אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף מו.

דף מה:

גמרא ואיהו כר"י סבר עיין תוס' ד"ה לא סבר ומהרש"א ז"ל והנה כפי פשוטו וכ"פ בש"ע קס"ז סי"ד ור"א בע"ה בוצע אפילו אורח גדול ממנו ואורח מברך אפילו בע"ה גדול ממנו והשתא ר"י בשם רשב"י מיירי בכל גוונא בע"ה בוצע ואורח מברך ודר"ה מתפרש או כולן ב"ב כמ"ש הר"מ פ"ז ה"ב או כשאין בע"ה עמהם כמ"ש התוס' או כשבע"ה מכבד לאורח לבצוע הוא מברך ועיין ד"מ בשם א"ז בר"א אם גדול כיבד לקטן לבצוע אז הבוצע מברך יע"ש ובש"ע השמיט זה ולפ"ז אין רשות לגדול ליטול ממנו בהמז"ז דכר"ה קיי"ל ומיהו אם בע"ה כיבד לאורח לבצוע כמ"ש המ"א בקס"ז ל"ב ג"כ אורח מברך מי שבצע ומיהו יראה שיש רשות לבע"ה ליטול בהמ"ז מאורח ולכבד אורח אחר דהא כשיש גדול רשות לבע"ה לכבד בהמ"ז לקמן כמ"ש בר"א בהג"ה ועמ"א שם ב' ממ"כ ואי הא טובא אשמעינן דנוטל מגדול לקטן וטעמא רבא אית ביה דראוי לברך לבע"ה ברכו וכשלא הוכשר בעיניו ברכה של גדול רשות ליתן לקטן וה"ה כאן אעפ"י שכיבד לבצוע רשות לכבד בהמ"ז מי שישר בעיניו לברך לבע"ה:

והנה מהרש"א ז"ל הקשה ר"א למה כיבד לרי"ז הא בע"ה בוצע והמ"א בקס"ז ל"ב תי' זה דרשאי לכבד (עא"ר אות כ"ג הקשה על מ"ש דר"ז בל"ט בחול לא בצע אכולה שירותא ואפ"ה אמר כאן לר"א בע"ה בוצע בעין יפה יע"ש ואי"ה יבואר) ואמנם בחה"ר כאן כתב דר"א כיבד לר"ז בשבילו עשה הסעודה הוה מחשב לר"ז בע"ה מבואר שאין ראוי לבע"ה לכבד המוציא לאחר דמחזי ככילי וכדומה:

ואבאר דברי מהרש"א ז"ל לכאורה פי' התוס' כמ"ש דר'"ה ור""י ל""פ והלכה כתרווייהו ודר"ה בשאין בע""ה גדול בוצע ומברך וקשה בלאו הכי פשיטא דגדול הוא ובלא טעמא דבוצע ראוי לברך בהמ"ז וראוי לפרש דר"ה בכיבד גדול לקטן לבצוע הוא המברך ואין הגדול נוטל ממנו בהמ"ז ומ""ש בר""א אפילו בא לבסוף היינו כשבע"ה בוצע הא כשאין בע'"ה שם ואחד בוצע י"ל הוא מברך כדר"ה דהא בכיבד גדול לקטן לבצוע הוא מברך ויש לפקפק קצת דשאני כיבד הגדול אמרינן מסתמא כיבד גם לבהמ"ז משא"כ בכה"ג ואי"ה יבואר הן אמת שברי"ף ורמזז"ל ובש""ע השמיטו מימרא דר"ה לגמרי וא"י למה ואמנם כן המהרש""א ז"ל הוקשה לו אי' ר"ז יסבור בתחל' רשב"י ולא בסוף גם סתמא דתלמודא אמר ואיהו כר"י סבירא ליה הא סבר נמי כר"ה כאמור (ומיהו גם לשי' מהרש"א ז"ל לא יתישב זה היטב ועוד דר"א בהכרח סבר לגמרי כר"י בתחלה וסוף דאי רק בסוף ובתחלה סבר בר כר'"ה וראוי ליתן לאורח הכל ומברך הוא הבוצע גם כן וליעבד תרתי א"נ איך אמר כר"י ס"ל אמאי לא אמר ר""א כר""ה ס"ל לגמרי ובוצע ומברך האורח אלא כר"י ס"ל לגמרי בתחלת וסוף א"כ איך אומר תחלה לר"ז לבצוע ע"כ סבר דהכל תלוי בגדלות אם יש גדול הוא הבוצע והוא המברך ולא אמרו בע"ה ואורח אלא כשכולן שווין אז בע"ה בוצע ואורח מברך ומש"ה לא סתרי תר לישני דר' יוחנן כאן ומימרא דכל ת"ח המברך לפניו ע"ה כו' (הוא מימרא פרק בני העיר הביאו הטור בר"א ורי"ף לקמן כאן) והיינו בע"ה ואחד בשווין מיירי אבל כשיש גדול הוא הבוצע והוא המברך ודר"ה בוצע מברך בשוין כשאין בע"ה עמהם או כולם ב"ב ובשווין ומיהו מ"ש והרי""ף והרא"ש הביאו דר""י לקמן לא הבינותי דהא הרא"ש בפירוש כתב אורח מברך אפילו בע""ה גדול ממנו וכ'""פ בש""ע בקס"א ור""א דתלוי בבע""ה ואורח ולא בגדול רק כשכולם ב"ב או כולם אורחים אז תלוי בגדול ומר"י במגלה אין קושיא דע"ה שאני משא"כ כששניהם ת"ח וא' גדול מחברו הוא אין זה ומיהו גם מהרש"א ז"ל מודה דאם נתן רשות גדול לקטן דרשאי דרבי נתן רשות לרב לברך ברכת מזוני ודמגילה שלא מדעתו הוא דאסור ואנו אין לנו אלא פסק השו"ע ואי"ה בפריי יבואר בזה:

עד היכן ברכת הזימון רש"י בכאן כתב שצריכין שלשה כו' כ"כ הכרע אבל לקמן ע"ב מבואר בהדיא מדבריו דיחיד א"א זן ודוחק גדול לומר כשאכל רק כזית כביצה דהם דקדקו על עצמן ומדרבנן ומש"ה לא מברך הזן דשייך לזימון ג""כ דזה דוחק ועוד דא"כ לוקמי בריית' כולהו כר"ש ב' ושלש שפיר ושלש וארבע באכל כדי שביעה ומיהו ז"א ולרש"י הגירס' שתים ושלש. ואברכות קאי דהם לשון נקבה והא דמשני ר"ש דפליגי אי הטוב והמטיב ד"ת או לאו הי' יכול לומר דכ"ע הטוב ומטיב ד"ת ומ"ד ג' וד' שפיר ומ"ד ב' וג' בפועלים וביחיד ב' ברכת הארץ עם כולל בונה ירושלים והטוב ומטיב דאי ד"ת פועלים אומרים מ"ש מאינך וג' בזימון פועלים הוה ג' דהא דכולל בונה ירושלים דדומות כמ"ש רש"י בי"ו א' יע"ש משא"כ הטוב ומטיב דהא הזן נמי אין כולל אלא דא"כ אנן דפסקינן הטוב ומטיב לאו ד"ת נאמן להכי אמר דברייתות פליגי אי ד"ת או לאו:

והנה ג' פירושים כאן א' פירש"י ז"ל וגריס שתים ושלש ב' פירוש התוס' ד"ה ע"ד היכן וד"ה ולמ"ד דעד היכן הוא לאחד מפסיק סעודתו לשנים וצריך להמתין מלאכול (ומיהו אם לא רצה הם מזמנין בע"כ) וברייתות שנים ושלשה ושלשה וארבעה אגברי קאי אבל שיטת הר"מ מאייבר' הוב' בתו' ע"ב ד"ה להיכן הוא דקאי אם אחד הולך לשוק קוראין ועני כו' וכ"פ הרי"ף ז"ל ומיהו הר"מ מאייבר' נטה מפירוש התו' דא' מפסיק לשנים דאפשר ס"ל כראב"ד והגאונים דאסור לו לאכול עד שיברך לגמרי בהמ"ז ויטול ידיו ומברך המוציא וא"ב ע"כ הפירוש דא' יצא לשוק כו' וכ"ה בירושלמי כמבואר באורך ברי"ף ז"ל ומ"ש התוס' וכפירוש הזה הוא בירושלמי היינו כעין פירוש זה אבל שם מבואר א' יצא לשוק כו' ורי"ף מפרש ה"כ בבלי כן וא"כ סובר דא' מפסיק וחוזר ואוכל ואפ"ה מסתמא בבלי וירושלמי בחד פירושא ועוד כמ"ש הרא"ש ז"ל דאי כפירוש התוס' הי' לומר עד היכן ברכת הזימון בא' מפסיק לשתים ועיין ברא"ש ואי"ה בפריי סימן ח' יבואר זה וכאן אין להאריך:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה