ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף לא.
גמ' ת"ר אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוק' וכו' בנו"ת ישראל החוירו על עצמן עיין הרר"י בכאן באורך מהלכות נידה וזיבה ורבי גזור א' וי"ו ב' וי"ו ממ"נ ובנו"ת ישראל החמירו על עצמן יותר אפילו ראיה אחת יושבת זיין נקיים דוקא לבד יום הראי' ומ"ש כחרדל עיין פירושו ברבינו יונה שם ועוד הלכה פסוקה כדבעינן למימר לקמן אי"ה:
רב"א כי הא דר"ה מערים ומכניסה במוץ שלה עיין חה"ר בשם הראב"ד ז"ל תבואה דושה רק מעורב עם המ"ץ לא בשבלים ( כמוץ יסוער מגורן היא הפסולת המעורב עם תבואה שכבר נדושה) וכן נראה פירש"י ז"ל ד"ה במוץ קודם שיזר"ה וכו' יע"ש שהאריך בזה ונ"מ טובא וסיים אם נא' דספק דרבנן מוציא מידי ודאי קשיא ההיא דר"פ דמחויב לבדוק בספק בדוק ואפשר שהחמירו בו בבדיקה יע"ש והנה בסוגיא דפסחים ספק עאל יש פירושים שונים אבל הא דאמר דף ד' ב' כיון דבדיקת חמץ דרבנן המנוהו רבנן לקטנים בדרבנן ולמה לסהדותייהו דקטנים תיפוק ליה ספק דרבנן להקל בדליכא משכיר קמן וש"מ היכא דאיתחזק איסורא ספק דרבנן להחמיר וחמץ הוה איתחזק שכל השנה משמש שם ומיהו הרב ז"ל ביו"ד סימן קכ"ז ס"ג ביאר בשם הריב"ש דחמץ מקרי לא איתחזק דבאיתחזק אין קטן נאמן אף בדרבנן ומהני סהדייהו דקטנים דבדיקת חמץ החמירו בו בספק כי הא כמ"ש המ"מ ובה' פסח בפריי כתבנו מזה ואי"ה עוד יבואר:
והוי יודע שיש לומר דנ"מ בסהדותא דהני קטנים כמו שאגיד המשל בזה שהיו לפנינו ב' בתים בספק אי בדק הבעל הבית או לאו ואין לפנינו ובא עכבר וככר בפיו ונכנס לאחת מהן וא"י לאיזה על דהדין נותן דשניהם צריכים בדיקה באם הם של אדם אחד כדמסיק שם' ע' ויו"ד א' יע"ש וכההיא די"ד קי"א ב' קדרות משא"כ אי אמדו קטנים שבדקו אחת אותו הבית א"צ בדיקה דאמרינן שאני אומר וכ"ת כיון דשניהם היתר דספק דרבנן לקולא א"כ מה חזית ושניהם תו צריכין בדיקה כמ"ש הרשב"א ז"ל בתה"א ועש"ך י"ד קי"א שם י"ל דבית שהעיד' הקטנים הוה כוודאי בדוק דהמנוהו רבנן בדרבנן תו אית ליה חזקה והעמיד אותו על חזקתו ואני אומר לספק הלוך וכאמור משא"כ אי שניהם בדוקים וודאי שניהם צריכים בדיקה:
ויצא לנו לכאורה דין חדש ב' קדירות א' ודאי היתר וב' יש בו ספק איסור דרבנן דג"כ מותר ונפל איסור דרבנן לא' מהן וא"י אפשר דאני אומר לספק נפל וזאת הקדירה ניצולת דאוקמי' אחזקה ברורה דמעיקר' בזה וכעת הדבר צריך תלמוד ועיין בפריי יו"ד קי"א הערנו ספיקות כיוצא בזה וספק זה א"י אם לא הרגשנו שם בזה וא"י בפריי בה"פ אבאר עוד וכאן אין להאריך אדכרתן מלתא
כו' פירוש דמה דאמרי מאדה"ר הם יפה אמרו שהוא גזר שלא יהיה ישוב בכאן כ"א דקלים העולם טעו וסברו דאדם ראשון נטעם וזה אינו:
היה מניחו בזוית זה וכו' עא"ח ק"ד ובט"ז אות א' ומ"א אות ג' תי' בקיצור דשלא לצורך אסור ומ"מ לענין כחש הפסק לא הוה וכ"כ א"ר שם ומיהו מהרר"י גבי ר"ע ובתוס' ד"ה מוצאו משמע דהליכה שרי אף שלא לצורך יע"ש
מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו חה"ר הביא התוספות דכאן פרק ג' דברכות מחנה רק שפתי' נעות ולא ישמיע לאזניו וכ"כ של"ה בשם הזוהר ועיין או"ח ק"א במ"א אות ב' ועכ"פ לכאורה משמע שאסור שאיש אחר העומד אצלו שישמיע קולו ובתב"ש ברכות משמע דשרי יע"ש רק העומד בריחוק קצת לא ישמע ומ"ש מ"א אם לא השמיע לאזנו א"י מה מלמדינו דק"ש נמי העין הוא כ"ש העלה ויבואר שם אי"ה: