אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף יג:

דף יג.

אמר רבא הלכה כר' מאיר פרשתי במשנה אי הך כוונה לצאת רבא בר"ה כ"ח דזאת אומרת ולא ס"ל אלא דצריך כוונה בפסוק א' ד"ת ומכאן ואילך דרבנן אין צריך כוונה ומיהו כיון שלא לצאת עיין לעיל י"ב בכסא דחמר' ובש"ע א"ח ר"ט ואי הך כוונה שיכוין מה שאומר לא לצאת ליכא קושיא מרבא בר"ה ומיהו לר"מ ז"ל פ"ב מק"ש אין קושיא דלא דאיק מר' ממאיר מצות צריכו' כוונ' דצריך יש לו ב' פני' וי"ל לכתחל' אבל באמ' אפי' דיעבד צריך כוונ' לצא' ועש"ע סי' ס"ג הביאו דברי חה"ר דפסו' א' צרי' כוונ' שיביומה שאומ' וא"י הא פס' בסי' סמ"ך כר"מ י"ל דצריך כוונה לצאת א"כ אין הכרע לחה"ר וי"ל מהא דאמר פסוק א' תצערן משמע דבעי כוונה שיבין מה שאומר ומ"מ י"ל זהו לכתחילה אבל דיעבד א"צ רק כונה לצאת:

פרקדן לא יקרא אצלוי בעל בשר וכו' עיין או"ח ס"ג רמ"א לא כתב וי"א עיין א"ר והנה פרקדן משמע הא מוטה על צדו ממש אין זו פרקדן גם מדלא משני מוטה על צדו רק אצלוי גם דפריך מר' יוחנן גברא אגברא ולא פריך מברייתא לקמן כ"ד א' ב' ישינים זה יחזור פביו כו לומר דערום טרחא יותר מבעל בשר ואי"ה בפריי סי' ל"ג ס"ג יבואר בזה וכאן אין להאריך:

בפרקים וכו' עיין מהרש"א ז"ל דאי ר"י ור"מ פליגי באמצע דלר"מ משיב לכ"א ור"י דווקא מפני הכבוד לא היה לר"י להזכיר רק באמצע לא בין הפרקים דל"פ עליה כלל והלכה כר"י כמ"ש התוס' כאן ד"ה שואל ועיין בהגהות מיימוני פ"ג מה' ק"ש אות עיין כתבו דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן הלכה כר"י לקמן י"ד א' בפסקא אלו בין הפרקים אהא דבין אמת לא יפסיק ושם הוצרך למיפסק דל"ת דרישא ת"ק הוא כ"ש בהא דבין הפרקי' ואמצע דמפורש ר"מ ור"י דהלכה כר"י:

ולענין קדיש וקדושה עיין או"ח ס"ו יע"ש ועיין כאן ברבינו יונה כתב כ"ש ברוך ד' המבורך דפחות מכדי דיבור לא הוה הפסק יע"ש והיינו רק ברוך ה' המבורך בלא לעולם ועד ווויהו אנן קיי"ל דרשאי לומר לעולם ועד ג"כ ומהא לכאורה משמע כ"ש שאסור להפסיק דווקא יותר מכ"ד ואיכא לעיונא בתפלין אי סח דחוזר ומברך אי דווקא יותר מכ"ד ועיין סימן ר"ו בהפסק בין ברכה לפירי ושם יבואר אי"ה בזה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה