ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף מט:
גמרא אלא מעתה שבתות וי""ט כו' אה"נ עיין תו' ד"ה אי בעי שכתבו דסוכה לילה הראשון אם פסקו גשמים מחויב לחזור ולאכול בסוכה עכ"ל וברא"ש מבואר אפילו ירדו כל הלילה צריך לאכול בסוכה חובה כמו בערב תאכלו מצות ועיון א"ח סימן תרל"ט ושם יבואר אי""ה ועיין חה"ר יש מפרשים דוק' לילה א' וביום א' אין חובה הא דומיא דר"ח ע"כ ביום דאי בלילה אף בתפלה אין חוזר דאין מקדשין בלילה כן הקשה הרא"ש ז"ל יע"ש ובאמת הוכחה גדולה היא ועיין חה""ר בהא דפתח בהטוב ומטיב דהוה כתחנונים כו' יש לעיין קצת דא"כ כי סיים נמי בונה ירושלים יחזור לבונה ירושלים כמו ביעלה ויבא ועיין רש""י ד"ה והדר לריש' ואי"ה בפריי קפ"ח אבאר בזה לדינ' וכאן אין להאריך.
פסקא עד כמה אזמנין כו' עיין תו' ד"ה ר"מ סבר דהלכה כר"מ כו' ועיי"ן טור א"ח קפ"ד כתב ברכת המזון בכזית כר"מ דר' יוחנן קאי כוותי' לעיל להוצי' אחרים עד שיאכל כזית דגן ובקצ"ו כתב דהלכה כר""מ דת"ק הוא וכ"ת באמת דרבי סתם במשנה ת""ק כר"מ ע"כ מזמנין כזית אמנם יאמר דר"מ ור"י דפליגי אי בהמ"ז מחויב בכזית או כביצה בזה אפשר הלכה כר' יהודא ולענין מזמנין ע"כ ר' יהודא סובר דירק אין מצטרף או דוקא לענין עשרה לא לשלשה משא"כ לדידן דאפילו לשלשה מזמנין א"כ מש"ה סתם רבי במשנה ע"כ מזמנין כזית דיכול לומר ברוך שאכלנו משלו דלא גרע מירק דאכילה בכזית אבל לענין חיוב בהמ"ז י"ל בעינן כביצה מש"ה הוצרך לומר ר' יוחנן קאי כוותי' ואי"ה יבואר:
אם עבר צופים פירש"י ז"ל מקום שרואים המקדש אבל התוספת והרמז"ל פירשו דמקום שרואין ירושלים ומה שנרשם דרמז"ל כר""י ט"ס אלא כחכמים ועיין פי' המשניות בפסחים ובה' פה"מ פי"נו ה"ח כר"י וכחכמים עכ""מ שם ועיין באר הגולה תמ"ד ציין כר"י ואינו אלא כחכמים דחמץ בכביצה ומ"ש חזרתו כטומאתו היינו בשר קודש דמטמא אחרים מדרבנן וה"ה חמץ לר' מאיר חזרתו כביצה אפשר דחשוב לענין טומאה ולר""י באיסורו היינו על כזית לוקה עיין פי' הרע"ב פסחים דח"ש אסור מ"ה כר' יוחנן אלא למלקות כאמור ועיין תוי"ט צופים מה שפירש"י ז"ל שם כפר פירש הוא ז"ל דלד' רוחות הי' נקרא בשם סוג הכולל צופים ולכ"א שם לויי ורוצה לתרץ קושיות התו' דכאן דלא תנן וכמדתה לכל רוח ומ"מ קשה לאיזה צורך פירש"י ז"ל שם כפר ולא כפשוטו שיכול לראות משם ועוד דל"ש וכמדתה לכל רוח דלצד אחר אפשר יש הרים וכדומה שמפסיק ולא שייך וכמדתה לכל רוח כמו בדרך רחוקה מ"ש בסמוך באר הגולה תמ"ד כביצה ר' יהודא אין לומר דמוחלפת ההוא דפסחים עיין מהרש"א ז"ל כאן והטור בסימן קפ"ד וקצ"ו כתב הלכה כר"מ דר' יוחנן כוותי' ולא גם ר"י מוחלפת כאן אלא מוחלפת דפסחים כו' זי"א די"ל כאביי ומ"מ ר"י קאי כוותי' מסתמא לא יחלוק שם אביי עליו ומה צורך לזה ולא כחכמים ואין להאריך:
במשנה כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך כו' ברכו כיצד קאי על משנה דר"פ חייבין לזמן כו' אומר ברכו ג' פירושים או דברכו עדיף לומר שבלא הוא יש שלשה שמחויבין להודות ולברך לה' כפירש"י בגמר' רק בשלשה א"א לומר ברכו לכתחלה או דברכו ונברך שווין המה ובשלשה אין לומר לכתחלה ברכו דליכ' חוץ מהו' שלשה ונדחה פי' א' בגמר' דא"כ ששה אמאי נחלקין אי ברכו עדיף טפי וכיון שכן יש לפרש פירוש שלישי כשמואל דנברך עדיף טפי שלא להוציא עצמו מהכלל בשעת מעשה (כר' ישמעאל ברכו ה' המבורך) ובד' אם אמר ברכו יצא ומינה בשלשה אפילו דיעבד לא ועמ"א קצ"ב א' בשם הב"ח ולמ"ד דיעבד יצא צ"ל בד' אומר ברכו ואין גוערין בו כו' והלכת' כר"ע בזימון דמעשרה ולמעלה אין הפרש אבל ברכו ה' המבורך כר"י המנהג
ודע דשלשה שאכלו אין רשאין לחלק ועשרה אין רשאין לחלק והמ"א בקצ"ג זיין בעשרה אם צריכין לדבר מצוה דרשאים לחלק א"י מנין לו דלקמן בר"ג אלו ממתינין לא ישמעו כלל ברכת הזימון ועיין בסימן רי"ש לענין שלשה במ"א שם ובאר שם אות ג' ובב"י כפירוש רב האי גאון ז"ל דבר נחוץ שרי אף בהפסד ממונו אף דיש לפקפק ע"ז מ"מ בדבר מצוה י"ל דשרי אף בשלשה ויו"ד ואי"ה יבואר בפריי:
עי' תוי"ט במזון יאמר אלקי מדין ראוי לכלכל ברואים משא"כ התורה עפ"י חסד כי מה לו להודיע דרכיו לבני אדם גם לא עשה לכל גוי ומשפטים בל ידעום כו' (וכתיב תורת חסד) וכתוב למען צדקו יגדיל תורה ע"כ אומר השם המורה על רחמים ודברים ראוין למי שאמרן: