ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף ל.
גמרא היכי נימא יר"מ וכו' גירס"ת תה"ר והחזירני לשלום ומ"ש עד פרסה עיין רש"י ב' פרושים ועיין טו"ז סימן ק"י האריך לומר דבעיר נמי משגמר בדעתו יאמר זה ועיין ר"מ פרק עשירי מהלכות ברכות הכ"ה הב"י בק"י מפרש לה בתפלת הדרך ותמה עליו למה לא כתב בסיום הברכה שם אבל א"ר בק"י פירש דההוא לאו תפלת הדרך הוא אלא כשיצא מכרך בשלום מתפלל על העבר וצועק על העתיד והוא לקמן כ"ד או במשנה ואין זה תפלת הדרך כלל (ולפ"ז אין ראיה אם יאמר אחר שיצא דווקא גם הר"מ ז"ל השמיט כלל דין תפלת הדרך) ואי"ה בפריי יבואר זה:
והיכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד רב ששת אמר אפילו מהלך התוס' פירשו דאתפלת הדרך דסמך לה קאי אבל הכ"מ בפ"ד מהלכות תפלה הי"ט יראה דמפרש לה בתפלה קצרה צרכי עמך ישראל דכתב ואם יכול לעמוד כרב ששת מהיות טוב מדכתב דאלו הביננו וכו' משמע דלאו בתפלת הדרך מפרש לה וצ"ע ומיהו הא דאמר בסמוך והלכתא תפלה קצרה בין מעומד משמע לאפוקי מפלוגתא דר"ח ור"ש ומיהו הא דהביננו מעומד ל"ש הלכתא ועיין א"ר ק"י ומיהו י"ל דאמר מה איכא בין הביננו לתפלת קצרה ולא אמר א"ב שזה מעומד וזה מיושב משמע שאין חילוק ביניהם לכן אמר והלכתא:
והלכתא הביננו מעומד תפלה קצרה בין מעומד ובין מהלך והא דאמר ת"ק צריך למהדר ולצלוי היינו אף התפלה מעומד בדרך להמחבר בא"ח סימן צ"ד דפסק אף תפלת ח"י אם התפלל מהלך כי מטי לביתי' חוזר ומתפלל ומיהו אין כ"כ הכרח שזה חיוב וזה מצד חסידות אלא דא"צ לחדש בה דבר ושם יבואר אי"ה בפריי וכאן אין להאריך:
ומהא דאמר וכי מטי לביתי' לא בעי למהדר ולצלוי הוכיח הרי"ף ז"ל דהביננו אין מתפלל כ"א מדוחק דאל"כ פשיטא דהא בביתו נמי מצלי הביננו ומנה דחוץ ממ"ש ויו"ט דלא מצלי הביננו אפילו מדוחק דהא סתמא אמר הביננו כי אתא לביתי' לא מצלי משמע בחול קאי לא במ"ש ויו"ט ועיין סימן ק"י בזה:
ת"ר היה רוכב על החמור וכו' רבי אומר בין כך ובין כך לא ירד מפני שאין דעתו מיושבת עליו רש"י ז"ל פירש עיכוב הדרך וא"כ ישב על החמור וא"צ להעמיד הבהמה וכן נראה מתוס' ד"ה הלכה כרבי אבל הרר"י פירש דא"צ לירד דירידה וישיבה מבלבל דעתו ולכ"א קולא וחומרא לרש"י אם קדם לשיירא ירד וא"ל א"צ להעמיד הבהמה ולהרר"י אם קדם לשיירא לא ירד וא"ל יעמיד הבהמה דקיי"ל רכוב כמהלך ומ"ש התוס' דמתפלל מהלך הוא לפי מה שהוכיחו התוס' לקמן ד"ה מסמך אבל מכאן י"ל כהרר"י ומיושב קושית מהרש"א ז"ל ד"ה מסמך ולקמן שם אבאר עוד:
אבוה דשמואל ולוי וכו' מקדמי וכו' רש"י ז"ל פירש קודם היו"ם והקשו בתוס' עליו ואפשר ליישב דעת רש"י ז"ל קודם הנץ שהוא יום ברור לכ"ע אבל קודם ע"ה וודאי לא ויש לראות אמאי לא התפללו הביננו בדרך דוודאי שלא לסמוך גאולה לתפלה דחק חשיב ליה והביננו מעומד בדרך דקצרה הוא לא קשה עיכוב הדרך אפי' יתפללו בזמן ק"ש בהנץ החמה וצ"ע:
מר סבר תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך וכו' הוכיח בחה"ר מכאן דכ"ע בדרך מתפלל מהלך אפילו לת"ק דאם לא כן מאי קאמר תפלה מעומד עדיף הא בדרך נמי מתפלל מעומד (והי"לל בביתו מכוין יותר ש"מ דבדרך אין רשאי לעמוד דקשה עיכוב הדרך וכ"כ התוס' ד"ה מסמך ואף שנראה דלאחר פסק בה"ג כתבו כן הנך רואה דאף לת"ק כן וכמ"ש בחה"ר ז"ל ומ"ש מהרש"א ז"ל הא לעיל מוכח מרבי כתבנו לעיל מזה וי"ל עוד דלעיל י"ל בפשיטות דיש לחלק בין הביננו לח"י ברכות אבל כאן קשה קושית חה"ר ז"ל דנהי לולב בחה"מ והלל בר"ח אבל שופר ותוקע ביו"ט מיירי ושבע ברכות א"כ היינו הביננו דג"כ שבע ברכות והתוס' י"ל מוקי ההיא דשופר בתפלת מוסף שיש בו תשע ברכות זכרונות שופרות מלכיות ארוכים יותר מח"י ברכות ורשב"א אומר אפשר דמודה בשופר במוסף או חולק דתפלה בנץ עדיף גם מוסף או ת"ק אמר כן ואי"ה בפריי סימן פ"ט וצ"ד יבואר זה.
משנה ראב"ע אומר וכו' ר"י אומר משמו וכו' יש בזה ב' פירושים רש"י ז"ל פירש דלת"ק פטור יחיד לגמרי ולר"י ש"ץ מוציאו הא יחיד שלא שמע מש"ץ אעפ"י שיש שם מנין בעיר חייב היחיד והרר"י פירש לת"ק בכל גווני פטור ולר"י דווקא כשיש מנין בעיר שהתפללו מוסף פטור היחיד הדר שם אבל הדר בכפר חייב והלכתא כחכמים דבכל ענין היחיד חייב ואין הש"ץ מוציא לבקי ואי"ה בפריי סימן רפ"ו אבאר בזה.