אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף מו:

דף מו.

גמרא והטוב ומטיב פותח ואף חותם כו' לכאורה י"ל דקשיא אי ד"ת אמאי אין חותם בברוך דהוה ארוכה וקשיא מרישא דברייתא כל הברכות היינו ארוכות פותח וחותם בברוך כו' אלא דרבנן ומש"ה אין חותם בברוך דלא להוי עדיפא מברכות דאורייתא ברכת ארץ ובונה ירושלים כמ"ש בחה"ר ובתי' ד"ה והטוב ומטיב א"א לפרש כן אלא כמ"ש מהרש"א ז"ל דקשיא להו דקושיות הגמרא דהוה ראוי לחתום ושלא לפחות אלא לאו דאוריי' והוקשה להם מה בכך מ"מ סמוכה היא ותירצו דלא שייך כלל אמזון אלא סמכו לבהמ"ז דנגדע קרן ישראל ועתיד לחזור מבנין ירושלים עב"י קפ"ט בשם הרא"ש א"כ לא הוה סמוכה כיון שאין מענין אחד ומ"ש בתוס' נאמן הוא עיין פסחים ק"ד ומ"מ הקושיא לכאורה רק על צור העולמים דאין חותם בברוך דהוה קצת ארוך דאי מה שאין נאמן פותח י"ל דהוה סמיכה כמו יהללוך לקרוא את הלל אעפ"י שראשונה אין חותמת אפ"ה יהללוך אין פותחת בברוך

רבי עקיבא אומר כו' טוב ומטיב אין כו' ופירש"י עוקרין אליבא דר"ע וסבר כר"ע ואנן קיי"ל כמר זוטרא א"כ ראי' נמי מת"ק דל"פ בזה ד"ת או דרבנן עיין חה"ר אבל הרר"י כתב דה"פ הטוב ומטיב אין ולא דין אמות אי אפשר ואי לומר גם הטוב ומטיב אומר מה"ת לא וגם לר"ע אמאי לא יאמר אלא דלת"ק יאמר ב"פ הטוב ומטיב א' נוסח הברכה על הרוגי ביתר וא' על צרה שלו ולר"ע חד פעם הטוב ומטיב ולפ"ז הלכה כר"ע וכמר זוטרא ולפ"ז א"י איך מייתי ראי' טוב ומטיב דרבנן שעוקרין אותה הא אומרין לכ"ע טוב ומטיב בבית האבל ולת"ק יאמר ב"פ טוב ומטיב ועיין טור קפ"ט ר"ע מוסיף בה משמע לת"ק אין אומר דיין אמת יע"ש בב"י שכתב בבית האבל אין אומרים ג' מלכיות וג' גמולות יע"ש ואפשר דהיינו ראייה שעוקרין בבית האבל אותו שאר וע"ש עוד מ"ש על תוס' ד"ה מר זוטרא דדוחק לומר שהם סוברים דא"א ג' מלכיות ואי"ה מבואר בפריי לא"ח בזה:

להיכן הוא חוזר כו' יש בכאן שלש פירושים לרש"י אחד מפסיק לשנים וגומר אכילתו להיכן חוזר ודכ"ע כרב ששת (דאי כר"ב פשיטא שאין חוזר לנברך דלמי יאמר נברך לרבים כיון שעתה הוא יחיד) רב זביד אמר לראש לאו ממש אלא לתחלת הזן אע"פי ששמע מהם הזן מסתמא לא נתכווין לצאת דהא דעת' למיכל עוד (עיין סימן רי"ש בזה) ורבנן אמרי מברכת הארץ דכבר יצא בזן מה ששמע ויחיד אומר רק ב' ברכות לרש"י ותו' ד"ה להיכן הקשו לשיטתם דיחיד אומר שלש ברכות כמש"ל יע"ש גבי עד היכן ברכת הזימון יע"ש ומ"ש דשלש ברכות ד"ת אף די"ל דאכל אח"כ רק כזית דרבנן משמע להו דאין לחלק גם משמע אף שאכל שיעור תורה אח"כ ומיהו ז"א) ולא הוקשה להם על מה שאכל די"ל דיצא מה ששמע כבר ופירש"י להיכן חוזר ברכת הזימון ולפ"ז י"ל הלכה כרב נחמן לעיל והר"מ מאייברא פירוש שלישי דאין סובר כרש"י דכל יחיד צריך לומר שלש ברכות ובתו' לא ניחא לי' דלא אידכר בשום דוכתא איך יהי' זימון עד שיקשה כאן להיכן הוא חוזר כמ"ש הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל ולכך פירש א' מהשוק כו' וכרב ששת קיי"ל על דרך פירש"י ז"ל דודאי נברך אין סברא שיאמר יחיד (גם חצי ברכה ברוך שאכלנו משלו אין מספק חצי ברכה) ועיין רי"ש וקצ"ד ואי"ה בפריי שם יבואר והא דא' יצא לשוק היינו דבר נחוץ דאל"ה צריך ברכה במקומו ועיין חה"ר ויבואר אי"ה וכאן אין להאריך ועיין מהרש"א ז"ל מה שהגיה היינו דדוחק לומר מתחלת הזן אבל לא תיקן עדיין הקושיא מה פליג רב זביד ארבנן והבן:

אמר רב ששת אנא מתניתא ידענא כו' לפירש"י ברייתא על ר"ג ל"פ רק בתרתי א' שנים גדול בראש ושני לו למטה הימנו אבל שלשה מודה. דגדול באמצע (רש"י ז"ל פירש שלא ישפיל כו' ואי קשיא ישב השני מיד סמוך לגדול י"ל דגדול רוצה לשמש קצת עם השלישי או לדבר תמיד עמו ועם השני לו לא רוצה לטרוח כ"כ ועלח"מ פ"ז מה"ב ה"א יע"ש (במ"ש ישב השני אצלו י"ל דיהי' שפלות לשלישי רחוק כ"כ מראשון ולפי מ"ש א"ש) ומים ראשוני' ברייתא כר"ג ומייתי תכא מיד קמי' ומים אחרונים פליגא על ר"ג דאין מחלק בין מאה לחמשה וכדבעינן למימר קמן בעזה"י

לפ"ז בהכרח דין דרשב"א הביאו המחבר בקס"ז ס"ז ראובן ויעקב יעקב בירך המוציא וראובן נט"י לא הוה הפסק מוכרח מכאן ומשמע אפילו לכתחלה רשאי לעשות כן (ומש"ע משמע דא"צ לחזור ולברך ה"א לכתחלה אפשר לא) אבל להר"מ ז"ל פ"ז מה"ב ה"א דלא מביאין תכא מיד קמא וכן המנהג עכשיו בשולחן א' שגדול ממתין עד שיטלו רוב ידיהם א"כ אין הכרע לפסק הרשב"א שם וכאמור

והנה ר"ש הקשה לר"ג ישב הגדול וישמור ידיו והא איהו ברייתא ידע ושם ג"כ סוברת כר"ג בזה י"ל כמ"ש הכ"מ דבדיק לר"ג בזה וברייתא סוברת דלא לאלתר מיית' תכא לקמ' והוי יודע דמים ראשונים מתחילין בגדול צ"ע אם גדול אעפ"י שאין בוצע או דוקא הבוצע הוא המתחיל ליטול ידיו תחלה כמו בע"ה או כיבד לאחר ומים אחרונים פסק בש"ע קפ"א ד"ה אחרונים וכו' והיינו כפירוש חה"ר ז"ל וכראב"ד ז"ל פ"ג הי"ב דלאו כבוד גדול אלא כדי שיעיין בברכת המזון יש לו פנאי בעוד שיטלו ד' ולפ"ז מים ראשונים לית כאן עיון דברכה קצרה הוא והבוצע נוטל ידיו תחלה משום כבוד ברכת הבציעה ולהרמז"ל [ י"ל דלעולם גדול קודם ואי"ה בפריי יבואר זה:

ת"ר אין מכבדין בדרכים ולא בגשרים כו' עיין הרר"י ב' פירושים ולפי' קמא בעיר אין מכבדין שלא יפסיקו ב"א ובדרך מכבדין וא"ש ההוא דשבת ויומא ל"ז א') וקשה מכאן רבין ואביי וע"כ בנועדו מכבדין בדרך ומינה בעיר אפי' נועדו לא מכבדין) בהיפוך בדרך אין מכבדין בלא נועדו ומינה בעיר אפילו לא נועדו מכבדין כי בדרך כ"א רוצה לרוץ במרוצה להגיע אל מחוז חפצו (עיין הרר"י ק"ק מ"ש לל"ב קשה דשבת ולל"ק קשה מרבנן ואביי יע"ש) ומיהו בש"ע י"ד רמ"ב י"ז משמע מהרב שאין לחלק בין עיר לשדה והכל שוה אם נועדו מכבדין ולא נועדו אין מכבדין כו' וגשרים מקום סכנה הוא אפילו נועדו אין מכבדין ועיין ר"מ פ"ו מה' ת"ת ה"ה יע"ש.

והא דאין מכבדין בידים מזוהמות חה"ר פירש המברך שאני לעיין בברכה ולפ"ז ברכת המוצא א"צ עיון כ"כ משא"כ להרא"ש והרר"י משמע הטעם משו' כבוד ברכה א"כ אין לחלק בין נט"י להמוציא ומיהו בנט"י ראשונים ליכא ידים מזוהמות ומכבדין ודאי לגדול אלא צ"ע אם מכבדין למי שיבצע או לגדול אע"פי שבע"ה בוצע ואי"ה בפריי קפ"א ונט"י יבואר זה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה