ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף ט.
גמרא לעולם יממא וכו' דגני וכו' בחה"ר הקשה דסמוך לכך מיעוטא גני הולכין בתרווייהו א"כ עד ג' שעות בני מלכים ותי' מיעטא דמיעוטא והקשה א"כ שחרית אמאי הולכים בתר בני מלכים ותי' דוודאי כוונת התורה לקבל עול מלכות שמים א' בלילה וא' ביום (אם שלא נאמר ביום ולילה) וכיון דמע"ה יממא תו אין זמן ק"ש של ערבין אלא מבשכבך וכו' די לרבות מיעוטא לא מיעוטא דמעיטא משא"כ של יום מע"ה יממא וכל היום ראוי אלא דמיעט התורה בקומך הלכ' אף מיעוט' דמעוט'נמי ועוד מסתמא לא הטריח' התורה להעיר בני מלכים וע"כ קורין אח"כ זה תורף דבריו:
אבל הכ"מ בפ"א מק"ש הי"ג סובר דבר חדש דק"ש של יום מ"ה זמנו כל היום ובקומך כל זמן שקמים כמו בשל לילה ומדרבנן אסמכוהו לומר כ"ז שקמים ממטתן בני מלכים משום תפלה ומש"ה הקורא מכאן ואילך כל היום לא הפסיד הברכות ולדידי' לק"מ קושית הרשב"א ז"ל דוודאי משום מיעוטא דמיעוטא אין לומר דמיקרי ובקומך אלא שכל זה מדרבנן ומ"ה כל היום:
אמנם מה שסיים הכ"מ דבני מלכים לאו רובא נינהו לא יתיישב שפיר דמיעוטה נמי מיקרי ובקומך דלילה עד הנץ מיעוטא שוכבים כמ"ש חה"ר אלא מיעוטא דמיעוטא לא מיקרו ובקומך:
קצרו של דבר לרשב"א ז"ל זמן ק"ש של ערבית מ"ה עד הכץ וחז"ל עשו סייג לר"ג לאחר ע"ה פושע לא והפקיעו מניה בשוא"ת ומיהו אבוס לא הפקיעו כההוא זוגא דרבנן דאישתכור כו' ושל שחרית זמנה מ"ה מע"ה עד סוף שלישית לא יותר ומיהו רבנן עשו סייג לכתחלה לא יקרא עד יכיר בין תכלת וקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות אפשר עד ד' שעות כמ"ש הרא"ש לקמן או כל היום לא הפסיד ברכות דלא הוי ברכ' לבטלה לשיטת חה"ר בריש ברכות ב' א' דברכות לאו נתקנו על ק"ש (וכ"ה שיטת רש"י ז"ל וירושלמי דקורין בביה"כ עם ברכותי' כדפרישנא התם) אבל הכ"מ ז"ל סובר דשל יום מ"ה כל היום ומדרבנן עד ג' שעות ומש"ה לא הפסיד הברכות כל היום ואי קשיא למה ק"ש מ"ע שהזמן גרמא הא כל היום זמנה י"ל הואיל ושל לילה אין לה תשלומין ביום ושל יום אין לה תשלומין בלילה מ"ע שהז"ג מיקרי ועיין שו"ת שאגת ארי' וכעת אין ת"י ועמ"ש בפתיחה נ"ח ואי"ה בפתיחה להלכות ק"ש בפריי אבאר (' שוב עיינתי במ"א. כ"ח אות ו' זיי"ן יע"ש הקשה מסימן ס' דאין הברכות שייכים לק"ש ומק"ו דתפילה מ"ע שלא הז"ג ע"ש ואפשר תפלה יש תשלומין משא"כ ק"ש עיין נ"ח ס"ז ב' דיעות וא"ר שם ויש לעיין תפלה דיש לה תשלומין אי מ"ה או מדרבנן ויבואר בפריי בק"ז וכאן אין להאריך:
ובלבד שלא יאמר השכיבנו רש"י פירש דקאי ג"כ אקורא קודם ע"ה ותוס' הקשה דלימא לעיל וכ"ש לאחר ע"ה והנה אם כפי' רשיי ע"כ רשבזי משמיה דנפשיה לאו לכתחלה קאמר דאל"כ הא מפסיד ברכות השכיבנו משא"כ אר"ע מיירי דיעבד וכמ"ש הב"י בנ"ח בטו' ד"ה לא לעולם דרשב"י לכתחלה קאמר ומיהו אם כאמר שלא יאמר נוסח השכיבנו רק נוסח אחר כמבואר בפוסקים אין ראיה וכבר כתבתי לעיל דתוס' נמי סוברים דרשב"י דיעבד קאמר ופירש"י אפשר דמדלא יאמר השכיבנו משמע הא ב' ברכות יאמר ואיך יצויר זה לאחר ע"ה דכבר נשלם תפלת ערבית לאחר ע"ה ונאמר דרש"י פעמים לכתחלה וכמ"ש כדאי ר"ש לסמוך בשעת הדחק הא ר"ש אפילו לכתחלה הן משמי' דנפשי' והן משמי' דר"ע וא"כ לכתחלה איך יאחר עד סמוך לנץ ויאמר ב' ברכות הא צריך למיסמך גאולה לתפלה וע"כ קודם ע"ה קאמר:
אבל התוס' ופרש"י כדאי ר"ש בשעת הדחק אנוס ורשב"י משמי' דנפשי' וכ"ש מר"ע דיעבד מזיד איירי וכדבעינן למימר קמן בעזה"י:
כדאי הוא ריש לסמוך עליו בשעת הדחק י"ו רשב"י לכתחלה וי"מ דיעבד וכדאי לסמוך בשעת הדחק אונסיםילא דיעבד מזיד (דיש כח בשוא"ת) ורש"י פירש ישנו עד לאחר ע"ה דאי אקמייתא הא אפסקא הלכה כר"ג לכתחלה או עכ"פ דיעבד אלא כאן מיירי לאחר ע"ה ודווקא אונסים ובני ר"ג לאו אונסים אלא נמשכו אחר המשתה והיו נעורים בחצות ועברו:
ובתוספות ד"ה לעולם יממא וכו' א"כ שאין יוצא בשל לילה אחר הנץ קשיא לי אמאי לא דר"ע דיעבד ודאי איירי דאחר ע"ה לכתחלה לא כר"ג כו' וא"כ אחת לאחר הנץ דיעבד דלכתחלה זמנה בין חמור לערוד או כוותיקין כו' שוב ראיתי בחידושי הרשב"א בשם הראב"ד תי' כעין זה:
וחה"ר תירץ דקמ"ל אחת קודם הנץ סמוך ממש דאי אמר ב' קודם ה"א דבעינן כדי קריאה אחת יהי' הפסק בין הנץ לשל ערבין:
וא"ר כ"ח אות ט' העמיס תי' חה"ר בתוס' לאשמעינן אחר הנץ הא סמוך ממש יוצא והעמיס בד"ה לא לעולם דהקשו לנפשייהואימא מש"ה אמר אחת לאחר ע"ה מיד ממש לא כדי קריא' של ערבין לזה כתבו דא"א דבעינן יכיר ואם נאה ומתקבל לעיל כאן אין הלשון משמע כן. וי"ל כאן סברי התוס' מה לי מיד סמוך לנץ או מעט קודם משא"כ לעיל י"ל כמ"ש א"ר דאשמועינן דמיד סמוך לאחר ע"ה דיעבד קודם שיכיר לזה כתבו דאינו כן אף דיעבד לא כמ"ש הב"י בכ"ח הביאותיו לעיל:
עוד רגע אדבר כי בעל המאור ורמב"ן האריכו מאוד ובקיצור דעת בעל המאור דכוותיקין ור"ע הלכתא לבד נינהו דשל לילה עד הכן ושל יום קודם הנץ לא אפילו דיעבד ויקש' עליו קושית רמב"ן וחה"ר וגדול' היא אם בערבין עד הנץ מיעוט' דגני בקומך כ"ש שחרין לאחר ע"ה דיצא בדיעבד עכ"פ דרובא קיימי וקושי' זו לכאור' תפול גם על התוס' ד"ה לעולם וי"ל דתוס' מפרשים פעמים לכתחל' אחת קודם המן ואחת אחר הכץ ומיהו פעמים ודאי דלמצו' מן המובחר מצ"ה כדתניא אדם בא וכו' אבל עובר על ד"ח לר"ע לא מיקרי עד הנץ ולאחר הכן נמי לשחרין אבל קודם הנץ עובר על ד"ת כמשנ' דמגיל' כ' שעשו סייג לכל המצות קודם הנץ לא ועובר מיקרי ה"ה ק"ש אבל לבעל המאור דאפילו בדיעבד בשחרין קודם הנץ לא קשיא בשחרין כמו במילה וכדומה וי"ל משום טובא כדאמור:
גם קשיא לי אמאי לא עשו סייג דמצוה להתפלל תפלה מיד לאחר הנץ יראוך וא"א לכ"א לכוין והלכך אם קורא ק"ש הרבה קודם הנץ אפשר לכ"א לכוין משא"כ אם יקרא ק"ש וברכות לאחר הנץ יהיה רחוק תפלה הרבה מנץ והבן ומתוך מלחמות כאן למדתי תירוץ אחר לדעתי כי מילה וכדומה אין מצוה להקדים מע"ה והא דזריזין מקדימין וישכם רק מכן לעולם יצא בכי טוב זריחת השמש [עיין מהרש"א וחידושי ריש פסחים) וא"כ למה יקדים עשו סייג משא"כ ק"ש יחו' מלכות שמים וודאי ראוי מיד שיקום וא"א משום פ' ציצית וראיתם הלכך זמנה משיכיר והעד קרבן תמיד משהאיר השחר שמצוה להקדים לכפר וכפרת כל ישראל תלויה בה זהו מה שנראה לי מתוך דבריהם הקדושים:
מ"ש מ"א נ"ח אות ט' מהא דקדמו עיני אשמורות אם נאמר כרמב"ן ז"ל בני מלכים נעורים י"ל דמשמרה ופלגא דוחק דקרי ב' משמרות אבל רובא קרי משמרה ובני מלכים ישנים ממש עד לאחר הנץ כמו שעה ורביע א"כ שפיר אלא תרתי יומא קשה יע"ש:
והנה הרמבן ז"ל סובר מיעוטא כווי דשכבך דידך והוצרך תי' על בני מלכי' דל"ש מיעוטא דמיעוטא כחה"ר לכך משני דנעורים ויבואר עוד:
חכמים פליגי עלך ויחיד ורבים כו' חייבים כו' הנה רצו לפטור עצמם א ע"כ אמרו יחיד ורבים ויש לפרש דמסופקין בברכות אם רשאין לומר הברכות לרבנן לא תשא ומיהו רש"י במשנה סובר דאין הברכות שייכים לק"ש כרשב"א (עיין נ"ח במ"א ט') ע"כ רצו לפטור עצמם ולא רצו להחמיר כר"ג ע"כ הוצרכו לומר יחיד ורבים ובזה מתורץ מה שהקשה הב"י רל"ה לרשב"א דלשטתיה א"ש וכדכתיבנא וכבר ביארתיו לעיל והנה מה דמספקא להו חכמים פליגי עלך היינו מ"ה כפירש"י קשה הא לעיל אמר לימרו כר"א כפירש"י דאין סברא דפליגי אי התחלת שכיבה עד חצות ובני ר"ג תמהין ואיך מסופקין בזה ולרבינו יונה י"ל דמסופקין הי' חכמים פליגי עלך ועשו סייג אפילו דיעבד לא בשוא"ת ופטורים אנו ורצו לפטור עצמם או דחייבו בנפשם להחמיר נגד הלכה והדיוט הוה או סייג לכתחלה אבל דיעבד מחויב והשיב ר"ג סייג לכתחלה ולרבינו יונה יש לומר דבני ר"ג אונסים מיקרי דאין לחלק בין שיכור לדידהו (עיין בעל המאור בסוגין דלעיל בזוגא דרבנן) ואמרו חכמים פליגי עלך מן התורה וא"כ אף אוכס פטור או חכמים מדרבנן עשו סייג דיעבד שלא לקרות בפשיע' אבל באונס לא עשו סייג (דיגמא לזה לרי"ף לאחר ע"ה פושע דיעבד לא ואונס קורא לאחר ע"ה והכי הלכתא) והשיב חכמים כוותי' ס"ל וסייג דיעבד אבל באונס לא וזה יורה פירש"י ז"ל בו"ש מן התורה ומ"ש ד"ה או דילמא וכו' ומיהו היכא דאיתניס וכו' והבן:
ראב"ע ור"ע עיין חה"ר לעבין אכיל' מצה ואפיקומן והלל ועמ"ש בפריי בהל' פסח מזה:
בתוס' ד"ה ראב"ע וכו' מ"ש אין שורפין בלילה הבינותי כעת דביום נמי אין שורפין קדשים ביום טוב ולא היה הזמן גרמא לעיין ביה כעת.