אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף ט:

דף ט.

משנה מאימתי וכו' משיכיר בין תכלת ללבן רא"א בין תכלת לכרת זה הזמן מדרבנן ומ"ה מע"ה ואף מדרבנן דיעבד יצא מע"ה וכ"כ הט"ו בכ"ח דלא כתוס' ח ד"ה לא לעולם דאפילו דיעבד לא יצא מדרבנן קודם שיכיר ושם משמע מדבריהם בין כרתי קודם בין תכלת ללבן וא"י מנא להו ועיין כאן תוס' ד"ה אלא יע"ש ובדף ב' א' פריך ליתני' שחרית ברישא י"ל זה רק לכתחלה ושם ד"ת זמנה צ"ה ואי דליתני כאן מע"ה באמת יקשה אמאי שביק זמן תורה ונקיט זמן דרבנן ועוד דאיכא למיטעי ולומר דקודם שיכיר אפי' דיעבד לא וצ"ע:

ר"י אומר עדג' שעות אי ר"א ור"י דיעבד פליגי י"ל בני מלכים קורין במיטתן נעורים הם ואין עומדים עד ג' שעות עמ"א כ"ח אות ו"ז אבל לפמ"ש הפוסקים דר"א ור"י ל"פ אלא מר אמר לכתחלה ומר אמר דיעבד ואמנם ראוי לכתוב בכאן פרט אחד כי מלשון הר"מ ז"ל פ"א מק"ש הי"א וי"ג מבואר דזמן מצותה קודם הכץ סמוך (או בתוך הכן עיין בבעל המאור) ואם איחר לאחר הנץ עוב"ר על ד"ח מיקרי שכ"כ למי שעב"ר ואיחר זמנה עד ג"ש הרי עובר על ד"ח קרי לי' גם סובר דלכתחלה אין לקרות משיכיר רק סמוך לנץ דאביי דאמר הלכה כוותיקין לאו למצוה ממובחר אלא הכין דינא וז"ש בפי"ב מי שהקדים וכו' ולא סיים אע"פ שסיים קודם שיכיר אלא אפילו לאחר שיכיר רק בדיעבד לא לכתחלה ונמצא פליג עם הטור בנ"ח בתרתי דלהטור זמן לכתחלה משיכיר עד ג"ש וותיקין מצוה ממובחר ולא מיקרו עובר על ד"ח כלל גם לכתחלה משיכיר וכו' והמחבר בכ"ח ס"א הביא רק דעת הטור והשמיט לגמרי דעת הר"מ ז"ל:

והנה יש לי להקשות קושיא אחת אעתיקה פה כי בפירוש יראוך עם שמש יש לכאורה ד' פרושים א' פירוש הטור זמן תפלה מיד בכן מיד לכתחלה פי' ב' רבינו יונה דזמן תפלה לאחר הנץ כל זמן עד ד"ש אלא ק"ש לכתחלה עד הנץ לא אח"כ וותיקין הי' עושין כן הפי' הג' יראוך ק"ש עול מ"ש הביאו התוס' יומא ל"ז ב' יע"ש וזה פי' ר"ח דק"ש דווקא אחר הכץ הפי' הד' אק"ש וקורין מקודם הנץ (כי ע"ם פעם קודם ופעם אח"כ) והשתא לכולהו פירושים קשיא הא דריש פרק תפלת השחר דפריך ורמינהו רק לטור א"ש דקשיא דתפלה מצוה מיד ומשני לוותקין אבל לרבינו יונה דתפלה אחר הנץ כל שעה זמנה אין קושיא אם לא מסמיכת גאולה לתפלה פריך ומאי מתרץ לוותיקין אכתי הא זמן ק"ש עד ג"ש ותו לא ואיך זמן תפלה עד ד"ש אם לא שאין סומך וזה לא מתרץ כלל וכ"ש לאינך פירושים דקשיא כדכתיבנא:

ומכל וקום שברי הר"מ ז"ל נראים כסותרים דפ"א הי"ב וי"א מק"ש כרבינו יונה דלכתחלה זמן ק"ש רק עד הנץ ומוכח לה דתפלה ל"ד מיד אח"כ בנץ א"כ איך כתב בפ"ג מהלכות תפלה מצות תפלה מיד לאחר הנץ שלפ"ז אין לו הוכחה דק"ש לכתחלה רק עד הנץ אימא כטור ורא"ש גם לדברי הכ"מ שם בפ"ג שכתב וכ"כ רבינו יונה מבואר ההיפך ועם שיש ליישב זה עדיין צ"ע ובפריי יבואר אי"ה:

גמרא בין תכלת שבה ללבן שבה פרש"י ז"ל שלא נקלט יפה והתוס' הקש' על פירש"י וא"י דלא קלט יפה אבל מו"מ נקלט וצרין עיון יפה ולכך זמנה משיכיר ועיין רבינו יונה:

וותיקין היו גומרין עם הכן החמה וותיקין פירש"י ענוים ורבינו יונה פירש מפולפלים מפרק הרים מתורגמין מוותק הרים וא"ר בנ"ח ופ"ט ותק לשון חלשות יע"ש. ולשון גומרין הביא הטור בפ"ח ראי' לגמור הלל קורין יע"ש ועתוי"ט אבל מלשון הר"מ ז"ל פ"א הי"א מק"ש שגומרין ממש עם ברכה אחרונה קודם נץ החמה ועכ"מ ומשמע גומרין ממש עם הכל יע"ש:

ייראוך עם שמש עיין פירש"י ולכאורה דאתרווייהו מפרש לה לקרא אק"ש ואתפלה כי ע"ם שמש פעם מורה לפני שמש ולאחר השמש ושוב ראיתי שיש ליישב פירש"י ז"ל כפשוטו:

עיין תוספות ח' ב' ד"ה לא לעולם הקשו לימא ב"פ ביום יע"ש וי"ל דאשמועי' אחת לאחר ע"ה מיד קודם שיכיר בין תכלת דיעבד יוצא ועיין א"ר כ"ח. לעיל הביאותיו:

ולפני ירח דור דורים פירש"י תפלת מנח' דמ"א תהלים ע ב למה השמיט מנח' ויש לתמו' מחכמת אדונינו ז"ל כ' סובר ולפני ירח תפלת ערבית ורש"י פי' מנחה כי ערבית רשות לדידן ובכ"ט ב' מצו' להתפלל עם דמדומי חמה עב"י רל"ג לייט אביי להתאחר כ"כ וע"כ מתפלת המנח' דערבית כל הלילה ונוראות נפלאתי מה שראיתי בעין יעקב מהרש"א ז"ל ח"א שלפני ירח ק"ש ערבית ולא מצינו מנחה עם דמדומי חמה והרי מפורש בכ"ט ב' מנחה ומ"ש ק"ש ערבית הוא הדין שחרית אבל רש"י מפרש הכל על תפלה כמ"ש לעיל וצ"ע ועיין בסימן רל"ג:

שוב ראיתי שיש ליישב דברי מהרש"א ז"ל כי ע"ם שמש כולל שחרית ומנחה אחר השמש שחרית לאחר הנץ: ולמנחה נמי אחר השקיעה וזה נראה דעת מהרי"ל בסימן רל"ג בשו"ע ובירושלמי לעת מצוא מיצוי יע"ש בחידושי הרשב"א בכ"ט אבל מהרש"א ז"ל יפרש דמדומי חמה אמעריב ולייט אביי אמנחה דלא כפירש"י וב"י בסימן רל"ג ומיהו מהירושלמי כרש"י:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה