ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף לז.
גמ' קמ"ל לאפוקי אורז ודוחן אפילו בעיני' וכו' הנה כל שיש ב"ו משמע אפילו מיעוטן וכל שהוא משמע אפילו רובא ומ"מ ליכא למעט מיני' רק רובא אלא אפילו בעיני' אורז לא ולהכי מקשה ליה וא"ש מ"ש הב"י בר"ח ומסופק בר"מ ז"ל פ"ג מה"ב ה"י באורז רוב יע"ש והא מימרא דכל שהוא איתותב דאורז נמי כל שיש רוב ממנו במ"מ ולאחריו בכ"ר אבל מימרא כל שיש בו לא איתותב והלכתא הוה:
ואורז ודוח"ן לא והתניא הביאו לפניו פ"ת אורז ודוחן וכו' כמ"ק תחלה וסוף וכו' הא דחויא קיימא אפילו באמת דלסוף בנ"ר ומיהו בה"א קשה יותר לימא שהכל ובנ"ר בהדיא דנהי מדאשמעינן דלאו תורת פ"ת עלייהו ורק כמ"ק מ"מ הוה לפרש משא"כ באמת כמעש"ה קדירה במקצת במ"מ וכו' והא דפריך ולא מחלק בין פת דיש לו מעלה דוודאי שאר מינים אין לחלק בפת עב"י ר"ח אעפ"י שהוא רבותא כדאמרן ע"ש בסמוך מזה בעזה"י:
וליכא לאוקמי' באמת כר"ג לקמן דמברך לאחריו על המחיה דמ"מ כמעש"ה קדירה במקצת דבמ"ק שלש ברכות לדידיה וניחא לאוקמי' כהלכתא וכדכתיבנא לעיל מזה
ואורז לא והתניא אלו הן מעשה קדירה חלקי וכו' ואור"ז מה"ך ברייתא שמעינן הלכתא גבורתא א' דווקא חלק"א הא שלימים פה"א (עכ"מ פ"ג מה"ב ה"ב כתב דנ"ל מכוסס לקמן וא"י אמאי לא מכאן כאמור עיין הרר"י כאן והב"י בר"ח הביאו יע"ש) ומדאמר ואורז ש"מ אורז אפילו שלימים הוה מעשה קדירה כמ"ש ארר"י כאן ואמנם צריך אתה לידע דהר"מ ז"ל בפ"ג שם ה"ד כתב שחלקו או כתש"ו וברייתא לא תניא כ"א חלקו לא כתש"ו היינו הריפות (גריץ שלם וכדומה וכמ"ש בסמוך) ועמ"א ר"ח אות ב' וי"ל אמאי לא תניא כתש"ו והוא שלם והנה לכאורה הייתי אומר דאורז שלם בלא כתישה כמו שמביאו מגורן ג"כ פה"א בשלקן כך אלא הפרש יש בין חטים לאורז הוא בענין זה דחטים שלימים אפילו ריפות שלימים אין דרך אכילתו ממ"ש כך ופה"א רק חלקא לשנים במ"מ ואורז דרך הוא שלם שלו"ק (וכן דרך ב"א ריי"ז שלם שהוסר קליפתו קשה קצת רק מעט שלקו אוכלין אותו ודרך אכילתו כך) והא דלא תנא דוחן בהאי ברייתא דריב"נ הוא או באמת דוחן שהכל וכ"פ הר"מ ז"ל שם:
אלא המקשה דהקשה מברייתא א' אורז ודוחן רוצה לומר במ"מ כמ"ק ממש ואיך הונח לו שלא תקשה מברייתא שניה דתנא אורז ולא דוחן לפום מה דס"ד דדוחן נמי דרך אכילתו ממש גרעינין שלימים בהוסר קליפתן (כן דרך ב"א דוחן שקורין היר"ז) אלא ש"מ חטים חלקא אעפ"י שהם בקליפתן או שלימים והוסר קליפה (כמו גנצ"י גריץ) במ"מ ואורז שלם ולא הוסר קליפה שלם ג"כ דרך לאוכלו ובמ"מ אבל דוחן בלא הוסר קליפתן וודאי שהכל כי אין דרך כלל לאוכלו כמו שמביאין מגורן וז"ש הרר"י כאן יע"ש היטב ועב"י בר"ח ומ"מ מידי ספיקא לא נפקא בגבצ"י גרי"ץ אפילו הריפות שהוסר קליפתן וע"כ אין לאוכלו אלא תוך הסעודה ועמ"א ר"ח אות ב' ואי"ה יבואר בפריי שם:
והוי יודע שחטים שלימים או שעורים וה' מיני דגן שנתבשל בקליפתן פה"א דווקא כשהם קשים קצת הא נתמעכו ביותר אעפ"י שהם בקליפתן במ"מ ושם יבואר אי"ה:
והתניא הכוס"ס החטה פה"א וכו' פרוסת קיימת וכו' הכוס"ס אור"ז וכו' הא דלא תניא אורז דשהכל ולמ"ד במ"א ל"ק די"ל אורז לאפוקי מריב"נ משא"כ דוחן אין רבותא א"נ י"ל כמ"ש הרר"י דכוסס אורז היינו חיין בקליפתן או הוסר אבל בשלו אעפ"י בקליפתן ושלוק מעט במ"מ דהפרש יש בין כוס"ס חטה שפירושו חיין או שלוקין (מעט) פה"א ואורז כל ששלקו אפילו מעט בקליפתו במ"מ ומש"ה לא תניא דוחן בקליפתה וודאי אפילו שהכל לא דאין ראוי כלל וגרע משעורים ואי"ה בפריי סימן ר"ח יבואר זה ומש"ה לא תנא כאן דוחן וכאמור ועכ"מ פ"ג מה"ב ה"ב תמה למה השמיט דין אורז ירצה דין חטה חיה אפשר מדיוקא דקמח שהכל הא חטה שלימה חיה בפה"א אבל דין אורז נשתנה מחטים ר"ל אורז שלקו בקליפתו במ"מ משא"כ בחטים שלוקים וכדכתיבנא:
ובתוס' ד"ה כל שיש וכו' (ל"ו ב') וכן קלייריט"ש מקמח ומים או מחלב וכו' בתוך הסעודה מ"ש קמח ומי"ם לכאורה כ"ש מדב"ש ומ"ש בתוך הסעודה לכאור' אי לדבק מבואר שהכל וכדומ' ואי לסעוד כל שיש בו ואיזו ספק וסבור הייתי לומר דספק ברכה אחרונה כל שאין בו כזית כא"פ אי כמ"ש בס"ב בר"ח או בס"ט והביאותיו לעיל אלא דאין זכר בכאן מברכה אחרונה וגם המחבר בר"ח ס"ב וס"ג בס"ב הזכיר ברכה אחרונה לא כתב וטוב בתוך הסעוד' ובס"ג ברכה א' אלא דברי אדונינו הט"ז ז"ל יפים ונאים שם אות ד"ה דהספק הוא ברוב קמח ולדבק יע"ש וא"ש מ"ש המחבר הספק בס"ג לא בס"ב להודיע שהספק הוא בברכה א' וממילא ספק נמי ברכה אחרונה יע"ש ולזה כוונו התוס' כאן ונקטי ברכה א' ממילא ברכה אחרונה כמ"ש בל"ז א' ד"ה הכוס"ס ומ"מ מ"ש בלעקי"ך צ"ע דהוה פת הבאה בכסנין וכבר הרגיש מזה בספר חמד משה ואי"ה יבואר בפריי מזה בסימן קס"ח וכאן אין להאריך בזה כעת:
ובתוס' ד"ה הכוס"ס חטה וכו' שהרי קמחא וכו' כוסס חטה חיה וכו' ונכון להחמיר קליות או חטים שלוקות הנה לאו ראיה מאמוראים לתנאים אלא רצו להודיע דכוסס חטה אפילו חיה דל"ת דווקא שלוקה פה"א הא חיה שהכל לזה כתבו דע"כ ל"פ ר"נ ור"י אלא בקמחא הא חטה שלימה חיה פה"א וכתבו שליקת ר"ל חיה יש ב' ספיקות א' לא מצינו על האדמה ב' שמא אין חשיבה אכילתה חיה לברך ברכה מעין ג' לבסוף וכתבו עוד שנכון להחמיר אפילו בשלוקת מטעם ספק א' שמא לא מצינו על האדמה ור"ת חזר בו והתוס' סוברים כר"מ ז"ל דשליק פה"א וכאמור:
דברי הטור בר"ח בתחלתו שכתב ומתוך חשיבתן קבעי ברכה מעין שלש צ"ע לכאורה דהא בר"ט כתב בסופו דברכה מעין שלש ד"ת הוה א"צ לטעם חשיבתן גם לשון קבעו וכו' ולולא דמסתפינא הייתי אומר דספק דרבנן לקולא אע"ג דלא תסור ד"ת לדעת הר"מ ז"ל בשורש א' הם הקילו (עיין במהר"י די לואין ז"ל שם) ויש שהחמירו ואסמכתא כיון דמסמיך להו אקרא החמירו בו בד"ת וא"ש מ"ש בר"ט דמסמיך עב"י שם ומ"ש מדאורייתא היינו אסמכתא ולא תסור החמירו בספיקו אלא שלא מצאתי חידוש כזה ואין לבדות מלב ח"ו דבר שלא הוזכר בפוסקים ראשונים וצ"ע ובכללים כתבנו מזה: