אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף מב.

דף מא:

גמרא שאני יין דגורם ברכה לעצמו עיין פירש"י ז"ל וי"א גורם ברכה לעצמו נשתנה לעלויא ומברכין פרי הגפן הלכך אין פת פוטרתו ויש לראות דייסא נמי גורם ברכה לעצמו במ"מ (כמש"ל דה"מ למתני בר"פ כיצד מברכין חוץ מן הדייסא ומיהו אי נאמר טרימא מרוסק קצת הא לגמרי שהכל ה"ה דייסא ראוי לברך שהכל ונשתנה לעלויא במ"מ נמי קשה כן במתניתין) בין שהיה ראוי לברך שהכל או פה"א וא"כ אמאי פוטר דייסא ומיהו רש"י ה"מ לפרש כן דסובר דייסא צריך ברכה לפניו ואין להאריך כאן

כל שאחרים קובעין כו' לא הי' לי פנאי בכאן לעיין כראוי ואכתוב בקיצו' כפי דעתי ההדיוטית הנה בקס"ח סי"ז מבואר כמה מיני פת הבאה בכסנין והנה לעקוך בחלה עיין י"ד שכ"ו י"א דאין חייב בחלה ולא מיקרי לחם ה"ה כאן לא מיקרי לחם ופטור מ"ה אף באכל כדי שביעה ומדרבנן כדי שביעה הצריכו אטו לחם דאורייתא אבל כזית וכביצה לא אפילו תאמר כביצה וכזית ד"ת מ"מ לא חייבוהו חכמים בזה כ"א שאכל כדי שביעה חייבוהו ופת כעבין וכדומה י"ל פת גמור הוא אלא שאוכלין אותו עראי לקינוח הלכך בכזית וביצ' לא חייבוהו שהם מדקדקין על עצמם אטו כדי שביעה משא"כ פת כזה אין קובעין עליו וא"כ אם קבע עליו חייב מ"ה בהמ"ז דפת גמור הוא וכן פת שממלאין אותו במיני פירות הפת גמור הוא אלא שאין קובעין ואי"ה בפריי יבואר וכאן אין להאריך:

אמר להו סלק אתמר היינו סלקו התכא או סלקו הפת וכדומה ופירש"י ז"ל אסור לאכול עד דמברך בהמ"ז דאסח דעתו הנה מדאסר אפילו בברכה ראשונה ואחרונה הטעם דקיבל לברך ברכת המזון אין רשאי לאכול ולשתות עד שיברך בהמ"ז וממ"ש דאסח דעתי' משמע דבברכה רשאי וצ"ע קצת ומ"מ האי דסלק אין ענין לההוא דלעיל דברים הבאים בתוך הסעודה כו' לאחר הסעודה ששם פירש דגמר דעתו שלא לאכול פת לא שגמר בדעתו שלא לאכול כלל ועיין קע"ז דעכשיו אין לנו גמר מלאכול פת אבל הב ונבריך שייך גם האידנא ושם יבואר:

תיכף לנטילת ידים ברכה עיין א"ח סימן קס"ו ס"א וקע"ט ואי"ה יבואר שם בפריי ותיכף לנט"י ברכה י"מ על מים אחרונים דצריך לברך מיד ולא ישהה בשתיקה יותר מכ"ב אמות כמו בסמיכה לשחיטה ויראה ה"ה גאולה לתפלה בקמ"א ג"כ כל שאין שוהה בשתיקה יותר מכ"ג אמות אין קפיד' אבל דבור אסור אפילו דבור א' רק אמן כו' ונ"מ קודם סעודה אם הפסיק בדבור בין ברכה וניגוב א"צ ליטול שנית חדא דו"א ענ"י א"צ עובר לעשייתן עיין פסחים מזה וא"כ אין זה תכלית המצוה והבן זה משא"כ בהפסיק בין ברכה לאכילה ובין ברכה לקריאת ס"ת וכל המצות חוזר ומברך והיינו בהפסיק בדבור עיין ר"ו ותיכף לת"ח המהנה אותו ברכה ובסי' ס"ו ס"ח ל"מ כן עפר"ח ועמ"ש בפריי שכ"ה שם אי"ה:

במשנה ברך על היין כו' ראיתי לבאר ע"ד הפשוט יין שלפני המזון פירש"י ז"ל לקמן מ"ג א' ד"ה אעפ"י שהוא לאחר נט"י לפת וקודם נטילה לא פוטר דלא הוה במקום סעודה וזה כמ"ש התוס' ד"ה בא יע"ש ומשמע הא במקום סעודה אפילו יין שלפני נטילה פוטר יין שלאחר נטילה ותוך הסעודה ולאחר המזון מברכה א' ועיין קע"ד בזה ובמ"א אות וי"ו וא"ר אות זיי"ן ולענין ברכה אחרונה יבואר אי"ה לקמן ע"ב תו' ד"ה רב ששת ומ"ג א' ד"ה בא וכאן אין להאריך בזה ולאחר נטילה אי רשאי להפסיק (קס"ו א') א"ש ואי אסור להפסיק מתוקמא לאחר המוציא מיד ועמ"א קע"ד וא"ר שם ומבעיא לקמן יין שבתוך המזון אי פוטר לאחר המזון ואי קשיא תפשוט דאי פוטר הל"ל רבותא אף יין תוך המזון פוטר לאחר המזון כ"ש יין שלפני דהוה לשתות יש לומר רבותא אף יין קודם נטילה נמי דל"ת דהוה הפסק ול"ש לסעודה א"נ איידי דפרפרת דבתוך הסעודה אין מברך כו' ויין שלפני המזון פוטר מכ"ש תוך המזון כמ"ש תו' ח' ע"ב ד"ה רב ששת והיינו בסתם אבל במתכוין אפילו תוך המזון פוטר לאחר המזון עד"מ קע"ד א"ב ובשבת וי"ט כדאוקמי' לקמן:

ברך על הפרפרת שלפני המזון רש"י ז"ל פירש פרפרת לפני המזון פרגיות ודגים שהכל ופרפרת לאחר המזון כסני ולחמניות שהם במ"מ ונאמר דלא כעולא מ"א א' אלא כסברת המקשה וכאינך אמוראי לעיל דכל שיש ב' מינין לפניו פה"א ופה"ע או שהכל ופה"ע וכדומה מברך בתחלה פה"א ויוצא על הכל ול"ד לבירך דיעבד דוקא פה"א על פה"ע הא לכתחלה לא. התם בחד מינא וכבר יש מי שסובר כך והארכנו לעיל מ"א א' יע"ש והוא לשיטתי' בהא דרב פפא מ"א ב' שפירש כל שלא ללפת אין פת פוטרתו (ואין חשיבות של פת כ"א עיקר ועמו טפילה) ודייסא וכיוצא או בשר ודגים אין פת פוטר כל שלא ללפת ואם כן הא דמבעי' לקמן ארישא פליג דלת"ק פת פוטר מ"ק לאו לר"פ אבל באמת דהלכה כר"פ ע"כ מתני' ב"ש אסיפא פליג דלת"ק פרפרת פת לא פטר הא מ"ק פוטר וב"ש לא פוטר פרפרת מ"ק וקשיא לי' ז"ל קושיות חה"ר אי פרפרת פת הצנומא חביצא מ"ט דב"ש אידי ואידי במ'מ הוא ולא ניחא ליה כתיו חה"ד דודאי חביצא חשוב יותר ממ"ק ולכך פירש פרפרת דלפני הסעודה פרגיות בשר ודגים וה"פ פרפרת שלפני המזון פוטר לאחר מזון דשהכל פוטר במ"מ לת"ק כל שיש ב' לפניו לכתחלה עושה כן והדר אמר ברך על הפת פטר פרפרת היינו לאו כגוונא דלעיל אלא ללפת ממש (עיין פי' המשניות ותבין פרפרת שם לטפל כמו גמטריאות פרפראות לחכמה ויש לפני הסעודה להמשיך תאות המאכל ויש מלפת ממש ומה שפי' הרמז"ל ללפת וכן בחבורו פ"ד מה"ב ה"ו היינו לפרש בירך על הפת פטר הפרפרת) ולעיל בירך על הפרפרת לפני המזון אעפ"י שיש לו פת אפ"ה מברך על פרפרת לרש"י כל שאין מלפת הפת כאמור ואמר בירך על פרפרת שהכל לא פטר פת דנופל אין פוטר לעיקר (א"נ פת שאני) הא פרפרת פוטר מ"ק שהכל למ"מ וב"ש חולק ואמר שהכל אין פוטר מ"ק וה"ה דפליג פרפרת שלפני המזון אין פוטר לאחר המזון כי זה שהכל וזה במ"מ וא"כ אם נאמר מ"ש רש"י לעיל מ"א א' ד"ה במאי פליגי הא ודאי לא מפטרא בחדא ברכה היינו פה"ע אין פוטר פה"א יש לומר הלכה כת"ק כאן ואם נאמר כפשטי' דלרש"י אין חולק אעולא דפה"א אין פוטר לכתחלה פה"ע הלכה כב"ש ואל תתמה ע"ז שהרי הרב אומר כן רבינו משה בפ"ד מה"ב ה"ו ועכ"מ שם ובהלכה י"א והאמת יורה דרכו דמפרש כרש"י הן במה שאמר ר"פ הלכתא יע"ש והן בפירוש המשנה שפי' וב"ש סובר פרפרת אין פוטר מ"ק משום דאסיפא פליג כאמור אלא מ"ש ואין הלכה כב"ש חזר בחבורו ופסק כב"ש או ט"ס בפי' המשניות והלכה כב"ש ומטעמא דאמרן דכעולא קיי"ל דפה"א אין פוטר פה"ע בב' מינין לפניו וכדאמרן:

והתוספות מ"א ב' ד"ה והלכתא הקשו לרש"י דהוא הדין מ"ק: היינו לל"ב אסיפא עכ"פ ה"ה מדלא מבעיא בתרתי ויבואר לקמן אי"ה בפסקא איבעיא להו כו' וכאן ד"ה ברך הקשו לרש"י פשיטא דאין פרפרת פוטר פת היינו הואיל וטפל אבל מכל מקום רק ק"ק דאתא לאשמעינן דשהכל פוטר המוציא כו' ולתו' בירך על פרפרת היינו חביצא במ"מ פוטר לאחר המזון היינו) קודם המוציא או קודם נטילה בגוונ' דיין לפני המזון כו') דלאחר המוציא פת פוטר חביצא כמו מ"ק והביאו ראי' מגמרא דפרפרת פוטר מ"ק וכבר נתבאר לרש"י ואין להאריך ועיין לח"מ פ"ד מה"ב ה"ו ואזיל לשיטתיה בהי"א ולפי מ"ש פוסק כרש"י ועיין קע"ו וקס"ח במ"א ויבואר בפריי אי"ה בזה:

היו יושבין הסבו כו' א"ח קס"ז סי"א וסי"ג ורי"ג ס"א יע"ש והנה הלכת' כך הוא דודאי כל שנתכוין בפירוש המברך וחבירו לצאת יצאו דיעבד אפילו פת ויין ושאר דברים אפילו בלא ישיבה כלל שעומדין בשדה וכדומה רחוקים זה מזה ואמר א' לחבירו שיכוין כו' אלא דפת ויין שהם בעצמם חשובים (לא הברכות דבמ"מ י"א דחשוב יותר מגפן) הצריכו חז"ל הסבו לכתחלה ולדידן ישיבה בשולחן אחד ובהסבו אפילו בסתם מסתמא כיון המברך והם יכוונו לשמוע ויענו אמן ואם לא יענו אמן נמי יצאו דיעבד ושאר דברים לא בעי היסבה וי"א גם ישיבה לא בעי וי"א ישיבה בעי ועב"י רי"ג ישיבה בעי שיהא נראה שמתכוונין יע"ש ולפ"ז ק"ק מ"ש בש"ע שם דלדידן אין חילוק בין פת לפירות הא יש הפרש רב דלפת ויין לכתחלה צריך ישיבה אפילו אמרו בפירוש שיתכוין להוציא ולצאת אין רשאי' ושאר דברים כה"ג כל שאומרים בפירוש אפילו לכתחלה רשאין כל שמתכיוין בפירוש וא"כ ישיבה לדידן נמי ודין דהסבו נוהג בין בהמוציא ובין בהמ"ז והיינו בשלשה אבל שנים בהמ"ז לא עיין א"ח קצ"ג ובפירות אין זימון לפירות אפילו בשלשה לכתחלה לא ודיעבד אם כוונו יצאו עיין רי"ג ובהמ"ז בשנים אחד א"י א' מברך לו וה"ה פירות כה"ג אף ברכה אחרונה ופשוט הוא ואי"ה בפריי יבואר הכל וכאן אין להאריך עיין לקמן מ"ג א' אורחי' שאני ישבתי דברי ב"י רי"ג יע"ש:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה