אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף ב:

דף ב.

גמרא אנא שחיטתן כשירה קשיא לי דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי עכ"ל אבל הא לא קשיא ליה דאי הכל דיעבד אמאי לא תני נשים במתני' לשיטת הלכות א"י דכבר כתבנו לעיל דגם הלכות א"י מודה, דהא דתנן בתמורה א' אנשים וא' נשים משום דכל שהפרשה בלשון זכר נאמרה ואותו חכם שכתב הלכו' א"י לאו מדלא תני נשים במתני' הוכיח סברתו אלא מפסחים דאמר הימנוהו בדרבנן:

וברש"י בד"ה דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי' כו' שחיטת הכל כשירה א"נ ליתני הכל שוחטין לחודי' כו' ולא מפרש עכ"ל הוקשה לו מאי קושיא תרתי דיעבד למה, לי הא איצטריך ושחיטתן כשירה דלא נימא מה דמרבינן מהכל לכתחלה הוה כיון דאיכא הכל לכתחלה לזה כתב דליתני שחיטת הכל כשרה ואי דלאו לשון תנאים הוא זה כמ"ש רש"י לעיל דמשום זה לא הוה למיתני תרתי דיעבד דפשיטא דזה יותר לאו לשון תנאים הוא ועוד ליתני הכל שוחטין לחודיה ואי דלא לייתי למיטעי והא בערכין לא מפר' כו' ועיין במהרש"א אבל דברי מהר"מ מלובלין אינני מבין דלא מתרץ במה שכתב רש"י דליתני שחיטת הכל כשיר' יע"ש. ומ"ש רש"י דאשמעינן דלוקין על לאו שאין בו מעשה התם בתמורה מפרש דבדיבורו עביד מעשה והיא גופא אשמעינן וה"ה דה"מ לומר דאשמעינן אף דהוה לאו הניתק לעשה אפ"ה לוקין כדמסיק בתמורה דלא אתא חד, עשה ועקר תרי לאוין:

גמרא כיצד הוא עושה מביא סכין ארוכה דווקא סכין ארוכה דבסכין קצרה א"א שלא ליגע בבשר בסוף גמר שחיטה מחמת שהסכין קצרה ואסור לטמאות מדרבנן חולין שנעט"ק מדרבנן ולכך אמר אביא סכין ארוכ' ומיהו זאת יוצדק לפי מ"ש התו' בד"ה ובמוקדשין בתירוצם שנית דלענין טומאה אמרינן מפרכסת אינה כחיה אבל לפי מ"ש בתירוץ ראשון דחיישינן שמא יגע אחר פרכוס א"כ בחולין שנעט"ק אף בסכין קצרה יכול לשחוט דאף אם יגע בבשר בעודה מפרכסת לית לן בה ולשמא ישהה אחר פרכוס הוה גזיר' לגזירה ומיהו י"ל כל מה דאפשר לתקן מתקנינן דשמא מיד בסוף שחיטה תמות הבהמה ויגע בה בסכין קצרה ומ"ה דווקא סכין ארוכה:

ע"ש חוץ מחש"ו דאפילו בחולין גרידי דיעבד נמי לא שמא ישהו עכ"ל כתוב רש"י גרידי שלא קיבל עליו טהרה כהן ר"ל שלא קבל עליו הכהן שיאכל חולין בטהרה כמו קדשים דכהנים הוא דאכלי חולין בטהרה משום שאוכלין תמיד בשר קדשים חטאות ואשמות, ומ"מ נראה דלאו דוקא הוא דגם ישראל אוכל חולין בטהרה שאוכל שלמים וכיוצא בזה ומ"ש עוד שמא ישהו כלומר שמא שהו הוצרך לכתוב כן דבדיעבד לא שייך לשון שמא ישהו וכתב דעל מתני' לא ל דאשמעינן דאין מוסרין חולין כו' ומיהו וודאי דחש"ו דיעבד נמי לא דאדיעבד קיימינן ומסיפא נמי דבאחרים רואין דיעבד ובלא, אחרי' דיעבד, נמי לא ומ"ש חוץ מחש"ו דאפי' בחולין גרידי שמא ישהו האמת הוא אומר דלאו בני דעה הם ובודאי אף בחולין גרידי אסורים דיעבד דמועדין לקלקל אבל ממתני' לא מוכח דאיכא למימר דחוץ מחש"ו אשחיטתן כשירה לחוד קאי ולא אהכל שוחטין דרישא וכמו שאבאר לקמן לאביי דחוץ לא קאי כ"א אדיעבד וא"כ מש"ה פסולין בקדשים דבעינן כוונה לשחיטה ומתעסק פסול עיין. דף י"ג לקמן והני לאו בני כוונה ה וכדמסיק נמי לקמן י"ב ע"ב מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה וא מסיפא דכולן ששחטו ואחרים רואין שחיטתן כשירה מיירי נמי בקדשים ונאמר דאחרים רואין אותן שמזהירין לו שישחוט לשם קדשים ומש"ה כשר ולפי מ"ש התוס' בדף י"ב בד"ה מאן תנא א"ש יעוין שם אבל אם נאמר דאחרים היינו נמי עע"ג קשה ומיהו ז"א דהא דייק לקמן מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה. ושם אבאר בעזה"י ועיין מ"ש בתוספות בד"ה אילימא אחש"ו יע"ש:

שם גמרא אילימא אחש"ו עלה קאי כו' הא אמרת לכתחלה נמי שחיט כו' דליתי' קמן דנישייליה עכ"ל פירש"י עלה קאי מינייהו קסליק מאי וכולן ויהיה פירושו בניחותא עלה קאי ומאי וכולן אבל לפי' התוספות בד"ה אילימא אחש"ו עלה קאי בלשון תימא ר"ל איך, ס"ד דעלה לחודיה קאי ואם שחטו מיבעי ליה והא דפריך הא אמרת שחיט לכתחלה ולא פריך למה לי כלל אחרים רואין אותן ומיהו באמת דמסיק דליתיה קמן דנישייליה ולכך צריך אחרים הרואין אותן א"כ מצי קאי נמי וכולן אחולין שנעט"ק ואי אין אחרים רואין אותן אסור לאכול, מספק דשמא נגע בבשר ואסור לאכול חולין טמאים שנעט"ק מדרבנן ועין לקמן ל"ה בהא דשלישי נאכל בנזיד הדמע יע"ש ואה"נ דאף לכתחלה שרי בחולין עט"ק ונקיט ששחטו משום חש"ו וצ"ל דעדיפא מיניה פריך הא אמרת שחט לכתחלה אף בלא אחרים רואין אותו ועיין מ"ש לקמן דף ג' הא אמרת כשישראל עע"ג שחיט לכתחלה יע"ש וספק טומאה ברה"י כוודאי הוא ובחדושינו לפסחי' בספק משקין ליטמא אבאר שם. והא דפריך בברי לי סגי ר"ל למה לי אחרים רואין בברי לי דקיל טפי נמי סגי. והקשה הריטב"א ז"ל בחדושיו דאם כן מה משני דליתיה קמן דנישייליה הא מכל שכן שמעינן לה דאי בברי סגי כל שכן באחרים רואין יע"ש ולי נראה דאשמעינן תנא דפעמים אין כשר אלא באחרים. רואין ולא בע"א וכגון דליתי' קמן ואשמעינן עזרה רשות היחיד הוה או אף דרשות הרבים הוה רובי פעמים לא יכול ליזהר מליגע כמו שכתבו התוספות בד"ה דליתיה קמן יע"ש ולפ"ז ה"ה בחולין עט"ק אסור בליתי' קמן דספק דרבנן דוקא בספק השקול מותר לא בע"א ולפי מ"ש התו' עוד דמיירי בבמה ור"ל ברה"י א"כ קשה מאי קמ"ל וכולן פשיטא דכשר באחרים רואין אותן וי"ל דאי לאו וכולן ה"א לכתחלה לא ישחוט שמא אתי לאימשוכי בפנים ודיעבד כשר בלא שום דבר קמ"ל דבעינן ברי לי או אחרים בליתיה קמן דחיישינן שמא יגע בבשר או דאשמועינן מפרכסת אינה כחיה לכל דבריה ועיין:

גמ' והא מהכא נפקא מהתם נפקא קשיא לי אי מהתם ה"א טעמ' דלמא אתי לאימשוכי בפנים ולכך לכתחל' לא ישחוט והיכא דלא שייך דלמא אתי לאימשוכי כמו בבמת יחיד או בשחיטת פרה שהיא חוץ למקדש אף לכתחלה שרי דלא חיישינן שמא יגע ומכ"ש לפי מ"ש התוספות דחיישינן שמא יגע אחר פרכוס דחששא רחוקה היא ולכך אשמועינן הכא דלכתחלה לא ישחוט שמא יגע בבשר ואם שחט צריך לומר ברי לי ואי ליתי' קמן צריך אחרים רואין ואף אם נדחוק לומר דמקשה למה לי הכא והתם ליתני הכא לחוד או התם מ"מ לקמן קשה דאמר כולהו כרבה בר עולא לא אמרי התם עיקר והכא לא צריך והא טובא אשמעינן וכמ"ש ולתי' ראשון שכתבו התו' בד"ה שמא יגע דטמא מיזהר זהיר א"ש ולתי' שני דחיישינן דלמא אתי לאימשוכי אלא דנקיט שמא יגע משום סיפא דאם שחט צריך שיאמר ברי לי וליתי' קמן קשה ובתוספות לקמן דף ג' אבאר, עוד בזה ועיין מ"ש בד"ה שמא יגע בבשר ובתוספות בד"ה שמא יגע בבשר דאפילו טהור גמור לבן זומא כו' ואסור לשחוט בסכין דלמא אתי לאימשוכי כו' אבל טמא מיזהר זהיר עכ"ל מ"ש דאסור לשחוט בסכין ארוכה לבן זומא איבעיא דלא איפשטא הוא ביומא ל"א ע"א אלא דהתו' כתבו שם בע"א בד"ה או דלמא שבריש חולין אמר שמא יגע בבשר אף לאחר פרכוס ולא אמר דלמא אתי לאימשוכי ואף דכאן, מספקא ליה היינו משום דטהור הוא אבל בטמא דאית ביה כרת ודאי גזרינן וי"ל דהיא הנותנת דמיזהר זהיר. ודע דיש להקשות כיון דטמא מיזהר זהיר ולא חיישינן דדלמא אתי לאימשוכי בפנים א"כ איך חיישינן שמא יגע בבשר והלא זהיר הוא בכך ומיהו אי אמרינן ביאה במקצת לא שמי' ביאה א"ש ורצוני לומר לא מבעיא לשיטת הר"מ ז"ל בהלכות ביאת מקדש פרק ג' הלכה י"ח דביאה במקצת לא אסור כי אם מדרבנן אתי שפיר דלא זהיר ואף להשגות הר"א ז"ל שם דלוקה מן התורה קאמר מ"מ לא זהיר דוקא בטמא הוא דאית ביה כרת זהיר ולא בדבר שזדונו בלאו וכן משמע בתוספות יומא דף ל"א בד"ה או דלמא שכתבו דטמא דאית ביה כרת מיזהר זהיר ומיהו ז"א דשם כתבו בקושייתם זאת, אבל בתירוצם אף בלא כרת נמי מיזהר זהיר ושאני טהור גמור לבן זוטא דלא הוה אלא מדרבנן לא זהיר וכמ"ש התוס' דף ל' ע"א ביומא והבאתיו לעיל. ומיהו התוספות ריש כל הפסולים בזבחים בד"ה ובטמאים כתבו דמש"ה לא אמר שמא יכניס ידו לפנים אף דאיכא למ"ד ביאה במקצת שמיה ביאה עכ"ל ויש להקשות למ"ד ביאה במקצת שמיה ביאה ומיזהר זהיר א"כ לכתחלה אמאי לא ישחוט טמא דחיישי' שמא יגע בבשר ואיך יבוא לידי נגיעה כיון דמיזהר זהיר וי"ל בקדשים, קלים דמצי למשחט אצל הפתח ממש ומצינו שיגע בבשר ולא ליהוי ביאה במקצת כלל דהבהמה עומדת בשוה לפתח וכי נגע לא הכניס ידו לפנים כלל לעזרה ומש"ה לכתחלה לא ישחוט שמא יגע בבשר:

ולפי זה יש לומר דוקא בקדשים קלים הוא דאסור לטמא לשחוט לכתחלה ולא בקדשי קדשים אם נאמר כר' יוסי בזבחים דאמר מרחק צפון דאין כשר לשחוט קדשי קדשים כ"א נגד המזבח הוא הנקרא צפון ולא כל עזרה כולה עד הפתח יע"ש בזבחים דף כ' ע"א פלוגתא דר' יוסי בר' יהודא ורבי ולר"י דאמר מרחק צפון שרי לטמא לשחוט ק"ק לכתחלה דלא חיישינן שמא יגע בבשר בשעת גמר שחיטה ואיך יכול לבוא לידי נגיעה כיון דמיזהר זהיר לכנוס לפני' ולרבי אף בק"ק איתא להך דינא דכשר כל העזרה חצי' של צד צפון ולפי זה הכל שוחטין דמתני' אפשר בקדשי קדשים ושחיטתן כשרה בקדשים קלים אלא דמתניתן רבי היא וכן פסק הר"מ ז"ל ועיין בזבחים:

בא"ד א"נ נקיט שמא יגע משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי כו' עכ"ל לכאורה דכולן ששחטו לא הוה א"ש אי טעמא דלמא אתי לאימשוכי למה לי דיעבד אחרים רואין אלא דמלשון דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי משמע דההיא גופא לא הוה א"ש אי הוה טעמא דלמא אתי לאימשוכי וראיתי למהר"מ מלובלין ז"ל שכתב דפשיטא דכשירה דיעבד יע"ש ולא ידענא דהשתא נמי דטעמא שמא יגע נמי קשיא פשיטא דבברי לי סגי ואפשר דה"א דטרוד בשחיטה ולאו אדעתי' ואם נאמר שמא יגע אחר פרכוס לא א"ש עוד כתב מהר"מ ז"ל דהא דהקשו אמאי לא אמר טעמא דלמא אתי לאימשוכי ולא לימא כלל טעמא דנגיעה דא"כ פשיטא בחולין עט"ק דשוחט לכתחלה אלא דקשיא להו אימא בסכין ארוכה אף בקדשי' לא חיישינן לנגיעה ומשום דלמא אתי לאימשוכי יע"ש ולא הבינותי דאי בסכין ארוכה לא חיישינן לנגיעה א"כ אכתי מאי קמ"ל בחולין עט"ק לא חיישינן לנגיעה דהוה גזירה לגזירה הא בלא"ה לא חיישינן כלל וא"י דאה"נ הכל שוחטין דלא חיישינן כלל לנגיעה בסכין ארוכה ולמה לי באמת לומר טעמ' דהוה גזירה לגזירה:

בא"ד אי נמי דהכ' איירי בסמוך ובזה יתישב בסמוך עכ"ל כתב מהר"מ מלובלין ז"ל ר"ל בד"ה דליתיה קמן דעזרה ר"ה והכא איירי בבמה עכ"ל ולא ידענא אמאי לא הא דהקשו אמאי לא אמר דלמ' אתי לאימשוכי בפנים ואי איירי בבמה א"ש. ודע דיש להקשות אמ"ש איך יתכן שתהא סכין ארוכה כ"כ ותי' בבמה ולפ"ז לא יצויר טמא שישחוט בקדשים אם לא בבמה א"כ מתני' דריש כל הפסולים קחשיב טמאים וזרים ואיך כלל שניהם וחד והא זרה בבמה אף לשאר עבודות כשר דאין זרות בבמה ועיין בסוף זבחי' ואפשר דלאו בחד גוונא מיירי דזר במקדש וטמא בבמה ועוד דמתני' דהתם איירי בפנים ואה"נ דלא ישחוט לכתחלה דלא יצויר ועיין שם בזבחי' ריש כל הפסולים ובתוס' שם:

ובד"ה שמא ישהו ומיהו עיקור דסכין פגומה לא מינכר עכ"ל ור"ל דהוה לומר שמא שחטו בסכין פגומה והא דקתני וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן ע"כ בבדק סכין ונתן לו ואחרי' רואין שלא ישהו משא"כ במומר לקמן פריך שפיר אחרים למה לי ובד"ה אילימא אחש"ו עלה קאי פי' עלה לחודי' קאי אבל הא פשיטא כו' דלא בעינן כוונה לשחיטה עכ"ל יראה דהתו' לא פירשו כרש"י אלא בלשון בתמיה איך ס"ד עלה לחודי' הוה ליה לומר ואם שחטו אבל מהר"מ משמע דמפרש לתו' כמו לרש"י בניחותא ומ"ש אילימא עלה לחודי' קאי יע"ש ולא ידעתי למה. ומ"ש עוד התו' דאי לאו אחש"ו קאי א"כ מנלן דלא בעינן כוונה לשחיט' יש לתמו' והא רבא הוא דאמ' הכין לקמן ל"ב ע"ב ואיהו אמר דוכולן לא קאי כ"א אחש"ו לחוד אבל לרבה בר עולא אה"נ דכולן לא קאי אלא אמה דמרבינן מהכל ודוחק לומר שכתבו כן אמקשה דפריך לקמן מאן תנא דאימא הוא מדברי רבא כי כן הסוגיא וי"ל בדוחק למה דמסיק רבא חדא לאתויי כותי וחדא ישראל מומר והכל שוחטין דמתני' מצי לאוקמי' בישראל מומר וכולן א"ש כפי מ"ש הר"מ ז"ל דמומר אין רוב מצוין מומחין ולקמן אבאר א"כ מנא לי' לרבא דמאן תנא ולקמן אבאר:

גמרא האי טמא דאיטמי במאי עכ"ל מקשין העולם שם בזבחים דהוה לאקשויי כי שם מקומה והכא אגב גררא נסיב לה ואין לומר התם ה"א שלא הוכשרו שלא היה משקה טופח עלי' ולא ישחוט לכתחלה דלמא אתי לאימשוכי או שמכניס כלי טמא לעזרה משא"כ הכא ע"כ בהוכשרו דהא וכולן מוקמינן בליתי' קמן כו' ופריך שפיר והא דאמר התם שמא יגע אגב דמסיק כאן שמא יגע כו'. או התם אין קושיא דאסור לכתחלה להכניס כלי טמא ועיין בעירובין ק"ד יע"ש אלא דוודאי חיבת הקודש מכשיר ותקשה התם וי"ל עפ"י מ"ש התו' בד"ה ובמוקדשין דמפרכסת אינה כחיה לכל דבריה או דהוה כחי' לכל דברי' ועפ"י מה דאמר כיצד הוא עושה מביא סכין ארוכה ושוחטו בה יש ליישב זאת ועיין מ"ש לעיל מזה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה