אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף ג:

דף ג.

גמרא בודק סכינו אחריו וכו' וכולן ששחטו אהיי עכ"ל מ"ש בודק סכינו אחריו ר"ל ודאי דלכתחלה בעינן בדיקת סכין קודם וגם לאחר שחיטה כמו בשוחט כשר דצריך בדיקת הסכין תחלה וסוף כמבואר ביו"ד סימן י"ח וכן כתב בחדושי הרשב"א כאן דאי איתא לסכין צריך לבדוק ג"כ אחר שחיט' אלא שמ"ש בודק סכינו ונותן לו וש"ד דאף אי שכח אח"כ ולא בדק לאו איסורא קעביד דמוקמינן לסכין אחזקתה ובכל שוחט הדין כן אלא אי לא בדק בתחל' סומך דיעבד על בדיק' של סוף אי נמצ' סכינו יפה מות' והא דאמ' ואם לאו ר"ל שנאבד הסכין אסור לאכול משחיט' דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה והך סכין לית ליה חזקה דהא לא בדק מקודם אבל הריטב"א ז"ל בחדושיו כתב דבכל שוחט א"צ לבדוק הסכין אחר שחיטה וה"ה במומר אי בדק לכתחילה ומייתי ראייה מירושלמי דר' זירא זריק לה לאחר שחיטה להסכין יעוין שם היטב ועיין מ"ש לקמן דף יו"ד:

ודע שראיתי להרשב"א בחדושיו עלה הא דמסיק לעלופי לא חיישינן שכתב בשם הרמב"ן ז"ל דלכתחל' מוסרין לו לשחוט וא"צ (לשואלו) אח"כ אם הוא מוחזק מדאמר לעלופי לא חיישינן וכן כתב אח"כ בד"ה ומיהו היכא דאיתא קמן עלה דכללא דנקטינן מהך שמעתא דעילוף גבן אין מצוי כלל ומוסרין לכתחל' לשחוט א"כ יש להקשות אמאי לא אוקמוה הכי הכל שוחטין במומר לתיאבון בבודק סכין ונותן לו כדרבא בד"א אם אין יודעין שהוא מוחזק דסתם אדם אין מצוי בו עילוף ואם יודעין שרגיל להתעלף אין מוסרין לו לשחוט ואם שחט ואמר ברי כשר כמ"ש רמ"א בהג"ה בי"ד סימן א' ואי ליתא לפנינו צריך אחרים רואין עיין בתב"ש שכתב דווקא באומר ברי הא לא"ה פסול דלא כש"ך שכתב דיעבד כשר יע"ש. אלא זה טעות דהא במומר לא מהימן באומר ברי לי דהא אי מתרמי ליה לדידי' שנתעלף אוכל ממנה כו' דלא חייש אלפני עור כה"ג באונס. אלא אי קשיא והא קשיא למ"ש הרא"ש דמתוך דברי רב אלפס משמע דדין א' למומחה ומוחזק היכא דאיתא קמן צריך לשואלו אם נתעלף והביאו הב"י בי"ד סימן א' יע"ש ולפ"ז הא דשוחט לכתחלה באין יודעין שהוא מוחזק ע"ס שישאלנו אח"כ דאי מישתלי לאו איסורא קעביד ולפי זה במומר לתיאבון ודאי אין נותנין לו לכתחלה ע"ס שישאלנו אח"כ דברי דידיה כמאן דליתא דמי דאי נמי נתעלף אכיל מיני' ואין מוסרין לכתחלה באין יודעין שהוא. מוחזק וא"כ לוקמי מתני' בהכי הכל שוחטין במומר ביודעין שהוא מוחזק ובאין יודעין לא ישחוט ודיעבד כשר, ואם יודעין שרגיל להתעלף צריך אחרים רואין אותן הא לא"ה פסול דבר' דילי' כמאן דלית' דמי ויש ליישב זאת דמשמע לי' דכולן ששחטו קאי אהכל שוחטין דרישא או אשחיטתן כשירה ולא אמה דלא הוזכר כלל במתני' לא ברישא ולא בסיפא ולקמן גבי לעלופי לא חיישינן אבאר:

וברש"י בד"ה חוץ מחש"ו כו' ודוקא מומר לתיאבון כו' הא אוכל נבילות להכעיס לא דמועד לנבל בידים עכ"ל הא באחרים רואין אותו משמע דכשר דבר זביחה הוא וכן דעת הרשב"א ז"ל דלא כמ"ש הרא"ש ז"ל שדינו כנכרי ואף אחרי' לא מהני ועיין בי"ד סימן ב' ולקמן בשמעתי' דרבא אבאר שם בעז"ה מזה באורך:

ובתו' בד"ה בודק סכין כו' ואין להקשות אמאי צריך לכתחלה לבדוק הסכין כו' ואח"כ יבדוק הסכין עכ"ל ואף דבשוחט כשר נמי הדין דצריך בדיקת סכין לכתחלה דהתם איכא טעמא חשש ברכה לבטלה או דאסור לנבל בידים ובמומר לא שייך זה ולכך הוקשה להם ותירצו דחיישינן שמא ישכח אח"כ לבדוק ואיסורא קאכיל דלא היה לסכין חזקת כשרות מעולם וכמ"ש לעיל ועיין י"ד סימן ב':

בא"ד ויש לומר דחיישינן דלמא מישתלי ואכיל כמו שפי' ר"ת אאין מוסרין חולין לכתחלה לחש"ו עכ"ל אם נאמר דמ"ש ר"ת והביאו קו' דבריו במתני' ד"ה שמא יקלקלו דלמא אתי למיכל משחיטה זו עצמה וכמ"ש התב"ש בסימן א' וכמ"ש בפי' התוספת יע"ש א"ש דחיישינן דלמא משתלי ואכל בלא בדיקת סכין כמו התם דאסור ליתן להם להשליך לכלבים דחיישינן דלמא אתי למיכל משחיטה זו ובי"ד בסימן א' בש"ך אבאר מזה בעז"ה:

גמרא רבינא אמר הכי קתני הכל מומחין שוחטין ואף שאין מוחזקין בד"א כו'. מתני' אתי לאשמעינן דמומחין אף שאין מוחזקין שאין אנו יודעין אם הוא מוחזק אבל בדגלי לן שהוא רגיל להתעלף לכתחלה וכמו שאבאר לקמן בסמוך והאי בד"א אינו תנאי אלא פרושי קמפרש דהאי מומחין היינו שיודעין שיודע הלכו' שחיטה ומ"ש רש"י מומחין ויודעין ה"ש צ"ל בשי"ן שיודעין ה"ש ובמוחזקין פירש"י שלא נתעלף או שיודעין לאמן ידיהם וע"ש ובקצת נוסחאות ליתא הוי"ו אלא מומחין יודעין הלכות שחיטה ועיין ביורה דעה:

אלא אשאין מומחין בבודקין אותו סגי דליתיה קמן דליבדקיה עכ"ל הנה לדעת הרא"ש והטור בסימן א' וכן דעת הרשב"א, בחדושיו והרבה פוסקים בידע דלא גמיר שוחט לכתחלה באחרי' רואין אותו דלאו מועד הוא. לקלקל כמו חש"ו הא דנקיט וכולן ששחטו משום חש"ו נקיט לה אבל גדול אף דודאי לאו גמיר שוחט לכתחל' ועיין מ"ש לעיל בהא דפריך לאביי הא אמרת שחיט לכתחלה אשמעינן תנא דמתני' במה דנקיט וכולן דאי ליתא לפנינו צריך אחרים ולא סמכינן דיעבד ארוב מצוין אצל שחיטה מומחין דאי לאו וכולן ה"א לכתחלה ביודעין ודיעבד באין יודעין א"צ לשואלו או עכ"פ בליתא לפנינו וא' קשיא א"כ לכתחלה אמאי לא יתנו ע"ס שישאלנו אח"כ דאיכא מאן דלא ידע מהאי קושיא או שנאמר כדעת ר"י בעל התו' בד"ה רוב או דעת בעל העיטור שמביא הטור סי' אז ומש"ה תני וכולן ששחטו ואחרי' רואין ועיין בתו' בד"ה. דליתיה קמן ומה שאכתוב שם בעזה"י:

לשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וז"ל ההלכה הזאת נתקשה בה בגמרא כו' ותי' הקושיות האלה כפי מה שנתאמת בגמרא הוא כמו שאבאר עכשיו בקצרה וזה שהשוחט צריך שידע כו' וע"ש כל זה צריך להיות מומחה במלאכת השחיטה ולכשידע הדברים המפסידים את השחיטה ויהיה מומחה שוחט לכתחלה כו' אבל אם לא היו מומחין ועברו ושחטו בודקין אותן כו' וכ"ז אם לא נמצא השוחט אבל אם מצאנו אותו על שאלתו אנו סומכין לא על אחרים שראו עכ"ל דבריו צריכין ביאור ונ"ל דהכי פירושו דהוא ז"ל פסק כתרי לישנא דרבינא לחומר' וצריך לכתחלה לידע אם הוא מומחה ר"ל אם יודע הלכות שחיטה ומוחזק ששחט פעמים רבות לפנינו ולא נתעלף הא לאו הכא שאין אנו יודעין אין נותנין לו ע"ס שיבדקנו אחר כך בין לענין מומחה ובין לענין מוחזק ודין אחד להם והכל שוחטין אם יודע ה"ש ומוחזק ששחט פעמים רבות כי הר"מ ז"ל קורא למומחה היינו ששחט ג"כ פעמי' רבות ואם אין אנו יודעין לא ישחוט לכתחלה ואם שחט בודקין אותו והיכא דליתא לפנינו באחרים רואין סגי והלכתא כן מדלא כתב ואין הלכה כן כאותה משנה או דאל"כ הוה ליה לפרש כמו שפירש רבינא למתני' או כרבה בר עולא אלא ש"מ לפרושי אליבא דהלכתא קאמר ופסק כתרי לישני דרבינא לחומרא ואי קשיא אי ביודעין שהוא מומחה ומוחזק פשיטא אטו מאן שוחט יש לומר דודאי הכל אתי לרבויי כמה דברים נשים ועבדים כו' דמש"ה לא הוה קשה להמקשה הכל לאתויי מאי אלא הקשה רישא לסיפא הכל לכתחלה ושחיטתן כשירה דיעבד כו'. אלא דיש עוד להקשות בדבריו במ"ש וכ"ז אם לא נמצא השוחט אבל אם מצינו אותו על שאלתו אנו סומכין לא על אחרים שראו אותו דמה האי אם ר"ל אם שאלו אותו ולא ידע דברים המפסידין את השחיטה דאסור אף באחרים רואין וכמ"ש התוספות בד"ה דליתיה קמן זה אינו דהא איהו פסק בפ"ד מה"ש דכשר באחרים רואין אותו שכך כתב שם בהלכה א' ישראל שאינו יודע ה"ש ושחט בינו לבין עצמו אסור הא בראה א' מתחלה ועד סוף כשר וכמימרא דרב נחמן לקמן דף י"ב ע"א יע"ש גם מ"ש דאי ליתא לפנינו ואחרים רואין כשר דמשמע הא אין אחרים רואין אסור אף דיעבד והא ודאי שלא כהלכתא היא דהא פסק בפ"ד מה' אלו הלכה ז"ח דאי ליתא לפנינו כשר דסמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם יע"ש ואיך כתב כאן דבעינן אחרים רואין אותו, וכבר כתבנו שזה שפירש הר"מ ז"ל דמתני' הלכה הוא אומר ולא לפרושי בלבד. וליישב זאת הקושיא צריך לומר במ"ש הב"ח בשם רמב"ן הביאו ג"כ הש"ך בסי' א' ס"ק ה' דרבינ' דאמר דאי ליתא לפנינו בעינן אחרים הוא כשמצינו למירדף אבתריה דבאחרים אין צריך למרדף בתריה ובאין אחרים צריך למרדף בתריה ושואלין אותו אם יודע הלכות שחיטה ואם אינו יודע אסור אבל אם הלך ולא ידענו מה היה לו בזה גם רבינא מודה דכה"ג סומכין ארוב מצוין אצל שחיטה מומחין ובברייתא דלקמן דאבדו לו גדייו ומצאן שחוטין מותר מסייע לזה ולא נצטרך לדחוק כמ"ש התו' בד"ה ואם שחט יע"ש ומש"ה בפ"ד מה"ש הלכה ז' כתב הרי שראינו ישראל ששחט והלך לו כו' דאיירי בלא מצינו למרדף בתרי' דאז סומכין ארוב מצויין וז"ש רבינא דליתיה קמן דליבדקי' ולא אמר דליתי' אלא דמצינו למרדף בתרי' ובאחרי' אין צריך למרדף בתרי' וע' בתב"ש ס"ק ג' יע"ש. ומ"ש דאי אית' לפנינו על שאלתו אנו סומכין לא על אחרים אפשר לפרש בלשון שלילה דאי השוחט לפנינו א"צ לאחרי' דוקא אלא מצינו למשאל אותו ורצה לומר דכולן ששחטו ואחרים רואין דמשמע דליכא שום תקנה אחרת והא מצינו למישאל אותו ומש"ה לא מוקי באיתי' לפנינו ולא ידע אי גמיר. דבאחרים רואין א"צ לשאול אותו דמשמע דליכא תקנה אחריתא והא דלא מוקי באיתי' לפנינו וידעינן דלא גמיר אבאר בתוס' בד"ה דליתיה קמן. או מ"ש דאי איתא לפנינו על שאלתו אנו סומכין ר"ל דלכתחלה אין ליתן לו לשחוט אף באחרים רואין אם לא ששאלו אותו ויודע ה"ש וכל זה דלא כשיטת הגאונים דלכתחלה אין לו ליתן ע"ס שיבדקנו אח"כ ובי"ד אאריך בזה דהטור לא פי' כן בדברי הר"מ ז"ל ועיין פרישה ועיין בכ"מ בפ"ד מה"ש במ"ש דהטור פסק כתרי לישני דרבינא לחומרא וזה ג"כ דלא כהבנת הטור בהר"מ ז"ל ומ"ש הכ"מ דפסק כרבינא בדפוס יעסניץ יש ט"ס וצריך להגיה כלישנא קמא דרבינא וכן בסמוך שם צ"ל כל"ב דרבינא יע"ש ומ"ש דאי ליתא לפנינו כשר שרבינא בעצמו אמר כן דליתיה קמן צ"ע לכאורה דהא לרבינא בעינן אחרי' רואין אותו ולפי מ"ש יש ליישב דרבינא אמר דליתי' קמן דמשמע דמצינו למירדף בתרי' אלא דליתא לפנינו הוא דבעינן אחרים ובאין אחרים רודפין אותו ושואלין אותו אבל לא מצינו להשיבו שפיר סמכינן ארובא וכברייתא. דאבדו לו גדייו ומצאן שחוטין דמותר ועיין לקמן גבי כולהו כרבינא לא אמרי כי שם אאריך בעזה"י:

ובתוספות בד"ה ואם שחט בודקין אותו כו' דסבר רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם עכ"ל לא ידענא דהא וודאי לאו קושיא היא דבדיעבד היכא דליתא לפנינו סמכינן ארובא ומש"ה במצא תרנגול' שחוטה דמותר ומ"מ אי איתא לפנינו שרי דווקא ע"י בדיקה וכן הוא באמת סבר' הגאונים כמ"ש הרא"ש והטור בשמם בסימן א' ואהא דמסיק דליתא לפנינו הוה להו להקשות מברייתא דלקמן דלא בעינן אחרים רואין אותן. ויש ליישב קצת דהוקשה להם דמדקאמר ואם שחט בודקין אותו משמע לכתחלה ע"ס שיבדקנו אסור דלמא משתלי וע"כ אף דיעבד אסור אי מישתלי וכשיטת הגאונים הוקשה להם שפיר מההיא דמצא תרנגולת שחוטה דדיעבד שרי ומ"מ לא מתישב לי שפיר ועוד דההו' לא סברי כשיטת הגאונים כמ"ש לעיל וכמו שאבאר עוד בתוספות בד"ה רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם יעוין שם:

ובד"ה דליתיה קמן דליבדקיה תימא דמשמע אי איתא קמן ולא גמיר אסור כו' עכ"ל ובתב"ש יישב זה וזה לשונו דאי בלא גמיר פשיטא דראה מותר דלא גרע מחש"ו ולא ראה אסור ומש"ה מוקי דליתי' קמן וקמ"ל דלא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם עכ"ל יע"ש והנה יש לומר דאכתי לוקמי' באיתיה ולא ידע וקמ"ל דיעבד אין לכתחלה לא דלא תימא לכתחלה נמי ולקמן גבי ראה א' ששחט פריך שפיר וכמ"ש שם בס"ד. עוד אני אומר דקושית התו' היא אמאי לא אוקמיה באיתיה לפנינו ואחרים רואין א"צ לשואלו אם יודע אם לאו דל"ת דיעבד שפיר דמי אף בלא שאלה כלל וכסברת בה"ע שמביא הטור בסימן א' דלכתחלה אין לו ליתן לשחוט באין יודעין ודיעבד בלא שאלה שרי קמ"ל דצריך דווקא אחרים רואין אלא ע"כ דאי איתא לפנינו על שאלתו אנו סומכין לא על אחרים שראו דאי לא גמיר לא מהני אחרים רואין אותו וע"ז הוקשה להם שפיר מהא דלקמן ראה א' ששחט מתחלה ועד סוף כשר וכבר כתבנו בפי' הר"מ ז"ל דמשמע שאין תקנה אחרת כ"א זה והא אפשר למשאל אותו ועיין לקמן גבי כולהו כרבינא:

בהג"א כתב וזה לשונו כתב הר"ר ברוך מדאמר בבודקין אותו סגי ולא אמר לכתחלה נמי משמע בלא גמיר אסור לכתחלה באחרים רואין עכ"ל וזה דלא כשיטת הטור ביורה דעה סי' א' שכתב בידע דלא גמיר שוחט לכתחלה באחרים רואין דאיכא למימר דנקיט ששחטו משום חש"ו אבל ידע דלא גמיר שוחט לכתחלה באחרי' רואין. ולפי מ"ש התוספות דסוגיא דהכי סוברת דבידע דלא גמיר אף דיעבד אסור באחרים רואין אותו מדמוקי דליתי' קמן ולא מוקי באיתיה קמן ולא ידע כו' א"כ אין ראייה דמש"ה באין אנו יודעין שהוא מומחה וודאי דלכתחלה לא ישחוט אף באחרי' רואין דשמא לא גמיר ופסול אף דיעבד באחרים רואין משא"כ לדידן דפסקינן כהך מימרא דרב נחמן לקמן י"ב ע"ב דידע דלא גמיר כשר באחרים רואין אה"נ דאף לכתחלה שרי באחרים רואין ולא דמי לחש"ו דמועדים לקלקל משא"כ בגדול דלא גמיר פעמים ששוחט כהוגן ולא מועד לקלקל כנ"ל ואפשר דהר"ר ברוך סובר דהך סוגיא נמי סוברת כמימרא דרב נחמן דידע דלא גמיר כשר באחרים רואין ולקושית התו' בד"ה דליתיה קמן יתרץ כמ"ש התב"ש והבאתי דבריו לעיל. ועיין שם:

ודע דיש להקשות בדברי התו' שכתבו דמסוגיא דהכא משמע דידע דלא גמיר פסול דיעבד אף באחרים רואין י"ל א"כ אמאי באין לפנינו סמכינן אאחרים כיון דרבינא סובר דלא אמרינן רוב מצוים אצל שחיטה מומחין הם א"כ ניחוש דלמא לא גמיר ופסול אף באחרים רואין אותן. ונראה לי הא דכתבו התוספות דידע דלא גמיר אף באחרים רואין אותן אסור היינו מדרבנן חיישינן שמא לא דקדקו יפה ובחש"ו מסתמא דקדקו היטב אי דגזרינן אי יתירו באחרים אתי למישרי בלא אחרים ובחש"ו לא גזרינן דהכל יודעין שהם מועדים לקלקל ובידע דלא גמיר חיישינן ועיין בתב"ש סימן א' ס"ק למ"ד יע"ש היטב וכיון שכן באין לפנינו הוה ליה ספק דרבנן ולקולא משא"כ באי איתא לפנינו שואלין אותו דכל היכא דאיכא לברורי בקל לא סמכינן אספק דרבנן להקל ובי"ד סימן ק"י אבאר באורך בספק דרבנן היכא דאיכא לברורי אי אמרינן ביה ספיקו להקל ומיהו היה נראה אף דבאחרים לא היה אסור אלא מדרבנן דלמא לא דקדקו יפה באין לפנינו הוה לן למיזל לחומרא דספק בשחיט' הוא היכא דאיתחזק איסור' אף בדרבנן ספיקו להחמיר כמ"ש הש"ך בי"ד סימן ק"י ובפר"ח יע"ש ובחדושינו שם נאריך בה בעזה"י וא"כ אכתי קשה באין לפנינו אמאי כשר. וי"ל דודאי גם רבינא סובר רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אלא דסובר דסמוך מיעוטא לחזק' דבהמה בחייה בחזקת איסור שאינ' זבוחה עומדת וה"ל פלגא ופלגא וכמו שהקשה הרא"ש באמת לקמן בהא דרוב מצוין מומחין הם ושם אבאר בעזה"י וכיון שכן הוה ליה ספיקא ומש"ה בליתא לפנינו באחרים רואין כשר דספיקא דרבנן להקל דתו ליכא למימר דאיתחזק איסור' דבהמה בחייה בחזקת שאין זבוח דחזקה כמאן דליתא דמי דהא איכא רובא נגדה ונהי דסמוך מיעוטא לחזקה והוה ספק השקול תו אמרינן ספק להקל בדרבנן כה"ג דליכא תו חזקה וכדכתיבנ' דהוה ספק השקול ועיי' ברא"ש מה שיישב בקושיא זו דסמוך מיעוטא ולקמן גבי רוב מצוין אבאר שם וי"ל עוד דבאין לפנינו הוה ס"ס ועיין בתב"ש ואין להאריך כאן:

גמרא א"ד הכי קתני הכל מוחזקין כו' דליתיה קמן עכ"ל הא דמשני דליתיה קמן דאי איתא קמן בברי לי סגי ומתני' קתני ואחרים רואין אותו משמע דלית תקנה אחרת והא אפשר דנשייליה וכמ"ש לעיל יע"ש ואי אמרינן דבנתעלף ולא ידעינן כמה נתעלף דאינו נאמן לומר שלא שהה שיעור שהייה כיון דנתעלף אינו יודע כמה שהה וכמ"ש הב"י והאחרונים בסי' א' א"כ קשיא אמאי לא אוקמיה באיתי' לפנינו ונתעלף דבאחרים רואין אותו שחיטתו כשירה שראו שלא שהה שיעור שהיה וצ"ל כמ"ש התב"ש לתרץ קושית התוספות בד"ה דליתיה קמן ה"נ כאן יש לומר כן דאי בנתעלף פשיטא דבאחרים רואין דכשר דלא גרע מחש"ו אלא דאשמעינן דבליתא לפנינו בעינן אחרים דווקא ולא סמכינן ארובא דמוחזקין. ולולא דברי התוספות בד"ה דליתיה הייתי אומר דלא ניחא לאוקמיה כן דמשמעו' וכולן משמע או אהכל שוחטין או אשחיטתן כשירה ולא אדבר חדש שלא הוזכר במתני' כלל וכמ"ש לעיל באוקמת' דרבא בכותי יוצא ונכנס יע"ש:

ובתו' בד"ה אעפ"י שאין מומחין פי' דלא ידעינן אי גמיר או לאו עכ"ל הא דלא פי' לעיל בלישנא קמא מומחין אף שאין מוחזקין היינו שאין אנו יודעין אי מוחזק דהתם מצינו לפרושי אף ביודעין שאין מוחזק שרי דסתם בן דעת אין מתעלף או אפילו ביודעין שרגיל להתעלף סובר רבינא בל"ק דשרי דאי יארע שיתעלף אומר ולא מאכיל לאחרים ואף לכתחלה כשר ועיין ב"י בי"ד סימן א' כיון שיודע ה"ש וע"ש במ"ש על דברי הר"מ ז"ל במי שרגיל להתעלף ועיין מ"ש גבי כותי ומש"ה לא כתבו כ"א כאן דאין מומחין שאין אנו יודעין ואי צריך לשואלו אבאר לקמן:

במרא ואם שחט ואמר בכי לי שלא נתעלפתי כו' דליתיה קמן דנישייליה עכ"ל הנה יראה בבירור לרבינא דבאינו ידוע אם מוחזק וכ"ש ברגיל להתעלף דבעינן שיאמר ברי לי הא לא"ה שחיטתו אסורה ולא אמרינן כיון דגמיר ויודע ה"ש אילו נתעלף לא היה מאכילה לנו בסתם ומ"ש הב"י בסימן א' אף ברגיל להתעלף מותר לאכול משחיטתו אף בלא אומר ברי לי היינו משום דמסיק כולהו כרבינא לא אמרי לעלופי לא חיישינן והיינו שהיה אומר לנו אם נתעלף ומש"ה פסק דשרי אף ברגיל להתעלף ובש"ע השמיט המחבר דין מי שרגיל להתעלף ורמ"א מביאו אלא שכתב שצריך שיאמר ברי לי שלא נתעלפתי ובש"ך כתב דה"ה בסתם והפר"ח נמשך אחריו אבל דעת רמ"א משמע וודאי דווקא באומר ברי ולא בסתמא ועיין בתב"ש סימן א' ובי"ד אבאר בעזה"י:

ע"ש גמרא להך לישנא דאמרת הכא עיקר התם עיקר לכאורה משום דאי הכא עיקר אף דחולין שנעט"ק לאו כקודש דמי אפ"ה א"ש דאיידי דנקיט טמא במוקדשין בסיפא תני נמי טמא בחולין משא"כ דמסיק דהתם עיקר והכא איידי דטמא בחולין קאמר שפיר דטמא בחולין גופא לא צריך דלאו כקודש דמי אבל התו' בד"ה חולין לא כתבו כן וי"ל. ודע דהא דאמר חולין שנעט"ק לאו כקודש דמי אין להקשות דלמא רבי נמי הכי קאמר הכל שוחטין טמא בחולין מתרי טעמי א' דלאו כקודש דמי וא"נ כקודש הוה גזירה לגזירה תי' הריטב"א בחדושיו לעיל גבי רבה בר עולא דא"כ הוי למתני בעלמא דחולין עט"ק לאו כקודש דמי ולא הוי למתני כאן גבי שחיטה יע"ש:

כולהו כרבינא לא אמרי. להך לישנא דאמרת מומחין אין רוב מצוין מומחין הם יש בכאן פירושים רבים ויש לעיין בה מחמת ספיקות רבות הנופלים בה והנני מבארם אחת אל אחת בעז"ה:

הפירוש הא' הוא פירוש התוספות בד"ה רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם וכפי מה שהבין הר"י בדבריהם הביאו הב"י בסימן א' דשוחטין לכתחלה וא"צ לשאלו כלל אף אם הוא לפנינו דסמכינן ארובא ואף היכא דאיכא לברורי. ומקום יש ברא"ש להמעיין בדבריו שהוא ז"ל סובר כך בפי' דברי התוספות מדכתב והגאונים מפרשי וכו' ודוחק לומר דפרושי קמפרש דדעת ר"י בעל התוספות הוא כשיטת הגאונים ועיין ב"י סימן א' והנני מבאר דלפי' זה אמרינן דסמכינן, ארובא אף היכא דאיכא לברורי ובחזקה הוא דאמרינן כל היכא דאיכא לברורי מבררינן וכההיא דריש פסחים חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נ"מ לישייליה כו' אבל ברובא סמכינן אף היכא דאיכא לברורי ובדיקת הריאה שאני דמצוי בה סירכות ולכך בדקינן אבל בעלמא סמכינן ארובא וא"צ לשואלו אף אם הוא לפנינו ומה"ט שרי ס"ס אף שיכול להתברר כמבואר בי"ד סימן ק"י כמבואר בש"ך ובפר"ח כלל ב' יע"ש ויש לדחות. ומיהו מהך דריש פסחים משמע דאף ברובא לא סמכינן היכא דאיתא לברורי בקל דהא איבעיא דחזקתו בדוק הוא מטעם דרוב בני אדם בודקין בתיהם בליל י"ד והוה חזקה מחמת רובא ובחדושינו למסכת פסחים אבאר בזה ועיין בר"ן במסכת חולין אהא דכתב הרי"ף ז"ל והיכא דראה א' ששחט שהביא הך דפסחים אלא שכתב וז"ל ודכוותיה אמרינן בפסחים כו' למאי נ"מ לישייליה אלמא לא סמכינן אחזקה. ולפי מ"ש יראה דהך דפסחים מטעם רובא הוא דהוה ולא מחמת חזקה לחוד. שוב ראיתי להפר"ח דבא"ח הלכות פסח סימן תל"ו כתב דמש"ה לא בדקינן אחר י"ח טרפות דרובא אף דאיכא לברורי לא מבררינן ובס"ס משמע מדברי פר"ח דלא הוה אלא חזקה וכנראה מפירש"י שם דאוקמינן גברא אחזקה שלא עבר על מצות חכמים ובדק בזמנו ומש"ה בס"ס דהוה כמו רובא כמ"ש הרשב"א סימן ת"א בתשובה לא מבררינן אף היכא דאיכא לברורי ולפי שיטה זו מש"ה נאדו מאוקמתא דרבינא דשחיטתן כשירה קשיא להו דאיך יצויר שחיטתן כשירה דיעבד ולא לכתחלה דבאין יודעין נמי שוחטין לכתחלה וא"צ לשואלו כלל ואין להקשות אמאי לא אוקמיה הכל שוחטין באין יודעין ואי ידעינן דלא גמיר אסור לכתחלה אף באחרים רואין ושחיטתן כשירה דיעבד באחרים רואין ז"א דהא חוץ מחש"ו אדיעבד קאי דמינייהו קסליק וא"כ באחרים רואין אף חש"ו כשר כדמסיים בסיפא וכולן ששחטו ואחרים רואין כשר כו' ועוד דידע דלא גמיר שוחט לכתחלה כדעת הרא"ש והטור דלא כהג"א בשם הר"ר ברוך יע"ש. ולענין לעלופי לא חיישינן יראה לומר כפשוטו לשיטה זו דלא חיישינן לא בתחלה ולא בסיף וא"צ לשואלו וק"ו הדברים אם לשיטת הגאונים ושאר פירושים יש מקום לומר דבעילוף א"צ לשואלו ועדיף ממומחה דהתם צריך שאלה כיון דאמר רוב מצוין מומחין כו' ולעלופי אמר דלא חיישינן ועיין ב"י בסימן א' ובר"ן גבי והיכא דראה א' ששחט יע"ש מכ"ש לשיטת ר"י בעל התו' דבמומחה א"צ לשואלו ושוחט לכתחלה כ"ש בעילוף דאמר לא חיישינן כלל שא"צ שאלה כלל. אלא דשינוי לשון קשה לפי זה דבמומחין אמר רוב מצוין ובעילוף אמר לא חיישינן בשלמא לפי' הגאונים או לשאר פירושים א"ש דבעלופי לא חיישינן ואף אי איתא לפנינו ובמומחה אי איתא לפנינו שאלינן ליה או דאין נותנין לכתחלה לדעת בעל העיטור וכמו שאבאר לקמן בעז"ה משא"כ לשיטת ר"י דאף דלא ידעינן אי מומחה שוחט לכתחלה וא"צ שאלה כלל קשה אמאי שני בלישניה דלענין מומחין אמר רוב מצוין כו' ובעילוף אמר לעלופי לא חיישינן וי"ל דמש"ה אמר לא חיישינן אף שיודעין שרגיל להתעלף רשאי ליתן לכתחלה וכה"ג כתב הב"י לדעת הר"מ ז"ל בסימן א' דאם נתעלף לא היה מאכיל' לנו ואף ששם כתב דווקא דיעבד מ"מ לשיטה זו אף לכתחל' נמי וכדכתיבנא:

הפירוש הב' הוא שיטת הגאוני' הביא הרא"ש דבריהם והרשב"א בחדושיו והוא דלכתחלה נותנין אף באין יודעין שהוא מומחה ע"ס שישאלנו אח"כ דאי נמי מישתלי לאו איסורא קאכיל דבדיעבד סמכינן ארובא. ואבאר כי הם ז"ל סוברים דברובא נמי היכא דאיכא לברורי מבררינן ולא דמי לי"ח טרפות דטירחא הוא לבדוק אחריהם משא"כ הכא דבקל יכול לברר ומה"ט בדיקת הריאה דכיון דיכול לבדוק ע"י נפיחת הריאה בדקינן ויש עוד לומר דשאני כאן דאיכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה והוה פלגא ופלגא כמ"ש הרא"ש באמת בדף י' ע"ב וכן הריטב"א ז"ל בחדושיו כאן הקשה דנימא הכי יע"ש וי"ל דאי נמי הוה פלגא ופלגא הוה ספק ויש עוד ספק והוה כמו ס"ס שמא הוא מומחה את"ל דאינו מומח' אכתי שמא שחיט שפיר דאף דאין מומח' זימנין דשחיט יפה ואין רוב מעשיו מקולקלי' ועיין לקמן דף ט' דאמר שמא שהה ובדף י"ב ע"א ראה ששחט ומה"ט ידע דלא גמיר שוחט לכתחלה באחרים רואין אותו לדעת הטור דאין רוב מעשיו מקולקלים, וכיון שכן אפשר דהם סברי בס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן דלא עדיף כמו רוב אלא גרע מרוב ועיין בחדושי הרשב"א לקמן דף נ"ג ע"א ד"ה קטע דשם צידד לומר דבס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן ועיין ש"ך ובפר"ח סימן ק"י יע"ש ועיין בסי' א' בדין שוחט שבדק ושכח דחשיב ס"ס שמא שחיט שפיר עיין בש"ך ובנה"ך ובפר"ח ובתב"ש דספק שמא לא אירע טריפות בשחיטתו הוא ספק גמור אף בלא גמיר כלל ומש"ה סברי היכא דאיתא קמן צריך לשואלו ובי"ד סוף סימן א' אבאר בזה באורך בעזה"י. ולפי פי' זה כי נאדו מדברי רבינא נאדו מתחלת דבריו שאמר באין יודעין אין שוחט לכתחלה ע"ס שיבדקנו דלמא מישתלי וקעביד איסורא דאי ליתא לפנינו בעינן אחרים דווקא לדידיה אבל לדידן שרי ע"ס שיבדקנו אח"כ כיון דאי ליתא כשר כו' ונאדו ג"כ מסוף דבריו דלדידי' בליתיה כלל אחרים ולדידן סמכינן ארובא בליתיה קמן אבל במ"ש ואם שחט שואלין אותו גם אנו סוברי' כן דאי איתא לפנינו בודקין אותו. וכבר ידעת מה שנתקשה הרא"ש ז"ל בדברי הגאונים דאכתי לוקמיה הכל שוחטין ע"ס שיבדקנו ושחיטתן כשירה באי ליתא קמן וי"ל דלא שייך למתני הכל שוחטין לכתחלה כיון דמחוסר תיקון שצריך לשואלו יע"ש היטב. הנה מה שהקשה לוקי מתני' בהכי ולא סיים וכולן ששחטו אההיא לזה י"ל גם לרבא ולאביי ולרב אשי לא מיתוקם וכולן כ"א אחש"ו לחוד דמה"ט נאדו הגאונים ור"י בעל התו' מפי' העיטור דבדיעבד א"צ לשואלו וקשיא וכולן דהא גם לרבא ולשאר אמוראי קשיא וכולן. או יאמר דמצינו לאוקמיה בידע דלא גמיר כפי האמת דכשר באחרים רואין אותו וכמימרא דרב לקמן דף י"ב ע"א והא דנקיט ששחטו משום חש"ו וכמ"ש כמה פעמים לעיל ומש"ה הוצרך לשנויי דלא שייך הכל שוחטין דמחוסר תיקון שצריך לשואלו ואין להקשות לוקמא הכל שוחטין שהוא מומחה ובאין יודעין וליתא לפנינו דיעבד כשר גם זה לא יתכן דאיך יאמר הכל שוחטין ביודעין שהוא מומחה והא באין יודעין נמי שוחט לכתחלה ע"ס שיבדקנו אח"כ:

ודע דאם נאמר באין יודעין שהוא מומחה מותר לשחוט לכתחלה באחרים רואין אותו ובידע דלא גמיר אסור לכתחלה באחרים רואין ועיין בש"ע סימן א' ס"ג בהג"ה ובש"ך ס"ק ט"ו וביש"ש סימן ה' בפ"ק יעו"ש א"כ אכתי איכא לאוקמיה הכל שוחטין באין יודעין שהוא מומחה באחרים רואין אף בלא סמך שיבדקנו אחריו ושחיטתן כשירה דיעבד בלא אחרים וליתא לפנינו וכמ"ש הרא"ש ולכתחלה אין ליתן בלא סמך שיבדקנו וא"ש לישנא דהכל בלא שום תיקון אח"כ כמו לאביי ולרבא בישראל עע"ג כו' ואי דקשיא וכולן וכמ"ש הפוסקים והתוס' בד"ה רוב כו' ולשיטת הרא"ש לא קשיא ואיהו סובר בידע דלא גמיר שוחט באחרים רואין וכמ"ש הטור בסי' א' ומש"ה לא מצינו לאוקמיה בהכי דמה איריא שאין יודעין שהוא מומחה אף בידע דלא גמיר שוחט לכתחלה באחרים רואין אבל בש"ע שפסק כשי' הגאונים ופסק בידע דלא גמיר אסור לכתחלה באחרים רואין אלא באין יודעין אם הוא מומחה קשיא וצ"ל דסבירא ליה לרמ"א כיון דכולן לא א"ש ניחא לכ"א לאוקמי' באוקמתא דידיה ולא באוקמת' חדשה וכמ"ש אח"כ בעזה"י וכמ"ש הדרישה בסימן א' לדעת בעל העיטור יעוין שם ולקמן אבאר באורך:

וראיתי להרשב"א בחדושיו עלה דאמרינן כולהו כרבינא לא אמרי רוב מצויין מומחין הם כתב ותמיהא לי אמאי לא אוקמיה באוקמתא רויחא הכל שוחטין באין יודעין דרוב מצוין מומחין הם ולא גמיר אסור ואי שחט ואמר ברי לי שלא דרסתי כשר ואי ליתא באחרים סגי ומכאן יש ללמוד דלא מהני ברי שלו דכל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לא מידכר וכן פסק בש"ע סי' א' יע"ש והנך רואה שהוא ז"ל לא חשש לסבר' הרא"ש דלא שייך הכל שוחטין כיון שמחוסר תיקון שהרי כ' מקוד' שסברתן של גאוני תורה וממנ' אין לזוז וכן הב"י הביא כן משמו בסי' א' וע"כ דמיאן בסבר' הרא"ש וא"כ אכתי תקש' לדידיה קושי' הרא"ש אלא שלא חש לקו' הרא"ש כיון דכולן לא מיתוקמא ניחא לכ"א לאוקמיה באוקמתא דידיה וכמו שסובר בה"ע וכמ"ש לעיל וכמו שאבאר לקמן בזה ומיהו לא ידענא דא"כ מה מקשה אביי לא אמר כרב אשי ובשלמא רב אשי שפיר מקשה אמאי לא סגי ליה בתירוצם של קמאי ולקמן בשיטת בעל העיטור אבאר:

עוד דע לך שהרשב"א סובר כשיטת הרא"ש והטור דבלא גמיר כשר לכתחלה אם אחרים רואין וכן כתב בחדושיו בד"ה כללא דנקטינן מהני שמעתתא וא"כ מה קשיא ליה לוקמיה בהכי אלא דכבר כתבנו דאיכא למימר דנקיט ששחטו משום חש"ו ואה"נ דלא גמיר שוחט לכתחלה באחרים רואין ודוקא לרבינא דסובר באין גמיר אף באחרים אסור דיעבד אין לו למסור לכתחלה באחרים רואין אף באין יודעין אם הוא מומחה דהוא סובר דאין רוב מצוין מומחין הם יע"ש לעיל מ"ש באורך. ועוד י"ל בע"א ואין להאריך. אלא דיש להקשו' אמאי לא מוקמי הכל שוחטין באין יודעין ושחיט' כשירה בליתא לפנינו וכולן בלא גמיר בעינן אחרים אלא דכבר כתבנו לעיל דאפשר לא ניחא ליה בכך דכולן לא קאי אלא או אהכל או אשחיטתן כשירה ולא אדבר חדש שלא הוזכר במשנה עיין לעיל מ"ש גבי כותי. סוף דבר לפי' שהגאונים נאדו מתחלת דברי רבינא וגם מסוף אבל במ"ש רבינא אי איתא לפנינו בודקין גם לדידן כן ולדברי ר"י בעל תוס' והוא פי' הא' נאדו מכל דבריו דסמכינן ארובא אף באיכא לברורי:

הפירוש הג' הוא דעת בה"ע הביאו הטור בסי' א' דלכתחלה אין לו ליתן לשחוט באין יודעין שהוא מומחה אף ע"ס שיבדקנו אח"כ ובדיעבד אף איתא לפנינו א"צ שאלה כלל ופי' זה יש להעמיס בדברי רש"י ז"ל שכתב הלכך לא בעי למיבדקיה משמע דיעבד אבל לכתחלה אין ליתן אף ע"ס שיבדקנו ומנא אמינא לה לבעל העיטור דאף ע"ס שיבדקנו אסור לכתחלה מדכתב הב"י בסי' א' דלבעל העיטור לא נאדו אלא מסוף דברי רבינא ולא מתחלת דבריו הרי בהדיא דהנהו אמוראי לא נטו ימין ושמאל מתחלת דברי רבינא ולרבינא ודאי אף ע"ס שיבדקנו אסור דלדידיה לא אמרינן רוב מצוין כו' ומוקי נמי שחיטתן כשירה בשאלה הא לכתחלה לא ולהני אמוראי ג"כ כן:

והנה הפרישה והט"ז בס"ק ג' הקשו דלוקי מתני' בהכי הכל שוחטין ביודעין ושחיטתן כשירה באין יודעין שא"צ שאלה כלל ותי' הפרישה דכולן לא א"ש יע"ש והט"ז תי' בע"א וכמו שאבאר לקמן והנה קושיא זג מכת הקודמין היא דתו' בד"ה רוב מצוין הקשו כן דאי דיעבד ולא לכתחלה לוקי מתני' בהכי והוסיפו עוד בקושייתם דאי משום וכולן הא לדידהו נמי לא יתיישב וכולן ועיין במהרש"א ז"ל וכבר כתבנו:

כי משיטת הרשב"א בחדושיו במ"ש דאמאי לא אוקמיה דאם שחט ואמר ברי לי שלא דרסתי כו' מוכח דלא חש לקושיא זו וכדכתיבנא לעיל יע"ש ומה שתי' הט"ז דשחיטתן כשירה משמע ע"י איזה תיקון הנה הרא"ש ז"ל מיאן בסברא זו מדהוקשה לו לשיטת הגאונים אמאי לא אוקמיה הכל שוחטין ע"ס שיבדקנו ושחיטתן כשירה אי ליתא לפנינו והא לא שייך לומר על אדם אחד תחילה ודיעבד בלא תיקון אלא דמיאן בסברא זו. הגם שיש קצת ראיה לדברי ט"ז מאוקמתא דאביי הכל שוחטין בכותי בישראל עע"ג ויוצא ונכנס דיעבד לחד תי' של תו' דאי ליתא לפנינו שרי בלא חותך כי ההיא דהמניח כו' קשה מי הכריח לאביי להזכיר בדבריו חותך כיון דבא לתרץ הכל שוחטין ושחיטתן כשירה לא היה לו לומר אלא ושחיטתן כשירה ביוצא ונכנס סתמא ואי דבא לאשמעינן דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן זה לא תלי כאן באוקימתא דמתני' אלא דשחי' כשירה משמע ע"י איזה תיקון ומ"מ אין הוכתה וכמ"ש, וגם ממה שכתבו בדף ב' ע"ב בד"ה שמא יגע בבשר שהקשו לימא דלמא אתי לאימשוכי ותי' משום דבעי לומר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי ועיין במהר"מ מלובלין ז"ל ופשטא דלישנא הכי משמע דשחיטתן כשירה לא היה א"ש ואמאי אי דפשיטא דבדיעבד כשר כמ"ש מהר"מ מ"מ הא גופא איצטריך לאשמעינן פעמים לכתחלה בחולין עט"ק ופעמים דיעבד ולא לכתחלה בקדשים דשמא אתי לאימשוכי כו' אלא דשחיטתן כשירה משמע ע"י איזה תיקון וכמ"ש הט"ז בס"ק ג' בסי' א':

ודע שראיתי להתב"ש בסי' א' סק"ה שכתב וז"ל ונראה לדעת בה"ע וא"ז דלכתחלה שרי ליתן ע"ס שיבדקנו ואז בדיעבד צריך לבודקו ולא כב"י ובזה ל"ק קושית ט"ז בס"ק ג' עכ"ל יע"ש היטב הנך רואה שהוא פי' פירוש מחודש בדברי העיטור דמה דאסר ליתן לכתחלה היינו בלא סמך שיבדקנו ובדיעבד אי שחט א"ל לשואלו אבל ע"ס שיבדקנו שרי לכתחלה וכסברת הגאונים ובשחט צריך לבודקו כיון דעל דעת כן נתנו לו לכתחלה, ומ"ש דלא קשה קושית הט"ז בס"ק ג' הוא ממה דמקשה אמאי לא אוקי מתני בהכי הכל שוחטין ביודעין כו' דבאין יודעין נמי שרי לכתחלה ע"ס שיבדקנו ואי דלוקי מתני' הכל באין יודעין ע"ס שיבדקנו ושחיטתן כשירה בלא בדיקה אף אם הוא לפנינו לדעת העיטור ולכתחל' אין ליתן ע"ס שלא יבדקנו אח"כ י"ל כתי' הא' שכתב הרא"ש לדעת הגאוני' דהכל משמע בלא תיקון וה"נ לבה"ע:

והנה רש"י בד"ה מומחין הן כתב הלכך לא בעי למיבדקיה וכתב הב"י דהוא דעת העיטור וכתב מהרש"א דא"כ לוקי מתני' בהכי ואין לומר דרש"י סובר דלכתחל' אין לשחוט אלא בעינן תרווייהו שיודעין שהן מומחין ומוחזקין וא"כ ליכא לאוקמיה בהכי מתני' הכל שוחטין מומחין ומוחזקין פשיטא ואלא מאן לשחוט ומה קמרבי ליה ממלת הכל ובשלמא לבה"ע דסובר ביודעין שהוא מומחה אף בלא איתחזק שרי וא"צ שאלה כלל בעילוף יע"ש בטור סימן א' קשה שפיר לוקמיה הכל שוחטין מומחין אף שאין מוחזקין אבל רש"י אפשר דסובר דלכתחלה אין לשחוט אלא ביודעין שהוא מומחה ומוחזק ולא מצי לאוקמיה מתני' בהכי ועיין במ"ש בפי' המשניות להר"מ ז"ל שהארכתי בזה אלא דא"כ עיקר חסר מן הספר דמה האי דאמר רוב מצוין כו' ולא הוה ליה לומר אלא דקסברי לכתחלה בעינן מומחה ומוחזק וא"כ פשיטא. ומיהו הא לא קשיא לוקמיה באחרים רואין שרי לכתחלה באין יודעין ודיעבד שרי בלא אחרים ואף בלא שאלה דאפשר דרש"י סובר דידע דלא גמיר נמי שוחט לכתחלה באחרים רואין ועיי' בס"פ לולב הגזול קטן היודע לשחוט וברש"י ותוספות ורא"ש ועיי' ב"י בסי' א' מ"ש בקטן היודע לשחוט ומש"ה לא מצי לאוקמיה מתני' בהכי דמאי איריא באין יודעין ביודעין דלא גמיר נמי שחיט לכתחילה ומ"ש רש"י הלכך לא בעי למיבדקיה משמע אף באיתא לפנינו וכן הוא דעת בה"ע ולכאורה טעמ' בעי דאמאי לכתחילה אסור ודיעבד אף דאיתא לפנינו א"צ לשואל כלל והא הוה כלכתחלה כיון דאיכא לברורי מבררינן ונהי דסברתם מוכח דאם לא כן אלא היכא דליתא לפנינו סמכינן ארובא ולא באיתא לפנינו והא דלא מוקי מתני' בהכי משום דקשי' וכולן הא לאביי ואינך נמי לא מיתוקם וכולן ולהכי פירשו רש"י ובעל העיטור דאף אי איתא לפנינו אינו צריך שאלה ולהכי לא מצינו לאוקמיה מתני' בהכי דמשמע ושחי' כשירה ע"י איזה תיקון וכמ"ש הט"ז בסי' א' ס"ק ג' הבאתיו לעיל יע"ש מכל מקום קשה הכל טעמא מאי כיון דלכתחלה אסור כי איתא לפנינו אמאי א"צ שאלה הא הוה כלכתחלה לענין זה וכמה שכתבתי בסמוך:

ומה שכתב מהרש"א ז"ל דבה"ע עשה פשרה ופסק לכתחלה כרבינא דאין מוסרין ובדיעבד פסק כהנהו אמוראי דבדיעבד לא בעי בדיקה עכ"ל ולפי זה לא קשה טעמא דבה"ע דעשה פשרה ופסק להחמיר לכתחלה ולא דיעבד ואבאר דברי מהרש"א כי בה"ע בפי' הסוגיא סובר כפי התו' בד"ה רוב מצוין דלכתחלה שוחט וא"צ למיבדקיה אח"כ אף באיתא לפנינו ולא מיתוקמא ושחיטתן כשירה דמתני' והוא עשה פשרא לדינא. ומש"ה אין לפרש בדברי רש"י והלכך לא בעי למיבדקיה דיעבד ולפרש הסוגיא כן דא"כ יקשה לוקי מתני' הכל ביודעין והוא קושית הפרישה וט"ז. ולפי דברי מהרש"א על כרחך ר"י בעל התו' היא דעה שלישית וכמו שפי' ר' ירוחם דבריו דאל"כ אלא כשיטת הגאונים ז"ל דלכתחלה יכולין ליתן לו ע"ס שיבדקנו אח"כ דא"כ בעל העיטור פסק דלא במאן במה שפסק דאיתא לפנינו א"צ לשואלו כלל אלא וודאי כמ"ש והב"י לא ניחא לי' לפרש כן דדעת ר"י היא דעה שלישית דא"כ אמאי השמיט הטור דעת ר"י בעל התו' אלא דהטור סובר דדעת רש"י הוא דעת בה"ע ופרושי קמפרש הסוגיא כן ומש"ה. לא הביא הטור עכ"פ דעת רש"י במ"ש הלכך לא בעי למיבדקיה בין תחילה ובין דיעבד דדעת רש"י הוא כבה"ע:

הפירוש הד' הוא דאנו נאמר רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם פי' כשאין לפנינו א"צ אחרים רואין דסמכינן ארובא רוב מצויין מומחין הם וזה שכתבו התו' בד"ה רוב אבל אין לפרש דדיעבד שחיט' כשירה באין אחרים רואין והיינו כמ"ש דאי איתא קמן ודאי שיולינן ליה אלא דבאין לפנינו כו' והוקשה להם שפיר אמאי לא מוקי מתני' בהכי הכל שוחטין ביודעין שהן מומחין ושחיטתן כשירה דיעבד באין יודעין ע"י שאלה אח"כ ואי וכולן הא לאביי ואינך נמי לא מיתוקמא וכולן אלא אחש"ו לחוד והשתא לא שייך קושית הט"ז בס"ק ג' דשחיטתן כשירה עם תיקון דשואלין אותו אם הוא יודע באיתא לפנינו. ומדכתבו אבל אין לפרש דכשר באין אחרים רואין וע"ז הוקשה להם משמע דאי הוה מפרשינן אף באיתא לפנינו א"צ שאלה לא הוה קשיא להו לוקי מתני' בהכי וכתי' הט"ז וא"כ אכתי קשיא אמאי לא פירשו כן וי"ל דלא מיסתבר להו לומר כך אי באיתא לפנינו א"צ לשואלו ה"ה לכתחלה נמי כשר לשחוט דמ"ש וכמ"ש לעיל דסמכינן ארובא אף היכא דאיכ' לברורי דבאיתא לפנינו הוה לכתחל'. ומזה נראה דהתוספות היא דעה שלישית כמו שפי' רבינו ירוחם הביאו הב"י סי' א' דשוחטין לכתחלה בלא ע"ס שיבדקנו וא"צ שאלה אף אי אית' לפנינו א"צ לבודקו ולשואלו כלל דאל"כ אלא כשיטת הגאונים דלכתחלה מוסרין לו ע"ס שיבדקנו א"כ אמאי נקטו בדבריהם דאין לפרש דיעבד שחיטתו כשירה באין אחרים רואין דהיינו בליתיה קמן ולא כתבו סתמא דאין לפרש דיעבד שחיטתו כשירה והיינו אף באיתא לפנינו א"צ לשואלו כו' אלא דאי הכי ה"נ דמצינו לפרושי כן והא דנאדו מאוקמתא דרבינא משום דשחיטתן כשירה משמע ע"י איזה תיקון וכמש"כ הט"ז בס"ק ג' א"כ אכתי אימא דהכי פירושו וכמ"ש. ואי דדיעבד כשר וא"צ לשואלו א"כ לכתחלה יכולין ליתן לו ע"ס שיבדקנו דא"נ מישתלי לאו איסורא קעביד דמה"ט נמי הו"מ לדחויי פירושם שכתבו באין אחרים רואין שרי דיעבד א"כ ה"ה לכתחלה נמי ע"ס שיבדקנו דאי מישתלי לאו איסורא עביד אלא נראה דהתו' רוצים לומר דלכתחלה שרי וא"צ שאלה כלל ומש"ה כתבו דליכא למימר דבאיתא לפנינו צריך לבודקו וה"ה לכתחלה אין ליתן ע"ס שיבדקנו דלא כסברת הגאונים דקרוב הדבר שוודאי ישכחו אח"כ מלשואלו ואין לעשות כן לכתחלה וכנראה מדבריהם לעיל ע"א בד"ה המניח יע"ש וע"ז כתבו דא"כ לוקי מתני בהכי הכל שוחטין ביודעין שהוא מומחה ושחיטתן כשירה באין יודעין ואי איתא לפנינו בודקין אותו ואי משום וכולן הא לאביי ורבא ואינך נמי לא מיתרצא וכולן וע"כ צריך לומר באיתא לפנינו א"צ שאלה ומש"ה לא מוקי מתני' בהכי דשחיטתן כשירה משמע ע"י תיקון וכסברת הט"ז וכיון שכן משמע להו דאף לכתחלה שוחטין בלא ע"ס שיבדקנו באין יודעין שהוא מומחה דמאי שנא דאי איתא דכל היכא דאיכ' לברורי מבררינן ולא סמכינן לכתחלה ארובא א"כ באיתא לפנינו אמאי א"צ בדיקה דזה הוי נמי כלכתחלה אלא דאין לחלק ואף לכתחלה נותנין לו בלא ע"ס שיבדקנו ודעת ר"י בעל תו' היא דעה שלישית וכדכתיבנא. ובעלופי לא חיישינן סברי התוספות דאף לכתחלה נותנין לו דלא חיישינן משמע כן וכמו שאבאר לקמן א"כ קשיא להו שפיר אמאי לא מוקי בהכי מתני' הכל מומחין שוחטין אעפ"י שאין מוחזקין:

סוף דבר הכל נשמע לפי' ר"י בעל התו' הנהו אמוראי נאדו מדברי רבינא מכל וכל בין מתחלת דבריו ומאמצע וסוף דלכתחלה מוסרין לשחוט באין יודעין שהוא מומחה וא"צ שאלה כלל לבסוף ומכ"ש דא"צ אחרים רואין בליתא לפנינו ולשיטת הגאונים נאדו מתחלת דברי רבינא שאמר לכתחלה לא אף ע"ס שיבדקנו ומסוף דבריו דהיכא דליתא לפנינו צריך אחרים וליתא אלא סמכינן ארובא היכא דא"א לבודקו אבל במ"ש ואם שחט שואלין ג"כ הם סוברים כך דאי אית' קמן צריך לברורי אם יודע דברים המפסידי' את השחיטה. ונאדו ג"כ מלשון שני דרבינא דאמר מוחזקין אף שאין מומחין דלרבינא א"צ לשואלו אף אי איתא לפנינו אם הוא מומחה ולהנהי אמוראי צריך שאלה דאין לפרש גם לרבינא בלשון שני דמוחזקין אף שאין מומחין ע"ס שיבדקנו ושחיטתן כשירה באין יודעין שהוא מוחזק וליתא לפנינו צריך אחרים רואין דהא לשיטת הגאונים לא שייך למתני הכל שוחטין כיון שהוא מחוסר תיקון דאל"כ תקשה קושית הרא"ש לוקמי מתני' כו'. ולשיט' ר"י סביר' להו להנהו אמוראי כתרי לישני דרבינ' לקול' ובין במומחין ובין במוחזקין סבירא להו דרוב מצוין וא"צ שאלה כלל לא בתחלה ולא בסוף ולדעת בה"ע וא"ז וכפי הבנת הב"י הוא ג"כ דעת רש"י ז"ל נאדו הנהו אמוראי מאמצעי דברי רבינא ומסוף דבריו אבל לא מתחלת דבריו דגם לדידהו אין ליתן ע"ס שיבדקנו ולפי מ"ש התב"ש נאדו אף מתחלת דבריו דלרבינא אין נותנין ע"ס שיבדקנו ולדידהו נותנין ולפי' הד' לא נאדו אלא מסוף דבריו דבליתא א"צ אחרים רואין ולא מתחלה ומאמצע. ועיין במה שאכתוב לקמן בסוגיא דאמר לא חיישינן לעלופי יע"ש:

עוד אבאר לך בקצרה דהא דאחרי' רואין משמע דאין שום תקנ' כ"א באחרים ולא בע"א ומש"ה לא קשי' כמה קושיות וכבר זכרנו מזה לעיל ועם זה יתישב הא דמוקי אביי בכותי וכולן קשיא הא מצינו לומר הכל דיעבד דאיכא הכל דיעבד אלא דתרתי דיעבד למה לי והא מצינו לפרושי הכי הכל דיעבד ביוצא ונכנס באיתא לפנינו ע"י חותך וליתא לפנינו שרי בלא כלום וכתירוץ הא' של תו' בד"ה המניח ושחיטתן כשירה באומצא דוקא ע"י חותך וליתא אסור וכולן כו' ואחרי' רואין אף באיתא לפנינו א"צ כזית בשר אלא דהוא הדבר אשר דברנו דמשמע דאין תקנה אחרת והא איכא לברורי ע"י חותך ג"כ ועיין:

ואכתי פש גבן לברורי בהא דאמר להך לישנא מוחזקין אין שאין מוחזקין לא לעלופי לא חיישינן יש בו פירושים רבים גם כן ואבארם בעזה"י:

הפירוש הא' הוא דלעלופי לא, חיישינן לא בתחלה ולא בסוף וא"צ לשואלו כלל ולשיטת הגאונים ניחא הא דאמר לעלופי לא חיישינן ולעיל אמר רוב מצויין דהתם משום רובא וכל היכא דאיכא לברורי מבררינן אבל בעילוף אמר ל חיישינן וא"צ שאלה כלל והיינו טעמא דרובא דרוב מצויין הוה קצת רובא דתליא במעשה או דלא הוה אלא רוב לחודי' אבל בעילוף מיעוטא הוא דמתעלפין ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן כלל או דאם היה מתעלף היה אומר לנו ולא היה מאכילה בסתם וכה"ג כתב הב"י בסימן א' לדעת הר"מ ז"ל יע"ש ומש"ה נמי לשיטת ר"י בעל התו' דאף במומחין א"צ שאלה כלל לא בתחלה ולא בסוף אפ"ה א"ש מה דאמר לעלופי לא חיישינן מה"ט דאם יתעלף יאמר לנו ואף ברגיל להתעלף אפשר דשוחט לכתחל' לדעה זו ר"ל לשיטת ר"י בעל התוספות ומה"ט דכתיבנא:

הפירוש הב' הוא דמומחה ומוחזק דין א' להם כמ"ש הרא"ש הביאו הב"י סימן א' והיינו לשיטת הגאונים כמו במומחה נותנין לו ע"ס שיבדקנו כן במוחזק נותנין לו ע"ס שישאלנו אח"כ דאי ליתא לפנינו כשר ויש לנו סיוע בזה מדברי הרא"ש שכתב דדין א' למומחה ומוחזק הביאו הב"י בסימן א' ודעת הרי"ף לא מתברר לנו אי סובר דלכתחלה מוסרין ע"ס שיבדקנו או דלכתחל' אין מוסרין ע"ס שיבדקנו ובדיעבד חולק על בעל העיטור וסובר דצריך בדיקה והוא כפי' הד' שזכרנו לעיל ברוב מצויין כו' ורמזו התו' בד"ה רוב לזה הפי' כמ"ש לעיל ויותר נראה דסובר כפי' הגאונים דאי כפי' הד' א"כ לוקי מתני' בהכי כיון דהוא סבר דיעבד צריך שאלה היכא דאיתא לפנינו שכן כתב והיכא דראה א' ששחט ואזיל לעלמא סמכינן ארובא א"כ לא שייך תירוץ הט"ז ז"ל וכמ"ש לעיל. ועיין בר"מ פ"ד מה"ש ובפי' המשניות שפסק כתרי לישני דרבינא לחומרא אבל הרי"ף פוסק דלא כרבינא ועיין ברא"ש:

הפי' הג' הוא שיש לנו לומר לעלופי לא חיישינן דיעבד ולא בעינן לשואלו כלל אבל לכתחלה אין מוסרין כמו שסובר בה"ע לענין מומחין כן יש לנו לומר לענין עילוף וכן הוא דעת הר"מ בפ"ד מהל' שחיטה לפי הבנת הכ"מ שם דלא כמ"ש בב"י ובחדושינו לי"ד נאריך בה בעז"ה ויש לנו לומר דלכתחלה אסור ודיעבד שרי דלכתחלה אין לסמוך על סברא זו דאם יתעלף יאמר לנו ודיעבד סמכינן על זה ולא נצטרך לומר דכל היכא דאיכא לברורי ברוב' מבררינן אלא כמ"ש או דאין ליתן לכתחלה דלמא רגיל להתעלף ואיכא בל תשחית בהמה טהורה דמה"ט כתב הר"ן דאין מוסרין לחש"ו לכתחלה באחרים רואין דאסור לנבל בהמה טהורה ודיעבד שרי דאם יתעלף לא היה מאכילה לנו בסתם וכמ"ש הב"י בסימן א' לדעת הר"מ ז"ל:

הפירוש הד' הוא כמו במומחין דלכתחלה אין מוסרין ודיעבד צריך שאלה ואי ליתא לפנינו כשר וא"צ אחרים דכל היכא דליכ' לברורי סמכינן ארובא דרוב מצוין אצל שחיטה מוחזקין הם. וכיון שבררנו כל הפירושים שיש בסוגי' זו עדיין נשאר לנו לברר במי שרגיל להתעלף אם רשאי לשחוט לכתחלה מטעם דאם יתעלף יאמר לנו כו' או דיעבד דווקא מה"ט גופא דשמא ישכח אח"כ לומר נתעלפתי וכן מה דינו בשחט והלך לו אי כשר בסתמא או דווקא באומר ברי לי הוא דכשר ולא בהלך לו. והנה בש"ע סימן א' סעיף ז' כתב י"א דמי שרגיל להתעלף ושחט ואמר ברי לי שחיטתו כשירה וכתב הש"ך בס"ק י"ג דה"ה בשותק והוא ממ"ש הב"י להר"מ ז"ל דמש"ה לא שיילינן ליה דאם נתעלף לא היה מאכילה לנו. ומשמע וודאי מדברי רמ"א דיעבד דווקא ולא לכתחלה שכן כתב ומי שרגיל להתעלף ושחט ואמר שברי לי משמע הא לכתחלה לא ולא מיבעיא אם נאמר כמ"ש התב"ש בסימן א' דווקא אמ' הא ליתא לפנינו אסור פשיטא דאין ליתן לכתחלה ע"ס שיאמר דלמא מישתלי אלא אפילו לשיטת הש"ך בכוונת רמ"א דאמר לאו דווקא אלא ה"ה שותק אפ"ה אין ליתן לכתחלה ע"ס סברא זו דמסתמא יאמר דשמא ישכח מלומר וגם נראה דאף ע"ס שיבדקו אותו שיאמר ברי אין ליתן לכתחלה דשמא מישתלי וגם הוא ישכח מלומר נתעלפתי ובדיעבד דשותק הוא דשרי. והנה מתורתו של הרשב"א ז"ל בחדושיו יש להוכיח דבדיעבד שרי אף בלא אמירה דאל"כ קשיא אמאי לא אוקמי' מתני' באוקמתא רויחא הכל שוחטין באין יודעין אם הוא מוחזק אם לאו ואי כתירוצו של הרא"ש ז"ל דלא שייך למיתני הכל שוחטין כיון דמחוס' תיקון דצריך לשואלו אח"כ ויאמ' ברי לי כמו במומח' לדעת הגאוני' לית' דהא איהו לא חייש לזה מדהוקש' לו אמאי לא אוקמי' הכל באין יודעין שהוא מומחה ושחיטתן בלא גמיר ויאמר ברי לי שלא שהיתי והבאתיו לעיל יע"ש ועוד. דהא כתב בהדיא שם בגמר' דף ע"ב בד"ה כללא דנקטינן מהני שמעתתא ובד"ה ומיהו היכא דאית' קמן דבעילוף לא חיישינן וא"צ שאלה לא בתחלה ולא בסוף וכן כתב הרמב"ן דעילוף בבן דעת אין מצוין כלל יע"ש וא"כ אמאי לא אוקמי' הכל באין יודעין שהוא מוחזק ושחיטתן כשירה ברגיל להתעלף שיאמר ברי לי ולכתחל' אסור דלמא מישתלי לבודקו ואי ליתא לפנינו וכולן ואחרים רואין סגי אלא וודאי דסובר דאי ליתא כשר ל אחרים רואין דאם נתעלף היה אומר לנו וקשי' וכולן וכבר כתבנו לעי דלדעתו ז"ל כל דקשי' וכולן ניחא לכ"א לאוקמי' באוקמתא דידיה יע"ש מ"ש לעיל הרי מוכח עכ"פ דלית' לפנינו כשר מסתמא אבל באם הוא לפנינו אין בידי ראיה דאפשר כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן אסברא זו דהיה אומר לנו ועיין מ"ש בתוספות בד"ה מ"ט לא אמר גם מדברי הרא"ש ז"ל יש כדמות ראייה לדין זה מדהוקשה לו לשיטת הגאונים הכל באין יודעין שהוא מומחה ושחיטתן כשירה באין לפנינו וקשיא וכולן ואמאי ל"ק לי' הכל באין יודעין ושחיטתן בליתא לפנינו ואם רגיל להתעלף צריך אחרים רואין אלא משמע דיעבד שרי בלא אחרים רואין ויש לדחות ועיין:

וקשיא לי לפי מ"ש הרא"ש דדין א' למומחה ומוחזק וכן כתב הטור וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק בין מומחה למוחזק והנראה דלכתחלה מוסרין לו ע"ס שישאלנו אח"כ אם יודע ה"ש ולומר ברי לי שלא נתעלפתי ועיין פרישה סימן א' ס"ק יו"ד יע"ש היטב וכיון שכן יש להקשות אמאי לא אוקמיה הכי הכל שוחטין במומר אוכל נבילות לתיאב' וכדרבא בודק סכין ונותן לו בד"א שיודעין בו שמוחזק שלא יתעלף ובדין מומחה לא איירי כלל התנא אבל אם אין יודעין שהוא מוחזק אין ליתן לכתחלה לשחוט דוודאי הכין הוא כיון דלכתחלה לא סמכינן ארובא דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן אלא ע"ס שיבדקנו מותר לשחוט וזה באדם כשר אבל במומר לתיאבון וודאי דבריו שלו אינו כלום דאם נתעלף גם הוא יאכל ממנה דנהי דלא שביק היתרא כו' שהרי הר"ן ז"ל בחדושיו כתב גבי כותי ובפירושו לרי"ף ז"ל וגם הרשב"א בחדושיו גבי מומר כתב דליכא למיחש דשמא איתרמי ליה דשהה ומאכילה לנו י"ל דחזקה על בן דעת שאין מקלקל שחיטתו כל שרוצה לשחוט שחיטה הגונה יע"ש משא"כ בחיישי' שמא נתעלף וודאי ברי שלו לאו כלום הוא וליכא אלא רובא ולכתחלה לא סמכי' ארובא אלא ביודעין שהוא מוחזק ושחיטתן כשיר' באין יודעין דסמכינן ארוב' ושחיטתן כשירה ברגיל להתעלף ועיין מ"ש לקמן בתו' ד"ה מ"ט לא אמר יע"ש:

כתב הרא"ש ז"ל ומדברי הרי"ף ז"ל אין להוכיח אי בעי מוחזקין יע"ש ויש להקשות דמההיא ברייתא דאבדו לו גדייו דמוכח דלא בעינן מומחין משם מוכח דלא בעינן מוחזקין ויש ליישב דה"ק דודאי לרבינא בסתם שאין אנו יודעין אם הוא מוחזק אסור עד שיאמר ברי לי ואי ליתא לפנינו אסור עד שיראו אחרים דלא סבירא ליה רוב מצויין מוחזקין הם ומכ"ש דאי ידעינן דרגיל להתעלף דאסור בליתא לפנינו ואמוראי דמבתר רבינא מסקי לעלופי לא חיישינן בליתא לפנינו ואף ברגיל להתעלף שרי בליתא לפנינו מדאמר לעלופי לא חיישינן ולא אמר רוב מוחזקין כמו דאמר ברוב מצוין כו' וכמ"ש הב"י בסי' א' והר"ן ז"ל ש"מ דטעמא דאי נתעלף היה אומר לנו ולא היה מאכילה לנו בספק כיון שהוא מומחה וודאי אוסרה דאינו יודע כמה שהה ומש"ה נותנין לכתחלה ע"ס שישאלנו אח"כ דאי נמי מישתלי שרי דיעבד דלא יאכילנה מספק ולפי זה אין הוכחה מהך ברייתא דאבדו לו גדייו ותרנגוליו דטעמא דלעלופי לא חיישינן שהיה אומר לנו דהתם טעמא דרוב מצוין אצל שחיטה מוחזקין הן אבל ברגיל להתעלף או שיודעין שזה תחילת שחיטתו דהוה כרגיל להתעלף אסור אף דיעבד עד שיאמר ברי לי שלא נתעלפתי והלכך אין ראיה לומר כן וזה שכ' הרא"ש ז"ל ולענין אי בעי מוחזקין ר"ל אי בעינן שיוחזק ג"פ בפני חכם או אף בדידעינן שלא הוחזק שזה תחילת שחיט' או ברגיל להתעלף אי ליתא לפנינו אין ראיה מהתם ואף דמסיק לעלופי לא חיישינן אין ראיה ואח"כ מסיק דמדברי הרי"ף משמע דדין אחד למומחה ומוחזק דהיכא דאיתא לפנינו צריך לשואלו אם נתעלף וליתא לפנינו שרי מההיא דמצא תרנגולת בשוק והיינו דוקא בלא ידעינן אי רגיל להתעלף אבל ברגיל להתעלף אסור אף דיעבד בליתא לפנינו ויש עוד לפרש ולענין אי בעי מוחזקין שכ' הרא"ש דה"ק אי בעי לשיולי ליה היכא דאית' לפנינו ור"ל דנותנין לו ע"ס שיבדקנו אי מוחזקין אי לאו מהכא משמע לעלופי לא חיישינן דא"צ לשואלו לא בתחלה ולא בסוף כיון דאמ' לא חיישינן ומהאי דמצא תרנגולת שחוט' לקמן אין ראיה והראשון נראה יותר. ועיין מה שאכתוב עוד לקמן בזה בעזה"י:

ומעתה כיון שביררנו באורך וברוחב כל הפירושים בסוגיא הזאת וסלקנו כל היתדות ת"ל אתחיל בפירוש הסוגיא בעזה"י. בפירש"י בד"ה בודקין שיודע הלכות שחיטה עכ"ל כתב כן לומר דבודקין אותו אם יודע ה"ש לא שבודקין איתו אם נתעלף או לאו וכן הוא בהדיא בגמרא בודקין אותו אם יודע לומר ה"ש כי רבינא בל"ק סובר דא"צ שאלה כלל לענין עילוף לא בתחלה ולא בסוף וכן בלישנא בתרא מוחזקין אף שאין מומחין ואם שחט בודקין אם נתעלף אבל שאלת מומחין א"צ כלל ועוד דודאי הכין הוא דאל"כ אלא מוחזקין אף שאין מומחין ע"ס שיבדקנו אח"כ אם הוא מומחה א"כ לא שייך לשון הכל כיון שמחוסר תיקון דאל"כ תקשה קושית הרא"ש לשיטת הגאונים לוקי מתני כו' ולפי זה תמיהא לי מה ראו הגאונים על ככה לומר דנותני' לו ע"ס שיבדקנו אם יודע ה"ש ושאלה אם נתעלפה ומנלן לאפושי מחלוקת נימא דהנהו אמוראי סבירא להו כתרי לישני דרבינא לקולא ממש וא"צ שאלה כלל, בין ביודע ה"ש ובין בנתעלף אף אי איתא לפנינו ובשלמא במומחין איכא למימר דמדאמר רוב מצוין מומחין הם סבירא להו לגאונים דאף ברובא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ושאני בדיקת י"ח טריפות דהוה טורח גדול ובדיקת הריאה דבקל יכול לבודקה ע"י נפיחה בדקינן וה"ה כאן דבקל יכול לשואלו ורבינא דאמר בל"ב לשאין מומחין וסובר דא"צ שאלה היינו דכל המצוי אצל שחיטה מומחין הם משא"כ אמוראי דבתר רבינא דמסיק רוב מצוין ולא אמר סתמא לשאין מומחין לא חיישי' ש"מ דרובא בלבד הוא דהוה וכל היכא דאיכ' לברורי מבררינן משא"כ בעילוף קשי' לי דמשמע מדברי הרא"ש והטור בסימן א' דדין א' למומחה ומוחזק ועיין פרישה ס"ק יו"ד וכן כתב הטור וא"א לא חילק באם הוא לפנינו צריך לשואלו אם הוא מוחזק ומנלן לאפושי מחלוקת כיון דרבינא דאמר בלישנא קמא לעילוף לא חיישי' כלל והגמרא ג"כ לא מזכיר אלא לעלופי לא חיישי' ולא רוב מוחזקין הם אלא לא חיישי' או שאין מצוי כלל עילוף בבן דעת כמ"ש הרשב"א בחדושיו דף ד' ע"ב בשם הרמב"ן ד"ה ומיהו היכא דאיתא קמן וא"כ אמאי הצריך שאלה לענין עילוף גם לענין מומחין יש להם ראי' מריש פסחים וסוברים דהתם נמי חזקה מחמת רובא הוה דרוב בני אדם בודקין בתיהם ליל י"ד וא"כ חזינן דצריך לברורי מ"מ בעילוף קשה:

וניחא לי דע"כ רבא ורב אשי ושאר אמוראי דמסיק לעלופי לא חיישינן היינו באי ליתא לפנינו אבל איתא צריך שאלה ולכתחלה נותנין ע"ס שיבדקנו דאל"ה אלא לא חיישי' כלל ואף אי איתא לפנינו א"צ שאלה א"כ לוקי מתני' בהכי הכל שוחטין באין יודעין שהוא מוחזק דלעלופי לא חיישינן וא"ל שאלה כלל ואי ידעינן שזה תחילת שחיטתו או ביודעין שרגיל להתעלף אין נותנין לו אף ע"ס שישאלנו אח"כ דלמא מישתלי ולא ישאלנו שיאמר ברי לי ואסור אף דיעבד כסברת רמ"א בהג"ה בסי' א' סעיף ג' וכדמשמע מפשט לשונו דוקא באומר ברי לי דלא כש"ך שם וכמ"ש התב"ש ואורח משור בסי' א' יע"ש ודיעבד כשר באומר ברי לי וליתא לפנינו אחרים רואין סגי ודוקא דיעבד דדמי לחש"ו דמועד ג"כ לקלקל דרגיל להתעלף אלא ודאי באין יודעין שהוא מוחזק צריך שאלה אם נתעלף ולא מצי לאוקמיה מתני' בהכי דלא שייך הכל שוחטין כיון דמחוסר תיקון וכמ"ש הרא"ש לשיטת הגאונים במומחין ולכך מוכח שפיר דלכתחלה אין ליתן אלא ע"ס שישאלנו אח"כ ומש"ה השוה הרא"ש ז"ל מומחה ומוחזק דאי איתא צריך שאלה:

אלא דיש להקשות אמאי לא אוקמי' הכל ברגיל להתעלף ע"י אחרים וע"ס שישאלנו דאי נמי משתלי דיעבד ש"ד ע"י אחרים ושחיטתן כשיר' דיעבד בלא אחרים ע"י שאלה שיאמר ברי לי אלא דלק"מ דלא שייך הכל כיון דמחוסר תיקון ושמעינן מיהת מהא דרגיל להתעלף ע"י אחרים לא שרי אלא דיעבד ולא לכתחלה דדמי לחש"ו דמועד לקלקל דאל"כ לוקי מתני' הכל ברגיל להתעלף ע"י אחרים ושחיטתן כשיר' ע"י ברי בלא אחרים וכולן הא לאינך נמי לא מיתוקמא וכולן וכעין קושית הרא"ש ז"ל אלא דאסור לכתחלה ודמי לחש"ו ובזה עלו דברי הרא"ש, ז"ל וכפי שיטת הגאונים ז"ל במ"ש כהוגן:

ובד"ה מומחין הן הלכך לא בעי למיבדקיה עכ"ל עיין במהרש"א שפירש דברי רש"י דא"צ למיבדקיה בין בתחלה בין בסוף והוא כדעת ר"י בעל התו' בד"ה רוב מצוין וכפי מה שפי' רבינו ירוחם דבריו הביאו הב"י בסי' א' יע"ש והב"י מפרש דברי רש"י כבה"ע דיעבד א"צ למיבדק אבל לכתחלה אין מוסרין אף ע"ס שיבדקנו. אבל הא לא ניחא לכולהו לפרש דברי רש"י כשיטת הגאונים דלא בעי למיבדקיה לכתחלה אלא נותנין לו ע"ס שיבדקנו אח"כ דאי נמי מישתלי לאו איסורא קאכיל דמסתימ' לשון רש"י לא משמע כך אלא או דיעבד וכלישנא דגמרא בודקין אותו דהיינו דיעבד או דבין לכתחלה ובין דיעבד א"צ וממילא הוא כיון דיעבד א"צ אף באית' לפנינו דהוה לכתחלה וש"מ אף היכא דאיכא לברורי לא מבררינן א"כ ה"ה לכתחלה נמי דמ"ש אבל אי הוה סבירא ליה כשיטת הגאונים הוה ליה לומר דלא בעינן לידע לכתחלה אלא ע"ס שיבדקנו אח"כ ומדכ' א"צ למיבדקיה משמע דאדיעבד קאי וכלישנא דגמרא וממילא הוא הדין לכתחלה בלא על סמך שיבדקו וכדכתיבנא. נתעלף עמוס ח' ולא מישעי' נ"א לומד אף רגיל כאשה ורש"י לשיטתי' ודוק היטב:

ובד"ה כי קושי' מהמניח נכרי בחנותו עכ"ל לכאורה מהא דאין השומר הוה ליה לפרש דמש"ה לא מוקי רבא כאביי דמהמניח אין ראייה כדדחי לעיל מי קתני מניח המניח קתני כו' ונהי דנאמר דהא דאמר לעיל מי קתני המניח לאו לשנויי אליבא דאביי אלא לאקשויי על רבא וכמ"ש התורה בד"ה המניח קתני דיעבד וא"כ מההיא דהמניח נמי קשי' לאביי דאיהו אמר יוצא ונכנס ע"י חותך דווקא והתם אף בלא סמך כלל שרי או דנותנין לו ביוצא ונכנס ע"ס שיחתוך כזית עכ"פ דא"נ מישתלי לאו איסורא קאכיל כדמוכח מהמניח וכעין שיטת הגאונים ממומחין ע"ס שישאלנו כו' וכמ"ש לעיל באוקמתא דאביי בכותי יע"ש מ"מ מהא דאין השומר וודאי דעדיף להביא ראיה מיני' דנותנין לכתחלה אף בלא סמך כלל. ובהא דאביי ולא אמר כרבא פי' רש"י ז"ל דיליף מהשומר את החנות דיוצא ונכנס לכתחלה והיינו מאין השומר וא"כ קשי'. ויש ליישב מדאמר רבא לא אמר כאביי כי קושי' ואביי לא אמר כרבא כו' דמשמע שהן ענינים חלוקים והא ליתא דהא אביי ורבא מחולקין בגופא אחד אי כותי ביוצא ונכנס שוחט לכתחלה או דיעבד דווקא א"כ הכי הוה ליה למימר רבא לא אמר כאביי כי קושי' ואביי התם נגע הכא לא נגע כו' דר"ל דאביי איך הבין קושית רבא אבל מדאמר ואביי לא אמר כרבא משמע שהוא ענין בפ"ע ולכך פירש"י דרבא לא אמר כאביי ביוצא ונכנס צריך חותך כזית בשר כי קושיא היינו מהמניח דוודאי מהתם ג"כ מוכח דיעבד א"צ כלום ולאביי אין קושיא מהמניח דהיכא דאיכא לברורי מבררינן וכמ"ש התורה לעיל בד"ה המניח בתירוצם שנית יע"ש ולא חש התלמוד לומר זה והדר אמר ואביי לא אמר כרבא ר"ל ביוצא ונכנס אמאי לכתחלה לא מהא דאין השומר ומשני התם נגע הכא לא נגע. ואין למילף זה מזה ומה דמקשי ליה רבא לאביי מהמניח לענין שא"צ כזית בשר אף דרבא בעצמו סובר כל היכא דאיכא לברורי מבררינן דבא ומצאו כתבו התוספות דבאין לפנינו שרי בד"ה אבל בא ומצאו כו' רש"י לא סבירא ליה כן דיש לחלק בין נכרי שמצאו בצד הבור ובין שחיטה כמ"ש התורת חיים דהתם שנמצא בצד הבור מירתת שנכנס שלא ברשות אבל במניח וכן אין השומר איירי במטהר יינו של נכרי ומש"ה מייתי רבא שפיר ראיה עיין בתו"ח וכן, צריך לומר לשיטת הגאונים דבא ומצאו אף דיעבד בעינן כזית בשר ואי ליתא לפנינו, אסור דאל"כ אמאי אסור לכתחלה בע"ס כזית בשר דא"נ מישתלי לאו איסורא קאכיל אלא דיש לחלק בין נכרי שנמצ' בצד הבור ובין מצאו ששחט אף לרבא וכמ"ש התורת חיים:

עוד היה נראה לכאורה לומר דוודאי רבא דאותבי' לעיל לאביי מאין השומר צריך לשיטתי' הוא דאותביה וסבירא ליה אין צריך לכתחלה משמע בפשטא דלישנא דמתני' משום דאיהו אית ליה בריש גיטין לפי שאין עדים מצוין לקיימו משא"כ לרבה התם דאית ליה לפי שאין בקיאין לשמה א"כ קשיא מה דמקשה התם תנן המביא גט במדינת הים ממדינה למדינה צריך הא באותה מדינה אין צריך ומשני ל"ת כו' אלא בא"י אף ממדינה למדינה א"צ ופריך הא תני סיפא המביא בא"י א"צ ומשני ה"א דיעבד ובפי' התוספות לעיל ע"א בד"ה אין השומר מוכרח הוא דאל"כ ליתני רבותא טפי באותה מדינה במדינת הים צריך ואי לאשמעינן בא"י מסיפא שמעינן ובתוספות בגיטין האריכו יע"ש וע"כ לרבה א"צ משמע נמי דיעבד ולא כמו שתירצו התוספות לעיל יע"ש וא"כ לאביי נמי אין קושיא ורבא לשיטתי' הוא דקשיא ליה מאין השומר וא"כ א"ש דרבא לא אמר כאביי דלכתחלה לא ביוצא ונכנס כי קושיא מאין השומר ואביי איכא לתרוצי דאין השומר צריך דיעבד הוא ר"ל דיעבד אין צריך היין ניתר בעומד ע"ג אלא אף ביוצא ונכנס והדר אמר אביי לא אמר כרבא ר"ל דיוצא ונכנס לכתחלה עכ"פ בחותך כזית בשר דא"נ מישתלי לאו איסורא קאכיל דהא התם לא שייך בנכרי שום דבר ומשני דאין ראי' מהת' דלא נגע והכ' נגע אבל רש"י לשיטתי' שם בגיטין דף ד' דמסיפא אין ראיה כלל דאימא דמיירי באותה מדינה עצמה יע"ש היטב ואי מההיא היינו מרישא וא"צ וודאי משמע לכתחלה לכ"ע ועיין במהרש"א ובמהר"ם מלובלין ז"ל ובפני יהושע שם בחדושיו למסכת גיטין ומש"ה פירש להיפך רבא לא אמר כאביי:

ובד"ה לא סבירא ליה הא דרבא דיהא ישראל מומר שוחט לכתחלה בבדיקת סכין עכ"ל משמע מלשונו דדיעבד מיהא שרי אף באין אחרים רואין אותו ולכתחלה אין לסמוך על סברא זו דלא שביק היתרא ואכיל איסורא. ומה שהכריח אותו לזה ולא פי' דאף דיעבד אסור כיון דדש ביה כהיתרא דמיא דהא לקמן דף ד' ע"ב מייתי סייעתא לרבא מברייתא הכל שוחטין ואפילו כותי וערל וישראל מומר כו' ודחי לה דלמא כדרב ענן במומר לע"ז וכיון דדחו לקמן לדרב ענן וקם בתיובתא וודאי דתו הלכתא כרבא וכמו שאבאר לקמן וכן כתבו הפוסקים ולקמן אאריך בזה בעזה"י וא"כ איך יאמר דלא סבירא ליה הא דרבא ולכך פי' דלכתחלה אין לסמוך על האי סברא דלא שביק היתרא ומברייתא דהכל שוחטין לקמן אימא דיעבד הוא כיון דמסיק לעיל דאיכא הכל דיעבד ואי דתני נמי כותי וערל מה בכך הא כדאיתא והא כדאיתא או כותי ביוצא ונכנס או בא ומצאו ע"י חותך כו' וערל נמי לשיטת הר"מ ז"ל שסובר דמומר לשאר עבירות בעי בדיקת סכין דווקא והביאו הטור בסימן ב' וכמו שאבאר לקמן בסמוך וא"ש דכולהו הוה דיעבד דשוחט ע"ס שיבדקנו הסכין אחרי כן. וכולהו חד דינא אית להו:

ודע דלפי מ"ש הר"מ ז"ל והביאו הטור ג"כ בסימן ב' דמומר לשאר עבירות בעי בדיקת סכין א"כ אמאי לא אוקמי' מתני' בהכי הכל שוחטין במומר לשאר עבירות דוודאי אין לומר דסובר במומר לשאר עבירות לא מהני בדיק' סכין דקיי"ל מומר לד"א לא הוה מומר לכה"ת כול' ויש ליישב ושיטת' כבר נתבאר או כדעת ר"י בעל התו' או כדעת העיטור ולא כשיטת הגאונים ולשיטת הגאוני' צ"ל דלא סבירא ליה הא דרבא דאף דיעבד אסור באין עומד על גביו ישראל כשר והא דקתני לקמן בבריי' הכל שוחטין ואפי' ישראל מומר יש לדחות מומר לע"ז בפעם אחת או בצנעא או בשאר גווני וליכא סייעתא לרבא אף דאיתותב רב ענן כמו שאבאר לקמן בס"ד ומש"ה א"ש דאל"כ לוקמי הכ"ש בישראל עע"ג דאי נמי לא ידקדקו יפה או דאתי למיטעי אף באין אחרים מה בכך הא דיעבד שרי ועיין מ"ש לקמן בברייתא שחיטת כותי מותרת ובתוס' בד"ה מ"ט לא אמר כשמעתי' יעוין שם וכאן אין להאריך בזה:

גמרא לדבריו דאביי קאמר וליה לא סבירא ליה ר"ל דלא סבירא ליה לאוקמי מתני' בכותי אלא בישראל מומר דבדין הוא שתקדום שחיטת ישראל מומר לדין כותי כמ"ש מהרש"א ז"ל בשם בעל המאור. וכמו שאבאר בתוספות בד"ה מ"ט לא אמר כשמעתיה ואה"נ דרבא מוקי לקמן אידך הכל שוחטין לאתויי כותי לקמן דף י"ז. ויש טועים ומקשין איך יאמר דלא סבירא ליה הא מוקי לקמן אידך הכל בכותי וקושיא וסברא נפסדת היא כמ"ש כאן. וכבר היה אפשר לפרש אפילו אי יהבינן להו כולהו טעותייהו דת"ק דלא סבירא ליה היינו במצאו ששחט לא מהני חותך כזית בשר וכת"ק דרשב"ג דף ד' ע"א דבדלא כתיבא לא מהני אחזיק ביה וכמ"ש הרשב"א הביאו הטור בסימן ב' והב"י דהלכה כת"ק דרשב"ג ומש"ה לא מוקי מתני' בהכי דלא כהלכתא ומתני' דלקמן בעע"ג או ביוצא ונכנס והא דלא קשי' מנכרי שנמצא בצד הבור דאלמא דיעבד בלא חותך נמי מהני וה"ה לת"ק י"ל דשאני התם שנכנס שלא ברשות וכמ"ש התורת חיים הבאתיו לעיל אלא דאין צורך לזה דלי' לא סבירא לאוקמיה מתני' דהכי בכותי דין הוא שתקדום דין שחיטת ישראל מומר לדין שחיטת כותי וכמ"ש בעל המאור יע"ש:

ובתוספות בד"ה קסבר כותים גרי אריות הן כו' ומומר אוכל נבילות להכעיס עיין בחדושינו לקמן דף ד' ע"א גבי אמר רבא ישראל מומר ושם אבאר בעזה"י ודע דאף דפלוגתא דתנאי היא אי כותים גרי אריות הן או גרי אמת ולקמן ד' ע"ב תניא בברייתא הכל שוחטין ואפילו כותי אלמא איכא מ"ד גרי אמת הן מ"מ לא ניחא ליה לרב אשי לאוקמי מתני' דלא כהלכתא דאיהו:

סבירא ליה דגרי אריות הן והא דלא אמר דסבירא ליה כת"ק דרשב"ג דלא מהני חותך כזית בשר ולשיטת התוספות בד"ה בא ומצאו ששחט א"ש ולשיטת התורת חיים י"ל דזה היה די במה דלא אמר כרבא אבל כאביי אמאי לא אמר דישראל עע"ג שוחט לכתחלה ויוצא ונכנס דיעבד בלא חותך ומשום הכי אמר גרי אריות הן ודי לסתור בזה הקושיא דלא אמר כתרווייהו. ומיהו באמת איכא למימר דוקא חותך לאביי ביוצא ונכנס לעיכובא דהא מחלק בין יין נסך לשחיטה:

ובד"ה מ"ט לא אמר כשמעתיה תימא כו' ויש לומר דקמייתא איבעי ליה לאוקמי' כשמעתי' עכ"ל וכתב מהרש"א ז"ל בשם בעל המאור דבדין הוא שתקדום דין שחיטת ישראל מומר לדין שחיטת כותי שהרי עשאום לבסוף כנכרים יע"ש והנה נראה לומר לפי מ"ש לעיל דהוה מצי לאוקמי' מתני' במומר לתיאבון בבודק סכין בד"א שיודעין שמוחזק אבל אין יודעין לכתחלה לא ישחוט או התו' סברי כשיטת הגאונים וכפי מ"ש הב"י בסימן א' דדעת ר"י הוא כשיטת הגאונים וא"כ באין יודעין שהוא מוחזק נותנין לו ע"ס שישאלנו אח"כ ובמומר ברי דידי' לאו כמ"ש לעיל ובשלמ' למיחוש שמא יארע לו איזו קלקול לא חיישינן משא"כ באין יודעין שהוא מוחזק חיישי' שמא יתעלף וישהה באונס ולא יאמר לנו כיון דגם לדידי' אי מתרמי כהאי יאכל ממנה כ"ש דלא חייש אלפני עור כה"ג ולא הוה אלא רובא ולכתחלה לא סמכינן ארובא ודיעבד שחיטתו כשירה דסמכינן ארובא וברגיל להתעלף או שזה תחילת שחיטתו בעינן אחרים רואין וכמ"ש כל זה לעיל ומש"ה מקשי שפיר קמייתא הוה ליה לאוקמי' כשמעתי' והוה א"ש וכולן משא"כ אי מוקמינן לקמייתא בכותי לא א"ש וכולן ובזה יש ליישב מ"ש התוספות ב' ע"ב בד"ה אילימא אחש"ו דדייקי שפיר מרבא דהא באמת גם לרבא א"ש וכולן כמו לרבינא שהקשו התוספות ד"ה דליתיה קמן תימא דמשמע איתא קמן לא מהני דאל"כ לוקמי' הכל ביודעין ושחי' כשירה באין יודעין ואחרים בידע דלא גמיר ועיין שם במהר"מ מלובלין ושאר מפרשים הכי נמי איכא לאוקמי' במומר ואי קשי' הא דכתבו התו' במתני' ד"ה שמא יקלקלו שהקשו לרש"י הא מסיפא שמעינן לה דרבא הוא דדייק לקמן ולדידיה לא קאי וכולן אלא אחש"ו והא באמת מצי קאי וכולן אמה דמרבינן מהכל וכמ"ש יש לומר דרש"י לשיטתי' שכ' רוב מצויין הלכך לא בעי למיבדקיה ופשטא דלישנא משמע כפי מה שפי' הב"י דבריו דסובר כבה"ע א"כ קשה קושית מהרש"א אמאי לא אוקי מתני' בהכי וצ"ל כתי' הט"ז דלא שייך ושחיטתן כשירה בלא שום תיקון וא"כ תו לא מצינו לאוקמי' מתני' הכל שוחטין ביודעין שהוא מוחזק ושחיטתן כשירה באין יודעין בלא תיקון דהא ברי דידיה כמאן דליתא דמי דמומר לתיאבון הוא אלא ארובא סמכינן ושחי' כשירה משמע ע"י תיקון ונהי דבכותי ע"י חותך ולתי' שני של תו' ד"ה המניח דאי ליתא לפנינו כשר מ"מ שייך שפיר ושחיטתן כשירה ע"י תיקון דאי איתא לפנינו מבררינן ואי אכיל ודאי שרי אבל במומר נהי דאי איתא לפנינו ואמר דנתעלף אסור מ"מ שחיטתן כשירה ע"י תיקון ליתא דאם יאמר שלא נתעלף אמירה דידיה לית ביה מששא אלא על רובא סמכינן ולא שייך תיקון וזה לשיטת רש"י אבל לשיטת התוס' אין הכי נמי דמוקמינן הכי וכדכתיבנ':

ודע דבכותי נמי מצינו לומר כן הכל שוחטין ביודעין שהו' מוחזק ביוצא ונכנס אבל אין יודעין שהוא מוחזק אסור לכתחלה דלא מירתת מה שהוא באונס וכמ"ש לעיל שם בשם בשם הר"ן דדייק אמאי מותר ביוצא ונכנס בכותי דלמא אירע לו איזה אונס ובאונס לא מירתת והבאתיו לעיל. ודיעבד שרי דסמכינן ארובא ואי ידעינן דרגיל להתעלף בעינן אחרים רואין אותו ואי דלכתחלה רשאין ליתן לו באין יודעין ע"ס שיתנו לו כזית בשר אח"כ דאי נמי מישתלי לאו איסורא עביד מ"מ מצינו לאוקמי' הכל ביודעין ובאין יודעין בלא ע"ס חותך כזית בשר אין ליתן לכתחלה ושחיטתן כשירה דיעבד ואין להאריך:

וזה לשון הר"ן ז"ל בחמש שיטות בחדושיו לחולין באוקמתא דכותי כו' אבל בהמה דידי' ששחט אוכלין ממנה אפי' לא יאכל הוא ממנה ולא חיישינן שמא אירע לו א' מהדברים הפוסלין את השחיטה ויאכיל אותה דלפסול שלא מדעת לא חיישינן וכן כתב הרשב"א בחדושיו דאין קלקולי שחיטה יוצא מבן דעת הרוצה לשחוט כהוגן ועיין בר"ן אצל הרי"ף יע"ש דאל"כ איך שרי רבא ביוצא ונכנס והא שריותיה דידיה משום דנתפס כגנב וכל שלא מדעת לא נתפס כגנב עכ"ל וה"נ כפי מ"ש דבאין יודעין אסור לכתחלה ובי"ד סי' ב' אבאר בזה בעזה"י ועיין בפר"ח סי' ב' ובתב"ש סי' א' וב' ולענין מומר להכעיס אי פסול באחרים רואין או כשר ואי לכתחלה או דיעבד אבאר במימרא דרבא לקמן מומר לתיאבון באורך גם לענין צדוקי ובייתוסי אי דינו ככותי קודם שגזרו עליהם אבאר שם ועיין בי"ד סי' ב' ובאחרונים יע"ש:

ת"ר שחיטת כותי מותרת בד"א כשישראל עע"ג אבל בא ומצאו חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו וא"ל אסור לאכול משחיטתו עכ"ל דע דהא דאין מוסרין לחש"ו לכתחלה באחרים רואין אותן כתב הרשב"א בד' שיטות והר"ן בחמש שיטות תרי טעמי א' שמא לא ידקדקו הני אחרים לראות יפה או דמועדין הן לקלקל ואיכא משום בל תשחית דאסור לנבל בהמה טהורה ודיעבד לא חיישינן שמא לא ראו יפה. ובגדול דלא גמיר איכא דעות הרשב"א והרא"ש והטור דשוחט לכתחלה והיינו טעמא דאי מעשיו מקולקלים כמו חש"ו וכן כתב הרשב"א בחידושיו דף ד' ובת"ה יע"ש. ועוד יש לחלק בגדול שרי לכתחלה אחרים רואין דלא גזרינן אטו אין אחרים רואין שיסברו שזה גמיר הוא ואי משום שיתנו לזה יאמר להם שאינו גמיר ה"ש משא"כ בחש"ו גזרינן דלמא יתנו להם באין אחרים רואין. ועין בפרישה בסי' א' ס"ק כ"ו ובפר"ח גבי ידע דלא גמיר בסימן א' אלא אי הוה טעמא דגזרינן אטו אין אחרים א"כ בכותי אמאי שרי לכתחלה באחרים עע"ג ולא גזרינן אטו אין אחרים משא"כ אי טעמא דלמא לא ידקדקו יפה לראות וכותי כל מעשיו מתוקנים או דא"נ לא ידקדקו יפה הו"ל כיוצא ונכנס דשרי דיעבד בלא חותך כזית בשר לחד תי' של תוספת ד"ה המניח ועיין מה שכתבו שם נמצא דיש שלשה טעמים בדבר זה דאין שוחטין לכתחלה וכמ"ש:

והנה רש"י ז"ל פי' שחיטת כותי מותרת לכתחלה ומלשון הברייתא אין ראייה דאיכא למימר דיעבד וגדולה מזו בס"פ לולב הגזול קטן היודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו איכא מאן דמפרש דיעבד וכ"ש הכא שיש לפרושי כן והחילוק בין בא ומצאו דהתם בעינן כזית בשר דיעבד ועע"ג בלא כזית בשר שרי אלא דפי' כן משום דבין לאביי ובין לרבא שרי לכתחלה בעע"ג עכ"פ ואף למאן דסובר דידע דלא גמיר אסור לכתחלה באחרים רואין שאני כותי דמומחה ומוחזק שרי לכתחלה כהאי גוונא באחרים רואין אותו:

כתב הריטב"א ז"ל בחדושיו דהוה למירמי רישא אסיפא בלא אביי ורבא עכ"ל ר"ל דקשיא דיוקים אהדדי דמרישא משמע עע"ג לכתחלה ויוצא ונכנס דיעבד ומסיפא משמע דוקא בא ומצאו הא יוצא ונכנס לכתחלה ולשנויי נמי יוצא ונכנס בא ומצאו קרי או עע"ג קרי ויש לומר דלא מצי למירמי רישא אסיפא דעע"ג לכתחלה ויוצא ונכנס דיעבד בלא חותך ובא ומצאו בחותך ואי ליתא אסור. ועיין מ"ש לקמן גבי לאביי קשיא סיפא ולרבא קשיא רישא והא דאמר בא ומצאו חותך אשמעינן דבלא חותך אסור דלא דמי לנכרי שנמצא בצד הבור או כרשב"ג דכל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין וסומך עליהם:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה