אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף נ.

דף מט:

גמרא תנינא ששה נחלקין כו' י"ל דלמא הא דנברך עדיף לר' ישמעאל אבל לר"ע ברכו עדיף דבביה"כ נמי לר"ע אומר ברכו ה' לחוד כיון דחוזר ואומר ברוך ה' המבורך די לר"ע וא"כ מ"ש המשנה כפשטי' דרישא ר"ע הוא וי"ל דמשני לי' אליב' דכ"ע וקושט' קאמר דנברך עדיף ומ"ש התוס' ד"ה אלא היקשא עדיף חשוב ואין לבטלו מפני הג"ש לכאורה ה"פ דודאי הג"ש אין לבטלה מחמת היקשא דנתקבל בסיני אלא היקש' חשוב ג"כ והיכי דאיכ' לאוקמי' ג"ש אתיא מלת' אלא אין ג"ש למחצה בהא אית לומר דהיקשא לבטל לגמרי לא אבל הא ודאי אם גם היקש' יש לאוקמא אמלת' אוחרא תו הג"ש עדיף ממש ובס' ג"ו דברנו מזה ואי"ה בספר שושנת העמקים אשר כתב ת"י אבאר עוד

תניא נמי הכי בין שאמר ברכו ובין נברך אין תופסין כו' לכאורה דע"כ הנקדנין תופסין על ברכו בד' דאיתא נברך ועיקר ברכו בד' אמאי דוקא נקדנין הא עושה שלא כמפורש במשנה וש"מ אף ברכו קאמר ומיהו י"ל כפשוטי דבין בין דרך לשנות זו ואצ"ל זו שאין פשוט קודם (עיין סמ"ע ודרישה א"ח הנדפס בברלין בריש הספר בכללי הטור יע"ש) ועיין ברי"ף ורא"ש הגירסא מהופך בין שאומר נברך ובין שאומר ברכו יע"ש:

ובטובו הר"ז ת"ח ומטובו הר"ז בור פירש"י ז"ל דממעט בתגמוליו של מקום יראה דמים המקצת משמע נותן לנו מעט בצמצום ומכפוי טובה שנותן לו כל טובו ועיין הרר"י מפרש בע"א כאלו ממעט יד של מטה (כינוי סופרים) כלומר ומטובו משמע בצמצום ח"ו כמלך בי"ו שמצמצם ונותן מעט פרס לעבדיו כי אין ביכלתו יותר וקוב"ה נותן שפע רב (ואם נתמעט השפע למטה אנו הגורמים או ע"ד צור ילדך תשי) ועיין תו' ד"ה אמר רבא מה שסיימו ואומר ובטובו חיינו עט"ז קצ"ב אות ב' פירוש דבג' אין אומר נברך ובטובו חיינו וביו"ד אומר ובטובו חיינו וא"ר שם כתב דרבות' כתבו דאפילו ביו"ד דמזכיר השם וא"א לטעות דקאי על בע"ה אפ"ה אומר ובטובו חיינו וכ"ש ג' דאיכ' למטעי דקאי על בע"ה כמ"ש רש"ל ובסידור שלי דפוס זאלקווא בהמ"ז בהגדה בג' נברך שאכלנו משלו ובעשרה נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו כט"ז ובאמת צ"ע אם בג' א"ש כ"ש ביו"ד ואי""ה יבואר שם בפריי ועיין עוד בא"ר שם פירש שי"ל דביו"ד א"א ומטובו וכ""כ בסימן קצ""ב שם אות זיי"ן ולא הבינותי אם ר"ל ביו"ד אפשר לומר ומטובו כי אומר על המזון סיים ומטובו לא תימא דוקא על המזון לחם אנו מברכין ואפילו ומטובו מקצת טובו כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצ' פי ה' יחי' האדם לזה כתבו דאפ"ה אין אומר ומטובו כ"א בטובו ודוחק גם באות זיי"ן שם לא הבינותי:

בסידור זאלקווא שלי בברכת הנהנין כמדומה שלא כהוגן קמח חטים פה"א נגד הש"ע סימן ר"ח ס"ה קמח מקליות שהכל גם מ"ש אורז פה"א זה שפיר אבל דוחן יש בו מחלוקת כי בלא הוסר הקליפה אין ראוי שיאכל כלל ואפילו שהכל אין ראוי לברך ואם הוסר הקליפה תו לא הוה כמו שמביאין מגורן עמ"א בר"ח ואיז"ה בפריי אשים עיוני עליו וכאן אין להאריך:

אמר ר' יוחנן נברך שאכלנו משלו כו' למי הר"ז בור כו' על המזון כו' מפירש"י ז"ל ד"ה למי וד"ה התם מבואר דלמי י"ל לבע'"ה גם ח"ו כשתי רשויות ובמעשה נסים ליכא למימר מרובים דביוצ' מהיקש העולם הי' א' מוחה חברו ודאי מוכח דליכ' כ"א בור' א' בור' כל ומשדד הטבע מאחר שבראו יכול לעשות כרצונו ועב"י סימן קצ"ב בעשרה אומר למי אפשר אזיל לשטתי' דמש"ה אין אומר בלמ"ד לאלקינו דלא לשתמע כב' רשויות א"כ יכול לומר למי דליכ' למטעי מדלא אמר לאלקינו ועיין בלח"מ פ"ה מה"ב ועל המזון ה"ז בור מפרש"י ד"ה כדתנן משמע דמשלו הוא העיקר ועל המזון אין קפיד' ובתוס' דעיקר קפיד' על המזון אין אומר דמברך לבע"ה וברי"ף והרר"י משמע דמברך למזון ולתו' דעל המזון משמע לבע"ה דאי לרחמנ' מאי ארי' מזון כל מילי אפילו לאו מזון כ"א ירק וכדומה יחי' האדם:

אמר רבא כי הוינן בי ר"ג כו' ואיקפד עיין חה"ר דזימון דרבנן וגדול כבוד הבריות דוחה דרבנן ועיין ש"ע קצ"ג ואיקפד ג""כ הפירוש אפילו אין מונע רק שיקפיד והוה זילות' דבע""ה ומזה יש ללמוד אם ימתין הרבה על בע"ה שמאריך יבא לידי קצת בזיון יוכל לברך ביחיד דזימון ג' נמי דרבנן הוה:

אמר רבה תוספאה ג' דכרכי ריפת' כו' דוק' א' לא שנים עיין קצ"ד ובא"ר שם אם ב' אכלו פת וא' ירק דמצטרף לדידן לזימון שלשה ובירך א' מאוכלי פת פרח זימון דירק אין מחויב בזימון:

אם אכלו ג' פת וטעו ואמרו כ"א בפ"ע ברוך שאכלנו מסלו ובטובו אפשר דפרח זימון וליכ' תו תקנה לומר נברך כו' או כל שמשנה ממטבע שטבעו חז"ל לא יצאו ומזמנין אח"כ:

אם ב' דגן וא' ירק ואמר ברכו שאכלנו משלו צ"ע אם יצא אפילו לרמ"א בקצ"ב דחולק על הב"ח בב' יצא באומר ברכו התם השנים חייבים בזימון משא"כ כאן א' ירק אין חייב בזימון ומה בכך שיכול לומר שאכלנו וצ"ע:

אם בעשרה אמר נברך שאכלנו משלו בלא שם וענו ברוך אלקינו שאכלנו משלו יענה גם הוא ברוך אלקינו עיין סימן קצ"ב ואם כבר ענו בלא שם אין יכול לחזור ולזמן יע"ש אעפ"י ששינה ממטבע שטבעו חז"ל וא""כ ה"ה לעיל אם כ"א טעו ואמרו ברוך שאכלנו י"ל דאין יכול לחזור ולומר נברך וצ""ע ובפריי אי"ה יבואר:

משנה ג' שאכלו כאחת אין רשאין לחלק עיין גמרא ולעיל אמר חייבין לזמן איידי דששה נחלקין אמר אין רשאין ליחלק כו' וי"ל אמאי לא אמר כן ד' וה' בחד וכן ונהי דלא אמר ג' אין רשאין עד ששה יש ליישב וא"ל דלאו בחד גוונא ד' אין רשאין אפילו הג' דברכו עדיף וה' אין רשאין הב' דלעיל מוכיח מוכיח מכאן כשמואל דששה נחלקין ולמ""ד ר"פ שכיח רשות א"ש דפלגינהו ד' אין רשאין א' מהם דליכ' כלל זימון וה' רשות וגם זה אינו:

ששה נחלקין כו' אם ירצו לא חיוב וכן עשרה רמ"א קצ"ג ס"א בהג"ה וט"ז ג' בשם ב"ח דעדיף שלא לחלק ברוב עם כו' (רצ"ח סי"ד תרפ"ט מ"א אות יו"ד) והט"ז כתב דהל"ל רשאין לחלק (יראה דאין לגרוס אין רשאין אלא ה""פ רשאין הל"ל דאין איסור ומ"מ עדיף שלא לחלק ומדאמר ששה עשרים נחלקים משמע שווין לחלק או שלא לחלק כו' ע"כ כתב דיש קצת רוב עם כו' יע"ש וי"ל לעיל תנינ' סייעת' לשמואל ששה נחלקין אי ברכו עדיף אמאי נחלקין ולב"ח אפי' נברך עדיף מ"מ אמאי נחלקין ברוב עם עדיף טפי וע"כ רשאין ה"ה ברכו עדיף ורשאין כלומר אין איסור' ויש נ"מ לדינ' ג"כ בביה"כ יש שתים ועשרים בעלי בתים כמו בישוב לב"ח עדיף שיתפללו בבית א' ולט"ז ברירה ואי""ה בפריי יבואר ובסימן צ' סי"א יע"ש וכאן אין להאריך:

שתי חבורות בזמן שרואין אלו כו' לא ידענ' כשיש בכל חבורה ה' וכדומה וב' בתים ורואין אלו את אלו אם מצטרפין דיי"ל דהא דירושלמי ב' בתים כשרואין מצרפין כשיש ג' בכ""א מצרפן בחד נברך או עשרה בכ""א כדמשמע במ"ה ב' עשרה עד דנייתי הא רואין לא מהני (עיין עט"ז סימן קצ"ר ב' פתחו פתוח כו' משמע בעשרה אפילו פתוח ורואה אין מצטרף ברשות אחר וכ"מ הלשון עד דנייתי) ובסימן כ""ה במ"א י"ב חלונת ונראה פניו מהני ובמ"ש בקצ"ה ס"ב לכאורה ט"ס וצ"ל ס"א בזמן שרואין כו' ומשמע לי' ז"ל אפילו בעשרה כל שרואין מצטרפין לעשרה כשיש ה' בכ"א וצריך לדחוק בנ"ה מאגף ולחוץ כו' כשאין רואין אותו וא"כ ב' חדרים וה' בכ"א מצטרפין כשרואין זא"ז, וכ"מ לכאורה בתו' ע"ב ד"ה שמש דמתני' כו' ולא בית א' לומר אף לעשרה מצטרפין הא ב' בתים לא וצ"ע שאין משמע כן לכאורה בפוסקים ואי"ה בפריי יבואר:

גמרא מאי קמ"ל תנינ' כו' ג' שישבו לאכול ולא אכלו כו' עיין א"ח סימן קצ"ג ס"ד אפילו תרתי לגריעות' לא אכלו כזית וכ""א מככרו אין רשאין ליחלק כו' וישבו לאכול בהיסבה או ישיבה בשולחן לדידן ולא אכלו שיעור אכילה כזית אבל בדבור לא מחייבי ועיין תוס' ר"פ ד"ה שלשה ירושלמי הכא כו' ויש בזה הירושלמי ג' פירושים בחה"ר ורא"ש שניהם פירשו דהכ' אמרת כו' לאו דומי' אלא מאי קמ"ל כקושיות בבלי אלא שבחה"ר מפרש תרין אמוראי אליב' דשמואל ח"א נתנו דעתם לאכול תחלה כזית סוף נתנו דעתם הוא כר"ש כאן ישבו לאכול וחצי זית מקרי נתנו דעתם וכזית סוף כלומר אי מר"פ הוה אכלו כזית קמ"ל כאן מיותר' אפילו חצי זית (וקצת מוכרח כן דאי נתנו דעתם בדבור ועצה למאי מסיים כזית סוף לימ' אכלו סוף) וח"א כזית תחלה גמרו סוף הא חצי זית אין מחוייבין לזמן ורא"ש מפרש נתנו דעתם בדבור וח"א כזית ל"ז אלא ה"ה חצי זית ובבלי כאידך דאמר כזית יע"ש אבל התו' פירשו דמרמו אהדדי אין רשאין ליחלק משמע בהמ"ז אין רשאין אם גמרו סעודה בשוה הא רשות לא' לגמור קודם ולברך בפ"ע ושם אמר חייבין לזמן ואין רשאין לגמור קודם ולברך תרין אמוראי ח"א נתנו דעתם בתחלת המוציא יחד חייבין אכלו כ"א כזית ואח"כ נועדו אין רשאין לחלק וח"א אכלו כזית המוציא ונועדו מיד בסעודה חייבין ונתנו דעתם יראה היינו באמצע סעודה כו' אין רשאין רק לחלק:

ועט"ז קצ"ג ו' וא"ר שם דהב"י סובר כחה"ר והרא"ש ואין דין דתוס' אמת לדידיה ואי"ה יבואר אי נמי כר"ה ג' מג' חבורות כו' יש בכאן הרבה פירושים ורש"י פירש פרח זימון דיצא לשוק קוראין כו' והקשה רבינו יהוד' פשיט' דכבר זימנו עיין רא"ש ותו' ד"ה שלשה (צ"ל ד"ה אבל אי אקדימו) שהפסיק כו' ואח"כ אכל קמ"ל דפטורים אפילו על מה שאכלו אח"כ ביחד החבורה השני' דלרש"י אסורים דכבר זימנו ולתוס' פטורים ורשאים לזמן על אכילה שני' והרא"ש ג"כ כתוס' וסובר דאסורים לזמן על אכילה שני' כיון דיצאו ידי זימון על התחלת הסעודה עט"ז קצ"ג אות זיי"ן (דברי הרא"ש צ"ע אמאי כיון שאכלו אח"כ מה בכך שזימנו תחלה וגם לתו' קשה זה וצ"ל כיון דתחל' סעודה זימנו תו לא מזמני ואמנם מ"ש דמתני' דייקא דאכלו אח"כ קשה למה לי שאכלו אח"כ וי"ל דא"כ טעונים ברכה כ"א במקומן עב"י ומ""א קצ"ג אות י"ג ובאר הגולה שם) ואי"ה יבואר.

והוי יודע אף דהרב בהג"ה קצ"ג ס"ב דברוב עם היינו אפילו לא הוקבעו רשאין לזמן ובמ"א ח' ה ע"ז דאין רשאין ובאמת מלשון המחבר סיים רשאין ליחלק משמע דרשאין ג"כ לזמן ל"ד לכאן דאין יכולין לזמן על מה שאכלו אח"כ כיון דכבר בתחלה זימנו אסור לזמן עוד על מה שאכלו אח"כ. ומ"ש המחבר שהפסיק עד הזן אע"ג ברי"ש פסק עד נברך י"ל רבותא קאמר אפילו הפסיק עד הזן ואכל אח"כ צריך להתחיל מתחלת הזן על מה שאכל אח"כ (ולא נתכוין לפטור בברכת הזן קודם דא"כ היה צריך בהמ"ז לגמור ונט"י כו') אפ"ה הוה סוף סעודה דתחלתן ואין רשאי לזמן ומיושב מ"ש המ"א אות י"א יע"ש ואי"ה בפריי יבואר עמ"ש לקמן:

כתב הב"י בסי' קצ"ג תוספתא עשרה נחלקים כו' אם קדם א' ובירך לעצמו אין נחלקים יע"ש וזה היפך ממ"ש א"ר קצ"ד א' אפילו ג' ברכו בהמ"ז יכולין שבעה לזמן עלייהו כמו ג' ירק כו' ובאמת צ"ע רבה תוספאה דאמר בג' קדם א' ובירך יכולין לזמן עליו וכ"פ המחבר אע"ג לדידיה בג' ירק לא מצטרף כ"ש בעשרה וזהו סייעת' לרי"ף שהשמיט דין דרבה תוספאה דכ"ש הוא מעשרה והבן מתוספת' כאמור) ובש"ע השמיט זה ואי"ה בפריי יבואר

ודע דאע"ג דנאמ' דרשאין לזמן היכא שאין מחויבין ג' שאכלו כ"א בפ"ע י"ל בעשרה לא דמזכיר השם אסור בחנם גם ג' מג' חבורת עיין ב"י ב' תירוצים ובט"ז אות ח' רק תי' פינה לפינה או אירע שאכלו כאן (כזית כ"א בפ"ע וא"ש לישנא ג' שאכלו כאחת) אבל להתחייב לאכול כאן בנתוועדו לזמן לא ואעפ"י שסיים שאין תאב י"ל לרווח' כ"כ ואפילו תאב איך יעבור על צריך ברכה במקומו ומ"א י"ג הביא רק תי' הב' ועיין ר"מ פ"ה מה"ב הי"א ולח"ע שם רשאין ולהרב בהג"ה א"ש ויבואר אי"ה בפריי

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה