ד בחמין והיינו הגעלה דביה"ש רותח ומבליע בסכין ומש"ה לא מהני הדחה בצונן ומ"ד מדיח דצונן הוא ולפ"ז פליגי אף לחתוך בה רותח אח"כ או דלכ"ע ביה"ש רותח פליגי אגב דטרידי למפלט דם ודווקא לשחוט בה מכאן ולהבא הוא דפליגי אבל לחתוך בה רותח כ"ע מודים דבעי הגעלה או דכ"ע ביה"ש צונן ומ"ד בחמין אגב דוחקא וחם קצת בולע כו' ופליגי נמי בלחתוך בה רותח אח"כ דשרי בהדחת צונן לחד מינייהו משום דלא בלע הסכין כלל וכאן פסק הגמרא הלכתא בצונן משום דלענין זה ביה"ש צונן וודאי דאין מבליע בסכין שהוא קשה וה"ה דאין מפליט מן הסכין שהוא קשה והא דאסר לעיל כרב משום איסור בעין שעל הסכין שאין מקונח יפה כמ"ש בד"ה צונן כו' והבאתיו בסמוך ולפי זה הא דאמר שמואל לקמן בפכ"ה דף קי"א ע"ב סכין ששחט בה אסור לחתוך רותח הכי הלכתא משום דם בעין שעל הסכין הוא ומש"ה פי' צונן אמרי לה בעי הדחה אצונן קאי ור"ל אי חתך צונן בסכין בלא הדחת הסכין אותו צונן בעי הדחה דאי אסכין גם לחתוך רותח מהני הדחת הסכין דאין חום ביה"ש מבליע בסכין וכמ"ש כאן דהלכתא בצונן ומ"ש רש"י וחד אמר בצונן קסבר ביה"ש צונן ולא בלע נתחמם היינו או דביה"ש צונן ומ"ד בחמין קסבר ביה"ש רותח או אגב דוחקא והא דלא פי' ג"כ דמ"ד בצונן מפני טרדת הסימנים חדא דמשמע מ"ד בצונן אף לחתוך בה רותח ועוד דמש"ה לא פירש כן דהא דמסיק והלכתא אפי' בצונן ולעיל לא פסק כן וע"כ כמו שחילק הוא ז"ל ואי מטעמא דטרדת הסימנים בוודאי אין חילוק בין הך דהכא ובין הא דלעיל ואמאי לא פסק ג"כ בהא דלעיל דמדיח אלא ודאי דהך אוקמתא הוא האמת או דפליגי אי ביה"ש רותח או אגב דוחקא כו' ואיך שהי' למ"ד בצונן דביה"ש צונן ולא בלע ג"כ אגב דוחקא ומש"ה פסק הלכתא כן ולעיל פסק לחומרא ג"כ דטרדת הסימנים אין מועיל לענין השמנונית ודווקא לגבי דם אמרינן איידי דטריד לא בלע דם ומש"ה בפכ"ה אמר אסור לחתוך רותח הא לשחוט שרי אף בלא קנוח כלל משום טרדת הסימנים והא דהוה אמר מתחלה למ"ד בצונן אגב דטרידי היינו משום שהם שופעין הרבה דם לא בלעי אפילו שמנונית וכה"ג גבי כבד אוסרת ואינה נאסרת בפכ"ה דף ק"י יע"ש ומיהו להלכה לא קיי"ל כן אלא דאסור בסכין של גוים ולפ"ז אי חילוק כלל בין סכין טריפה לשל גוים דבין בזה ובין בזה לכתחלה סגי בהדחת הסכין או בנעיצה עשרה פעמים וכמו שאבאר בתוס' ד"ה והלכתא אלא אי איתרמי דשחט בלא הדחת הסכין הלכה כרב דאמר קולף. וא"ש נמי הא דלא נקיט פלוגתא דרב אחא ורבינא בהכשרו דסכין לכתחלה בסכין של נכרים לרב בחמין או בליבון ולרבב"ח מדיח בצונן או נעיצה עכ"פ מהני אלא דכ"ע מודים דאם מדיח יפה או נעיצה עשרה פעמים עד שאין שום ממשות בעין עליו שרי לכ"ע דאין חום ביה"ש חזק להפליט הבלוע מן הסכין אלא בשוחט בה באין מקונח הואיל ובשר רך לבלוע בהא פליגי מ"ד קולף ומ"ד מדיח וכן רב אחא ורבינא פליגי לכתחלה בהכשרו דסכין מר סובר בהגעלה ומר סבר הדחה בצונן סגי ומיהו אי לא הודחה תחילה אפשר דכ"ע מודים לרב דקולף דלענין זה ביה"ש רותח שבשר רך הוא לבלוע מן בעין שעל הסכין ומיהו הוה מלי לפלוגי במקונחת יפה ושקט בה חד אמר קולף וחד אמר מדיח אלא דלא בעי הדחה אם הוא מקונח לפי שיטה זו והוה צריך להאריך ולכך אמר בקצרה סכין טריפה מה הכשירו דסתם סכין אין מקונח יפה או דבא לאשמעינן דסגי בהדחה דלא צריך נעיצה כמ"ש התוס' ד"ה והלכתא. והיינו אף לכתחלה סגי בהדחה וא"צ נעיצה ובי"ד סי' יו"ד אכתוב מזה ומ"ש רש"י לקמן בשמעתין אהא דמ"ד בחמין משום שמנונית דאיסורא אבל משום דם ליכא שהסכין קשה ואין דם נבלע בו רצה לומר דדם מישרק שריק במליחה בכלי מנוקב וה"ה הכא בחום ביה"ש דמשרק שריק וה"ה דהוה מצי לפרושי דמש"ה לא חייש אבליעת דם דאגב דטרידי למפלט דם דידהו בוודאי לא בלעי דמא ואפשר דכתב כן אף לחתוך רותח לא חיישינן לבליעת דם בסכין דדם משרק שריק, ולפי זה מ"ש רש"י בפכ"ה דף קי"א צונן אמרי לה בעי הדחה אצונן בלא"ה א"ש כפי הבנת הר"ן דא"נ שמואל הוה סבר כמ"ד ובכאן בחמין דחום ביה"ש חזק שמבליע בסכין וה"ה להפליט מן הסכין אפ"ה ע"כ אצונן קאי דאי אסכין אף לחתוך בה רותח סגי בהדחה מן דם שעל פניו דדם משרק שריק ואינו נבלע בסכין כמו במליחה בכלי מנוקב דשרי למלוח בה כמה פעמים ואף להניח בה רותח שרי דדמא משרק שריק בכלי מנוקב וה"ה בסכין ועיין י"ד סימן ס"ט וע"א ובפכ"ה בחדושנו מ"ש שם בעזה"י ואין צורך למ"ש הר"ן דמשום דפסקינן כאן כרבינא לקולא דבהדחה סגי דאף א"ת דלא סגי בהדחה מ"מ בסכין כשירה וודאי דסגי בהדחה וכמ"ש רש"י כאן דדמא משרק שריק ואף לחתוך בה רותח שרי בהדחה וכדכתיבנא:
הן אמת שדברי הר"ן ז"ל דפכ"ה נפלאו ממני ולא ידענא איך יאמר זאת דהא רש"י כתב שם בהדיא דף קי"א ד"ה סכין ששחט בה איידי דביה"ש רותח בולע הסכין וחוזר ופולט הרי בהדיא שפירש דברי שמואל אף בהדחה אסור מטעם דביה"ש רותח ובולע סכין וחוזר ופולט יראה בהדיא דלא משום דם בעין שעל פניו אסור לחתוך בה רותח ואעפ"י כן מותר לשחוט דאגב דטרידי למפלט לא בלעי דם והוכרח לזה משום דאסור משמע שאין לו תקנה כלל כמו בקערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח דלא מהני ודאי הדחה ה"ה כאן דלא. מהני הדחה ועיין בחדושי רשב"א שם ובשאר פוסקים וזה ע"כ מפני שסובר ביה"ש רותח הוא וה"ה דהו"מ לפרש אגב דוחקא דסכינא ואם קצת מבליע בסכין ומש"ה אסור אף בהדחה ומש"ה צריך לפרש צונן בעי הדחה אצונן קאי דומיא דאסור לחתוך רותח משמע ודאי אף בהדחה ה"ה צונן בעי הדחה אבשר קאי ומיהו אין זה דיוק דאימא דה"ק רותח אסור לחתוך אף בהדחה וצונן אמרי בעי הדחה ומשום אמרי לא בעי הדחה נקיט נמי בעי הדחה וה"ה דהו"מ לומר סגי בהדחה אלא משום אמרי לה לא בעי הדחה ועיין בתוס' ד"ה והלכתא שמפרשים כך צונן בעי הדחה ולרותח לא מהני הדחה יע"ש ואיך שיהי' מכל מקום מוכח דלא כדברי הר"ן ז"ל בדברי רש"י ז"ל וכדכתיבנא הפירוש הב' בדברי רש"י ז"ל והוא הנכון לדעתי דרב דאמר קולף הוא אפי' בהודח הסכין או נעיצה בקרקע קשה אפ"ה קולף דחום ביה"ש רותח ומפליט מן הסכין ומבליע בכותלי ביה"ש וכוותיה קיי"ל ומה שפי' למ"ד מדיח שהרי נתקנח בה שמנונית וא"א לדופני הסכין בלא שמנונית לאו משום דאי הוה מקונח הסכין אף הדחה לא צריך הבית השחיטה כיון דצונן הוא לא מפליט דהא בפכ"ה פירש"י צונן אמרי בעי הדחה קאי אבשר ואף שהודח הסכין צריך הבשר הדחה דומיא דאסור לחתוך רותח אף בהודח הסכין וע"ז קאי צונן כו' וגם מדאמר בעי הדחה ולא אמר סגי בהדחת הסכין כמ"ש בסמוך אלא דאבשר קאי דבצונן נמי פולט קצת וכמ"ש הריטב"א בפכ"ה וכמ"ש המגיני שלמה בכאן בתוס' ד"ה והלכתא יע"ש ואם נאמר דהלכה דבעי הדחה כמ"ש הפוסקים כא"ד דבעי הדחה לא היה צריך לכתוב דא"א בלא שמנונית בדופני הסכין דמשמע משום שומן בעין הוא י"ל דלרווחא דמלתא כתב כן דא"נ הלכה כא"ד לא בעי הדחה א"ש כאן א"נ דפי' כן דלא תקשה הא סתם כלים של נכרים אינם בני יומן כקושית התוס' בד"ה השוחט ולכך כתב דסתם סכין אין מקונח יפה ולא הוה נט"ל וכמ"ש הרשב"א בחדושיו ובת"ה ומש"ה צריך הדחה והא דלא פי' כן לרב י"ל דרש"י לשיטתי' שפי' בפסחים דף למ"ד ע"א דרב סובר נט"ל אסור יע"ש ד"ה אמר רב קדירות בפסח ישברו רב לטעמיה כו' ובחדושינו למס' פסחים אבאר בזה וא"כ לרב לא צריך לפרש כן אבל לרבה בב"ח דוחק לו לומר דסובר נט"ל אסור ולכך פי' דמשום טוח שעל פניו הוא אבל זה אינו דאדרבה לרב אי' היה מפרש כך הוא א"ש ולא לרבה בב"ח דלדידי' נט"ל נמי מיתוקמא והדחה בעינן דאף בצונן מפליט קצת לשיטת רש"י ז"ל בפכ"ה כמ"ש הריטב"א שם ובמגיני שלמה כאן דאף דנט"ל שרי דיעבד מ"מ מדיח הוה לכתחל' ונט"ל לא שרי לכתחלה ועיין מ"ש בתוס' ד"ה השוחט בסכין של נכרים הלכך מסתברא כמ"ש מקודם שפירש כן למ"ד לא בעי הדחה ולרווחא דמלתא כתב כן ורש"י אפשר דסובר כמ"ד בעי הדחה, ועיין מ"ש לקמן בסמוך בזה והא דאמר השוחט בסכין של נכרים ולא פליגי בהכשרו דסכין לרב בחמין או בליבון ועיין לעיל תוספות ד"ה שליבנה באור יע"ש ולרבה בב"ח מדיח או נעיצה ועיין בתוספות ד"ה והלכתא ובמ"ש שם בס"ד אה"נ דהוה מצי פליגי בכך דלרב לא מהני הדחה וצריך הגעלה דמ"מ מפליט הוא מה שבתוך הסכין דנהי שכתב רש"י לקמן ד"ה והלכתא שאין חום ביה"ש חזק להבליע בסכין מ"מ חזק הוא להפליט ממנו להבליע בכותלי ביה"ש וזה הפך סברת הרשב"א דלדידיה הסכין בולע מן בעין ע"י חום ביה"ש ואין מפליט ע"י חום ביה"ש וכמו שאבאר לקמן אי"ה ולרש"י הפך הוא דאין הסכין בולע ע"י חום ביה"ש ומפליט שפיר ע"י חום ביה"ש בסכין של נכרים שבלע הרבה מפליט ע"י חום ביה"ש ועיין מה שכתב התב"ש בסי' י' בס"ק י"א בד"ה אמנם יע"ש שכתב ג"כ לרש"י דמפליט ע"י חום ביה"ש ודייק לה מדכתב רש"י ד"ה והלכתא שהסכין אסורה ולא כתב שהטוח שעל הסכין אלא דכל הסכין אסורה ומפליט יע"ש והא דלא ניחא לי' לרש"י יותר לפרש כמ"ש הרשב"א דודאי סכין בולע מה שהוא בעין ע"י חום ביה"ש ואין מפליט מה שבלוע בתוכו ע"י חום ביה"ש וזה יותר נכון לכאורה ומש"ה לעיל בשחט בלא הדחה דאיכא בעין על הסכין ודאי דכותלי ביה"ש בולעין מכ"ש דסכין בדבר שהוא בעין ושאני הכי בפלוגתא דרב אחא ורבינא דפליגי בהכשרו דסכין ובודאי הלכה כמאן דמיקל כיון דהודח הסכין אין מפליט הבלוע ע"י חום ביה"ש יש לומר דרש"י לשיטתי' דהלכה כאמרי לה בעי הדחה לק' בפכ"ה ואבשר קאי ואף שצונן מפליט פורתא אגב דוחקא ובהדחה מיהא סגי וכמ"ש בשם הריטב"א ומגיני שלמה לעיל יע"ש וא"כ מ"ט פסקינן דסגי בצונן דמ"מ מפליט הוא אח"כ מה שבלוע בצונן ובעי צונן הדחה ואסר לכתחלה דלמא משתלי וכמתני' דב"ה צורר בשר וגבינה ובלבד שלא יהיו נוגעין ופריך וכי נוגעין מה הוה ומשני הדחה מיהא בעי וכמ"ש הפוסקים דאסור לכתחלה דלמא משתלי ומש"ה פי' דמש"ה פסקינן כאן דמדיח הסכין דאין הסכין בולע ע"י חום ביה"ש. אלא דקשה לפי זה איך אמר שמואל התם דאסור לחתוך רותח אף בהדחה וצונן הדחת בשר בעינן והא לא בלע כלל שוב ראיתי לרשב"א בכאן שהקשה קושי' זו על רש"י יע"ש ועוד הקשה אף אי ביה"ש רותח הא דם משרק שריק וצ"ל לרש"י דשמואל ליתא מכח הלכתא דכאן דאין חום ביה"ש מבליע בסכין של שחיטה ומכ"ש צונן דלא בעי הדחת בשר אבל בהא הלכתא כא"ד בעי הדחה היינו בסכין שבלע איסור ע"י רותח ע"י האש דצונן בעי הדחה וכדכתיבנא ועיין מ"ש לעיל ע"א בד"ה ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא שנבלע בסכין משמע דבצונן נמי מפליט קצת וכמ"ש הריטב"א בחדושיו בפכ"ה דף קי"א ע"ב יעוין שם היטב:
הפירוש הג' הוא פי' הרשב"א בחדושיו ובת"ה והוא דכאן מיירי בשוחט בסכין של גוים שאינו מקונח יפה ומשום טוח שעל פניו הוא דבעי קליפה ולא משום שפולט דחום ביה"ש אין חזק כ"כ להפליט הבלוע אלא מה שהוא בעין בולע ע"י חום ביה"ש בסכין וכ"ש בכותלי ביה"ש שבולעין מה שהוא בעין מסכין ע"י חום ביה"ש שהם רכים לבלוע יותר מן הסכין שהוא קשה ולפי זה רב ורבה בב"ח פליגי באינו מקונח יפה הא במקונח יפה שרי אף לרב דאין מפליט הבלוע ע"י חום ביה"ש ואף שכתב הרשב"א בחדושיו כאן בד"ה אתמר שני תירוצים על קושיתו וא"ת סתם כלים אינן בני יומן א' דמיירי בידוע שהוא בן יומא וא' משום שמנונית בעין י"ל דה"ק דמיירי שהוא בן יומא ואף את"ל דאף בעין שעל הברזל נפגם ונהי דבשאר כלים אין נפגם מה שהוא בעין אלא הבלוע בדופני הכלי שאני ברזל דמפגים אף הטוח שעל פניו שהוא בעין וכמ"ש לקמן י"ל דמיירי בסכין בן יומא ואח"כ חזר מזה ואמר דמיירי באין בן יומא ומה שהוא בעין אין נפגם אף בסכין דומיא דשאר כלים ועיין בחדושינו לקמן בד"ה סכין טריפ' ולפי זה רב ורבה בב"ח פליגי בדיעבד דלא הודח הסכין ונתקנח יפה לרב צריך קליפה כו' אבל לכתחלה לעשות תקנה לסכין כ"ע לא פליגי דדי בהדחה דאין מפליט מה שבלוע בסכין ובסכין טריפה דפליג בה רב אחא ורבינא בהכשרו דסכין אבל אי שחט בה בלא הדחה גם אידך מודה דצריך קליפה משום בעין שעל הסכין ובהכשרו דסכין פליגי מ"ד בחמין מחמיר יותר הוא בדבר זה מן פלוגתא דלעיל דאלו רב ורבה בב"ח מודים דהכא שרי ע"י הדחה ואיהו סובר דחום ביה"ש חזק אף להפליט הבלוע מן הסכין ולזה פסק הגמרא כאן והלכתא אפילו בצונן ולעיל לא פסק דאין חום ביה"ש חזק להפליט הבלוע אבל בעין מבליע הוא בסכין וכ"ש בביה"ש שהוא רך ולפי זה הא דשמואל בפכ"ה דף קי"א הלכתא הוא והדחה מיירי שהוא מלוכלך בדם אסור לחתוך רותח עד שיגעילנה דאף שידיחנה מ"מ הסכין בולע מן בעין וחוזר ופולט ברותח אבל לשחוט בה שרי דאין מפליט הבלוע א"נ אגב דטרידי סימנין למפלט לא בלעי דם והא דפריך למ"ד בחמין משום דבלע שמנונית דאיסורא אבל משום דם לא דאגב דטרידי לא בלעי ודווקא לשחוט שרי ולא לחתוך רותח וכמ"ש ובהא צונן אמרי' בעי הדחה פי' שם הרשב"א בחדושיו דאסכין קאי וכמ"ש התוס' כאן ד"ה והלכתא אבל הבשר א"צ הדחה אם הודח הסכין דאין מפליט מן הסכין כלום והא דמ"ד מדיח משום בעין ולא משום שמפליט הבלוע והא דכתב הרשב"א בתי' ראשון וי"ל דמיירי בידוע שהוא בן יומא היינו דהיה סובר אף הטוח שהוא בעין נפגם בברזל וכמ"ש בסמוך דאל"כ מ"ט דמ"ד מדיח ולמה צריך להדיח ביה"ש דאין לומר דסובר דאף בצונן מפליט מה שבלוע בסכין דא"כ אמאי לא פי' שם בפכ"ה אמרי בעי הדחה אבשר קאי וכפירש"י שם ועיין מה שאכתוב בתוס' ד"ה והלכתא אפי' בצונן ודע דאיכא למימר בבן יומא מפליט ואף שהסכין נקי ומ"ד מדיח דמ"מ מפליט קצת אף דביה"ש צונן לאו צונן גמור אלא חם קצת ובצונן גמור ודאי אין סברא שיפליט ומש"ה מיאן הרשב"א בפי' רש"י בפכ"ה ומ"מ היותר נכון כמ"ש בתחלה דלרשב"א אין חום ביה"ש מפליט כלל מה שבלוע וכמ"ש בחדושיו כאן בשמעתין בד"ה סכין טריפה ומש"ה מחלק בין סכין טריפה ובין סכין של נכרים דביה"ש אין מפליט הבלוע והא דכתב הטור, בסי' ק"ה דחום ביה"ש מפליט להרשב"א יעוין שם היטב היינו שמפליט מן בעין לסכין לבלוע בה ועיין בתב"ש סי' יו"ד מ"ש באורך:
הפירוש הד' הוא פירוש הרא"ש ז"ל בשמעתין וצריך לבאר דבריו כי היכי דלא לסתרו דבריו אהדדי וזה שהוא ל כתב דמיירי בידוע שהסכין בן יומא דסתם כלים אינן בן יומא ולא בעי לא קליפה ולא הדחה ויש לפרש בו פירוש א' דסובר דגם הטוח שעל פניו נפגם בברזל באין בן יומא כמ"ש משמרת הבית ובדק הבית דלא כמ"ש הרשב"א בחדושיו דבעין אין נפגם או דכתב כן בסכין נקי או דכמו דסתם כלים אין בני יומן ה"ה דהם נקיים ולזה כתב דמיירי בידוע שהוא בן יומו ומסתמא כל שהוא בן יומא אין מקונח ג"כ ומכל אלו הפירושים אין נראה לפרש בדבריו אלא הפי' הא' והוא דטוח שעל פניו נמי נפגם בברזל כו' כיון דמשהו הוה דאי בנקי מיירי א"כ מ"ט דמ"ד מדיח ביה"ש כיון דביה"ש צונן הוא דאין לומר דמ"מ פולט מהסכין ע"י דוחקא דסכינא כ"ש שהסימנין שהן רכין דבולעין והיה לאסור כ"ק דהא איהו ז"ל סובר לקמן בפכ"ה צונן בעי הדחה אסכין קאי דלא כרש"י ומסתמא אית ליה צונן בהדחה סגי דהיינו הדחת סכין דלא מפליט כלום מסכין ומסתברא דאית לי' כסברא החיצונה כל שאין ביה"ש בולע כ"ש שאין הסכין מפליט וכדכתיבנא גם פי' השני ושלישי לא מסתבר דא"כ אמאי לא אוקמי' באין ידוע שהוא בן יומא וידוע שיש טוח על פניו ובהא פליגי דלרב קולף כו' אלא ודאי משמע דבאין בן יומא גם הטוח שעל פניו נפגם ולהכי לא אשכח פתרי לאוקמיה אלא בידוע שהוא בן יומא וממ"ש דבאין בן יומא א"צ לא קליפה ולא הדחה ר"ל לרב קליפה ולרבה בב"ח הדחת ביה"ש תראה בפ"י דסבירא ליה ז"ל דבאין בן יומא א"צ הדחת ביה"ש ואף דנט"ל אסור לכתחלה זה הוה דיעבד מה שצריך להדיח שפשוף יתירא כמ"ש הפוסקים ז"ל וזה דלא כמ"ש הסמ"ג בדברי הר"מ ז"ל שפסק כרבה בב"ח דמוקי פלוגתייהו באין בן יומא ואפ"ה מדיח. דזה הוה לכתחלה והרא"ש מיאן בזה ועיין מ"ש לקמן על מ"ש בס' אשל אברהם על מ"ש הש"ך בי"ד סי' י' יע"ש ודוחק גדול לומר דה"ק דבאין בן יומא לא בעי קליפה דיעבד ולא הדחת סכין דלכתחלה ודאי הדחת סכין דבעינן דנט"ל לכתחלה אסור ומ"מ הדחה הוה מהני לסכין לכתחלה דסובר כמ"ש בפי' רש"י בפי' הא' דשאני הא דסכין טריפה שאין מבליע בסכין ולעיל משום טוח שעל פניו הוא דבעינן קולף דכותלי ביה"ש רכין ובולעין כ"ק מבעין אבל ודאי כמו שאין הסכין פולט ע"י חום ביה"ש כמו כן אינו מפליט, ע"י חומו והדחה מהני לסכין ומש"ה אי הוה אינו בן יומא לא הוה צריך לכתחלה אלא ע"ס שיקלפנו אח"כ דאי נמי מישתלי לאו איסור קעביד דנט"ל שרי דיעבד דאין זה סובל לפרש כלל דבריו כן וע"כ דסובר דאי חתך בסכין שאינו בן יומא אף הדחה א"צ ואם היינו אומרים דסתם כלים כמו שהן אין בן יומא כמו, כן הן נקיים ובבן יומא מסתמא אינן נקיים כמ"ש בספר. אשל אברהם בשמעתין הוה א"ש דלא בעי הדחה דמסתמא נקי הוא ואין מפליט מה שבלוע בסכין למ"ד ביה"ש צונן הוא כ"ש סכין שהוא קשה שאין מפליט מה שבתוכו לחוץ בצונן ומש"ה לא בעי הדחה ועיין:
והנה בהא דפסק הלכתא אפילו בצונן הביא דברי רש"י ממש ויש לפרש כמו לרש"י אמנם זה קשיא שכתב וזה לשונו והא דפליגי בסכין טריפה היינו לשחוט בה אבל לחתוך בה רותח אפי' שחט כשירה אסור כדאמרינן בפכ"ה כו' ואסכין קאי אבל לשחוט מותר דטרידי ומשרק עכ"ל צ"ע כיון דפסק הלכתא אפילו בצונן ואיתא נמי לדרב וכפירש"י דסכין קשה הוא לבלוע ולא בלע מחום ביה"ש ודאי דליתא לדשמואל התם דאמר אף בהודח הסכין אסור לחתוך רותח והא לא בלע הסכין מחום ביה"ש ומ"ש בלשחוט דפליגי ופסקינן נמי הלכתא דשרי ע"י הדחת הסכין וברותח אסור דאי משום דטרידי ולא בלעי שמנונית א"כ בסכין נכרים נמי ועוד דהא כתב טעמא כרש"י דאין הסכין בולע מחום ביה"ש והא ודאי קשיא ובשלמא להרשב"א איתא לכולהו לדרב משום בעין שעל הסכין מבליע בביה"ש אח"כ וסכין טריפה שהסכין בלע מבעין מ"מ אין מפליט הבלוע דחום ביה"ש אין עושה אלא שמבליע בעין ואסור לחתוך רותח דע"י רתיחה ממש מפליט הבלוע בסכין שבלע הסכין מבעין שמנונית טריפה או דם בכשירה אבל לרא"ש שכתב דברי רש"י ונהי דה"פ דלעיל איסור בעין הוא, מה שטוח על פני הסכין ואין מפליט ומבליע בסכין שהוא קשה מ"מ אמאי ברותח לא מהני הדחה. והיה נראה לומר דה"ק דודאי בפעם אחת ששחט טריפה אין חום ביה"ש חזק לבלוע בסכין ומש"ה שרי בהדחה אבל לחתוך רותח ירצה בסכין של שחיטה דהוה רגיל ותשמישו בכך ודאי דבולע ע"י חום ביה"ש כיון דתדיר הוא ומש"ה אסור לחתוך רותח בסכין של שחיטה משום שבולע שתשמישו תדיר ופלט ברותח משא"כ לשחוט ודאי דשרי דאי משום דם שבלע הסכין אפי' מלוכלך שרי דאגב דטרידי לא בלעי דם או דיוצא אגב מליחה או דמשריק שריק מצואר בהמה ואי משום טריפה אינו רגיל ובאקראי הוא ובפ"א אינו בולע משא"כ בסכין נכרים א פ"א אין מפליט ומבליע בסכין מ"מ כותלי ביה"ש דרכין הם בלעי אפילו בזימנא חדא ששחט בולעין בעין או כפי' השני שכתבנו ברש"י ז"ל דסכין שבלע הרבה והוה שבע פולט אף ע"י חום ביה"ש ועיין בתב"ש סימן יו"ד ס"ק י"א ד"ה אמנם יע"ש באורך ובהכי א"ש ההיא דכ"ה קי"א ע"ב דרותח אסור לחתוך דסכין בולע שתשמישו תדיר ובולע מדם ע"י חום ביה"ש וחילוק זה בין באקראי או רגיל בכך חילקו הפוסקים בכמה גווני ע"ש בסימן יו"ד באחרונים וה"נ בנ"ד ועיין בספר אשל אברהם מ"ש ג"כ לחלק בין אקראי במ"ש רש"י דשאני סכין שהוא קשה יע"ש. ואי קשיא אם כן דההיא דפרק כל הבשר איירי ברגיל דהיינו סכין של שחיטה ששוחט בה תמיד אם כן בצונן אמרי לה בעי הדחה ואסכין קאי כמ"ש הרא"ש בהדיא כאן ואמאי והא בעינן נעיצה עשרה פעמים בקרקע קשה כמו שחילק הרא"ש כאן בשמעתין דההיא דע"ז דף ע"ה דבעי נעיצה בצונן ברגיל בכך וכ"ת דהתם ע"י חום גמור ושאני ביה"ש הא כתב דמש"ה בסכין טריפה סגי בהדחה באקראי הוא משמע אי הוה רגיל בכך אף ע"י חום ביה"ש צריך נעיצה י"ל דשאני הכא דאיסורא משום שמנונית הוא דיש לחלק בין רגיל בכך או לאו אבל לענין דם דמשרק שריק מש"ה אף ברגיל בכך סגי בהדחה לחתוך בה צונן כיון דאין איסור אלא משום דם ומשרק שריק. ועיין תוס' ד"ה והלכתא ובי"ד סימן יו"ד בש"ך ס"ק ט"ו ויע"ש היטב. עוד י"ל דמ"ש רש"י וכן הרא"ש שהביא דברי רש"י דאין חום ביה"ש חזק לבלוע בסכין היינו דאין מבליע כ"כ הרבה בסכין אלא מעט ואין כח בחום ביה"ש לפלוט אותו המעט משא"כ לעיל בסכין טריפה שבלע ע"י רתיחת אש הרבה פולט הוא אח"כ בקל ע"י חום ביה"ש ואף בסכין נקי דינא הכי ומש"ה כתב שפיר דווקא לשחוט פליגי משום דאין חום ביה"ש מפליט מה שבלוע בסכין מעט מה שבלע ע"י חום ביה"ש משא"כ לעיל בסכין של נכרים וזה כפי' השני שכתבנו בדברי רש"י ז"ל. עיין בתב"ש סימן יו"ד ס"ק י"א בד"ה אמנם יע"ש באורך והא דכתב רש"י לא איתסר בבליעה זו אבשר קאי דאסכין הו"ל לומר דלא איתסרה ומיהו אח"כ כתב וקשה הוא לבלוע וברא"ש כתב וקשה הוא לבלוע יש ליישב שפיר כמ"ש ולפ"ז לשחוט שרי בסכין טריפה ולחתוך בה רותח אסור אף בשחט בה פ"א ואיתא לכולהו לדרב ולדרבינא לקולא ואיתא נמי להא דאמר שמואל בפרק כל הבשר דאסור לחתוך בה רותח וכמה שכתבנו כאן בזה:
עוד אבאר לך שמ"ש הרא"ש בשמעתין והא דפליגי אם מותר בסכין טריפה ע"י הדחה היינו לשחוט בה אבל לחתוך אסור מדכתב דפליגי משמע דלחתוך כ"ע מודים וליכא פלוגתא וסבירא להו דשמואל דאסור דנהי דביה"ש צונן הוא היינו שאין בולע אלא מעט ואותו מעט אין פולט ע"י חום ביה"ש וכמ"ש וא"כ קשה מ"ש בפכ"ה דאסור לחתוך רותח ולמ"ד ביה"ש רותח צריך הגעלה ולמ"ד ביה"ש צונן סגי בהדחה והא כאן כתב בפ"ק דלכ"ע דווקא לשחוט פליגי בה ולא לחתוך בה רותח והיינו מטעמא דכתיבנא או אפשר משום דמצטרף נמי טעמא דטרידי למ"ד בצונן ואיך שיהיה קשה ממ"ש שם למ"ש כאן ועיין בש"ך סימן יו"ד ס"ק י"ד ותבין כונתו והוא ז"ל כתב דברותח שרי דיעבד בלא הגעלה ולכתחלה צריך הגעלה ולא דיעבד ומיהו למ"ד רותח ממש צריך אף דיעבד הגעלה וז"ש הרא"ש שם בפכ"ה דלמ"ד בחמין דביה"ש רותח ואף דיעבד קאמר והא דכתב עוד שם בש"ך דבהמה טריפה ששחט בסכין דסגי בהדחה משום דזה הוה כדיעבד להגעיל בין כל בהמה ובהמה לא ידענא מה קשיא ליה דשאני לשחוט וכמ"ש לעיל בסמוך דחום ביה"ש אין מפליט כ"כ דבר מועט שנבלע בסכין משא"כ ברותח ע"י אש שהוא אסור כמ"ש ואולי שהוא ז"ל סובר ומפרש דלא תקשי מן סכין טריפה דלשחוט שרי בהדחה ולחתוך בה רותח צריך הגעלה לכתחלה ותי' דלחתוך לכתחלה צריך הגעלה לכתחלה לשיטתיה בסי' י' ס"ק י"ד ומש"ה לשחוט די בהדחה דהוה כדיעבד דאל"כ היה צריך בין כל בהמה להגעיל הסכין ומ"מ מדברי הרא"ש בשמעתין כאן משמע דלא נחית לזה לחלק בין שחיטה לרותח מטעם דהתם הוה לכתחלה וכאן דיעבד אלא כמ"ש לעיל לחלק בין שחיטה לרותח יע"ש והיינו דכתב הרא"ש דלא פליגי בלחתוך בה רותח יע"ש וכדכתיבנא:
עוד כתב הרא"ש בשמעתין וז"ל אבל לחתוך בה רותח אסור אפילו הדיחה דאף לחתוך צונן אמרי לה בעי הדחה ואמרי לה לא בעי הדחה אלא בליתא דפרסא ואסכין קאי עכ"ל הנה לכאור' יאמר בפירו' דהכי קאמר דע"כ לחתוך בה רותח לא מהני הדחה דלחתוך בה צונן אמרי דבעי הדחה הסכין ואי לחתוך רותח נמי מהני הדחה אין חילוק בין רותח לצונן אלא משמע דברותח לא מהני וכ' דאסכין קאי כפירש"י ז"ל דאבשר קאי אין הוכחה דברותח נמי מהני הדח' וה"ק כשחתך הבשר בלא הדחת הסכין אסור הרותח וצונן מהני הדחת בשר ולכך פי' דאסכין קאי ועיין שם בפכ"ה בר"ן שכתב דמש"ה פי' רש"י דאבשר קאי משום דלרותח נמי די בהדחת הסכין יע"ש וכבר בארנו לעיל דבריו ובחדושינו לקמן בפכ"ה אבל הש"ך ז"ל בסימן יו"ד ס"ק י"ו הקשה שלש קושיות חדא לדברי יש"ש בפכ"ה סימן נ"ט שכתב דצ"ל ברא"ש כאן ואמרי לה לא בעי, הדחה ולא בליתא דפרסא דא"כ למה נקיט הרא"ש כלל בליתא דפרסא כיון דפרסא והדחה חדא נינהו ועוד לאיזה צורך הזכיר הרא"ש ואמרי לא בעי הדחה דלית הלכתא כותייהו ועוד דבפכ"ה הוה למכתב זה דשם מקומו (ר"ל הא דצונן אמרי לה בעי הדחה ואמרי לה לא בעי הדחה ולא בליתא דפרסא הוה לכתבו שם בפכ"ה ולא כאן) אלא דרא"ש כתב ואסכין קאי והוקשה, לו מ"ט דמ"ד לא בעי הדחה משום דם בעין שעל הסכין ולכך כתב דאמרי לה סוברין דבליתא דפרסא מהני עכ"ל ותוכן כוונתו מפני שרא"ש פסק, מדיח וסגי הוצרך להביא הא דשמואל בפכ"ה דהלכתא הוא דלא סתרן אהדדי וכמ"ש לעיל וע"ז הוצרך להביא נמי דאסכין קאי דאי אבשר אין מוכרח משם דלרותח לא מהני הדחה אלא דמהני הדחה וכמ"ש הר"ן ז"ל לשיטתו בפי' רש"י בפכ"ה יע"ש ועי"ז הוצרך נמי להביא הא דאמרי לה לא בעי הדחה ולפרש דבריו הראשונים שלא תקשה עליו דאי אסכין מ"ט דמ"ד לא בעי הדחה הא יש טוח דם בעין שעל הסכין וכתב דלא"ד מהני בליתא דפרסא ולדידן לא מהני בליתא דפרסא כמ"ש הש"ך שם ולעולם דאסכין קאי דבעיא בא' משמע אסכין דאל"כ בעי הו"ל אלא דקשיא ממה נתחדש לו הקושיא בדברי עצמו יותר מן פירש"י דאבשר קאי אמאי לא בעי הדחה והא נתקנח דם בעין של הסכין בצונן וכן הקשה הר"ן ז"ל ותירץ דדם מיפרך ונופל ואיך שיהיה הקושיא יותר קשה בדברי רש"י ממה שקשה אם אסכין קאי ולפי מ"ש לעיל א"ש דלרש"י בפכ"ה ודאי נמי דמפרש אבשר קאי בעי הדחה מיירי דהסכין מקונח יפה ואפ"ה פולט בצונן קצת כמ"ש הריטב"א שם ובמגיני שלמה כאן תוס' ד"ה והלכתא והבאתיו לעיל וא"כ א"ש דצונן אמרי לא בעי הדחה דצונן אינו מפליט כלל אבל אי אסכין קאי קשה איך ס"ד דלא בעי הדחת הסכין ולזה כתב דבליתא פרסא מהני לא"ד ואין להקשות א"כ הדרא קושיא לדוכתיה דלמה לו להביא כאן אסכין קאי דא"נ אבשר ע"כ בהודח הסכין דאל"כ מ"ט דאמרי לה לא בעי הדחה י"ל דודאי הוצרך להביא הא דאסכין קאי דלשון בעיא בא' משמע אסכין כמ"ש הרשב"א בחדושיו והתוס' ד"ה והלכתא דאי לא הביא לא הוה ראיה כלל דאימא לרותח נמי מהני הדחה ואמרי בעי הדחה אבשר קאי ואי מ"ט דאמרי לא בעי הדחה הוא דבליתא דפרסא מהני לסכין וע"ז הוצרך לומר דגי' בעיא בא' הוא האמת וכיון שכן ע"כ דלרותח לא מהני הדחת סכין וכמ"ש הר"ן בפכ"ה יע"ש וכיון שהביא הא הוצרך לבאר דבריו מפני שלא יקשה עליו איך ס"ד דבעיא בא' הוא האמת ואסכין קאי א"כ מ"ט דמ"ד לא בעי הדחה לזה כתב דבליתא דפרסא מהני כו' ומיניה למד הש"ך ז"ל דינו דלאמרי בעי הדחה לא אהני בליתא דפרסא וחילק בין הא דסכין טריפה דסגי בליתא דפרסא ובין כין ששחט כשירה דלא מהני לצונן בליתא דפרסא דהתם לשחוט מהני טעמא דטרידי סימנין לפלוט מש"ה סגי בקנוח וצונן בעי הדחה דוקא ולא בליתא דפרסא. והא דלא חילק דסכין טריפה באקראי סגי בליתא דפרסא ולא בסכין ששוחט בה תמיד דמשמע ליה דלחתוך צונן אף בפ"א לא מהני אלא הדח' דווקא אבל אין לומר דהתם ע"כ בפ"א דאל"כ אמאי סגי בהדח' ולא נעיצה יפה בקרקע קשה דכבר כתבנו שאני התם דבלע שמנונית והתם בפכ"ה ליכא אלא דם כמ"ש התו' ד"ה והלכתא אפילו בצונן ועיין מ"ש לעיל מזה ויתר הדברים מה שיש לדקדק בדברי הפוסקים אבאר בי"ד סי' יו"ד:
הפירוש החמישי הוא פי' הרי"ף והר"מ ז"ל בפי"ז מהלכות מ"א והוא דסבירא להו דהא דפסקינן והלכתא אפילו בצונן הוא משום דביה"ש צונן ואין הסכין בולע מן הטריפה וה"ה שאין מפליט הבלוע מן הסכין ואין לחלק כלל בין סכין טריפה לסכין של עכו"ם ומש"ה אי איתא להא דפסקינן והלכתא אפי' בצונן ע"כ ליתא להא דרב דאמר לעיל קולף כיון דביה"ש צונן וסגי בהדחה בעלמא ה"ה שאין מפליט הבלוע מן הסכין ואפשר דה"ה בעין שעל הסכין א"צ קליפה ובהדחה סגי כיון דביה"ש צונן ולית להו הני חילוקין שכתב רש"י דהבשר רך לבלוע כו' ומש"ה הוצרך לפסוק הלכתא אפי' בצונן אף דבכ"מ דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כמאן דמיקל ועיין בריש כיצד צולין מ"מ הוצרך לפסוק כאן והלכתא משום דלא נימא דרב סובר כמאן דמחמיר דאמר קולף דביה"ש רותח ומש"ה פסק הלכתא בצונן וממילא אידחו לה הא דרב. ורי"ף ז"ל שכתב בפכ"ה צונן אמרי בעי הדחה אפשר דכרש"י סובר דאבשר קאי ומיהו מיירי בלא הודח הסכין דאי בהודח אף לרותח סגי או דשאני סימנין דטרודין מהני דלא בלעי וסגי בצונן וכן לא בעינן קולף ולעולם דסכין בולע מחום ביה"ש ומש"ה ברותח אסור אף בהדחה דהדר פליט לרותח וכל זה לרי"ף ז"ל איכא למימר דלשחוט אין חילוק כלל בין סכין טריפה לשל עכו"ם ומש"ה כדפסקינן הלכתא בצונן ע"כ ממילא אידחי ההיא דרב דאמר קולף והך דכ"ה או דלעולם סכין בולע מביה"ש אלא שאין מפליטין מן הסכין וה"ה שאין בולעין מן הסכין אף בעין שעל הסכין אגב דטרידי וסגי בהדחה לביה"ש או לסכין לכתחלה או דסובר כפי' רש"י ז"ל דבעיא הדחה אף בא' הוא אבשר ולא, אסכין או דאפשר דגירס' הרי"ף הנכונה בעי בלא א' ושם בדפוס א' ראיתי בפרק כ"ה ואין ראיה משם דאולי צ"ל בעי או דאין ראיה דאף באל"ף יש לפרש דאבשר קאי ומיהו במגיני שלמה בשמעתין כתב דגי' רש"י בעי בלא אל"ף יע"ש. אבל שיטת הר"מ ז"ל אי אפשר לפרש כך שהרי בפרק י"ז מהלכות אלו הלכה ז' כתב הלוקח סכין מן הנכרי ורצה לאכול בה חמין או לשחוט בה צריך ליבון או משחיזה ברחיים שחט בה קודם שיטהרנה מדיח ואם קלף הר"ז משובח ואילו לענין סכין טריפה פסק שם בהלכה ח' דדי אף לכתחלה בהדחת הסכין ואמאי לעיל כתב דמלבנה ונהי שהתם ע"י אור הוה כאן לחוש לכתחלה להגעיל את הסכין אלא ודאי דיש חילוק בין סכין נכרים שבלע הרבה ובין כאן וא"כ מנא ליה דהנך פסקי סתרי אהדדי ואימא דהלכתא כרב לגבי רבה בר בר חנה והלכתא נמי בסכין טריפה דסגי ליה בהדחה והלכתא נמי כוותיה דשמואל בפרק כל הבשר וכמ"ש:
הפירוש הששי הוא פי' ר"י בר מאיר שהביאו התוספות בשמעתין בד"ה אגב דוחקא דסכינא ואבאר. כי הוא ז"ל סובר דהא דאמר כ"ע ביה"ש צונן ומ"ד קולף אגב דוחקא דסכינא בלע היינו טוח שעל פני הסכין דסתם סכין אינו נקי ומש"ה הבשר שהוא רך בולע כ"ק מן בעין והא דפסקינן הלכתא מדיח בצונן בסכין טריפה ודאי הלכתא הוא דדוקא בשר שהוא רך בולע כ"ק מן בעין שעל הסכין אגב דוחקא דסכינא ובסכין טריפה קמיירי בהכשרו דסכין לכתחלה ומש"ה סגי בהדחה בצונן דודאי סכין לא בלע מביה"ש אגב דוחקא ואף בשר אין בולע מן הבלוע שבסכין אגב דוחקא והא דמצריך קליפה בשר שנקרו מן החלב משום חלב בעין הסכין בלע ע"י דואקא דסכינא כ"ק וכמו כן בשר שמביאין מן בית טבחים עכו"ם שחותכין בקופיץ שלהם שיש שמנונית דאיסור' בעין על הקופיץ מש"ה צריך כ"ק וההיא דכ"ה דף קי"א ע"ב הלכתא הוא דסכין ששחט בה אסור לחתוך רותח בלא הדחה משום דם בעין שעל הסכין אבל בהדחה שרי דסכין אין בולע מן דם דביה"ש צונן הוא ואגב דוחקא דסכינא לא מהני אלא בבשר שהוא רך לבלוע בולע ע"י דוחקא וכמ"ש בסמוך צונן אמרי לה בעי הדחה וסגי בכך ואף דהוא פסק דאגב דוחקא בולע בצונן לגמרי מדמצריך לקלוף הבשר שנקרו מן החלב וטעמא משום בעין שאני חלב דמפעפע ונדבק כ"ק בבשר אבל דם דמשרק שריק סגי בהדחת בשר ואבשר קאי דסגי בהדחה וכפירש"י לשם בפכ"ה אבל אין לומר דאה"נ דכפירש"י לשם דאבשר קאי והודח הסכין ואפ"ה אגב דוחק' מפליט ג"כ בצונן ובהדחה מיהא סגי דא"כ ברותח נמי ליסגי בהדחת הסכין כיון דהוא סובר ביה"ש צונן וע"י דוחק' בולע מן בעין ולא מן בלוע והסכין שהוא קשה אין בולע דאל"כ אמאי פסק הלכת' בצונן בסכין טריפה דהא עכ"פ הדחת הבשר בעינן אח"כ אלא כמ"ש. והנה מה דפסק ר"י בר מאיר דצריך לקלוף הבשר אחר ניקור דאגב דוחקא בולע נראה לי משום דסובר דהל' כרב לגבי רבה בב"ח וכמ"ש הפוסקים והרשב"א בחידושיו דרבה בב"ח הוה כתלמיד לגבי רב יע"ש וא"כ ע"כ טעמא דאגב דוחקא בלע הוא העיקר דאין לומר משום דביה"ש רותח גמור הוא כמ"ש בלשון ראשון דפליגי אי ביה"ש רותח או צונן או דכ"ע רותח ומ"ד מדיח דאגב דטרידי למפלט לא בלע קשה א"כ אמאי פסק הלכתא בסכין טריפה דמדיח ודי בכך והא ודאי הלכה כרב דביה"ש רותח וסימנין בלעי דאע"ג דטרידי היינו דלא בלעי דם אבל שמנונית בלעי סגי בסכין טריפה בהדחה דהא ודאי כיון דביה"ש רותח אין לחלק בין בשר שהוא רך ובין סכין שקשה כמו שחילק רש"י ז"ל בד"ה והלכתא דמ"ש כאן דביה"ש רותח ודאי מפליט ומבליע אף בסכין אלא ודאי דביה"ש צונן ובצונן נמי אגב דוחקא בלע הבשר שהוא רך מן בעין שעל הסכין ומש"ה בסכין טריפה בהכשרו דסכין ודאי במדיח סגי כיון דלית בעין על הסכין מפליט בצונן וה"ה בסכין של עכו"ם אי הוה מקונח יפה הוה שרי ופליגי באין מקונח לומר בקולף והלכה כוותיה מטעמא דבשר בולע אגב דוחקא כ"ק ובפכ"ה סכין ששחט אסור לחתוך רותח בלא הדחה ולשחוט שרי אף בלא הדחה איידי דטרידי לא בלעי דם ולחתוך בה צונן אמרי בעי הדחת הבשר ואמרי לא בעי דדם מיפרך ונופל וכמ"ש הר"ן ז"ל שם כפי הבנתו בדברי רש"י לשם והלכתא דהדחה בעי וסגי בכך משום דדם משרק שריק ואינו נבלע כי דוחקא כ"כ בצונן להצריך כ"ק ובזה נמי הא, דאמר סכין טריפה ח"א בחמין וח"א בצונן ע"כ דפליגי למר ביה"ש רותח ולמר ביה"ש צונן דאי הוה ביה"ש צונן כ"ע מודים דסגי בצונן דנהי דבשר מן בעין בולע שהוא רך אבל הסכין שהוא קשה אין בולע אף מן בעין ומש"ה והלכתא בצונן משום דביה"ש צונן הוא וסגי ליה לסכין בהדחה צונן ומסיק כן להלכה וכמ"ש:
ומה שהקשו התוספות מפכ"ה קי"א ע"ב צנון שחתכו בסכין כו' דאגב חורפא בלע הא דוחקא דסכינא לחוד לא מהני אומר אני דיש ליישב בב' פנים או דמיירי בסכין מקונח יפה ומש"ה אגב חורפא מפליט הסכין ובלע צנון הא בשאר צונן אין מפליט מן הסכין לבשר וכמ"ש בסמוך או יאמר צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכלו כולו בכותח ולא מהני ביה כ"ק דדמי לקורט של חלתית דאמרינן דף ל"ט ע"א דאסור כולו וה"ה בצנון ועיין בי"ד סי' צ"ה וצ"ו מדין צנון שחתכו בסכין בשר או איסור יע"ש וא"כ אין ראיה לסתור דברי ר"י בר מאיר ז"ל אבל התו' לשיטתייהו בכל אלה ולכן ראיותיה' חזקות וכמו שאבאר כי התו' סוברין הא דאמר בפכ"ה צונן אמרי בעי הדחה אסכין קאי וא"כ בהכרח דלרותח לא מהני הדחה וכמ"ש כולן בזה וע"כ משום דסכין בלע דם מביה"ש ואי ס"ד דאף בצונן גמור בולע על ידי דוחקא א"כ שמעינן נמי דאף שהסכין קשה בולע דם אגב דוחקא כיון דסבירא לן להלכה דביה"ש צונן ואמאי סגי בסכין טריפ' בהדחה והא בלע שמנוני' מכ"ש דדם דמשרק שריק בולע כ"ש שמנונית אלא ודאי דלית' כלל וגם לא מוכח מכאן דדוקא בחם קצת ודוחקא בולע ולא צונן לגמרי וא"צ לקלוף בשר לאחר שנקרו מן חלב כו'. וכן הביאו ראיה מפכ"ה קי"א ע"ב דוקא צנון שהוא דבר חריף בולע ע"י דוחקא דאין לומר דהתם במקונח יפה דא"כ אמאי אסור לאוכלו בכותח והא הוה נ"ט בר נ"ט דהיתר' דהתוספות לשיטתם שם שכתבו ד"ה הלכת' דגים שעלו בקערה דנתבשלו שרי וה"ה וכ"ש חורפא דצנון דלא עדיף מנתבשלו יע"ש היטב וע"כ בסכין שאין נקי מיירי ומשום טוח שעל נסכין דבלע מן בעין ולא הוה נ"ט בר נ"ט אלא ממשו של איסור וא"כ מאי ארי' צנון כל דבר צונן נמי אלא דאין בולע ע"י דוחקא דסכינא אלא ביה"ש שחם קצת ודוחקא בולע ובהכי א"ש דקאמר לאימת בלע לכי חיימ' כמ"ש התוס' בעצמם דווקא חם קצת ודוחקא בולע ולא בצונן גמור דאין בולע וגם הא דאמר צנון שחתכו בסכין של בשר אסור היינו כ"ק ולא כולו גם כדי נטילה לא בעינן ומש"ה הוקשה להם שפיר דמאי איריא צנון אפי' כל מילי נמי אלא ש"מ דוקא צנון אגב חורפא ודוחקא ועיין מ"ש בתו' בד"ה אגב דוחקא דסכינא יע"ש ועיין בע"ז דף ל"ט ע"א:
וכיון שבררנו באורך שיטת כ"א ואחד בעזה"י וסלקנו כל יתידות הדרכים והרמנו כל מכשול מעתה אתחיל בפי' הלכה הזאת:
בפירש"י בד"ה צונן כלומר אין חום ביה"ש חזק לבלוע כו' שא"א לדופני הסכין בלא שמנונית עכ"ל כתב כלומר אין חזק משום דודאי ביה"ש חם קצת אלא דאין חזק לבלוע דאין היד סולדת בו ומ"ד רותח סבר דטבע ביה"ש לבלוע אף בחום כל דהו דאלו בחמי האור בעינן היד סולדת בו וביה"ש אין היד סולדת בו ולאו במציאות פליגי דלמר ביה"ש רותח ולמר צונן דנחזי אנן אי רותח אי צונן אלא דלרב קי"ל דטבע חום ביה"ש לבלוע בחמימות דידיה ועיין בחדושי רשב"א שכתב כה"ג בשם רבו נרו יע"ש. ומ"ש שא"א בלא שמנונית בדופני הסכין והיינו טוח שעל פניו י"ל דאף דסבירא ליה דצונן מפליט מיהא מסכין וכמ"ש בפכ"ה קי"א ע"ב אמרי בעי הדחה ואבשר קאי וכמ"ש הריטב"א שם ומגיני שלמה בכאן דאף דהודח הסכין מפליט בצונן ובהדחה מיהא סגי לבשר מ"מ פי' כן לרווחא דמלתא דא"נ לאמרי התם לא. בעי הדחה מ"מ משום שמנונית בעין בעי הדחה לביה"ש או דקשיא ליה דסתם סכין אין בן יומא והוה נט"ל וכרב לא רצה לפרש דאיהו ס"ל נט"ל אסור כמ"ש בפסחים אהא דקדירות בפסח ישברו ורבה בב"ח משמע דסבירא ליה כהלכתא דנט"ל שרי וסובר נמי דהדחה לא בעי כמו שסובר הרא"ש דאי בסתם סכין הדחה לא בעי דדיעבד הוא ונראה יותר כמ"ש בתחלה ובד"ה דוחקא דסכין כו' וכיון דלא אפסקא הלכתא ואיסור תורה עבדינן לחומרא ומיהו השוחט קאמר דיעבד עכ"ל יש לפרש קישור לשון רש"י ז"ל דלא תימא בסתם סכין איירי מדלא פי' בבן יומא איירי מסתמא בסתם סכין איירי וגם הטוח שעל הסכין פגום הוא באינו בן יומא דברזל מפגים מעט טוח שעל הסכין וכסברת הפוסקים שסוברים לפרש כן בדברי רא"ש ז"ל ועיין בט"ז וש"ך וב"ח בסימן יו"ד ובה' ומשמרת הבית יע"ש באורך והנה בין רב ובין רבה בב"ח סבירא להו דנט"ל שרי אלא דלכתחלה מיהא אסור ומש"ה סובר רב קולף ולאו לעיכובא אלא לכתחלה ואה"נ דאי בשלו אח"כ אין אוסר השאר וכדי קליפה חשיב לכתחלה דדבר מועט הוא כקליפת השום וכ"ש רבה בב"ח דמדיח דהוה לכתחלה ומנא אמינא לה דכ"ק הוה לכתחלה ואף בנט"ל קולף דהוה דבר מועט ממ"ש הסמ"ג והביאו בס' אשל אברהם בשמעתין כאן ליישב מ"ש הר"מ ז"ל מדיח ואם קלף הר"ז משובח דבאין בן יומא פליגי רב ורבה בב"ח ואנן קיי"ל דנט"ל שרי עכ"ל ומשמע מפשט לשונו שמ"ש הר"מ ואם קלף הר"ז משובח אף בסתם סכין איירי ואפ"ה אם קלף הר"ז משובח והיינו משום דקליפה הוא דבר מועט כקליפת השום והוה לכתחלה ולפ"ז אף אנו נאמר דאפשר דכ"ע סבירא להו דנט"ל שרי אלא דרב דאמר קולף דהוה כלכתחלה ולאו הפסד הוא דהוה דבר מועט ורבה בב"ח אמר מדיח דביה"ש צונן או כאינך אוקמתא ולפ"ז הוה לן למיפסק כמאן דמיקל כיון דהוא בשל סופרים דנט"ל שרי ואף לכתחלה לישרי ולזה כתב דע"כ איסור תורה הוה ומש"ה הלכה כמאן דמחמיר דאי דנט"ל א"כ אמאי אמר השוחט דיעבד ולא לכתחלה ע"ס שיקלפנו דא"נ מישתלי לאו איסורא קאכיל דנט"ל שרי דיעבד וכמ"ש הפוסקים כאן אלא וודאי דטוח שעל הסכין אין נפגם ומש"ה הלכ' כמאן דמחמיר דהוה איסור תורה ויותר נראה לפרש כמ"ש בס' אשל אברהם כה"ג דרב דאמר קולף הוא למצוה מן המובחר ודיעבד סגי בלא קליפה כלל ולא הדחה ואפשר דסובר רש"י דא"נ צריך כ"ק לכתחלה דנט"ל לכתחלה אסור מ"מ הוה גזירה לגזירה ושרי לכתחלה ע"ס שיקלפנו אח"כ אלא דכבר כתבנו דרש"י סובר דרב סובר נט"ל מן התורה אסור ואין זה מוכרח דאפשר דמדרבנן סובר דאסור ומש"ה לא הוה גזרינן לכתחלה דלמא מישתלי דהוה גזיר' לגזירה וכמ"ש ובי"ד סי' יו"ד אבאר בסתם סכין אי גזרינן לכתחלה ועיין ביש"ש בסי' י"א יע"ש:
ובד"ה סכין טריפה ששחט בה טריפה משום דיש לפרש סכין של ישראל שהיא טריפה והא דלא פליגי בסכין של גוים דהתם שרי לכתחלה ע"ס שיקלפנו דא"נ מישתלי לאו איסורא קעביד דסבירא להו נט"ל שרי וסתם כלי עכו"ם אין בן יומא משא"כ בסכין ישראל די"א דלא אמרינן בישראל סתם כלים אינן בן יומא ועיין בי"ד סי' קכ"ב סעיף ז' יע"ש ובט"ז שם ומש"ה אין תקנה אם לא ע"י הגעלה תחלה ולזה כ' רש"י שאינו כן דאל"כ אמאי פסקינן הלכה בצונן דהא קיי"ל הלכה כרב לעיל היכא שהסכין בלע ע"י חמי אור אף שהוא מקונח יפה פולט ע"י חום ביה"ש וכמ"ש לעיל בפי' שני של רש"י וכמ"ש התב"ש בסי' יו"ד בד"ה אמנם יע"ש באורך:
ובד"ה והלכתא כו' שהסכין קשה הוא אבל לעיל לא פסק מפני שהסכין אסורה והבשר רך לבלוע כבר הארכנו בזה דיש לפרש דשאני לעיל שיש טוח בעין על הסכין ובשר רך לבלוע או אף באין בעין אסור מפני שבלע הרבה ע"י רתיחת אש ופלט לביה"ש וזה נראה מדכתב שהסכין אסורה משמע שגוף הסכין ולא משום טוח שעל פניו ועיין בתב"ש בסי' יו"ד ד"ה אמנם והבאתיו בסמוך ובתו' ד"ה השוחט בסכין של נכרים כו' צ"ל שיודעין כו' דאל"כ אמאי קולף לרב עכ"ל לא הוקשה להם אלא לרב דנט"ל שרי דיעבד וזה הוה דיעבד אבל לרבה בב"ח דאמר מדיח לא קשיא דהוה לכתחלה ונט"ל אסור לכתחלה וכבר בארנו באורך ויש לפרש דבריהם דאי באין בן יומא אף הטוח נפגם אלא בבן יומא ומשום טוח ומש"ה א"ש מאן דאמר מדיח דאל"ה אמאי צריך הדחה דדוחק לומר שהם סוברים דפולט מן הסכין ואפ"ה די בהדחה כיון שהם מפרשים בפכ"ה בעיא הדחה אסכין וכמ"ש בד"ה והלכתא א"כ ודאי סברא חיצונה היא דאם יש כח להפליט מן הסכין כ"ש להבליע בבשר שהוא רך וממ"נ או דאף הדחה א"צ או דלא סגי בהדחה אלא דיראה לפרש כמ"ש ועיין בע"ז דף ס"ח ע"א בתו' ד"ה אמר רבא הלכתא שי"ל דבריהם עם מ"ש כאן:
בא"ד וטעם לפגם דקאמר היינו שאין בני יומן כו' דא"כ קשי' מתני' דהתם כו' עכ"ל ר"ל הא דהתירו רבי משום דסתם כלים אינן בני יומא וסבר נט"ל שרי דיעבד ומתני' הוה אסרה משום דסברה נט"ל אסור והא דקתני שם בסיפא דף ל"ט ע"ב דבש של גוים שרי וקאמר אי משום עירובא יין משרי שרי ואי משום גיעולי גוים נט"ל שרי ואמאי אסרו בשמן מעיקרא אלא דשאני שמנונית בדבש דפוגם בו מעיקרא ומש"ה שרי משא"כ בשמן דזילפתן של כלים בבן יומא נ"ט לשבח בשמן גזרו שאין בן יומא אטו בן יומא ואף דיעבד אסור ואי הוה אמרינן דסתם כלים בן יומא הן ורבי דהתיר שמן אח"כ היינו דבשר בשמן נט"ל א"כ קשיא מתני' דאמאי שמן אסור ודבש מותר ועיין בע"ז דף ל"ו ע"א בתו' בד"ה בשלמ' דלא נחתי לחלק כמו שחילקו הכא ובחדושינו לי"ד בסי' ק"ג אבאר בעזה"י:
ובד"ה אגב דוחקא כו' תדע מדדייקינן בסמוך כו' דאגב חורפא דצנון פלט הסכין ובלע צנון עכ"ל כבר כתבנו באורך דר"י בר מאיר סובר דרב אחא ורבינא פליגי מ"ד בחמין קסבר ביה"ש רותח ומ"ד בצונן קסבר ביה"ש צונן ומש"ה בשחט כשירה א"ש ההיא שעתא היתרא דביה"ש רותח אינו אלא לבסוף דע"כ לא פליגי לעיל ואמרינן מ"ד קולף אגב דוחקא דסכינא אף דצונן משום בעין שעל הסכין אבל לפלוט מן הסכין סובר דליכא למ"ד אי ביה"ש צונן שאין הסכין פולט שהוא, קשה ומ"ש ראיה מצנון כבר כתבנו שאין ראי' או דהתם בנאסר כולו או בסכין נקי מיירי ובנקי מודה הר"י בר מאיר שהסכין שהוא קשה אין פולט, אגב דוחקא כ"א בחורפא דווקא ומה שסיימו שפלט הסכין ובלע צנון משמע מדבריהם דבסכין נקי איירי ובפכ"ה יראה מדבריהם דבסכין נקי הוה נ"ט בר נ"ט יע"ש ואולי מלת פלט לאו דוקא הוא אלא שמנונית בעין שעל הסכין דלא הוה נ"ט בר נ"ט יע"ש:
ובד"ה סכין טריפה כו' לכ"ע בצונן כו' אסור לחתוך בה רותח עכ"ל מדברי תו' משמע להדיא דאף לשחוט צריך הדחה או בליתא דפרסא בין כל בהמה כשירה ג"כ ומ"ש אח"כ בסמוך אע"פ שמלוכלך בדם הרבה ר"ל והיה לנו לחוש שיבלע הסכין מדם ויפלוט אח"כ בבשר כמו דאסור לחתוך רותח מטעם שבלע הסכין מדם ואפי' הדחה לא מהני והא דכתבו הרבה משום דקיי"ל דם משרק שריק בכל מנוקב במליחה וכאן דאסור משום דיש דם הרבה בולע הסכין וא"כ לשחוט נמי ותירצו דטרידי סימנים כו' ואפ"ה לדם בעין שעל הסכין לא מהני טעם דטרידי ומכ"ש דלא מהני ככ"פ בדם בעין ועיין בי"ד סי' ס"ט וע"א יע"ש ויש עוד לפרש דהוקש' להם אמאי סגי הדחה והא בעי נעיצה יפה בקרקע קשה כיון דמלוכלך בדם הרבה ותשמישו תדיר לא מהני הדחה וכמ"ש אח"כ ד"ה והלכתא ולא נחתי לחלק בכאן אם משרק שריק וההיא דכ"ה יתרץ דשחט בה פ"א ומש"ה שרי לשחוט ולאו בנעיצה מיירי ולר"ת הוא דהוכרחו לפרש ולקמן דיש לחלק בין דם דשריק אבל לפי תירוצם ראשון שם מיירי בשחט בה פ"א ומש"ה לחתוך בה צונן סגי בהדחה ומש"ה כתבו דלשחוט בסכין ששחט בה כשירות הרבה ודאי שרי על ידי הדחה ולא צריך נעיצה דשאני סמנין דטרידי ולא כ"כ דם מבעין ומש"ה לא בעי נעיצה כן יש לפרש דבריהם ועיין ביש"ש סימן י"ב כאן בפרקין ובתב"ש בבכ"ש בשמעתין מ"ש בזה ועיין ברא"ש שלא הביא דצריך הדחה לשחוט אח"כ ועיין ביו"ד סי' י' יע"ש ובחדושינו שם עוד אבאר מזה בעזה"י:
ובד"ה הלכתא אפי' בצונן כו' דהכי באקראי בעלמא הי' ור"ת פי' כו' אלמ' קסבר ביה"ש רותח ואפ"ה לא בעי נעיצה עכ"ל. לכאורה משמע דהאי פיסקא דכ"ה א"א לקיים אם לא ביה"ש רותח מדלא מהני הדחה לסכין וכאן דאמר דמהני הדחה דפסק הלכתא בצונן משום דביה"ש צונן ולפ"ז ליתא דשמואל בפכ"ה מקמי הך דשמעתין והא התוס' בשמעתין בד"ה סכין טריפה פסקו דאסור לחתוך רותח ואין לומר התם בשחט הרבה פעמים והכא באקראי ומש"ה סגי בהדחה דא"כ אמאי סגי בהדחה והא נעיצה בעי בתדיר וע"כ התם בפ"א ששחט בה לפי סברתם ועיין מהר"מ מלובלין כאן. והנה י"ל דאיתא להא דכ"ה וסכין בולע מבעין ואין מפליט הבלוע מחום ביה"ש כמ"ש הרשב"א בחדושיו ובת"ה ומש"ה לחתוך אסור דפולט ולשחוט סגי בהדחה דחום ביה"ש אין מפליט בלוע ולעולם ביה"ש רותח הוא שבולע מן בעין סכין שהוא קשה וכ"ש כותלי ביה"ש דרכין הן אבל ר"ת שאמר ביה"ש צונן הוקשה להם מכ"ה ואי משום הא לאו קושיא הוא על ר"ת ז"ל דהוא ס"ל ביה"ש צונן היינו שאין בו כח אלא עם דוחקא דסכינא וכלישנא דאמר דכ"ע ביה"ש כולן היינו חם קצת ופסק והלכתא אפי' בצונן דכיון דאגב דוחקא דסכינא בלע סכין מבעין סגי בהדחה דע"י חם קצת ודוחקא דסכינא אין כח להפליט בלוע שבסכין וסכין של גוים בטוח שעל פניו מיירי ובולעין דופני ביה"ש מבעין וזה כסברת הרשב"א ז"ל בחדושיו ולחתוך רותח ודאי אסור דפולט מה שבלע ע"י דוחקא מבעין דהיינו דם בעין ומש"ה סגי לצונן בהדחה וגם כאן פסק והלכתא בצונן ולא בעי נעיצה דביה"ש צונן הוא משא"כ אי הוה רותח גמור וודאי דאף לחתוך צונן לא סגי בהדחה וה"ה לשחוט דלא סגי אלא בהגעלה דס"ל אי רותח היינו רותח גמור ומפליט ומבליע כמו כל חמין ואף מן בלוע הוא מפליט ולית ליה אגב דטרידי לענין שמנונית וכמ"ש:
ודע שמ"ש תו' דלא כפירש"י דאבשר קאי היה נראה לפרש דהא דפי' כן ולא פי' דאסכין קאי משום דסביר' ליה דהא דאמר סתם סכין ששחט בה משמע הרבה פעמים וכסתם סכין של שחיטה או דע"כ בשחט בה הרבה פעמים דאל"כ אלא פ"א אמאי אסור לחתוך רותח ואפי' הדחה לא מהני אי אסכין קאי ועוד בלא"ה אסור דומי' דקערה שמלח בה בשר דלא מהני הדחה וכמ"ש הפוסקים והרשב"א בחדושיו שם בכ"ה ואמאי הא פסקינן כאן דסכין טריפה מהני הדחה ולא סובר החילוק שביה"ש לא מפליט הבלוע אבל מבליע בעין אלא אי מבליע ג"כ מפליט דלא כסברת הרשב"א ושאני כאן דהוה באקראי בפ"א ומש"ה אין מבליע וכותלי ביה"ש דרכין מבליע שפיר בפ"א והך דכ"ה ע"ב בסכין ששחט בה הרבה פעמים וכמה בהמות זה אחר זה ושפיר מבליע בסכין או דבפ"א בולע דבר מועט ואין בו כח לפלוט כו' ולפ"ז בעיא הדחה אבשר ולא אסכין קאי דלא מהני ליה הדחה לסכין אלא נעיצה י"פ בקרקע קשה דרגיל להשתמש תדיר וכההיא דע"ז דסכין בעי נעיצה:
בא"ד וי"ל שאני התם דליכא איסורא אלא משום דם ולא בלע כו' או צונן בלא הדחה או קנוח לאמרי לה דלא בעי הדחה משו' שיש רוב דם על הסכין כמו כבדא עכ"ל הנה מ"ש דלא בלע דם דמשרק שריק מלת בלע לא יתישב שפיר דהא משום דם בעין שעל פני הסכין הוא והוה להו למימר דלא נדבק כ"כ על פני הסכין דדם שריק ומש"ה די בהדחה ולא בנעיצה ואולי שהתוס' סוברי' דנעיצה מהני להפליט מה שבקליפת הסכין וזה דעת הפרישה אליבא דרשב"א בי"ד סי' יו"ד והביאו הט"ז והש"ך דבריו יע"ש ומש"ה סובר ר"ת דרותח שבלע הרבה צריך נעיצה להפליט מקליפת הסכין ושאני דם דשריק ולא בלע הרבה ומש"ה לחתוך צונן שרי בהדחה ולא נעיצה. ומ"ש עוד דלחתוך בה צונן צריך הדחה או קנוח לאמרי לה לא בעי הדחה משום דאי אסכין קאי כמ"ש התו' ודאי טעמא דאמרי לה לא בעי הדחה אלא קנוח דא"א להתיר בלא קנוח משום שיש דם בעין על פני הסכין מבחוץ וכמ"ש הרא"ש בשמעתין לאמרי לא בעי הדחה אלא בליתא דפרסא וכמ"ש הש"ך בסי' י' ס"ק י"ד יע"ש ומיהו אין זה מוכרח דאיכא למימר דהתוספת כהר"ן בפכ"ה סבירא להו לאמרי לא בעי הדחה ולא בליתא דפרסא אלא קנוח כל דהו וכמ"ש היש"ש בפכ"ה בסי' נ"ט יע"ש וכן נראה מדסתמו דבריהם בזה ומ"ש שיש רוב דם על הסכין הוא טעם למה לחתוך רותח לא מהני הדחה דאי דבלע הסכין הא דם משרק שריק וע"ז כתבו דשאני דם ביה"ש שהוא הרבה מאוד ודם בעין ומש"ה בלע הסכין וצריך הגעלה לחתוך רותח ולצונן סגי בהדחה ולא צריך נעיצה דדם שריק ונופל שפיר ע"י הדחה והדחה בעי מפני דם בעין שעל הסכין ואף אי שריק היינו שלא יבלע אבל ודאי צריך הדחה מפני דם בעין שעליו אלא כמ"ש דהוא טעם לרותח למה צריך הגעלה ומש"ה בחתך בסכין צלי אצל האש דשרי כמבואר בי"ד סי' ע"ו יעוין שם וכאן אסור היינו טעמא מפני רוב דם בעין ובולע הסכין ממנו וכדכתיבנא:
גמרא ולמ"ד בחמין כו' דהיתרא נמי בלע אמ"ה לאימת קא בלע לכי חיימא ההיא שעתא היתרא הוה עיין ברשב"א דה"ה למ"ד בצונן נמי קשה דהיתרא נמי ליבעי הדחה משום אמ"ה יע"ש ולשיטת רש"י דפי' אבל אבליעת דם לא חייש דסכין קשה הוא ולא סובר דטרידי למפלט דם כנראה לכאורה מדבריו ודאי למ"ד בצונן לאו דווקא סכין טריפה אלא ה"ה כשירה וה"ה למ"ש התוספות בד"ה סכין טריפה דמשמע דבעי הדחה לסכין כשירה יע"ש וכן הוא האמת אבל לרשב"א י"ל דבאמת למ"ד בצונן דוקא סכין טריפה ולא סכין כשירה דבתחילת שחיט' אין נדבק בה שמנונית דאמ"ה מפני רוב דם שעל הסכין ושריק השמנונית עם הדם ובסוף דחיימא קצת נדבק השמנונית ומש"ה בסכין טריפה צריך הדחה או קנוח יפה דהיינו בליתא דפרסא ולא קנוח כל דהו משא"כ באמ"ה דההיא שעתא היתרא הוה בסוף שחיטה ובחדושינו לי"ד אכתוב עוד מזה בעזה"י. ויש לומר ג"כ דרש"י מודה לסברת התוספות דמשום דם לא חיישינן דבלא"ה יש הרבה דם ולא בלע ביה"ש דטרידי לענין שלא יבלע דם ותדע שהרי בפכ"ה דף קי"א סכין ששחט אסור לחתוך רותח פירש שם רש"י דביה"ש רותח ואפ"ה לשחוט מותר דלא בלע ביה"ש דם והא דפי' דאבליעת דם לא חייש משום דמשמע ליה דסכין טריפה לחתוך בה רותח נמי קמיירי הכשר סכין דהכא ולזה כתב כך ועיין בבעל המאור מ"ש על דברי רש"י הללו. ולפ"ז סובר ע"כ שמואל ביה"ש רותח והכא כ"ע סבירא להו ביה"ש צונן אלא אגב דוחקא בולע ומש"ה לא חייש לדם וכבר הארכנו לעיל בדברי רש"י הללו וכאן אין להאריך:
ודע דהא דפריך ולמאן דאמר בחמין מפני שבלע כו' ואמאי לא קשיא לעיל לרב דאמר קולף דבית השחיטה רותח מאי איריא סכין של כותים של כשירה נמי למאי דלא אסיק אדעתיה אימת בלע לכי חיימא ואם נאמר כסברת רש"י ז"ל דסכין קשה היא לבלוע ע"י חום ביה"ש ופולט הוא שפיר משום דבלע הרבה ע"י האש בסכין של נכרים א"ש וכמ"ש בפי' השני של רש"י וכמ"ש התב"ש בסי' י' יע"ש ומיירי בסכין נקי ומש"ה דוקא בסכין נכרים משא"כ בסכין טריפה למ"ד בחמין דע"י חום ביה"ש בולע קשיא דהיתרא נמי ובפרש"י בד"ה א' ששחט בה כו' שישחוט בלא בדיק' עכ"ל ר"ל שישכח לבדוק קודם השחיטה ואח"כ יאבד הסכין דבסכין בדוק כשר דהעמידוה בחזקת כשרות וכמו שאבאר לקמן ועיין בי"ד סימן י"ח סעיף י"ד יע"ש משא"כ אם ישתמש בא' חיישינן שמא פגום הוא ולית ליה חזקת כשרות ומיהו לכתחלה צריך לבדוק אף סכין בדוקה שמצניעו דפעמים מתקלקל הוא בעמידתו ועוד דכל היכא דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה וכההיא דריש פסחים עיין בא"ח סימן ח' סעיף י"ט ובמ"א ס"ק י"א יע"ש:
ובד"ח חלבים למכור בשוק עכ"ל ירצה דוקא שמחתך חלב גופא למכור בשוק אבל מה שנקר בסכין א"צ סכין אחר לחתוך בה בשר כיון דלא מחתך בחלב להדיא ועיין ביש"ש סי' י"ג בפרקין וברא"ש בשמעתין ובחדושי רשב"א בשמעתין על מ"ש א' ששחט בה:
ובד"ה ואח"כ יחתוך בשר וישכח מלקנח ויחתוך בלא קינוח עכ"ל משמע דבקנוח יפה דהיינו בליתא דפרסא אז אפשר דבקנוח כל דהו סגי והא דצריך בע"ז נעיצה וליכא למימר דתשמישו תדיר דהא נמי רגיל לחתוך בה חלבים תדיר אלא דסובר כפי' ר"ת ד"ה והלכתא דלא בעי נעיצה אלא בנשתמש ע"י האש ומש"ה כתב בקנוח:
גמ' לא ליסחיף אינש כפלי עילוי בישרא דדאיב תרבא ובלע בישרא משמע בעוד שלא נצטנן דבלע בישרא ודיעבד צריך כ"ק והר"מ ז"ל סובר דיעבד ש"ד יע"ש ועיין בי"ד סימן ס"ד והרשב"א בחדושיו כאן כתב דבלע משמע דבולע ולא כהר"מ דמפרש דיעבד ש"ד ולכתחל' אסור שמא ישכח מלשפשף היטב וכבר כתבנו בתוספות ד"ה והלכתא דלשון בלע לאו דוקא יע"ש והרי ראיה מדברי הר"מ כאן. ודע שלפי מ"ש הרשב"א והתוספות בשמעתין ד"ה לא ליסחוף לאחר שנצטנן שרי וקרא מלא הוא וישימו החלבים על החזות מאי ראי' מקרא דודאי מדרבנן אסור שמא ישכח מלשפשף היטב לאחר מיכן ואני תמה היאך שרי הא משנה שלימה שנינן צורר בשר וגבינה שלא יגעו זה בזה ופריך וכי נוגעין מאי הוה ומשני הדחה בעי וחיישינן שמא ישכח ועיין כ"ה ק"ז ע"ב ואפשר דאיכא קרמא וחששא הוא שמא נפסק הקרום וכולי האי לא גזרו ועיין ביש"ש סי' י"ד שכתב דר"מ ז"ל שכתב בפ"ז מהל' מ"א הלכה י"ט דדיעבד שרי דהוה ס"ס שמא לא יזוב ושמא לא נפסק הקרום יע"ש וה"נ כן אבל חלב ממש על בשר אסור דשמא ישכח להדיח ושפשוף יפה דלא מהני הדחה כל דהו:
ובתוס' בד"ה וליתקן ליה חדא כו' יהא זכור להכשירה ועל הסכין ששחט לא פריך עכ"ל מ"ש יהא זכור להכשירה היינו נעיצה לפי שיטתה דרגיל להשתמש תדיר ומ"ש על הסכין ששחט לא פריך ומיהו בתירוץ יתיישב נמי הא דמשום דם בעין של הסכין שמא ישכח להדיחו וכמ"ש הר"ן ז"ל בשמעתין וז"ל ולמה סכין מיוחד לשחיטה דהא צריך לבודקו קודם שחיטה (וסובר דאם הניחו בדוק ושחט אח"כ ונאבד אסור דשמא נפגם בעמידתו ולא כרא"ש ומרדכי ועיין ברא"ש ומרדכי ובי"ד סי' י"ח וביש"ש בפרקין סי' י"ג יע"ש) ותירצו משום דם שעל פניו ולזה כתבו התוספות דמ"מ אמאי לא פריך בקושייתו ולתקן חדא ואין זה נכו ואפשר דקושיית התוספות באמת הכין הוא דאמאי לא פריך מסכין של שחיטה דאי משום דם שעל פניו הא בלא"ה צריך להדיח הבשר מן הדם ותירצו דרגילין להצניע סכין של שחיטה אבל הר"ן ז"ל כתב דצריך סכין אחר משום דם שעל פניו אע"ג דצונן הוא וכן הוא שמחתך חלבים אף דסגי בהדח' ובשר בלא"ה צריך להדיח מ"מ חיישינן דחללי' ביה טבחי יחתוך ואיכא משום דם או חלב הנה מה שהקשה בלא"ה צריך הדחה על סכין של שחיטה הוא דקשיא ליה ולא על סכין שמחתך חלבים דצריך שפשוף יתירא משא"כ על סכין של שחיטה שפיר קשיא ליה דבהאי הדחה שמדיחו מן דם של עצמו סגי נמי לדם הנדבק בו מן סכין ותי' דזימנין דחלליה בי טבחי ואח"כ יחתוך בסכין של שחיטה ומה שסיים ואיכא משום דם או חלב האי או חלב לא קאי אמה דסמיך לי' דבלאו ה"ט צריך סכין מיוחד לחלב דצריך שפשוף גדול לחלב ואילו לדם בהדחה בעלמא סגי וכמ"ש לעיל אהא דרבה בב"ח אמר מדיח וכתב הר"ן והא בלא"ה צריך הדחה ותי' דאילו משום דם בהדחה בעלמ' סגי כו' יע"ש והתוספות מיאנו בתירוצו של הר"ן לכן הוקשה להם שפיר מסכין של שחיטה כו':