אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף כה:

דף כה.

גמרא ותרי לבו רואה ערוה וכו' עיין א"ח סימן ע"ד מזה ואם לבו בחוץ ממים שרי ויש לעיין בזה דעיניו חוץ למים רואה אנה ואנה וכעוצם עיניו דמי כמ"ש בחה"ר כאן משא"כ לבו רואה ערוה במים צלולים מה הוה הא ערוה בעששית אסור לקרות כנגדה ואי"ה בפריי שם יבואר ודיני ערוה קצת כתבנו לעיל מזה בארוכה וכאן אבאר עוד בקיצור:

בערוה לא יראה איכא מחניך קדוש ליכא הלכך תוך ד"א ועוצם עינו או מאחוריו שרי ועיניו רואה ערוה מ"ה אסור הן שלו או של חבירו וערות קטן מבואר בש"ע שם בסימן ע"ה ס"ד ובמגן אברהם ח' דאין לאחוז במילת קטן ובא"ר דאין נוהגין כן אלא אוחזין בו ועיו"ד סימן רס"ה ס"ח דמילה כ"ע מודים דמחניך קדוש דעוסק במצוה ומ"מ מילת גר גדול לכסות בשעת ברכה ואם קרא נגד ערוה חוזר ומברך עיין א"ר שם ואם לבו רואה ערוה יראה דמדרבנן הוה ואם ערום בגילה ערוה מפסיק בלבו מש"ך יו"ד רי"ש משמע דמ"ה הוה וכנראה מחה"ר בהא דכ"ד א' עגבות לא יראה ולא תראה ולענ"ד משמע דמדרבנן הוה כדכתיבנא לעיל ואם חבירו רואה בערות הקורא י"ל דהוה מ"ה ובמים צלולים לא מיקרי גילוי ערוה אבל צריך שלא יהי' עיניו ולבו רואין וה"ה אם לבש כתונת דק עד שערותו נראית מתוך הכתונת נמי לא מיקרי גילוי ערוה וכ"ש הוא

אמר רבא צואה בעששית וכו' והא מתכסיא וכו' וברי"ף הגירסא מחניך קדוש והא איכא פרישנא לעיל דלכאורה זה גירסא רשב"א וזה גי' הרא"ש דלא יראה אערוה ובצואה כל שמכוסה מחניך קדוש ולחה"ר דלא יראה אצואה הגירסא וכסית גלי קרא בכיסוי סגי אעפ"י דמתחזיא ומיהו איכא לעיונא דמחניך קדיש דכפית כלי א"י כיון דלאו רשות אחרת הוא ליכא מחניך קדוש אם לא מוכסית וי"ל ואין להאריך:

אמר אביי צואה כ"ש מבטלה ברוק עבה ולפי שעה דאח"כ נימוח ומים לא הוה כיסוי גבי צואה דבעינן וכסית דבר הראוי לכיסוי דווקא עמ"א ע"ה וע"ו:

אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו כו' תיקו יש מפרשים דבוק"ה בסנדלו תיקו והר"י מפרש כה"ג שרי ודבוקה בסנדלו ממש תיקו יע"ש ובש"ע פסק בע"ו כפי' א' ולחומרא והנה להרר"י תפשוט דבוקה אסור דאל"כ למה לי צואה בגומא אפילו בארץ מניח סנדלו עליה אלא דבוקה אסור מיבעיא בגומא ורק נוגע סנדלו ולחומרא ועיין כ"מ פ"ג מק"ש הי"א בשם הר"ר מנוח ושם יבואר בפריי אי"ה בעה"י בזה בסימן ע"ט:

כתב ע"ת הביאו א"ר ע"ו אות ב' אם קרא ק"ש וברכותיה וסנדלו נוגע בצואה דחוזר וקורא ק"ש בלא ברכות דהוה מדרבנן וא"ר כתב כמו בסימן ס"ז וע"א בסוף דתקנו כל שקורא קורא כתקנה עם הברכות יע"ש:

והנה יש לחלק בספק זו אם אמר ברכות וק"ש כיון שקורא ק"ש כתקנה בעי למיקרי אף על גב דברכות אין מעכבות ולא שייכים ממ"ש לק"ש מדלא מברכין וצוונו וכו' מכל מקום קורא כתקנה כיון דחל הספק על שניהם יחד משא"כ כאן מיד שאמר שתים שלפני הק"ש וסנדלו דבוקה בצואה יצא ידי הברכות דספק דרבנן לקולא גם ס"ס שמא תיקו לקולא ושמא דווקא בק"ש ותפלה לא בשאר ברכות כמ"ש המחבר בקפ"ה וכיון שוודאי יצא מה לי לספק הנולד אחר כך בק"ש הוה כוודאי אמר ב' שלפניה גם באמת ויציב יש לומר דיצא דלא שייך ממ"ש לק"ש ומיהו מודינא אם קרא ק"ש ומצא צואה במקומו דחוזר ומברך ק"ש עם ברכותיה וכדומה או צואה על בשרו די"א ויש מתירין והוה ספק תורה יש לומר כן ואי"ה בפריי יבואר:

והא דתיקו דכאן לא הוה ס"ס שמא כפירוש הרר"י ושמא תיקו לקולא י"ל דאין הכרעת המחבר ורמ"א כלום

ת"ר גרף של רעי ועביט מי רגלים כו' גרע ממ"ר דמהני ביטול וכאן לא מהני ועביט כתב הרר"י דהוה דאו' ואף על גב דמ"ר דרבנן זה הוה כצואה וכן מי משרה וכדומה הוה מן התורה וכתבנו לעיל מ"ר נמי שמסריחין מן התורה הוה ויש ליזהר בעביט מ"ר וכדומה ולענין תחת המיטה אחר א"ח וכפאה ע"פ לא מהני דכצוא' מעלי' דנינן לה אבל כיסוי וודאי מהני לה וזה פשיט ואי"ה יבוא' בפריי:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה