ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף כה.
גמרא אבל בתפלה עד שיכסה לבו משמע כיסוי הלב וערוה סגי ואין נראה אלא כעומד בפני המלך בעינן ויבואר בפריי ע"ד וצ"א ואי מהני מה שמכסה הלב בידיו או לאו יבואר שם ועיין טו"ז בסימן ע"ד:
אתמר צואה על בשרו כו' יש פוסקין לחומרא משמע דמ"ה אסור דבכל איברים בעינן מחניך קדוש ויש מתירין וע"ש בש"ע סימן ע"ד ושם יבואר בעה"י ועיין רבינו יונה סוגיא דיומא צואה במקומה (בפי הטבעת) אסור לקרות ה"ד אי דנראית פשיטא לא צריכא בעומד כו' ופריך מרב הונא דמתיר ומשני במקומה נפיש זוהמא וקשה תחלה פריך פשיטא ואח"כ מקש' מרב הונא וע"כ תירץ הרר"י דמיירי רב הונא בין אצילי ידיו ולכן לכתחלה דעומד נראית פשיטא רב הונא מודה יע"ש זה כוונתו ולמאן דמתיר אפי' שלא בין אצילי ידיו וכדומה צ"ל דתחלה היה סבור דר"ח סובר דאסור דלא ידע עדיין מחילוק במקומה נפיש זוהוא ופריך פשיטא כלומר מ"ש במקומ"ה דנקיט לימא כר' חסדא ומשני עומד וכו' ופריך השתא דלא הוה כהלכתא דכרב הונא קיי"ל ומשני וכו' משא"כ למאן דמפרש בין אצילי ידיו אין הכרע כ"כ די"ל דרוצה לשנות אליבא דכ"ע ובפריי יבואר עוד:
הני ציפי דבי רב וכו' כתבתי לעיל דריח רע שאין לו עיקר מדרבנן הוה והכי מוכח דאל"כ בד"ת למה הקילו דבעינן והיה מחניך קדוש אלא מדרבנן ובד"ת בבית המדרש א"א אבל לק"ש החמירו:
אבל ריח רע שיש לו עיקר כתבנו דמרחיק ממקום שכלה הריח יש לומר דהוה ד"ת יע"ש:
אתמר צואה עוברת כו' עב"י ע" ור"מ פ"ג מהלכות ק"ש מפרש הב"י להר"מ ז"ל דווקא תוך ד"א הא כמלא עיניו לא ולכאורה יאמר דפסק כרי"ף רבו דלקמן ע"ב ערוה בעששית וכו' צואה בעששית שרי גריס דמחניך קדוש לא כגירסת הספרים דצואה בכיסוי תליא כו' שזה לחה"ר דלא יראה קאי אצואה נמי והוה מ"ה וצריך לו' דגלי קרא וכסי"ת כיון שמכוס' ליכא ביה לא יראה נמי משא"כ להרא"ש דפסק צואה ברשות אחרת אעפ"י שרואה שרי והארכנו לעיל בזה דסובר לא יראה רק אערוה ובצואה מחניך קדוש ומכוסה הוי מחניך קדוש ולפניו כמלא עיניו מדרבנן הוא שמא יתקרב תוך ד"א או טעם דגנאי הוא והלכך בצואה עוברת לא גזרו כה"ג ובפריי אי"ה יבואר:
ועיין א"ר החזיק בסברת הר"מ ז"ל מהאי דרב פי חזיר כצואה עובר"ת דמי לימא פי חזיר כצואה דמי אע"ג דסליק מנהרא יע"ש ואין כ"כ ראיה דלא החליט רבא אי כרבה או כאביי ואמר פי חזיר אעפ"י שעומד במקום אחד במעט רגע לא חשיב קבוע כי מתנועע הוא תמיד וכעוברת דמי ומ"מ הא דפריך פשיטא לא יתישב דאימא קמשמע לן אף על גב דעומד במקום א' חשיב כצואה עוברת ואין להאריך בזה:
אמר רבא הלכתא צואה בחרס אסורה עיין א"ח סימן פ"ב ובמ"א דצואה קרושה מקור אסור לקרות כנגדה וכ"כ א"ר שכן דעת המ"א להחמיר ופשוט הוא דמה:
מהני נקרשת אעפ"י שאין בה עתה ריח רע דאי ביש ריח רע אפילו נפרכת אסורה ומטהרות קרשו וכ' בטומאה אין ראיה מכאן כדאמרן:
ויראה לי בעת הקור שמכוסה בשלג ויש צואה תחת השלג לקדש הלבנה וכדומה שרי דשלג הוה כיסוי ומנא אמינא לה מהא די"א דמכסין בשלג כי לשלג יאמר הוה ארץ ואנן ק"ל דמגדל צמחים בעינן הא כיסוי מיהו הוה כדאמרן כתיב וכסית בשלג נמי הוה כיסוי: