ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף מה:
גמרא שאני התם דאיכא דעות מפרש"י ז"ל רשות אבל עם אנשים ויש ג' לבד הם הוי חובה מההיא דערכין סמ"ג ומתורץ קושיות התוס' ד"ה שאני וכ"פ המחבר בקצ"ט ס"ז וצ"ע אם אכלו ג' אנשים עם נשים הרבה אם רשאין הנשים לחלק אח"כ ולזמן לעצמם דמפקי מחובה לרשות כמו בשנים ושלשה ואעפ"י דקיי"ל שנים אם רצו אין מזמנין מ"מ הסברא אמת. ואי"ה בפריי יבואר זה והא דפריך אי הכי י"ל קצת דאי רשות אמטו להכי נשים ועבדים אין רשאין משא"כ אי חובה למה הפקיעו חובת זימון בשביל טעם כ"ד דפריצותא ומשני טעם חזק הוא והפקיעו רבנן תורת זימון כה"ג ואפי' ליכא כ"א ב' נשים ועבד א' או להיפוך:
גופא יצא א' קוראין לו כו' והוא דקרי ועני היינו אפילו עומד במקומו ברשות אחר משא"כ בעשרה לענין הזכרת השם בעינן שיהיו כולם במקום אחד וברשות אחד כמו בתפלה ע' מה שכת' לקמן משנה דב' חבורות יע"ש
אמר אביי נקטינן שנים מצוה לחלוק לא זו שאין רשאין לזמן אפילו בהמ"ז מצוה לחלק והיינו בהמ"ז אבל המוציא א' מוציא חברו כמ"ש התוס' לעיל ד"ה אם רצו ב' טעמים א' דהמוציא קביעות ותי' ב' דרבנן. ולפ"ז באכלו כזית וכביצה יכולין להוציא זא"ז והמחבר בקצ"ג סתם משמע אפי' שיעור דרבנן נמי מצוה לחלק בהמ"ז אבל המוציא מוציא זא"ז בהסבו ולדידן ישיבה ומיהו א' בור אפילו בלא ישיבה דאנוס הוא והאי בור מבין קצת הא לא"ה לא יצא ומיהו ברמז"ל פ"ה מה"ב הט"ו משמע בכ"מ שם דעונה אמן אפי' אין מבין כלל יוצא דאמן יותר ממברך והוה כאלו אמר איהו הברכת ובלא אמן צריך שמבין ועיין קצ"ט ס"ז בנשים אפילו אין מבינות עיין א"ר ויפה כתב כי ברכת זימון יש דעות אפילו עם אנשים רשות והוה כעין ס"ס משא"כ בהמ"ז גופא צריך שיבינו ואמן דוקא ממי שמחויב בדבר הא לא"ה לא ועיין כ"מ פ"א הי"א מ"ש מאמן ובאמת מדרבנן לד"ת לא מהני כמש"ל ואי"ה בפריי יבואר זה:
הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות עיין קפ"ח ורט"ו ויש ד' שיטות א' אחר סוף ברכה כמו אכילת פירות יאמר אמן והוא דעת הראב"ד פ"א מה"ב ובונה ירושלים כלומר סוף ברכה שיטה ב' אחר יהללוך וישתבח. שהם סוף ב' ברכות אבל ברכת פירות לא דמצי להפסיק בנתיים שיטה ג' דעת הרמז"ל דוקא אחר ב' ברכות ממש הא אחר יהללוך לא דהא כתב פ"א מה"ב אחר גאל ישראל דערבית הא דשחרית לא דק"ש הפסק ושיטה ד' מנהג שלנו דוקא בונה ירושלים לתת הבדל בין ד"ת לדרבנן ושיטת רש"י כאן יראה כשיטת הרא"ש וטור אחר יהללוך עונה דכתב אחר ברכות דשחרית וערבית כאמור והנה בונה ירושלים נקיט לדוגמא לשלש שיטות דוקא סוף ברכה הא אחר ברכה שלפני' לא או דוקא ב' ברכות סמיכות כו' ועיין חה"ר בירושלמי תנא הר"ז בור י"ל כולם אצטרכו אחר ברכת הפירות מגונה דבעינן ב' ברכות אחר ברכה ראשונה בור דהוה כמפסיק בין ברכה לעשי' ואחר ב' ברכות בסוף משובח ומיהו אם ענה אמן אחר עצמו בין ברכה לעשי' יראה דאין חוזר. עיין א"ר קס"ז אות זיי"ן וכולם כתבו דהוה כמפסיק לא מפסיק ממש ומיהו אם ראובן ושמעון ברכו פה"ע עד"מ וראובן סיים קצת קודם ושמעון אח"כ חייב לענות אמן ולא הוה הפסק דהא עונין אמן אחר באהבה מש"ץ דחיוב' הוה כמ"ש ברט"ו דצריך והוה כגביל לתורי ואחר עצמו כיון דמגונה הוה נמי בור דהוה כמפסיק והוא פשוט ובמקום אחר נסתפקתי בזה וראיתי שהוא פשוט ואי"ה בפריי יבואר זה בעזה"י ועיין ב"י ק"ט דאם סיימו בשוה לא יענה אמן אבל אחר יהללוך למאן דענה ה"ה בשוה וכ"ש הוא והמחבר בקפ"ח שהוא דאורייתא היינו לומר אע"ג דאיכא טוב ומטיב הוה בונה ירושלים סוף ד"ת דהא ברט"ו פסק אחר יהללוך נמי יע"ש ומנהג שלנו רק אחר בונה ירושלים לתת הבדל בין ד"ת לדרבנן ועיין סימן נ"א בב"י ובסימן נ"ט ס"ד פסק המחבר דאין עונה אמן אחר הש"ץ והרב פסק בסימן ס"א ס"ג דעונה אמן אחר ש"ץ ובפריי אי"ה יבואר זה הן אמת דאמן אחר אהבה רבה או פסוקי זמרה י"ל דלא מברכין אשר קדשנו ולא שייך ממש אק"ש אבל בין ברכה לעשי' י"ל דאין להפסיק באמן בשומע מאחר ומודה הרב להמחבר בנ"ט ושם אי"ה יבואר:
אם שמע זיקים ורעמים זא"ז ובירך ב' ברכות (עיין רכ"ז) או שתה יין ואכל תפוחים וכדומה (עיין ר"ח) מברך מעין שלש ואחר כך בכ"ר אין לענות אמן אפילו להמחבר ברט"ו כי דוק' ב' תכופות לא זו שהם נפרדות ואי"ה יבואר שם בפריי: