אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף ח:

דף ח.

גמרא אסור לעבור אחורי ביה"כ כו' דלא רהיט וכו' עיין רבינו יונה לעיל ו' ב' יש פרושים אחורי ביה"כ מזרח וכאן ע"כ מערב בצד הפתח וי"ל א"כ אמאי לא פירשו לעיל כמו כאן י"ל דא"כ אפילו צפון ודרום נמי וע"כ לעיל אחורי מזרח ורבותא קאמר כמ"ש שם:

ובש"ע צ' ס"ח השמיט דרהי"ט ואינו יודע למה דרהיט מוכח דלצורכו ודחיקא לי' שעתא וכאמור כאן:

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג עיין כ"מ פ"א מהלכות ק"ש הלכה ט' וכבר פרישנא לעיל במשנה וצריך להוסיף דאי לא מיקרי עובר על על דברי חכמים לאחר חצות אכתי יאכל כי עיף ויגע בבואו לביתו משדה ואע"ג דיהא עובר על ד"ח במה שיאכל מ"מ מחמת תיאבון ועריבו לא ישגיח ע"ז משא"כ לקרו' ק"ש יחוד עול מלכות שמים בעבירה עובר על ד"ח ע"ז ישגיח והב"י ברל"ה הקשה לרא"ש והרשב"א דהלכה כר"ג ממש ואין עובר על ד"ח לאחר חצות הא לקמן אמרו יחיד ורבים הלכה כרבים משא"כ לר"מ ז"ל הלכה כר"ג נגד ר"א דבשכבך זמן שכיבה והא דלא אמר הלכה כחכמי' ה"א דחכמי' דיעבד נמי לא כו' וסמך על יחיד ורבים בזה דהלכה כחכמים דעובר על ד"ח ולי העני י"ל דוודאי היכא דמסתבר טעם היחיד יש לפסוק כיחיד כמו שמצינו בכמה מקומות וכמ"ש חה"ר במשנה אלא דהם רצו לפטור עצמם מק"ש שלא לקרות (דאי הי' מסופקין עם הברכות איך לעשות הא רש"י לשיטתי' במשנ' דברכות לא נתקנו על הק"ש דווקא ומש"ה קורין בביה"כ עם הברכות וא"כ מאי כולי האי דשאלי יקרא ק"ש עם ברכותי' והערבות שייכים לתפלה כל הלילה וודאי וכדבעינן למימר קמן אי"ה) ולכן עשו סמוכין לדבריהם אנו סמכינן אכללא דיחיד ורבים ופטורים ור"ג אמר חייבין אתם לא מותרים כפרש"י לקמן אבל רב יהודה לגמרי פסק כר"ג ומיהו הלכתא פסק המחבר ברל"ה ס"ג כר"מ ז"ז והוסיף תיבת וזמנה לריהטת לישנא שיבא על נכון ואי"ה שם בפריי אבאר:

תניא וכו' שני פעמים וכו' יראה שתי וכי היכי בסמוך כי לקריאת שמע לשון נקיבה מצות' בזמנה וכדומ' ואם יהיה דבק עם פעמים אפשר שפיר כי פעם נקיבה וזכר כמו שבע פעמים בראשית ל"ג זה פעמים בראשית כ"ז יע"ש:

אחת של יום ואחת של לילה הכי הגרסא כאן ובמימרא דרשב"י משום ר"ע אבל ברי"ף בקמייתא אחת של לילה ואחת של יום וסבור הייתי לומר דגירסא דידן לא זו אף זו של יום פשיטא דיוצא לאחר ע"ה וכ"ש למ"ש התוס' ד"ה לא לעולם דאחר שיראה בין תכלת וכו' ועיקר רבותא של לילה דלא כחכמים דאמרו לאחר חצות דיעבד לא וגי' הרי"ף כמ"ש הרא"ש והרשב"א דלחכמים דיעבד עד ע"ה מלכתחלה כו' א"כ אין רבותא דיעבד ערבית עד ע"ה אלא רבותא של יום לאחר ע"ה קודם שיראה בין תכלת וכ"פ כל הפוסקים עיין או"ח נ"ח ומה אעשה שהרי"ף סובר כרבינו יונה כמבואר בהא דכת' חכמים עשו סייג ורא"ש גורס בקמייתא ג"כ אחת של יום כו':

והנה ב' ברייתות שאמר רשב"י משמי' דנפשיה ומשמיה דר"ע סותרים בתרתי לתירוץ קמא בתוס' ד"ה לעולם דלרשב"י ערבין לאחר ע"ה לא ושחרית יוצא קודם הנ"ץ ולר"ע ערבין לאחר ע"ה יצא ושחרית קודם לא ולתי' בתרא פליגי בחדא בערבין לאחר ע"ה. ואם נאמר רשב"י לכתחלה איירי ל"פ כלל דלאחר ע"ה וודאי לכתחלה לא ועב"י ב"ח ור"ע דיעבד איירי ומיהו למ"ש הרי"ף ורא"ש דר"ע ערבית לאחר ע"ה אנוס לא דיעבד ופושע דהביא דבניו של ר"ג נמשכו אחר המשתה ולא היו שכורים ועברו חצות במזיד וזוגא דרבנן אנוסים שנשתכרו מיד קודם חצות א"כ אף לתי' קמא פליגי בחדא שחרית כו' ובערבין ל"פ דרשב"י בדיעבד ור"ע באונס ויבואר עוד לקמן בזה:

ובתוספות בד"ה לא לעולם וכו' א"כ וכו' כמו תפילין וציצית כו' בין תכלת לכרתי ר"ל דס"ד ליליא לענין ק"ש וכן לקמן יממא לק"ש והוקשה להם לימא ב"פ ביום כו' ולא תירצו תי' בתרא ד"ה לעולם עיין מהרש"א ז"ל והנה י"ל דכאן ל"ש זה דמאי רבותא דאין יוצא בשחרית קודם ע"ה דפשיטא דלילא הוא ולאו זמן קימה משא"כ לקמן אשמעינן דערבין אחר הנץ לא דאע"ג דבני מלכים שוכבים עדיין מיעוטא דמעיטא נינהו ועיין חה"ר ותירצו התוס' דליליא ויממא לאו לק"ש כפשטא דלישנא אלא לשאר מילי ופרטו תפילין וציצית אפשר סברי דאביי לקמן לתפילין כאחרים שיעור זה מאוחר מבין תכלת לכרתי ועב"י כ"ח צידד לומר דתוס' סברי דרשב"י לכתחלה מיירי ודחה ולי ההדיוט נמי א"א לומר כן דאל"כ לא הוה מקשי לימא ב"פ ביום דלכתחלה ודאי לא ערבין לאחר ע"ה דנהי דר"ג לכתחלה קאמר כרא"ש ורשב"א אבל ראוי לעשות סייג שלא יקרא לכתחלה אחר ע"ה אלא פעמים מורה דיעבד וסברי דלאחר ע"ה לר"ע דיעבד בלא אונס נמי יוצא והוקשה להם שפיר ומיהו הרא"ש סובר כרי"ף דאונס דווקא לא דיעבד אפ"ה הוקשה לו קושית התוס' והוליד מזה דאין ראוי שיקרא ב"פ לילה ויום בשעה אחת יע"ש אלא דאפ"ה קשיא נמי שפיר דקודם ע"ה אין חידוש דרבנן ור"ג הכי ס"ל והיה לאשמעינן חידוש טפי דלפעמים באונס יוצא לאחר ע"ה מערבין ושחרית כו':

ומה שכתבו התוס' דאיירי במכיר בין תכלת לכרתי יראה דסברי דזה השיעור המוקדם מכל וקישור דבריהם י"ל דכתבו דליליא ע"כ לאו לק"ש והיינו דפעמים דיעבד משמע ע"ז כתבו דלא תיטעה לפ"ז לומר דאחר ע"ה מיד דיעבד ומתני' לקמן לכתחלה לזה כתבו דאינו כן דאפילו דיעבד אין יוצא קודם בין תכלת כו' דלא כפוסקים:

נמצא התוס' חולקין על הפוסקים בתרתי א' דאפי' דיעבד א"י קודם שיכיר בין תכלת לכרתי בק"ש שחרית ב' דיכול לקרות ב"פ ביחד ערבין ושחרית מיד כשיכיר כו' דלא כרא"ש ויבואר אי"ה בפריי סי' נ"ח ופ"ט וכאן אין להאריך:

לעולם לילה והאי דקרי ליה יממא וי"ג והאי דנפיק עיין רי"ף וחה"ר ורא"ש דאדינא קשיא לי' יע"ש ועיין מגילה פ' א"ב הא דכשר כל הלילה דיעבד ולא יותר אף ק"ש דערבין דווקא בשעת הדחק לא דיעבד ור"ג נמי אם לא עלה ע"ה ומבואר בפוסקים ושם יבואר אי"ה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה