אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף מ.

דף לט:

גמרא אמר רב טול ברוך א"צ לברך הביאו מל"ח כו' ור"י אמר כו' ורב ששת אמר ה"ג רש"י ברוך בבי"ת כי סובר דוקא צורך המוציא כמש ד"ה טול ברוך וד"ה הביאו מלח אבל לשיטת הרמז"ל בפ"א מה"ב ה"ח וכ"פ המחבר בקס"ז ס"ו הגירסא בכ"ף וכ"ה ברי"ף טול כרוך כלומר אמר לפלוני לאכול עמו תנו לפלוני כו' וראייתו מגביל לתורי שאין איסור לטעום המוציא קודם אכילת בהמתו כמ"ש הט"ז שם כ"א סעודה אסור וא"כ מוכח דצרכי סעודה נמי לא הוה הפסק א"נ דרב אמר מלח לפתן הוה הפסק ומסתמא אין חולק רב אר' חייא דצריך מלח ולפתן בפת קיבר לקמן אלא ע"כ מיירי בפת נקי שא"צ מלח והוה הפסק ור' יוחנן חולק ואמר דצרכי סעודה נמי לא הוה הפסק ור"ש אמר אפילו גביל לתורי דאסור כו' ומיהו אם אמ' ליתן לשתות לתורא הפסק דמרבקה דאמרה שתה וגם לגמליך אדם קודם בשתי' כו' ועיין א"ר על רש"י ותשת העדה ובעירם חס על ממון ישראל דאי לאורויי דשתי' אדם קודם מרבקה נמי יע"ש ומדברי הרמז"ל וכ"ה לשון המחבר ואם שח בדברים שהם מענין דברים שמברכין עליו יראה קצת דוקא עניני אכילה שתי' אבל להבי' כלי סעודה וכדומה לא והוה הפסק וצ"ע ומ"ש הב"י מדברי התוספת משמע דוק' לצורך המוצי' לא צורך הסעודה כתב הט"ז א"י מנין לו והנה בתוס' ד"ה הביאו מלח ואנו שאין רגילין ואי קאי לגופ' דדינ' הי' לצין לקמן צריך שיביאו מלח לפני כולם לא כאן אלא קישור דבריהם אנו אין מביאין והוה הפסק והר"ר מנחם היה מדקדק מאוד וא"כ לדידי' הוה צורך הברכה:

ואם שח שלא מענין סעודה כ"א דברים בטילים או אפילו ד"ת או אמן אחר עצמו צריך לחזור ולברך א"ר קס"ז אות זיין בשם בה"ג ובר"ו ס"ב כתב בהג"ה יותר מכדי דבור וכאן משמע טול ברוך אי לאו דמעין ברכה וסעודה הוה הפסק אפילו תיבה א' י"ל התם בשתיקה מיירי בעינן יותר מכ"ד ועמ"א שם ואי"ה בפריי יבואר זה ועיין בה' תפילין:

ודע דאם אחרים ששמעו מפי הבוצע הברכה הפסיקו בין שמיעה לברכה מחלוקת הפוסקים והמחבר בש"ע ס"ז שם ראובן כו' והוא מא"ח סובר אי לאו ברכה דענ"י צורך הסעודה הוה הפסק בשומע והרב בהג"ה ס"ו הביא להא דרוקח אעפ"י שחולק על המחבר לא כתב וי"א כיון שאין מפורש הפלוגת' מיהו א"ל דמעשה דראובן אף לכתחלה יוכל להפסיק בברכת ענ"י דא"א בע"א משא"כ לעיל אין לכתחלה להפסיק המחבר לא כיון אלא שא"צ לחזור ולברך וכפל דבריו בזה ושם יבואר אי"ה:

ויש לספק אם הבוצע הפסיק בין ברכה לאכילה והשומעים לא הפסיקו אם יוצאין בברכה זו ויראה דיוצאים דהם לא הפסיקו ולא הוה ברכתו ברכה לבטלה וא"צ לומר בשכמל"ו ואם לבדו ישב והפסיק צריך לומר בשכמל"ו ובשבת אם לא הי' לו כוס יין ובירך המוצי' על פת ואח"כ מיד הביאו לו כוס יין צ"ע אם בירך על היין אי הוה הפסק הואיל דעיקר מצוה על הכוס ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך:

אמר רבא בר שמואל משום ר"ח כו' עד שיביאו מלח ולפתן לפני כאו"מ ובש"ע קס"ז השמינו לפני כאו"א ועם שסובר דמסובין אם השיחו צריכים לברך דלא יהי' שומע עדיף ממברך ומיהו במ"א כתב דהא דצריך לפני כאוי"א דלכתחלה אסור להפסיק לשומעים אף לרוקח והרב בהג"ה יע"ש ומה שאמר לית דין צריך בושש רש"י ז"ל פי' פת נקי' ואפשר אפילו אם רוצה אח"כ ללפת הפת אפ"ה א"ל להמוציא להמתין ומינה פת קיבר אפילו דעתו בלי מלח לאכול כל הסעודה רק פת חריבה צריך להמתין בהמוצי' למלח ולפתן אבל לראש וערוך מפרשין בפת קיבר כל שאין דעתו ללפת א"צ להמתין בהמוצי' ודוק' כשרוצה לאכול אח"כ בלפת אין ראוי שיאכל המוצי' כך ומינה ה"ה פת נקי' אם דעתו במלח ולפתן צריך להמתין וכמ"ש הב"י בקס"ז בשם תשובת הרשב"א ז"ל. ובש"ע השמיט דין דתשובת רשב"א ז"ל בפת נקי' וא"י למה כי בזה לא חלק הרוח"ל ועט"ז קס"ז מ"ש למה הביא הרא"ש פירוש הערוך ולפמ"ש יש נ"מ לדינ' ואי"ה בפריי יבואר בזה וכאן אין להאריך:

אין מי רגלים כלים אלא בישיבה עיין פירוש רש"י ז"ל ולכאורה משום סכנה קאמר אבל הט"ז הקשה ע"ז ופירוש דה"ק אם רוצה להטיל כל מ"ר מגוף לגמרי עצה טובה בישיבה דבעמידה יהיו ניצוצות ויוצא לעז על בניו יע"ש שהאריך בסימן ג' אות י"א:

אחר אכילתך אכול מלח ומים עיין א"ח ק"ע וקע"ט ובב"י בשם ש"ל דא"צ לברך במים ומלח דהוה שותה לרפואה וא"י דלרפואה בנהנה מברך והאידנא מברך דלא נהגו במים ומלח כמ"ש בד"מ יע"ש:

פסקא ר"י אומר בורא מיני דשאים עיין רש"י פ' בראשית תדשא דשא עשב לבוש והרמב"ן ז"ל טען שאם כן דשא לא יתרבה ומרכיב ב' מיני דשאים עיין רא"ם ז"ל שם וא"י אמאי לא הקשה לו להרמב"ן ז"ל מכאן בברכות קודם לחולין ר"י בורא מיני דשאים שאם דשא לבוש לא יתרבה ול"ש מיני גם אין ברכה מבוררת כלל ולרא"ם ז"ל שפיר דבלשון תורה לחוד דשא לבוש וכולל אף פירות הארץ ומשום הכי לא כתיב בפי' שם פירות הארץ. ובלשון חכמים דשא שם לירקות לחוד לא לפירות הארץ:

במשנה בירך על פירות האילן כו' מדלא נקט רבותא יותר דבירך על בוסר וכדומה פה"ע לא יצא ש"מ לכאורה כמ"א ר"ו א' יע"ש ובא"ר ואין ראי' דאשמעינן חטה דקש הוה עץ כל שאין נשאר כך כו' והא דבירך פה"א על עץ יצא היינו שאין לפניו כ"א פה"ע הא פה"ע ופה"א לפניו ובירך פה"א סתמא אין פוטר פה"ע אלא אם כן נתכוין לפה"ע כמ"ש המחבר בר"ו שם ויראה פשוט ה"ה שהכל ופה"א או פה"ע נמי הכין הוא בכוונה תליא מלתא ועמ"א ר"ו אות ב' הראה מקום לרמ"א מ"ג ולא הבינותי דשם אי פה"ע קודם לפה"א או שווין ומ"מ אפילו רשאי פה"א קודם מ"מ לכתחלה יכוין שלא לצאת פה"ע דכה"ג נמי דוקא דיעבד במתכוין הא לכתחלה יכוין שלא לפטור פה"ע או סתמא ואין כאן ברכה שא"צ דלכתחלה צריך פה"ע ודע בב"י שם העתיק תשובת הרשב"א במין זיין או חשוב אפילו ברכותיהן שוות בעינן מתכוין דוקא הא לא"ה אין שאין חשוב פוטר החשוב ובש"ע השמיט ובא"ר הביאו ואי"ה בפריי יבואר:

והוי יודע דא"ר הקשה למ"א מר"ב ס"א בוסר בספק יברך פה"א עד שיגדל ולמ"א מברך בספק פה"ע דזה דיעבד וזה דיעבד יצא וי"ל כיון דתקנו על בוסר פה"א כל שלא יצא מספק קיימא בברכה פה"א:

כתב המחבר בר"ח סט"ו בירך על ענבים פה"ג יצא וה"ה יין וענבים. ונתכוין דמפה"ע ופה"א יליף לה בב"י וכ"כ מ"א שם ונסתפקתי אם בירך על היין פה"ע אם יצא דפרי הגפן נמי אענבים קאי כמ"ש בר"פ כיצד מברכין ע"ב פרי הזית ופירש"י דפרי הגפן על ענבים קאי וא"כ ה"ה פרי העץ על היין נמי יצא דפרי על ענבים קאי וכאמור וכ"ת יין מתוך חשיבותו קבעו ברכה לעצמו ודוקא הוא הא בורכא דעל כולם שהכל אפילו פת ויין יצא כ"ש פה"ע על היין וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה ומ"א שם כ"ב בשם ב"ח ור"י לוי דלא יצא יע"ש:

המ"א בר"ג אות א' בקאלינעס אדומים מוצץ הוה משקה ושהכל ויש שם איזה ט"ס וצ"ל באפשר ר"ח ס"ו שתיתא כל שהוא משקה ל"ש במ"מ וה"ה פרי העץ לא שייך ופרי הגפן על ענבים קאי כמ"ש רש"י כיצד מברכין ע"ב הביאותיו לעיל בסמוך ומיהו שתיתא י"ל דבטל הקמח הואיל והוא משקה בשלמא כל שיש מה' מינים וסעיד לא בטיל מה שאין כן משקה בטל חשיבותייהו ושכר שעורים נמי דלא בטל דיש כזית כא"פ יש לומר דנשתנה לגריעותא דהי' ראוי פת ושכר תמרים עיין ר"ד מ"א ט' מה שאין כן משקה קאלינעס לאו זיעה הוה דהוא עיקר הפרי וכנוס בתוכו ממש כמו יין דזג וגרעין דילי' לאו ראוי לכלום אם כן יש לומר פה"ע ודובשא דתמרי לרב האי גאון ז"ל בדף ל"ח א' דמברך פה"ע אף על גב דמשקה הוה ומיהו יש לומר דבש עב הוה אוכל ומיהו בלאו הכי טעות דהתם מברך פה"ע על התמרה דהוה פירא ויראה מהא דאין סופגין משום ערלה אלא זתים וענבים ואלו פירות קאלינעס על אילן גדול גדילים כידוע והי' נוהג בהם דין ערלה רק המשקה ואיך אמר רק היוצא מזיתים וענבים ש"מ דהאי לאו פירא מקרי דנקרי ביה וערלתם את פריו וא"י מ"ש מענבים דהוי נמי רק משקה ואלו הנהו קלושים יותר ואין בו שום מאכל ומיהו יראה בכל אילני סרק כהני אין נוהג בהם דין ערלה ועיין ש"ע י"ד רצ"ד סכ"ז ופ"ק דערלה מ"ב בר"מ ור"ש ואין להאריך כאן ואי"ה יבואר בפריי בר"ג:

ועץ מאדמה מבואר בר"ג כל היכי דענפיו כו' ותותים כו' עיין תוס' ע"ב ד"ה איתא לגווזא דאטד לענין ברכה לאו פירי הוה אף על גב דענף קיים ולפ"ז ה"ה וורדין גדילים על אילן קוצים ויבואר אי"ה בר"ד במ"א אות כג יע"ש ומרקחת קריי"ן עיין א"ר ר"ג אות ב' פקפק על ע"ת ולברך שהכל וא"י למה כי דומה לשקדים המרים בדבש פה"ע ה"כ פה"א ובה"פ פה"א על קריין חי ה"ה בדבש ול"ד לתומי וכרתי כמ"ש לעיל באורך וכאן אין להאריך:

גמרא מאן תנא דעיקר אילן ארעא כו': אף על גב דאומר על האדמה אשר נתת לי לת"ק הא אילן עיקר מכל מקום אומר על האדמה ומינה עלה אילן ומ"מ אילן עיק' לפירי וכיון דנוטל האילן אין קורא ועוד שנראה כקובל ולר"י עיקר גידול הפירי מארעא ומ"ש רש"י קציץ בכורים לאו שהפריש וקרא שם דהוי נראה ונדחה ירקבו עיין ר"ש ורע"ב פ"ק דבכורים מ"י אלא קצין ולא קרא שם ואע"ג דבכורים הלכה כת"ק כאן הלכה כסתם משנה עיין חה"ר וכירושלמי דמסתבר טעמי' דהלכה כסתם משנה כאן. יע"ש.

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה