ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף מב:
בא להם יין תוך המזון כ"א מברך לעצמו ובשלא הי' להם יין קודם המזון ואע"ג בשבת ע"כ כוס קידוש י"ל קודם נטילה למ"ד קודם נטילה לא מהני וא"נ אריפתא וא"כ בחול ובמקום שאין רגילין כ"כ: ועיין בתוס' ד"ה רב ששת ואי"ה בפריי יבואר בקע"ז מזה וכאן אין להאריך:
גמרא איבעיא להו יין שתוך המזון מהו למפטר לאחר המזון ת"ש כו' אע"ג דיין שלפני המזון פוטר וע"כ בשלא הי' לו ה"ה זה די"ל דתנא זה בתר זה משמע לי' דה"פ בתוך המזון ולאחר המזון ומשני דלאו ארישא קאי עיין פירש"י ז"ל ועיין חה"ר בשם הראב"ד ז"ל הוכיח דבחול במצוי יין דינו כשבת דאל"כ בשבת יין לפני המזון קידוש פוטר וחה"ר דחי לה דמקדש אריפתא וי"ל להר"א ז"ל מה מקשה מיין תוך המזון ולאחר המזון דבחול איירי ולא מצוי דע"כ הכין הוא דאי מדתנן סתמא אף בשבת הא אית ליה יין שלפני המזון אלא אריפתא או קודם נטילה וצ"ע ועיין תו' ד"ה יין שרמזו לזה דבשבת וריפתא ועיין פירש"י ז"ל:
איבעיא להו ב"ש ארישא כו' פירשתיו במתני' וכאן אבאר בקצרה. לפירש"י ז"ל מיבעיא בתרתי אי ארישא ע"כ לת"ק פת פוטר פרפרת בשר ודגים אף שלא ללפת וכ"ש מעשה קדרה דזייני טובא (עיין פירש"י ד"ה פטר וד"ה וכל שכן) דאי ללפת מ"ק אין כ"ש כאמור ופרפרת בשר ודגים לא פטר למ"ק במ"מ דשהכל אין פוטר לבמ"מ שלא במתכוין עיין ר"ו) א"ד ברישא פרפרת כו' ל"פ ג"ש ובירך על פת פטר פרפרת ללפת אבל בירך על פרפרת לא פטר פת אבל מ"ק פוטר שהכל כה"ג בב' מינין אפילו לכתחלה ובסתמא שלא במתכוין אבל פת אין פוטר מ"ק וכ"ש דלא פטר בשר ודגים שלא ללפת ובתרתי מ"ל ולתו' פרפרת פת הצנומה. חביצא במ"מ וחדא מבעי' לי' אי פרפרת פטר מ"ק לת"ק או לאו ואע"ג דפרפרת פת צנומה חביצא במ"מ אפ"ה לב"ש אין פוטר בסתמא ולב"ה פוטר דפרפרת חשיב טפי ממ"ק ועיין חה"ר בזה ופרפרת לא מ"ק בלא היה לו פת
והוי יודע דבא"ח קע"ו כתב המחבר פרפרת פת צנומה כתו' ובקע"ז נמי פירש כתו' דברים הבאים בתוך הסעודה והרב הגיה פרפרת פוטר מ"ק וכן מ"ק פרפרת כו' ונרשם ר"מ בפי' המשנה והיינו כל"ב להקל ודלא כב"ש אמנם מ"ק פרפרת אי"י מנ"ל והרי משמע לפי זה דפרפרת חשיב טפי ממ"ק לי"ק וכ"ש מ"ק ואף לל"ב אסיפא פליג הא מ"ק פרפרת לא והכין כתב בחה"ר להדיא שאין בדין שיפטור שאינו חשוב לחשוב בסתמא כי פרפרת מין פת הוא והרב ברי"א סוף סעיף ה' בהג"ה הביאו לתשובת הרשב"א דאין בדין שאין חשוב יפטור החשוב בסתמא וצ"ע ואי"ה בפריי יבואר זה:
הלח"מ בפ"ד מה"ב ה"ו כתב ס"ס להחמיר בברכו' צריך לברך ואני מסתפק ותלוי זה אי ס'"ס מטעם רוב או ספק דרבנן לשיט' הרמז"ל וכ"ש אם נאמר ברכה שאין צריכה הוה לא תשא עמ"'א רט"ו אות ו' יע""ש:
בתר דקריבו יתבי וקמבעיא להו כו' עיין תוס' ד"ה עשרה דלא מבעי' דהמוציא עמ"א קצ"ג אות ח' י'"ל קושיות התוס' דברכו כ"א בפ"ע וזימון לא ידעו שוב ראיתי בספר חמד משה הרגיש בזה יע"ש ואי"ה בקצ"ג בפריי יבואר זה: