ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף מז.
גמרא אמר רב יהודא כו' עד שיטעום הבוצע כו' הבוצע פושט ידיו תחלה ואם בא לחלוק כבוד כו' עד שיכלה אמן מרוב עונים הנה הבוצע פושט ידיו תחלה ורשות לרבו יש בו ג' פירושים א' פושט ידיו לקערה לאכול תבשילין והוא דרך ארץ כ"פ המחבר בקס"ז (ועב"י פירש דברי הרמז"ל קצת בשינוי ממ"ש בכ"מ פ"ז מה""ב ה""ה יע"ש) ופירוש השני ושלישי הוא פירוש הרר"י ושר מקוצי בתו' ד"ה אין המסובין כי להרר"י אין מסובין רשאין לטעום אפילו נתן להם חלקו אסורין רק כשיש לכ""א ככר כפשטא דירושלמי והבוצע פושט ידיו לטבל פרוסת המוציא בליפתן קודם ורשות לכבד לרבו לטעום קודם הא לאיש אחר אסור לכבד לטעום קודם הבוצע והתו' כן פירשו אלא שהוכיחו מכאן דאם נתן לכ""א חלקו רשאין ורבו ל"ד הוא הדין איש אחר אבל אנן פסקינן דוקא כ"א ככר (ובשבת לחם משנה ויראה אף שיש לבוצע פת חטים ולדידהו פת שעורים או לבוצע שלימה ולהם פרוסה אפשר דרשאין לטעום קודם ואי"ה בפריי יבואר זה) הא נותן חלקו לא ואפילו לכבד רבו אסור:
עוד יש מחלוקת אם יאכל הבוצע קודם אי רשאי ליתן לכ""א המוציא ואח"כ יטעום הבוצע והשר מקוצי מתיר ליתן להם קודם כי פירש ואם נתן רשות לרבו שנתן לו המוציא כו' וכן לפירוש ההר"י יע"ש וכ""פ הרב בקס"ז סט"ו ועט"ז אות ט"ו תמה שזה דברים סתורים בשלמא להשר מקוצי שפיר נותן לאחר ומיד טועם אחר יע""ש ואי""ה בפריי יבואר כוונתו וכאן אקצר והוא דבס"ו פסק אסור להפסיק יותר מכ"ד ויש דעה דאם הפסיק צריך לחזור ולברך עמ"א שם וא"כ בשלמא אם טועם הבוצע קודם שפיר אין הפסק באחרים כמ"ש הרב בקס"ז ס"ו אם טעם המברך אחרים הפסיקו עמ"א אות י"ט לכתחלה לא י"ל בדבור אבל בשתיקה לא אבל ליתן לאחרים תחלה קשה ועמ"א אות ל"ד תי' קצת בזה ושם יבואר אי"ה ואי קשיא איך אמר אסורין לטעום עד שיטעום הבוצע הא אין נותן להם כלום וכ"א מככרו רשאי י"ל שאסורין לבצוע בעצמן מפת שבצע הבוצע ולטעום קודם הבוצע:
ויש לחקור כמה חקירות ובקצרה א' אם כ"א מברך המוצי' בפ"ע אם רשאין לטעו' קודם המברך ב' הא דבע"ה בוצע אם כ"א יש לו ככר בפ"ע מהו ג' גדול בוצע אם לכ"א ככר בפ"ע ואם יש לחלק בין מברכין כ"א בפ"ע או לאו ד' הא דמוצי' אותם בברכה שלו ואסור לטעום עד שיכלה אמן מפי הרוב אם דוקא כשכולם יוצאין בברכתו א"ד אף שמברכין כ""א לעצמ' ה' בשבת ויו"ט כשאין יין ומקדש על הפת אם אסורים לטעום המסובין עד שיטעום הבוצע ו' אם הא דבעי כוונת שומע ומשמיע ודוקא כשלא ענה אמן הא ענה אמן אע"ג שלא כיון המשמיע א"ד ל"ש:
ואען ואומר לכאורה גדול עונה אמן יותר ממברך ולדעת יש"ש ב"ק הביאו המ"א קצ"ט דשומע מקטן יוצא ד"ת בבהמ"ז ומטעם שכתבתי בפ"ק דף כ"ף גבי נשים בבהמ"ז ד"ת דאמן יותר ממברך ה"ה כאן א"צ כוונת משמיע אלא שברי"ג סעיף ג' משמע אף עונה אמן צריך כוונת משמיע ובאמת מר"מ אין הכרע רק צריך כוונה בלא ענה אמן ומיהו מר""ה אכוון ותקע לי מסתמא הי' עונה אמן דחייב לענות לא רשות וע"כ אפ"ה בעינן כוונת משמיע וכוונת שומע פשיטא דבעינן ואם יש לחלק בשבת במקדש על הפת הוא ממ"ש הט"ז ברע"ג אות ג' דיכול לברך המוציא בקידוש ולהוציא אחרים אעפ"י שלא נהנה כמו פה"ג א"כ למ"ש הרא"ש ז"ל בשמעתין הטעם דאסור לטעום קודם בוצע דאין ראוי שיטעמו הם קודם שנהנה הוא (יע"ש במ"ש הלכך כו') א"כ בשבת רשאי לקדש על הפת כו' ורשאין הם לטעום קודם כאמור אלא שזה אינו דזה לתי' הרא"ש ז"ל והרר"י דיש לחלק בין קידוש ההוא סבא דגחין ושתי כו' כתב שפיר הטעם הלכך כו' משא"כ לדידן הטעם לאו משום הכין הוא דא"כ איזה חילוק יש בין יש לכ"א ככר או כוס כו' אלא טעמא אחרינא וא"כ ודאי אין לחלק בין שבת לחול וכן מבואר בש"ע רע"א סי"ו ורע"ד ס"ג ואי"ה בפריי יבואר זה וכאן אין להאריך:
ואם כ"א מברך לעצמו אם רשאי הבוצע לטעום קודם שיענו אמן יש לספק דאפשר אמן מברכה כשיוצאין כולם בברכתו דהוי מצוה לענות אמן משא"כ כשכ"א מברך לעצמו ויראה אף כה"ג אמן אסור לטעום וראיה מברכת כהנים שאין מתחיל יברכך עד שיכלה אמן מפי הרוב והא דבע"ה בוצע פשיט' כשיש לכ"א כבר אין שייך טעם בעין יפה כו' אבל גדול בוצע אף שיש לכ"א כבר הוא המוציאן בברכתו וכבוד התורה כו' ומה שיש מהספק אם כ"א מברך לעצמו י"ל ל"ש קדימה כה"ג דוגמא לדבר כשאין ברכותיהן שוות רק לאקדומי אין כאן כיבוד כ"כ יע"ש מ"א א' ואם רשאין לטעום קודם הבוצע בשזקוקים לכבדו אם כ"א מברך המוציא לעצמו לדידן דלית לן טעם הרא"ש מ"ש הלכך כו' יש לספק בזה:
מ"ש הכ"מ פ"ז מה"ב על מ"ש הרמז"ל אין הבוצע רשאי לטעום עד שיכלה אמן כו'. כתב דא ודא אחת היא א"י זה דאסור לבצוע כלל שתהא הפת שלימה כשאומרים אמן כמ"ש רש"י ז"ל ואי"ה בפריי יבואר זה.
ת"ר אין עונין אמן חטופה פירש"י ז"ל בחטף ולא בפתח היינו בשב"א לא בפתח שהוא קמץ (רש"י קורא כן לקמן פתח עיין צוהר התיבה) ועמ"א קכ"ד אות י"ב בשם ב"ח ויש לעיין אם בקמץ קטן אם רשאי כי י"ל חטף קמץ ומיהו ממ"ש ולא בפתח משמע בפתח דהוא קמץ שרי אף קמץ חטף ולא אמן יתומה יש בו כמה פירושים עיין ש"ע קכ"ד. וראוי להמתין עד שיסיים הש"ץ הכא נרא' שבסוף הברכה כמו גואל ישראל עד שיסיי' הלמ"ד וכיוצ' בזה לא כמו שחוטפין קודם גם הש"ץ אין מרגיש הנח נראה ואין נכון לעשות כן כמו אמן ג"כ צריך להרגיש הנח נראה במבטא ולא יאריך באמן יותר מדאי גם יאמר מיד אמן ויש לעיין אם שהה יותר מכ"ד לאחר הברכה אם יאמר אח"כ אמן:
והוי יודע שמ"ש בגמרא דמפי רוב סגי וכ"פ בש"ע קכ"ד סט"ו כ' המ"א אות ט"ו אם מוציא רבים י"ח כדלקמן רכ"ח סיי"ח וט"ס וצ"ל קכ"ח ס"ח] הכהנים צריכין להמתין עד שיכלה מפי כל הצבור אמן וכמ"ש הב"י בקכ"ח בשם תו' אלו נאמרין דצריכין לשמוע הצבור ברכת כהנים ואע"ג דלאו שפיר עבדי וכ"כ המ"א שם אות כ"ז וכוונתו כאן בר"ה דמוציא הש"ץ לשאין בקי א"כ צריך להמתין עד שיסיימו כולם אמן דהא צריכין לשמוע ברכה שני' וה"ה במגילה שלש ברכות צריך להמתין עד שיכלה אמן מכל השומעים דהא צריכים לשמוע הברכות ומגילה וכן כל כיוצא בזה ואי"ה בפריי כאן ובה' מגילה יבואר זה
רב ושמואל הוה יתבי כו' מסרה"ב כו' (אפשר משמש דבר והפוכו א' מסרהב בה"א הוא ע"א) אורדיליא כו' פירש"י ז"ל ליחייב בזימון כו' משום דרב סובר לעיל מ"ה ב' דשנים רשות לזמן ע"כ כאן חיוב קאמר דאין חיוב קאי לצרף עצמו בלא"ה יוכל לענות ברוך שאכלנו משלו כיון שאכל עיין רש"י מ"ה ב' מצאן אומר ברוך הוא דלא אכל ועיין הרר"י ר"פ ורא"ש וקשיא ליה להרר"י דוקא הוקבע בהמוציא הא לא"ה רשאין לחלק ורב סובר שנים רשות א"כ ע"כ חוב קאמר אלמא אפי' כבר אכלו כל היכי דאי מצי למיכל חוב הוא ודע דבר"מ פ"ה מה"ב ה"ט כתב דמצי למיכל מידי וכ"כ בש"ע משמע הא אי מצי רק למשתי לחוד לא מצטרף וא"י למה וי"ל ומיהו זה אי אמרי' דברצונ' תליא אבל אם נאמר דכל שהיו יכולין לאכול דלא אמרו הכא ונברך אין נ"מ מזה עיין א"ר קצ"ז ועיין ש"ע קצ"ז וקצ"ו בט"ז אות כי הקשה מכהן וזר פ"ג הא מצי אכלי דבר היתר ויש ליישב קצת דודאי בקביעות תליא מלתא כו' ואם אכלו שלשתן בשולחן א' לדידן ואמרו בפירוש שאין רוצין לקבוע דרשאין וכ"ש אם בא השלישי אח"כ ואמרו לי' שאין קובעין עמו אלא בסתמא אמרינן כל שב' יושבין וגמרו מלאכול ועדיין מצי למיכל מידי ובא הג' ואכל הוה מסתמא קביעותא וא"כ כהן וזר הוה כפירשו דאין רוצין לקבוע נ"ל ואי"ה בפריי יבואר ועיין קצ"ג ס"ב מ"ש אם קבועין בגמר סעודה הוא ל"ד ה"ה גמרו ב' מלאכול ומצי למיכלי עדיין ובא שלישי ואכל הוקבעו וחייבין לזמן ובש"ע קצ"ז נקיט לשון אחר בא שלישי מצטרף עמהם לכתחלה ובר"מ נקיט ואכל ואי"ה בפריי יבואר זה ועיין א"ר קצ"ז אי א' מצי למיכל ושני לא צ"ע ויבואר אי"ה:
דמאי כו' מפקיר נכסי' כו' להרמז"ל הטעם מצוה בעבירה וכן פירש"י כאן ובמשנה י"ל הואיל דיש צד היתר תו לא קרינן בי' מה"ב אבל לאינך דזימון לא דלא הוה קביעות כיון שאוכל באיסור א"כ מה מהני דאי בעי מפקיר סוף סוף אוכל באיסור ולא הוה קביעות ואי אכלו דבר איסור במקום סכנה כתבתי במשנה דמברך בהמ"ז ואפ"ה אין מזמנין עליו דלא הוה קביעות ועיין קצ"ו וחלת האור דבידו לבטלו ברוב ויבואר אי"ה בפריי