ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף כג.
גמרא אלא דכולי עלמא אם שהה חוזר לראש וכו' יש כאן פרושים רבים ואבאר קצתם כי יש לומר לדעת באם עמד והתפלל וידע היה דלא מצי לעמוד על נפשו אי הוה כמו בצואה דתפלתו תועבה או שאני מי רגלים דקילי: ולפי זה הוה מצי למימר דכולי עלמא אם שהה אין חוזר לראש בהוה מצי למוקי אנפשיה וכאן פליגי בלא מצי מוקי אנפשיה דמכל מקום גברא דחוי הוא כמו בצואה ומר סבר גברא ראוי הוא ולא דמי לצואה: ויש עוד פירושים ולא היה פנאי כעת ואי"ה אבאר:
ת"ר הנצרך לנקביו כו' לפירוש התוס' לעיל מעוות לא יוכל לתקן ואנן קיי"ל לעיל דחוזר ומתפלל במצא צואה במקומו הוא הדין כאן חוזר ומתפלל ומ"ש לקמן הכו"ן משמע לכתחלה היינו ביוכל לעמוד עצמו פרסה דמ"מ אסור לכתחלה לעמוד להתפלל עד שיפנה וכן כתכ הר"מ והמחבר בסימן צ"ב דלא כגירסת הרי"ף דמותר והוי יודע דזה דווקא בנתעורר קודם התפלה אז אם אין יכול לעמוד עד פרסה שיעור שעה תפלתו תועבה הא בלא נתעורר קודם התפלה ובתוך התפלה נתעורר ואין יכול לעמוד רק שיסיים לא יפסוק ותפלתו מהני דיעבד דבל תשקצו דרבנן והם אמרו: וכן כתב הרשב"א הביאו הב"י בסימן צ"ב ובש"ע שם וראייתו מהא דמים שותתין על ברכיו וסובר דהיינו בנתעורר אחר שעמד להתפלל ואיכא מאן דאמר דחוזר למקום שפסק והכין הלכתא בלא שהה: ועיין מ"א צ"ב אות א' דווקא לגדולים ולא לקטנים וכן מוכח בגמרא כ"ג וכוונתו ממים שותתין וזה אינו למ"ש הרשב"א ועיין מ"א אות ב' והם סתורים לכאורה למה שכתב באות א' ועיין א"ר שם ואי"ה בפריי שם אבאר וכאן אין להאריך בזה:
ת"ר הנכנס לביהכס"א כו' מפרש"י יראה דחולץ ברחוק ד' אמות משום איסור כניסה בגלוי בראשו ויראה דסובר כגירסת הראב"ד לקמן איבעיא להו בבית הכסא קבוע היינו שרוצה עתה לעשות ביה"כ וכדבעינן למימר לקמן אי"ה ומ"ש רש"י כל בית הכסא בלא חפירה שאם בחפירה סובר דא"צ להניח ברחוק ד"א כשיוצא מעראי הואיל והרעי מתגלגל ונופל בחפירה: אבל רב האי גאון פירש בהא דלקמן בביה"כ קבוע מותר להשתין כשהן בידו והא איכא ניצוצות פירוש קבוע בחפירה ואין כאן ניצוצות ורש"י פירש בקבוע בישיבה ליכא ניצוצות:
ת"ר הנכנס הולך ברחוק ד' אמות עיין א"ח מ"ג אולי אזכה לבאר אח"כ בסוף הפרק בזה וכאן אין הזמן גרמא: