אור ברסלב

ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים

דף ח.

דף ז:

גמרא ע"א שיעור שני פתחים פירש"י רוחב ח' טפחים וכ"ב מהר"מ מרוטינבורג ולרש"י הטעם כמשוי ומקום קבוע שפיר דמי ולמור"ם אסור וכשאין פתוח לרה"ר למהר"מ שרי ולרש"י אסור וי"מ ישהא כו' עיין טור צ' ומ"א אות ל"ד דמקרא אפילו קבוע ואין פתוח לרה"ר אסור:

ומ"ש שם עזרה שרי לרש"י באין קבוע אכתי נראה כמשוי מזומן מיד לצאת מכבדין בפתח ביה"כ מ"א שם:

המניח ס"ת ויוצא וכו' רב ששת וכו' ברי"ף ורא"ש גורסין זה המכיח ס"ת כשהיא פתוח וכן העתיק הטור וש"ע בסי' קמ"ו ס"א אבל לשון הר"מ ז"ל פי"ב מהלכות תפלה הלכה ט' ואסור לצאת מביה"כ בשעה שקורא הא משעה שפתח מקודם שקורא שרי וכ"מ בגמרא דבעיא בין פסוק לפסוק משמע קודם שקורא שרי והר"מ ז"ל שם כתב בין גברא שרי הא בין פסוק אסור כמ"ש רבינו יונה דמסקי לחומרא יע"ש:

ועיין בסוטה ל"ט א' לכאורה פליגי מ"ד בפתחו כיון שיפתח אפילו בין גברא לגברא אסור לדבר כמ"ש רבינו יונה וכ"פ המחבר בסי' קע"ו ס"ב ומ"ד אזני כל העם בין גברא אפשר שרי גם למ"ד בפתחו מיד בפתיחה ולמ"ד אזני כל העם דווקא בשעה שקורא אבל רש"י פירש שם פתחו כשהתחיל היינו לקרות גם מלשון הר"מ ז"ל כתב כיון שהתחיל לקרות אסור לדברי יורה כרבינו יונה מדלא כתב בשעה שקורא כמו באסור לצאת וז"ש הכ"מ שם דרבינו נקט קרא היותר מפורש דלדינא אין כ"מ בין הפוסקים בין מפתחו או מאזני והנה הר"מ ז"ל כתב תחלה אסור לספר כיון שהתחיל ואח"כ אסור לצאת בשעה שקורא ואח"כ תורתו אומנתו שרי לדבר בד"ת למה הפסיק בזה ביציאה באמצע גם אם לדבר בביה"כ אפילו בלחש אסור כמ"ש הר"מ ז"ל ישימו לבם לס"ת וכו' כ"ש לצאת באמצע הקריאה דאסור ובין גברא י"ל דיביא מיד לביה"כ ולזה י"ל שכבר שמע קריאת ס"ת בציבור דאז אף בביה"כ מותר לספר בד"ת בלחש (לא בקול רם דמבטל אחרים גם ביש עשרה בלא הוא דאל"כ אסור אף בשמע כבר קריאת ס"ת) ולצאת אסור אף כה"ג ואפשר שלזה סידר הש"ס רב ששת מהדר אפיה וגרס כאן ובסוטה הי' לי' לסדר אלא לומר בשכבר שמע קריאת התורה שרי אפ"ה לצאת אסור וא"י מה הוקשה להם להפוסקים מרב ששת דילמא כבר שמע קריאת התורה בציבור כדאמרן ומיהו בגמרא י"ל היוצא יש לו עונש חמור אבל להר"מ ז"ל דמביא הדין קשה אלא כמ"ש ואי"ה בפריי קט"ו יבואר זה וע"ש בשם הרשב"א אפילו כבר השלים פרשיותיו עם הציבור שקרא ב' מקרא ואחד תרגום הא שמע קריאת הס"ת בציבור שרי ביש עשרה בלא הוא ובלחש ומ"מ נכון דלהדר אפיה עיין ב"י ותוס' סוטה קמ"ו דף ל"ט שם:

ישלים אדם פרשיותיו וכו' רש"י ציין ישלים פרשיותיו והשמיט מלת אד"ם דל"ת הכנוי אאדם קאי אלא אשבת פרשיותיו של כל שבת ושבת ועיין א"ח סימן רפ"ה ובש"ע השמיט דעת התוס' ד"ה ואפילו דמשמע שיש לקרות תרגום ירושלמי על עטרות ודיבון:

ומ"ש ברפ"ה דיוכל לקרות שנים מקרא בשעה שש"ץ קורא היינו בלחש ועיין סימן תר"צ במ"א שם דיוכל לשמוע מש"ץ אעפ"י שקורא בלחש וכל אדם מחויב לשמוע קריאת התורה כל השנה ופרשת זכור יש בו חיוב יותר ושם יבואר:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה