אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף כב:

דף כב.

גמרא אמר רבא הלכתא כו' פירש"י ז"ל דלאו דסבר רבא הכי דהא בטלוה לטבילותא אלא כפי שיטת פלוגתת אמוראי יע"ש ועב"י סימן פ"ח נראה מקשה מהא דאמר רבא הלכתא יע"ש ועיין ט"ז שם מ"ש ומ"ג וד' כלים עב"י ובמשנה ג' כלים לא ד' ושיעור ט"ו קבין עיין א"ר ואי"ה בפריי יבואר: גם מ"ש רמ"א דאין לנדה להתפלל י"ל מסוף פרקין במשנה נדה שפלטה ש"ז ושם יבואר,

משנה היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי כו' זה בימיהם ועכשיו בטלוה לטבילה זו ומ"ש שהנץ החמה לוותיקין ושאר המשנה יבואר לקמן בגמרא אי"ה:

גמרא הא דאפשר לילך לפניו צריך דהכי עדיף טפי שיהא הוצאה לאחריו וא"ל מסלק לצדדין: ועיין בחידושי הרשב"א מפרש דזה מיירי אפילו במקום שראוי להסתפק שיש צואה כמו במקום אשפה אפילו הכי אין חוזר לפניו ודווקא צואה במקומו חייב לחזור והרר"י אומר אפילו לפניו במקום הראוי להסתפק חוזר וכאן מיירי במקום שאין ראוי להסתפק ובש"ע סימן פ"א מביא דעת הרשב"א לכאורה בסתם וכ"מ בב"י פסק כהרשב"א ואפילו בק"ש ד"ת כן היא ועיין בחידושי הרשב"א מפרש בהדיא לפניו היינו חוץ לד' אמות הא תוך ד' אמות מקומו וחוזר: ועיין א"ר פ"א מ"ש דיעה א' בסתם יש לומר כיון שאין דיעה א' חילוק בביאור עם השניה יש לומר הלכה כהרר"י וכבר כתבנו כמה פעמים כן וגם ק"ש דבר תורה ובהמ"ז דבר תורה י"ל דספק תורה לחומרא: וצואה במקומו דחוזר ומתפלל באשפה כדמסיק לקמן כ"ה א' ובש"ע סימן ע"ו ס"ז וס"ח והיינו דמי רגלים אף חזקת אשפה שיש בה מי רגלים וספק דרבנן באיתחזק לחומרא כמו דאיתא ביו"ד ק"י כאן בספיקן לא גזרו כדמסיק לקמן ולא מטעם ספק דרבנן לקולא אלא שלא גזרו כאן: ומשמע הא ידע מתחלה שיש כאן מי רגלים והתפלל תפלתו תועבה דווקא ספק לא גזרו וכן מוכח לשון המחבר בסימן ע"ו ס"ח שכתב מי רגלים בספק אין חוזר שזהו יתור לשון דלכתחלה רשאי אלא לומר בוודאי חוזר ולשון מ"א צריך קצת תיקון ויבואר אי"ה: ועיין סימן קפ"ה ובא"ר שם: ומ"ש מ"א הולכין אחר המצוי היינו בצואה אבל במי רגלים י"ל כמו דאין הולכין בזה אחר החזקה באשפה הוא הדין דאין הולכין אחר המצוי ואם יש מי רגלים בבית וספק אם מאדם תולין להקל ושם יבואר אי"ה בפריי:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה