אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף מג.

דף מב:

גמרא אמר רב ל"ש כו' לל"ק שאר דברים לר"י לא בעי הסיבא ולל"ב י"ל שאר דברים לא מהני או דמהני עיין חה"ר והמחבר פסק כל"ק כר"י קע"ד ורי"ג ע"ש:

נוטל ידו אחת. פרש"י רגילין לא חובה דשותה לא גזרו נט"י אע"ג דשני עושה ראשון בחולין וה"ה שותה מנהר עמ"א קנ"ח אות י"א: והתוס' דכתבו דלא הוה מגסי הרוח כיון שאין נוטל שתי ידיו ומשמע נועל ב' ידיו הוה גאוה וזה בסתם ידים אבל מטונפות אסור לברך עיין א"ח ע"ו נוטל מ"ז ויבואר אי"ה בפריי:

נוטל שתי ידיו עיין פירש"י ז"ל ולבד נט"י בעי כוונה א"ש כמו נוטל ידיו בטיבלא כו' ולמ"ד א"צ כוונה אפ"ה נוטל ב' ידי' דהיסח הדעת וב' ידיו דצריך לאכול בשתיהן דאל"כ די ליטול ידו אחת:

קשיא רישא שאנ' אורחים כו' כפירש"י ז"ל דישיבה מיהי בעי ביין ומינה לר"י בפירות ישיבה מיהא בעי ומש"ה דאורחים לא מקרי ישיבה כלל דדעתי' למעקר כו' ולפי שעה באו לכאן אורחים עניים כו' ומינה דטעמא דישיבה לאו משום דבעינן הוכחה שיתכוונו. דא"כ באורחים מהני האי ישיבה דמוכח דמכווני ומה בכך דדעתייהו למיעקר אלא קביעת כל דהו בעינן ואורחים לא הוה כלל קביעות ועב"י רי"ג כתב מטעם הוכחה ואח"כ כשהביא דברי רי"ו מברכות סיים דקביעות בעי כאמור. ומש"ה שפיר כתב בש"ע לדידן אין חילוק בין פירות לפת ויין דקביעו' כל דהו בעינן ומיושב מה שהקשיתי במתני' לעיל היה יושבין יע"ש:

שאני התם דמגו דמהניא כו' למ"ד דלא ידע הא תקשי לי' מתני' לאחר המזון אחד מברך לכולם אלא ניחא לי' למותבי' מברייתא לב' הלשונות והלכתא כר' יוחנן וכל"ק ולדידן אין חילוק. בפת ויין ופירות היסבה מהני דלא כתוס' במשנה ד"ה היסבו ול"ט א' ד"ה נתן דאנו אין לנו היסבה אלא בפת לא בשאר דברים והם דברי סמ"ג שהביא הטור ברי"ג ועב"י שם וכאן אין להאריך.

ובתוספות בד"ה בא להם יין כו' שינוי מקום הא לא"ה פוטר היין שלפני נטילה ועיין לעיל מ"ב ד"ה רב ששת שכתבו סוף הדבור דיבדיל קודם נטילה ומברך ברכה אחרונה כו'. עמ"א קע"ד אות זיין ואות י"ד וא"ר שם וד"ה לעיל לא הבנתי דמשמ' דקודם נטילה אין פוטר יין שבתוך המזון ומש"ה ממילא צריך ברכה אחרונה מיד אחר הבדלה ומדכתבו דאז צריך לברך ברכה אחרונה ולא פטר יין שבתוך המזון משמע דטעמא יהבו למלתייהו דמשום דצריך ברכה אחרונה מיד ולמה ואי דצריך ברכה במקומו הא יין א"צ עיין תו' ע"פ ק' ע"ב ד"ה ידי יין גם בחדר אחד הוה במקום א' ועיין א"ח קפ"ד ואי"ה בפריי יבואר זה ור"ה דכאן י"ל דכתבו אף בשותים פחות מרביעית דא"צ ברכה אחרונה ואין להאריך:

פסקא והוא אומר על המוגמר מסייע כו' יש בכאן שלש שיטות שיטה א' שיטת התוס' במשנה ד"ה הסבו. וד"ה אעפ"י דמוגמר לאחר הסעודה היינו לאחר בהמ"ז שיש הפסק רב כו' ומש"ה שינה הלשון מלאחר המזון לאחר הסעודה (עיין הרר"י) אפ"ה המברך על היין לאחר המזון מברך על המוגמר ואדסמיך לי' קאי ומפרשים דברי הירושלמי מה בינו למוגמר היינו ביין בעי היסבה ומוגמר לאחר המזון וירדו ממטתם אחד מוציא לכולם (וסוברים דבשאר דברים נמי בעי היסבה או ישיבה לדידן ותירץ נמנים כולם ביחד והוה בקביעות או שיהיה נהנה בלא ברכה כי צריך שיאמר אמן תחלה או א"א לברך כולם כאחד ודעת הגאונים והראז"ל בפ"ז מה"ב ובחה"ר דאי תוך הסעודה הביאו המוגמר א' מברך לכולם ומקשה בירושלמי מה כיני ליין דכ"א מברך לעצמו ותירץ כולם נמנים ביחד וא"א להמתין שכ"א יברך בזא"ז כמו לעיל והוא קאי אבוצע וגם הוא יברך ברכת היין אחר המזון ונקיט לה הכין לכלול בחד והוא תרוייהו ברכת היין לאחר המזון ומוגמר אומר הבוצע אעפ"י שאין מביאין אלא לאחר הסעודה קודם בהמ"ז ואין מברכין כלל להעביר הזוהמא בתוך הסעודה מברכין וקשי' ירושלמי מה בין יין תוך הסעודה כ"א מברך לעצמו ומ"ש מוגמר כו' וכ"ה שיטת הגאונים. עיין הרר"י ודע דסבור הייתי לומר דמש"ה פירש הר"א ז"ל אעפ"י שמביאין לאחר המזון ואחר מברך בתוך הסעודה הוא מברך הבוצע משום דיין לאחר המזון נמי הוא מברך אלא שבהשגות מבואר דמוגיר לאחר המזון אחר מברך יע"ש וצריך לחלק בין יין מצרכי סעודה ובין מוגמר והכד דמצי לפרש אעפ"י לאחר הסעודה ממש לאחר בהמ"ז והבן זה) ושיטת רש"י כפי שמפרש הרר"י ז"ל בדבריו דהוא מברך על המוגמר בהביאו קודם בהמ"ז אעפ"י שרגילין לאחר בהמ"ז ואז אחר מברך אבל קודם בהמ"ז הוא המברך על היין מברך על המוגמר ולפ"ז קשה ירושלמי דאין לו ביאור לשני הפירושים ואם נאמר דרש"י כתוספת וכן מורה לשון רש"י ז"ל ולאחר המזון הוא מברך על המוגמר אפשר רש"י כר"מ ז"ל דהמברך על היין התחיל בברכה גומר נטילת מים אחרונים ובהמ"ז ומוגמר ומיהו והוא איין קאי דבהמ"ז לא נזכר במשנה וא"ש מה שהקשה התו' יו"ט אב"י בקע"ד דר"מ כרש"י ז"ל דאין הכרח לומר כהרר"י בדבריו עד דמקשה מירושלמי הביאו ליין אי קודם בהמ"ז שפיר א' מברך לכולן והסיבה הא יושבין עדיין מסובן גם מ"ש לישנא דוהוא לא א"ש י"ל נמי והוא מי שבירך על היין ונט"י באחרונה ובהמ"ז בהתחיל גומר בברכות אחרונה כמ"ש רש"י ז"ל בהדיא אלא שנצטרך לומר שיטה ד' לתוספת שכתבו אעפ"י שיש הפסק רב בין יין למוגמר והבן ומיהו למ"ש הר"מ פ"ד מה"ב הי"ג דירושלמי יש לו ביאור דתנן סתמא א' מברך על המוגמר משמע אפילו תוך הסעודה עכ"פ א' מברך לכולם י"ל כמ"ש הרר"י ואין להאריך:

עיין במ"א רי"ג אות א' מ"ש מתוס' משמע דמוגמר אפילו ישיבה לא בעי א"י מהיכן למד כן ואפשר לאחר המזון דרכייהו למיעקר ישיבה דידהו לאו ישיבה כמו באורחין שהביא שם ואי' ה יבואר בפריי:

מסייע לי' לרב כו' כלומר מי שעוסק במצוה אחת ונתן לו הגדול רשות עוסק באחרת ה"ה זה בוצע ומברך על מוגמר שבתוך הסעודה דכחדא הוה או מברך על היין ומוגמר או גומר כל הברכות אחרונות והא דדאיק אע"ג דאיכא גדול מני' דאל"ה פשיטא עיין הרר"י בזה:

מאימתי מברכין על הריח משתעלה תמרתו והא לא אר"ח המוציא כו' משתעלה לא קודם לכן דהוה קודם דקודם ופריך והא לא ארח ומכל נהנין ל"ק דמיד אוכל משא"כ כאן דיש קצת הפסק מותר ומשני מהמוציא דלאחר הברכה פורס כדמסיק לעיל:

כל המוגמרות כו' חוד ממושק כו' והכין הלכת' ותיובת' ל"ג דדומה לאלו קאמר כמ"ש התו' ד"ה ועל וסדר המעלות ברכת הריח יראה כך בורא שמן ערב למטה ממנו בורא עצי בשמים הנותן ריח טוב בפירות בורא עשבי בשמים בורא מיני בשמים וראוי להקדים המבורר קודם כמו בברכת אכילה ועל כולם אם נתכוין ואמר מיני בשמים יצא ובסתם לא יצא אא"כ הי' מין א' לפניו כמו באכילה בר"ו יע"ש ועשבי בשמים לא פטר לעצי בשמים דפה"א אילן נמי יונק מאדמה משא"כ בעשבי אין בכלל עצי ומספק מברך מיני בשמים:

אם נתערבו עצי בשמים עם עשבי בשמים מברך בורא מיני בשמים כלבו ופוסקים א"ר אות י"ו ויראה הרבה מיני עצי בשמים אין מברך עליו מיני עצ"י בשמים כ"א בורא עצי בשמים והנה על וורד ומי וורד יש מחלוקת אם עצי או ריח טוב בפירות נעגליך וצימרונג נמי יש מחלוקת כי נעגליך מבואר בה' ברכות שאין ראוי לאכילה כך יע"ש והנה הנותן ריח טוב ג"כ מחלוקת אשר נתן או הנותן עיין א"ר אות ה' ע"כ נראה דטוב יותר לברך מיני בשמים וצ"ע ומיהו הנעגליך וצימרונג כתב א"ר אות ט' דעדיף לברך במ"ב יע"ש:

פלפלין וזנגבי"ל רטובין וכ"ש יבש יראה לברך במ"ב לא ריח טוב בפירות דאין פירי והוה כמו וורד ומיהו הי' ראוי לברך על פלפלין בורא עצי בשמים ועיין א"ר רצ"ז בשם פסקי תוספת דפלפלין ריחו קשה יע"ש ועמ"א ט"ז רצ"ח וי"ד ק"ח ובאמת אפילו אי לאו בשמים ליהוי כמו ריח טוב בפירות וכדומה ואין להאריך כאן

אם נוטל פרי לאכילה ולהריח מסיק א"ר אות וי"ו דמברך קודם להריח ואח"כ מברך על אכילה דאם יאכל תחלה הריח בלא ברכה משא"כ ב' מינין לפניו אכילה וריח מברך אכילה קודם טור רי"ב

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה