ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף ג.
גמרא ליטמיה לסכין ואזיל סכין וטמיתיה לבשר לפי מ"ש התוס' בד"ה ובמוקד' דמפרכסת כחי' לכל דבריה לא הוה מקשה מכאן מידי ועיין מה שכתבתי בסמוך:
כתב הר"מ ז"ל בפ"א מהל' פסולי המוקדשין כל הפסולין שוחטין לכתחלה חוץ מטמא אף שהוא חוץ לעזרה ופשט ידיו לעזרה גזירה שמא יגע וכתב הלח"מ אף דבריש כל הפסולין מוקי בסכין ארוכה כתב רבינו ופשט ידיו לעזר' משום דבפ"ג מה' ביאת מקדש כתב דביא' במקצ' לא שמה ביאה עכ"ל מ"ש בריש כל הפסולי' מוקי בסכין ארוכה לא מצאתיו שם ומ"ש דבפ"ג מה' ביאת מקדש פסק דביאה במקצת לא שמיה ביאה מ"מ הא כתב שם דלוקה מכות מרדות מדרבנן וא"כ אכתי בפשט ידיו אף בלא שמא יגע אסור להכניס ידיו לכתחלה לעזר' ועוד בסכין קצרה א"א דלא נגע ואמאי דיעבד כשר דהא בחולין עט"ק מוקין בסכין ארוכה משמע בקצרה א"א דלא נגע ומיהו זאת יש ליישב וקושיא ראשונה צ"ע:
עוד אבאר לך שמ"ש התו' לעיל בד"ה שמא דחבת הקודש מכשרתן אף דלהר"מ ז"ל שפסק בפרק עשירי מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ו דחיבת הקודש לא מכשיר כ"א מדרבנן אפ"ה לא הוה גזירה לגזירה דאי יטמא הבשר צריך לשרוף עכ"פ מדרבנן והתורה אמרה משמרת תרומתי וה"ה קודש שאסור להפסיד קודש ולא הוה אלא חדא גזירה:
גמרא אמר הכי קתני הכל שוחטין ואפילו כותי בד"א בישראל עע"ג עכ"ל וקמ"ל דלכתחלה שרי באחרים רואין אותן ואף דבחש"ו לא שרי באחרי' אלא דיעבד דמועדין לקלקל ביותר או דמש"ה אין מוסרין להם לכתחלה דאסור לנבל בהמה כשירה כמ"ש הפוסקים משא"כ בכותי לא שייך הני טעמים. ולכך שרי לכתחלה באחרים רואין. ואם נאמר דבדיעבד שרי אף בלא חותך כזית בשר ביוצ' ונכנס ועיין בתו' בד"ה המניח א"ש טפי דמש"ה שרי באחרי' לכתחלה דליכא למיחש שמא ידקדקו יפה לראות מה בכך הא דיעבד שרי ביוצ' ונכנס ולא גרעי הני אחרים מיוצא ונכנס ושרי לכתחלה כסברת הגאונים שהביא הטור בסי' א' ולקמן אבאר בעזה"י:
ע"ש אכלו מותר לאכול משחיטתו לא אכלו אסור לאכול משחיטתו אם נאמר כמ"ש התו' בד"ה המניח בתירוצם שנית א"ש כפל הלשון דאי לא הוה אמר אלא אכלו מותר לאכול ה"א דעיקר מה שחותך ונותן לו הוא כדי שיהא ישראל רשאי לאכול וליתא דאי לית' לפנינו נמי שרי אלא מה שחותך הוא דאי לא אכלו אסור לאכול משחיטתו דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ולתי' ראשון צ"ל להיפך לא אכלי דליתי' קמן ולתי' שני א"ש:
אלא אכותי הא אמרת כשישראל עע"ג שחיט לכתחלה אין להקשות דלמא נקיט לשון דיעבד משום חש"ו דעלה קאי אבל אה"נ דמה דמרבינן מהכל שוחטין אף לכתחלה וכה"ג כתבו התו' במתני' ד"ה שמא יקלקלו אלא דמ"מ פריך שפיר דמדקתני וכולן ולא נקיט ואם שחטו משמע דאתא לאשמעינן דמה דמרבינן מהכל שרי באחרים רואין והא מרישא שמעינן לה כבר דהכל שוחטין מרישא באחרים רואין אותן וע"כ הא דנקיט תו וכולן לאשמעינן דפעמים אין כשר באחרים אלא דיעבד וקשיא רישא לסיפא ומש"ה פריך שפיר ועיין לעיל מה שאכתוב לקמן עוד מזה בעזה"י:
ובפרש"י בד"ה ואפילו כותי דמצוה שהחזיקו בה היא כו' אבל ישראל יוצא ונכנס לא ימסור לו לשחוט כו' עכ"ל מ"ש דמצוה שהחזיקו דאל"כ אין מוסרין להם ואף דיעבד אסור דהוה כנכרי ומומר להכעיס דאין מאמין בזביחה דאסור אף באחרים רואין אותן ועיין י"ד סי' ב' ובתו' לקמן ד' ע"ב בד"ה אלא מומר לאותו דבר יע"ש ולכך אי לא החזיקו במצוה זו בחמשה דברים שבהל' שחיטה לא הוו בכלל וזבחת. ומ"ש אבל יוצא ונכנס לא ימסור לכתחלה לשחוט אין הכרע בדבריו דאפשר דנקיט לשון גמ' והיינו בחותך כזית בשר אפ"ה לא ימסור לכתחלה ובלא חותך אפשר אף דיעבד אסור כמו שכתבו התוס' בד"ה המניח בתי' א' ומ"ש עוד דאין מקפידין אם יאכלו ישראל נבילות כו' משמע דלא חיישינן שינבלו בידים להכעיס להכשיל אחרים אלא כיון שאין מקפידין על לפני עור חיישינן שמא שהה או דרס בלא פשיעה ולא יגיד כיון דאין מקפיד על לאו דלפני עור כו' ואף דכתבו הפוסקים והרשב"א בחדושיו ובת"ה הביאו הב"י בסי' ב' דכל שרוצה לשחוט שחיטה הגונה לא חיישינן דלמא איתרמי ליה ששהה ודרס כמו שאבאר לקמן במומר לתיאבון שאני הכא כיון דלא מקפיד על לפני עור כו' אינו נותן לב לשחוט שחיטה הגונה וחיישינן שמא שהה בלא פשיעה ואינו דומה לחש"ו ועיין עוד לקמן ובדרישה בי"ד סימן א' וב' יע"ש:
ובד"ה חוץ מחש"ו דאפי' דיעבד נמי לא דהא אדיעבד קיימינן עכ"ל ר"ל דלאביי כפי מה דמוקי מתני' ודאי דאי אפשר לפרש חוץ מחש"ו רק אדיעבד דאי אהכל הא חש"ו נמי כשר באחרים רואין ומיהו ז"א דאכתי מצינו לפרושי חוץ מחש"ו דאין מוסרין להם לכתחלה אף באחרים רואין אלא דאדיעבד קיימינן דמיני' קסליק ואיני יודע אמאי לא פי' כן בדברי רבה בר עולא וי"ל דלעיל איכא למימר אדיעבד בקדשים ומשום דלאו בני כוונה הן אלא דא"כ קשיא סיפא דכולן ששחטו בדיעבד ודוקא בחולין או דשמא יקלקלו לא א"ש ואין להאריך:
ובתו' בד"ה המניח קתני דיעבד כו' א"נ כל זמן שיכול לתקן ע"י חותך כזית יתקן ואי ליתא לכותי שרי עכ"ל ר"ל דאי איתא קמן מתקן ואי לא יאכל אסור לאכול ומכאן נראה דאף דאי ליתא לכותי קמן שרי דיעבד אפ"ה אין לו ליתן לכתחלה ביוצא ונכנס ע"ו חיתוך כזית בשר דחיישינן שמא מישתלי אח"כ כמ"ש התו' ע"ב בד"ה בודק ואף דאי מישתלי שרי דיעבד כסברת הגאוני' שהביא הטור בסי' א' אלא דכל כה"ג קרוב הדבר שודאי מישתלי ליתן אח"כ כזית בשר ואסור ליתן לו לכתחלה ולא דמי לאחרים רואין דכתבתי לעיל דשרי לכתחלה דא"נ לא ידקדקו היטב הוה יוצא ונכנס דשרי דיעבד משא"כ הכא ליתן לכתחלה ע"ס חיתוך דודאי אח"כ מישתלי. ולפ"ז ע"כ מ"ש התוס' לקמן ע"ב בד"ה רוב מצוין ושוחטין לכתחלה היינו אף אי איתא לפנינו אין צריך לשואלו. דאי כסברת הגאונים שהביאו הרא"ש והטור בסי' א' דרשאי ליתן לכתחלה ע"ס שיבדקנו אח"כ דאי נמי מישתלי הוה דיעבד ושרי דא"כ לאביי אמאי לא יתן לאביי לכתחלה ביוצא ונכנס ע"ס חותך כזית ועיין מ"ש לקמן שם:
ע"ש גמ' הא אמרת כשישראל עע"ג שחיט לכתחלה. לקמן י"ב ע"ב כתב מהרש"א אמה שכתב המרדכי ריש חולין דמה קשיא כאן דלמא יש חילוק בין עע"ג דשחיט לכתחלה ובין אחרים רואין מרחוק ותי' מהרש"א דבכותי לא שייך לחלק דלא שייך דלא מכוין אלא דלא חייש אלפני עור ועוד דקתני סיפא דלא בעי כונה ליכא לאלומי עע"ג מאחרים רואין עכ"ל יע"ש היטב הנה מ"ש בתי' א' דלא שייך לחלק בכותי דבר כונה הוא אם ר"ל דבר כונה הוא מה בכך כיון דלא חייש אלפני עור שפיר יש לחלק בין עע"ג דעביד אדעתי' דידיה ובין אחרים רואין מרחוק ואין מזהירין לעשות בכונה דוקא דיעבד ולא לכתחלה גם בתי' שני דקתני סיפא דלא בעינן כונה לשחיטה מ"מ אימא דלכתחלה בעינן כונה לשחיטה אלא דאין זה סברא דלא אשכחן בשום דוכתא חילוק בין תחלה ודיעבד לענין כונה דמאן דלא בעי כונה אף לכתחלה כשר גם יש לומר דבכותי לא שייך עע"ג ומזהירו דמ"מ גדול אדעתי' דנפשי' עביד ודוקא חש"ו דלאו בני דעה נינהו עבדי אדעתא דגדול ולא בכותי דאדעתי' דנפשי' קעביד ומה"ט כתב הרא"ש הביאו הטור בהל' ציצית דבעינן לשמן אם עשאן נכרי לא מהני גדול עע"ג דאדעתי' דנפשי' עביד וה"ה כאן. עוד י"ל דכותי נהי דלא חייש אלפני עור היינו דלא איכפת ליה אבל לעשות להכעיס לא ומש"ה אין לחלק בכותי דאף דבעינן כונה לשחיטה מ"מ הכותי מכוין דלהכעיס לא עביד ומה שצריך ישראל עע"ג היינו דלמא איתרמי לי' ששהה ולא יגיד וכמ"ש לעיל או דדרס בכונה למהר שחיטתו ומש"ה צריך עע"ג כמ"ש הר"ן ז"ל בחדושיו בחמש שיטות ובמכוין לא חיישינן וכמ"ש:
ועם זה יתיישב מ"ש מהרש"ל ז"ל ביש"ש סי' י"ג בפ' שני דהא דלא בעינן כונה לשחיטה היינו שלא מכוין כלל אבל אם כיון שלא לשחוט לשם שחיטה אלא כמחתך בשר אף ששחט כראוי פסול ועיין בתב"ש סי' ד' שכתב דמדגלי רחמנא מתעסק בקדשים הא בחולין כשר היינו בסתמא אבל לא כשכוון להיפך יע"ש א"כ בכותי אמאי שרי כשישראל עע"ג דלמא מכוין לחתיכת קנה או דלעת ולא לשם שחיטה דזה פסול אלא דלהכעיס לא עביד וי"ל בע"א:
שוב עיינתי במרדכי גבי הא דאמר לקמן י"ב ראה א' ששחט דיש רוצין לומר דחש"ו שוחטין לכתחלה בעע"ג ומחלקין בין אחרים רואין משום דקשיא להו הא דגיטין הכל כשירין לכתוב הגט אף חש"ו כשישראל עע"ג ול"נ דא"כ מה פריך לעיל אביי עכ"ל וכונתו נ"ל מבואר דיש רוצים לומר דחש"ו שוחטין לכתחלה בעע"ג דראו יפה משא"כ באחרים רואין מרחוק חיישינן שמא לא יראו יפה ובדיעבד לא. חיישינן להכי ומייתי ראיה מדדייק מאן תנא דלא בעינן כונה לשחיטה ומאי קושיא והא בעע"ג שרי והוא קושית התו' שם י"ב ע"ב אלא דאחרי' רואין לאו היינו עע"ג וא"כ יש לחלק ג"כ בין עע"ג דשוחט לכתחלה חש"ו ובאחרי' מרחוק דיעבד דוקא שמא לא ידקדקו ואין נראה דא"כ מה פריך לעיל לאביי אימא דיש חילוק בין עע"ג דמדקדקין היטב לראות ובין אחרי' שאין מדקדקין לראות דמה"ט בחש"ו כשר לכתחלה בעע"ג דמדקדקין היטב לראות שישחטו יפה ולא שייך תירוצם של מהרש"א ז"ל. ולפמ"ש לעיל דבכותי בלא חותך כזית בשר דיעבד שרי בליתי' קמן א"כ באחרי' רואין מרחוק שרי לכתחלה דא"נ לא ידקדקו היטב לראות הא לא גרע מיוצא ונכנס דשרי דיעבד גם כתבנו דיש לחלק בין אחרי' ליתן ע"ס אח"כ דכל ע"ס אח"כ קרוב הדבר ודאי שישכח ליתן לו אח"כ כזית בשר משא"כ באחרים רואין שפיר נותנין לו לכתחלה א"כ ע"כ שפיר דליכא למיחש כלל ומקשה שפיר:
גמרא התם מי קתני מניח המניח קתני יש להקשות לשיטת הגאונים ומביא הרא"ש ושאר פוסקים דבריהם דמש"ה נותנין לכל אדם לשחוט ע"ס שיבדקנו אח"כ אי יודע הלכות שחיטה דאי משתלי לאו איסורא קעביד א"כ מה קאמר מי קתני מניח וממ"נ למאן קאמר לה אי להקשות על רבא דאמר יוצא ונכנס לכתחלה והא רבא שפיר קאמר ליה דאמרת יוצא ונכנס לכתחלה לא אף בחותך כזית בשר אח"כ דהא את הוא דאמרת ואם שחט חותך כזית בשר ונותן לו ומוקי לשחיטתן כשירה דמתני' בכך והא ביין נסך קתני המניח כו' וא"כ היכא דליכא לברורי כי ההיא דיין נסך שרי דיעבד ביוצא ונכנס א"כ בכותי אמאי לא ישחוט לכתחלה ביוצא ונכנס ע"ס חותך כזית אח"כ ואי דלמא מישתלי ומה בכך דיעבד ש"ד בלא חותך דומי' דנותנין לכל אדם לשחוט כו' ואי לשנויי אליביה דאביי אתי אכתי לא מיתרצא אמאי יוצא ונכנס דיעבד עם חותך כזית בשר ולא לכתחלה כיון דהתם שרי בלא בירור דיעבד ביוצא ונכנס הוה לן לשרויי בכותי לכתחל' ביוצא ונכנס ע"י חותך אח"כ וצ"ל דרבא דאמר ויוצא ונכנס לכתחלה לא משמע אף בלא חותך סובר דרשאי ופריך ליה לרבא מי קתני מניח המניח קתני ועיין מ"ש בהא דמקשה וכולן אההיא:
ובתו' בד"ה אין השומר כו' ומשני אי מההיא ה"א דיעבד כו' אי מההוא לא משמע הכי עכ"ל עיין בגיטין ד' ע"ב ובתחלה מיתניא רישא המביא ממדינת הים ואח"כ סיפא המביא בא"י ממדינה למדינה ומפרשי' התו' דפריך והא בהדיא תנן בסיפא דבא"י א"צ ממדינה למדינה וא"כ קשה הרישא דאמאי קתני המביא במדינת הים ממדינה למדינה צריך שיאמר דאפי' באותה מדינה נמי לרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ומשני אי מההיא דסיפא ה"א דיעבד כו' וקשיא להו והא אין צריך משמע לכתחלה אבל רש"י פי' דקשיא למה לי הסיפא והא מדיוקא דרישא שמעינן לה ומשני אי מדיוקא דרישא ה"א דיעבד ש"ד בא"י ולשון מההיא משמע מסיפא דפריך ליה והא בהדיא קתני ורישא למה לי וע"ש בגיטין מזה:
גמרא אלא אמר רבא כו' וכולן ששחטו אההיא קשיא עכ"ל י"ל באמת למה דמסיק לקמן ע"ב ואביי התם לא נגע הכא נגע יש לומר דרבא קיבלה מיני' מאביי בתר דמשני לי' דיש חילוק בין יין נסך לשחיטה וא"כ מצינו לומר דרבא באמת מוקי למתני' הכי הכל שוחטין אף ביוצא ונכנס ע"ס שיתן לו כזית בשר אח"כ דאי נמי מישתלי לאו איסורא עביד דסובר בשחיטה נמי ביוצא ונכנס שרי דיעבד אי ליתא לפנינו ולכך שרי לכתחלה ביוצא ונכנס ע"ס שיתן לו כזית בשר אח"כ ובא ומצאו שרי דיעבד ע"י חותך ולא לכתחלה דלמא מישתלי וכולן ששחטו ואחרים רואין אותו שרי אף בלא חותך כזית בשר ואף אי איתא קמן דהא אחרים ראו ששחט הכותי יפה ואה"נ דאף לכתחלה שחיט באחרים רואין דא"נ לא ידקדקו לראות היטב לא גרע מיוצא ונכנס וכ"ש הוא מיוצא ונכנס אלא דמש"ה נקיט לשון דיעבד משום חש"ו ומה דמקשה לאביי ורבא הא אמרת שוחט לכתחלה כבר פירשנו לעיל:
אמנם לפי שיטת הגאוני' ליתא להך אוקמתא דהכל שוחטין משמע בלא שום תיקון דאל"כ תקשה קושית הרא"ש ז"ל לקמן גבי כולהו כרבינא לא אמרי דאמאי לא מוקי הכל שוחטין באין יודעין שהוא מומחה ע"ס שיבדקנו ותי' דהכל שוחטין משמע בלא שום תיקון וע"ש וה"נ ליכא למימר הכי אבל לשי' התוס' בד"ה המניח וע"ב בד"ה רוב מצוין דמשמע מסתימת דבריהם אף בלא סמך שיבדקנו אח"כ וכמו שאבאר שם ומש"ה נאדו מאוקמתא דרבינא דשחיטה כשירה קשיא דאף לכתחלה כשירה באין יודעין ומצינו למימר דרבא מוקי למתני' באמת כמ"ש ועיין. ולפ"ז היה מקום ליישב הא שכתבו התו' ב' ע"ב ד"ה אילימא שהקשינו שם דהא רבא דייק דחולין לא בעי כונה יע"ש אלא דזה ליתא חדא דתו' במתני' ד"ה שמא יקלקלו הקשו לרש"י דמסיפא שמעינן לה כו' אלא אחש"ו יע"ש ולפמ"ש אף לרבא באמת מצינו לומר וכולן קאי נמי אמה דמרבינן מהכל ועוד דמה פריך לקמן אלא רבא מ"ט לא אמר כשמעתי' ופירשו התו' דפריך דרישא הוה ליה לוקי במומר ומאי קושיא והא מש"ה אוקי בכותי לתרוצי וכולן ויש ליישב זאת דאה"נ מה דמשני לדבריו דאביי קאמר ועיין מ"ש לקמן בתו' בד"ה מאי טעמא יעוי"ש:
קשיא לי בשמעתין אמאי לא אוקמיה רבא למתני באוקמתא רויחא טפי וה"ק הכל שוחטין ואפילו כותי בישראל יוצא ונכנס בד"א שאין אנו יודעין אי רגיל להתעלף אי לא דרוב מצוין אצל שחיטה מוחזקין הם וכדמסיק לקמן לעלופי לא חיישינן וכמו שאבאר שם אבל אי יודעין שרגיל להתעלף לא ישחוט ואם שחט חותך כזית ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ואי ליתא קמן באחרים רואין סגי. ואפרש דברי דהב"י בסי' א' כתב דמי שיודעין שרגיל להתעלף מותר לאכול משחיטתו דאי נתעלף היה אוסרה ולא. היה מאכילה לנו יע"ש ולפי זה ודאי בכותי דאיהו אלפני עור לא חייש והלכך ברגיל להתעלף אף ביוצא ונכנס אסור אם לא על ידי חותך כזית בשר ואי ליתא קמן אסור דכל קלקול שבא לו שלא מדעת לא מרתת ולא נתפס עליו כגנב ומנא אמינא לה ממה שכתב הר"ן ז"ל בחדושיו לחולין בחמש שיטות עלה דכותי וז"ל דאם שחט בהמה שלו מותר לאכול הימנו אף שלא יאכל הכותי ממנו דלא חיישינן שמא אירע לו קלקול דכל שרוצה לשחוט שחיטה הגונה כראוי הוא שוחט ולא יארע לו קלקול דאלת"ה ביוצא ונכנס אמאי שרי דלמא אירע לו קלקול שלא מדעת וכל שלא מדעת לא נתפס עליו כגנב יע"ש היטב וה"ה ודאי במי שרגיל להתעלף ודאי דחיישינן דלמא שהה ולאו אדעתי' גם לא מירתת כיון שלא פשע וצריך אחרי' רואין אותו בליתא קמן. ומיהו הא יש ליישב באין יודעין שהוא מוחזק אפשר לא ישחוט לכתחלה אלא ע"ס שיאמר אח"כ ולא שייך הכל דמשמע בלא שום תיקון כמ"ש הרא"ש לשיטת הגאונים לקמן והבאתיו לעיל יע"ש אלא דאמאי לא אוקמי' הכל שוחטין ביודעין שהוא מוחזק ושחיטתן כשירה באין יודעין אי אמרינן טעמא דלעלופי לא חיישינן דאם נתעלף היה אומר וזה א שייך בכותי ועיין ב"י בסי' א' שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל וזה פי' לעלופי לא חיישינן ועיין ע"ב כולהו כרבינא במ"ש שם:
ע"ש רב אשי אמר ה"ק הכל שוחטין ואפילו ישראל מומר כו' ובודק סכין וניתן לו כו' עכ"ל ובכותי לא הזכיר בדיקת סכין התו' כתבו בד"ה בודק סכין דבכותי אין צריך בדיקת סכין אבל הר"ן בחמש שיטות והריטב"א בחדושיו כתבו דאפשר דגם בכותי בעינן בדיקת סכין ולא הוצרך להשמיענו דבר זה דמלתא דפשיטא הוא: