אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף לט:

דף לט.

גמרא והלכת' מברך ואח"כ בוצע וכ"פ הרמז"ל בה"ב פ"ז ובש"ע קכ"ו אלא בר"מ לא הזכיר שיחתוך מעט קודם בהלכ' בי"ת והכ"מ הביא שם דברי רש"י ואח"כ מפריס הפרוסה בסמ"ך ובגירסא דילן מפריש בשי"ן משמע שיחתך מעט קודם וכ"פ בש"ע ויש ליישב ד"ה והלכת' ועיין מהרש"א ז"ל הגירסא בתוס' והי' נראה להגיה ולמחוק מלת לא בתוס' וכצ"ל אבל אם הי' צריך לברך על כל הפת כו' כלומר דעדיף טפי דמברך קודם חיתוך כלל דאז אם נפל הפרוסה אח"כ יאכל אחרת בלי ברכה משא"כ אם יחתוך מעט הוה כאלו נטל בידו ומיהו בירושלמי מבואר ההיפוך דר"ח מברך בשעה שהוא פורס ולמדנו אפי' נפל אח"כ הפרוסה כ"ז שלא פירש לגמרי לאו כתורמסא הוה אבל ודאי אם שכח וחתך כל הפרוסה ונטלה בידו ובירך ונפל הוה כתורמסא ויבואר אי"ה בפריי ועיין לעיל ע"א תו' ד"ה בצר כבר הביאו הירושלמי דכאן ובראש והרר"י מבואר יותר:

עיין סימן קס"ז ס"ב וסי"ד וט"ז הא דצריך להמתין עד שיכלה אמן מפי העונים ומבואר לקמן מ"ז א' ופירש"י דאמן שייך לברכה יש להסתפק אם דוקא שכולן יוצאין בברכה שמברך הבוצע אבל האידנא המנהג שכ"א מברך לעצמו אעפ"י שאומרים אמן בהכרח שמכוונין שלא לצאת בברכה זו שמברך הבוצע (עיין קס"ז במ"א וא"ר יש דעות אי בסתם אי יוצאין בברכה שבירך הבוצע וע"כ ראוי לכוין שלא לצאת ושם יבואר אי"ה) א"כ י"ל דכה"ג אין צריך להמתין הבוצע דאם יוצאין בברכתו צריך הפת שלימה עד שיענו אמן דאמן כמברך ויותר משא"כ כה"ג ושם יבואר אי"ה בפריי וכאן אין להאריך:

אתמר הביאו לפניו פתיתי"ן ושלימי"ן כו' מצוה מן המובחר כו' פרוסה של חיטין כו' דברי הכל מברך על הפרוסה של חטים כן העתיק הרי"ף ז"ל ורמז"ל פ"ז מה"ב ה"ד מצוה ממובחר יע"ש וכ"כ הרר"י שם דכאן רק מצוה מובחר משא"כ חטה ושעורה דינא הוא לא מצוה ממובחר ואמנם בטור וש"ע קס"ח ס"א השמיטו מצוה ממובחר ודרכו תמיד לכתוב לשון הרמז"ל וא"י למה שינה כאן גם שינה דבר"מ כתב חטה ושעורה מניח פרוסה תחת השלימה (לשטתי' והוא שיטת ר"ת ירא שמים מניח אחטה ושעורה קאי וא"כ עיקר הפרוסה ובוצע משתיהן יחד או עכ"פ מפרוסה משא"כ לרש"י דקאי אפלוגתא דר"י ור"ה עיקר השלימה בוצע משתיהן או משלימה וזהו גי' הספרים מניח פרוסה תוך השלימה) ואמנם מצוה ממובחר י"ל דוק' בפתיתין גדולים דר"ה מה"ט חולק ואמר מאיזה שירצה לפי' ר"ת ורוב הפוסקים דגדול עדיף מש"ה אמר ר' יוחנן דמצוה ממובחר לחוד הא שלימים גדולים יותר מפרוסה דינא הוא דמברך על השלימים לא ממובחר דהא הלכת' כרבא מברך ואח"כ בוצע דבעי לחם שלם ומה"ת לומר מצוה ממובחר וכ"מ דמצוה ממובחר לא מקרי עבריינא ודינ' עובר על עד"ח אלא שמהרמז"ל פ"ז מה"ב ה"ד לא משמע כך שכתב מצוה ממובחר לבצוע על שלימה אם היתה שם וכתב הכ"מ ממילא משמע דיש נמי פרוס ואלו היו חילוק בין קטנים או גדולים הי' לבאר אלא ממילא משמע בין קטנים או פתיתין גדולים אפ"ה שלימה עדיף וככל מצוה ממובחר ומיהו דינא דרבא דינא הוא בין על שלם או פתיתין מברך ואח"כ בוצע ומ"ש מ"א אות זיין. מעלת גדול לא הוזכר היינו בהדיא ושא"כ בקי הוזכר בהדיא בירושלמי אבל מוכח הוא מגמרא דילן דר"ה מחשוב מעלת הגדול ואיזו שירצה יברך ור"י ל"פ אלא בשלימין ואי"ה בפריי קס"ח יבואר:

אבל פרוסה של חטים ד"ה כו' פרוסה רבותא קאמר קטנה משלימה דיש לשלימה ב' מעלות שלם וגדול אפ"ה כו' ודברי הכל משמע אע"ג דלעיל פליג ר"י אר"ה והא פרוסה ושלימה ממין א' גם ר"ה מודה דשלם עדיף לפי' ר"ת אלא אמר ד"ה לאשמעינן נמי דאע"ג דממין א' פתיתין נקיים ושלימה פת קיבר פליג ר"י אר"ה כאן מודה לר"ה ויותר רבותא אפילו פרוסה נמצא מוכח אפילו ב' מעלות לפתיתין גדול ונקי שלם עדיף כמ"ש בש"ע קס"ח א' והוא מתו' כאן ד"ה אבל פרוסה דפתיתין נקי ועיין מהרש"א ז"ל ובאמת תוספת' רק פרוסה כו' ובטור כתב ב' אפילו ואפילו כו' משמע רק חד מעלה ומגמרא כאן יש להוכיח וזה כוונת המ"א שם אות א' והרר"י סובר באמת נקי מעלה יותר משלם וסבור הייתי לומר דמדמה ליה לבצל חצי בצל ונאמר הרבה בה בפירש"י יותר גדול מבצל קטן שלם וכתו' דמוטעם יותר דומיא לזה פת נקי' גדול וכר' יהודא דחצי עדיף ה"ה כאן ומה אעשה שהרר"י ז"ל כתב ומדברינו למדנו דין א' דפרוסה של חטים נקיים והוא ז"ל קא דאיק בין פרוסה לפתיתין ובלא"ה קשיא לי דתרומה לברכה אין דומה כמ"ש התוס' ד"ה כל היכי דאל"כ קשיא רישא בין ר"ה ובין ר"י לרש"י ותו' להמעיין בסוגיין ותירצו דכהן דעת אחרים הוא ורחמנא אמר בהרמכם חלבו דתן לו מה שאהוב לו ביותר משא"כ ברכה כבוד שמים שיבצע על השלימה כדאמרן:

ועם זה יש ליישב מ"ש התוס' ד"ה כל היכא דלמה יברך על הגדול הואיל ואין נקי דמשמע נקי מברך על הגדול שיש לו ב' מעלות ובד"ה אבל פרוסה מבואר ההיפוך וראיתי בא"ר קמ"ח אות א' וי"ל דסוברים איזה שירצה יברך פתיתין גדולים ונקי ב' מעלות ומש"ה לא הוכיחו מגמרין דוקא חטה ושעורה הא ממין א' שלם עדיף י"ל איזו שירצה ולקמן כתבו דלמה יברך אין רשאי כשאין נקי יותר הא נקי יותר י"ל איזו שירצה ובפריי אי"ה יבואר יותר בסימן קס"ח:

כתנאי כו' לפי מה דס"ד דמדמה ברכה לכהן קשיא רישא דפלוגתא. ובאמת א"ש כמ"ש התוס' ד"ה כל היכא דאיכא כהן ואין להאריך:

ירא שמים יוצא ידי שתיהן כ"ה גי' רי"ף ותוס' וקאו אחטה ושעורה ופת לשון נקיבה או אחטה ושעורה ג"כ לש"נ דארישא כ"ע שלימה יצא לפי' ר"ת ולפ"ז בוצע שתיהן או הפרוסה ושלמה דלא כתנאי ולרש"י שניהן ר"י ור"ה ועיקר השלימה ובארתיו לעיל ולכאורה רש"י ותו' פליגי בתרתי לרש"י ירא יוצא ארישא אבל סיפא חטה עדיפא וא"צ להניח כו' ולתו' איפכא בסיפא צריך להניח ורישא א"צ וזה טעות דברישא יוצא ידי הכל על השלימה לתו' ומיהו עדיין יש לעיין בשלימה קיבר ופתיתין נקי כפי מ"ש למעלה דלא לסתרו דברי התוס' איזו שירצה וזה לר' יוחנן משא"כ לרב הונא דפתיתין ושלימים בשוה. איזו שירצה א"כ שלם קיבר ופתיתין נקי ב' מעלות צריך לברך על הפתיתין דומיא דלרש"י כה"ג וא"כ לדינא צ"ע בכה"ג ירא שמים כו' שוב ראיתי בא"ר קס"ח איתא בשם הנ"ל הרגיש בזה ואי"ה בפריי יבואר:

אמר ר"פ ה"מ בפסח כו' הנה לפירש"י קאי ארישא דודאי ג' מצות ממין א' ופרוסה קטנה משלימ' דמסתמ' עושין שוין (עיין ה"פ) ואם נאמר דרש"י ז"ל לא דאיק בין פתיתין לפרוסה ואפילו פרוסה לר"ה איזו שירצה דשלם אין מעלה כלל לדידי' (וארבא לא פליג דאפילו פרוסה מברך ואח"כ בוצע) כמבואר א"ש זהו ואם נאמר שלרש"י נמי פתיתין ופרוסה הפרש יש ופתיתין גדולים דיש בו כמו בשלם קטן אבל פרוסה קטנה משלם ר"ה מודה לר"י לא יצדק זה ה"מ בפסח כדכתיבנא ופרוסה של חטים רבותא ולתוס' בלא"ה לא יצדק ועיין חה"ר וצ"ע ובשבת בוצע על ב' ככרות וה"ה י"ט דמן לא ירד ביו"ט כדמוכח ביצה ב' ב' הכנה ד"ת ולדידן הכין הוא עיין תוס' שם ובצע אכולא שירותא עיין חה"ר והרר"י מפרשים בע"א דהיה בוצע כל החלות ולענין דינא עיין א"ח סימן תע"ה ס"א ובא מ"א שלשתן כי אגדות חלוקות אי המן ירד ביו"ט וסובר כאן ירד רק תוך השלימה ובשבת לחם משנה אבל אנן קיי"ל בי"ט בעינן לחם משנה דנקיט תרתי בידי' משמע בשעת הברכה ואי"ה בפריי יבואר בסימן רע"ד וכאן אין להאריך ועיי' בפריי הו"פ מזה:

רב אמי ורב אסי חדא מצוה כו' ה"ה לדידן עירובי תבשילין בשלש סעודות בשבת ראוי לברך עלי' ויש להסתפק אי א' נקי יותר ומיהו פתיתין כה"ג יש:

לברך על השלמה ולא מהני הואיל ואיתעבידא חדא מצוה וי"ל נקי נמי אבל גדול הואיל ולא הוזכר י"ל כך ואי"ה יבואר:

כוסמין ושבולת שועל ושפון מיני דגן הם ויבואר לקמן אי"ה בדף מ"א לענין קדימה בברכות וכאן הש"ע פסק חטה קודם לכוסמין:

אפילו שעורים קודמין לכוסמין שזה מוזכר בקרא בפירוש ומיהו פת כוסמין. ופת שיפון ושבולת שועל י"ל כוסמין קודם שהוא מין חטים וי"ל נקי קודם ואי"ה יבואר בפריי:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה