ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף כח.
גמ' הריני כבן שבעים שנה עיין ר"מ פירש המשנה בפ"ק הריני כבן שבעים שנה בתשובת כ"ח שלמד תורה הרבה וכו' וע"ש:
ת"ר היו לפניו ב' תפלות וכו' סוגיא קצרה ועמיקתא הוא לי ההדיוט אשר דרכי החכמה נעלמה ממני כפי דעתי העניה יש בכאן שלש שיטות והנני פורטם שיטה א' היא שיטת רש"י ז"ל ד"ה ונקרא פושע המאחר כ"כ וד"ה מתפלל וכו' דלא נקרא פוש"ע גם על זה וד"ה ואח"כ והואיל ואיח"ר זמנה:
וזהו שיטת רבני צרפת המובא בהר"רי דר"י ורבנן אין חולקין בכאן כלל רק כ"א אמר הציור לפי שיטתו דלרבנן מוספין כל היום ופושע נקרא לאחר זיי"ן לכו"לי עלמא (כמ"ש ברפ"ו ונפקא להו מריב"ל דאמר לר' יהודא המתפלל לאחר זי"ין סגי (ממועד וכו' והוא הלכה כרבנן אלא דגם לרבנן פושע מקרי לאחר זיי"ן וגם הרי"ף הביא דריב"ל כדאמרן דנ"מ לרבנן) ומש"ה אם אירע דלא התפלל מוסף עד ט' ומחצה זמן מנחה קטנה מתפלל מנחה תדיר קודם אבל בשש ומחצה מודים לר"י דמתפלל מוסף תחלה חדא דאע"ג דאין מצוה עובר"ת מ"מ עוברת קצת דלאחר זיי"ן להוי מקרי פושע עכ"פ ועבר על דברי חכמים שנית דרש"י כר"מ ז"ל סובר פ"ג מה' תפלה ה"ב וכמ"ש המחבר ברל"ג ס"א וב"י שם דעיקר זמן מנחה מט' ומחצה ודיעבד יצא מי' ומחצה יע"ש משום ערב פסח לחוד דלא כטור דכתב דעיקר זמנה מי' ומחצה יע"ש ובזבחים צ' א' מסיק דתדיר ושאין תדיר ושחט לשאין תדיר זורק דם שאין תדיר וכ"פ הר"מ ז"ל פ"ט מתמידין ומוספי הב"ג דאיפשטא בעיין (וע"ש בכ"מ ומ"ש שחט תרווייהו מקדים תדיר הוא גמרא שם מנחה ומוסף כמאן. דשחוטי תרווייהו דמי עלח"מ שם ומ"ש הכ"מ מפסחים לא הבינותי כעת דהתם לא שחט התמיד ואפ"ה צריך לשחוט התמיד ולזרוק משום בערב ובין הערבים וצ"ע כעת) וא"כ מו' ומחצה עד ט' ומחצה יראה דמתפלל מוסף קודם דכשחוט דמי ומנחה עדיין לא הגיע זמנה לכתחלה כ"א מט' ומחצה ולאו כשחוט דמי וכו' ור"י אומר לפי שיטתו לא יציור ב' תפלות כ"א בשש ומחצה הלכך אמר דמתפלל מוסף וא"כ מנחה דזו עוברת וה"ה דיש טעמים אחרים אלא לעדיפא נקיט להו לפי שיטתו ור' יוחנן דאמר הלכ"ה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף אין מדוקדק לפי זה דהלכה מכלל דפליגי ואין כאן מחלוקת כלל ומ"ש רש"י ז"ל דלא לקרא פושע ממנחה כמו אמוסף לאו טעמא יהיב למילתיה דהטעם מבואר בגמ' שזו תדירה אלא להודיע לנו כוונתו דמיירי אחר זיי"ן ובט' ומחצה מיירי ומיהו וודאי אם אין מתפלל מנחה מיד לאחר ט' ומחצה דיהיה נקרא פושע דזה לא שמענו גם כן אלא כמ"ש ויראה מרש"י המאחר כל כך דמט' ומחצה דכבר הגיע מנחה קטנה הוה פושע לא לאחר זיי"ן ומ"ש רש"י הואי"ל ואיח"ר היינו דבלא"ה פושע הוא הא קודם שנקרא פושע וודאי אף לרבנן מוסף קודם דלא לקרא פושע וכדבעינן למימר לקמן אי"ה בזה זוהו שיטת רש"י ז"ל לפי עניות דעתי:
שיטה הב' היא שיטת התוס' ד"ה הלכה בשם ר"י וסובר ג"כ דעי"קר זמן מנחה מט' ומחצה כר"מ ז"ל אלא דמיירי כאן ע"י דחק שיש לו סעודת נשואי"ן מצוה ודיעבד הוה וצריך להתפלל מיד מנחה ג"כ מש"ה משש ומחצה מתפלל לרבנן מנחה תחלה ואח"כ מוסף שאין עוברת לגמר"י אף דיכול לפשוע אבל באין דחק וודאי מתפלל מוסף קודם דכשחוט דמי ומנחה עדיין לא הגיע זמנה לכתחלה כ"א מט' ומחצה כהר"מ ז"ל ור' יהודא פליג ואמר דמשש ומחצה מתפלל מוסף שזו עוברת לגמרי לשיטתו ור' יוחנן פסק הלכ"ה כרבנן מנחה תחלה דל"ת דבשחט שאין תדיר זורק הדם קי"ל כמו דדחי התם דהגיע זמן מנחה היינו בט' ומחצה או ע"י דחק הוה כהגיע וכשניהם שחוטים דמי:
(דעלה כבר אמר ר"י הלכה כסתם משנה כאן ומגילה מוספין כל היום) ולפי שיטה זו אין קושיא מיוה"כ לאחר שש ומחצה דעדיין לא הגיע זמן מנחה לכתחלה וכ"ש לשיטת רש"י א"ש טובא ביוה"כ דמוסף קודם שיכול לפשוע ורבנן בט' ומחצה איירי הואי"ל ואיח"ר ובלא"ה יקרא פושע כדאמרן:
שיטה ה"ג היא שיטת רבינו יונה ז"ל וסובר דזמן מנחה לכתחלה משש ומחצה כדעת הטור ברל"ג וכשניהם שחוטים דמי כדמסיק בזבחים שם וכאן פלוגתייהו בשש ומחצה ובלא דחק כלל כ"א היכי שרוצה להתפלל שתיהן מיד מנחה ומוסף אמרינן כיון דדעתו להתפלל שניהן וודאי מחויב להקדים התדיר קודם משא"כ כשאין דעתו להתפלל מיד מנחה כ"א אחר שעה או שתים אע"ג דהגיע זמן שתיהם לכתחלה אין כאן תדיר קודם דבכוונתו תליא מלתא וכדאמרן וז"ש הי"ו לפני"ו שתי תפלות ולא אמר הגיע זמן מנחה מתפלל מנחה קודם אלא לאו בהגעת זמן תליא מלתא וכדכתיבנא ומיוה"כ אין קושיא דאין דעתינו להתפלל שתיהן מיד וכו':
והנה דעת הר"מ ז"ל בפ"ג מתפלה ה"ב דעיקר זמנה מט' ומחצה לכאורה יראה דעתו או כרש"י או כר"י בתוספות והרי הטור בסימן רפ"ו כתב הואיל ועיקר זמנה עתה משמע להר"מ לא אלא מדכתב שם הי"א דיש אומרים בציבור לא יעשה כן והיינו להנצל מקושית יוה"כ הנך רואה שסובר כדעת הרר"י ויותר משיטתו דאפילו בכוונה לא תליא מילתא אלא כל שהגיע זמן מנחה דיעבד צריך מנחה תחלה דהוה כדיעבד ותדיר קודם ושאני יוה"כ דבציבור היא לא יעשה כן אמור מעתה שארבע שיטות הן וכדכתיבנא:
עוד רגע אדבר בש"ע סימן רפ"ו סעיף ד' היו לפניו ב' תפלות שאיחר לאחר שש (והרב בהג"ה הוסיף תיבת ומחצה) ולהמחבר אפשר דלהר"מ אין חילוק בו' ומחצה עדיין לא הגיע זמנה לכתחלה אי קודם ומחצה ועמ"א רל"ב אם יצא דיעבד קודם ומחצה ולענ"ד להמחבר אם איחר אחר שש לחוד צריך להמתין עד שש ומחצה ויתפלל מנחה תחלה ואח"כ מוסף ועמ"א שם אות ג' הרגיש בזה דהמחבר כתב וי"א דווקא כשרוצה לאכול שזה דעת ר"י בתוס' והשמיט דעת הרר"י ומשמע דיעה א' בסתם אפילו אינו רוצה לאכול והא להר"מ עדיין לא הגיע זמנה לכתחל"ה זה הוה דיעבד וראיה מדכתב הר"מ דבצבור לא וכו' כמ"ש המ"א אם רוצה לאכול דהאידנא סומכין אשמש גם מ"ש אם אין שהות מוסף יבואר בפריי אי"ה וכאן איך להאריך:
והוי יודע דאם איחר מוסף עד מעט קודם שבע ואם יתפלל מנחה תחלה יעבור שבע אפשר דכ"ע מודים דיתפלל מוסף תחלה דאל"כ נקרא פושע ואי"ה בפריי שם יבואר זה זהו מה שרצינו לבאר:
אמר ריב"ל המתפלל מוסף לאחר שבע לר' יהודא וכו' לכאורה אע"ג דמוסף אין לה תשלומין היינו בלילה הא ביומו יש ושכר תפלה מיהא יהבי לי' לר' יהודא ועב"י דרך א' בסימן פ"ט אם משלים שלא בזמן תפלה ומיהו מכאן אין ראי' דזמן מנחה הוה אף להר"מ ז"ל דיעבד עכ"פ עיין רל"ג:
הרמ"ך ז"ל הביאו הכ"מ פ"ג מתפלה הלכה ה' הקשה למה כתב פושע לאחר זיי"ן והכ"מ הקשה עליו דגמרא ערוכה הוא ולפי מ"ש י"ל דר"מ פסק שם דעיקר זמנה מט' ומחצה וזבחים צ' א' דמט"י זמן מנחה כמאן דשחוטי תרווייהו דמי הא משש ומחצה לא ויראה לפי"ז כשיטת רבני צרפת וכפירש"י כמש"ל בשיטה הא' א"כ י"ל פושע דמאחר כ"כ כרש"י דהיינו ט' ומחצה שהגיע זי"ן מנחה לא לאחר זמן וא"ש מנהג יוה"כ זהו קושית הרמ"ך ז"ל והבן: