ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף ד:
כדתניא חכמים כו' חה"ר מפרש כמו דעשו סייג באכילה ושתיה קודם ק"ש ה"ה דעשו סייג שלא יקרא לאחר חצות לכתחלה (עיין חה"ר ט' בהא דחכמים כוותי' ס"ל) והנה רשב"א ורא"ש לא גרסי מלת כד"י אבל לרבינו יונה ריש ברכות הוא הגרסא מלת כד"י כמ"ש למעלה ובש"ע רל"ה ס"ב ח"ש קודם אסור לאכול ציין באר הגולה וי"ו רבינו יונה ורשב"א ברכות ד' א' וז"א כ"א לר"י דמפרש אדם בא קודם זמנו ח"ש וקורא קודם זמנו כדי שבצ"ה יקרא מיד כי כן מצותה לר"י משא"כ לרשב"א ט' מצותה כל הלילה לכתחלה וח"ש קודם דאסור משבת ט' ב' דק"ו אם מנחה דרבנן סמוך אסור אכילה ועבודת גדולות המביאות לידי פשיעה כמו בורסקי וכדומה כ"ש ק"ש ד"ת כמ"ש הרשב"א ב"ב גבי עני וב"א בע"ש יע"ש היטב ודעת התוס' כאן ד"ה וקורא שנראה מדבריהם דוקא הגיע זמן הא קודם שרי וצ"ל בזה והייתי סבור לומר דק"ש אפשר מ"ה די פסוק אחד ול"ד לתפלה דצריך שיהיה בכוונה ושייך בה עצלות כמ"ש תוס' סוכה ל"ח א' ד"ה יום טוב אלא שזה אינו דסיימו ויתפלל כו' הרי דבתפלה נמי הכין היא וי"ל דסמוך דווקא סעודה גדולה אסור הא סעודה קטנה מותר כמ"ש הטור בשם ר"י והב"י בשם הרא"ש ור"ת וא"כ מיירי בסעודה קטנה שלא אוכל קימעא ועיין א"ר רל"ה זיי"ן:
והוי יודע דבש"ע רל"ה סעיף ג' פסוק לכתחלה מיד בצ"ה וכמ"ש באר הגולה אות וי"ו רבינו יונה דהוא מרא דשמונתתא מזה ומיהו מ"ש המחב' עד חצות כחכמים זה דעת הר"מ ז"ל פ"א מק"ש ה"ט וכמו שביארנו במשנה ג' שיטות יע"ש לכן אני העני תמה על מ"ש המ"א אות ט' כל המלאכות הנזכרות ברל"ב אסור כאן דלרבינו יונה אפילו לילך בטל אסור ומצוה מיד בצ"ה ולאחר חצות עובר על דברי חכמים מיקרי גם באות ד' כתב טעימה שרי ול"ד לקידוש ולהבדלה דהני מיד איתקן הא ק"ש נמי מיד איתקן כאמור ומיהו ברע"א בב"י הטעם שבת קבעה נפשה אבל דברי המ"א שכתב הני אתקן מיד קשה וצ"ע:
גם דברי הר"מ ז"ל פ"ז דתפלה ה"ז אע"פ דתפלת ערבית כו' כתב הכ"מ ברייתא ריש ברכות ד' וצ"ע דשם מוכח למ"ד חובה אבל למ"ד רשות לא מוכח התם רק בשבת ט' למ"ד ערבית רשות מכי שרי ליה המייני' וכו' אלמא כל שלא התחיל אף תפלת ערבית רשות אסור. גם דברי המ"א רס"ז במ"ש הב"י שם רב צלי של שבת בע"ש כתב שלא ראה דברי רא"ש ז"ל דקרא מצ"ה הא הב"י הביא זה אלא דקרא ק"ש בלא ברכות מבע"י כדי לעמוד מתוך ד"ת בתפלה כמ"ש רש"י במשנה בשם הירושלמי וברכות וק"ש בלילה יע"ש ברא"ש לקמן כו' בזה וכיון דתנאי סברי לעיל דיצא מבע"י תו לא הוה אוכל קודם ק"ש ויבואר אי"ה לקמן ה"ק דכאן יש אזהרה גדולה דף כ"ז:
משום דאיכא אונס שינה לכאורה יאכל קרוב הדבר לעבור על ד"ת וישן כל הלילה וז"א דבעלמא אע"ג דלאו ודאי אפ"ה חייב מיתה אלא כפירש"י ז"ל דאונס שינה דבא משדה עיף ויגע תוקפו לישן תחלה מעט וישן עד לאחר חצות ויעבור על ד"ת לכן הזהירו בפירוש חייב מיתה ולא ישן:
במאי קמפלגי וכו' לפי מ"ש התוס' בשם ר"ע י"ל דפליגי אי תפלת ערבית רשות או חובה וכ"ת למ"ד רשות ל"ש באמצע תקנום דהא אי בעי יכול ג"כ לקרות ק"ש ותפלה דלונאי דבעי לומר דפליגי בסברא נמי לריב"ל ל"ד באמצע תקנום דמצי נמי לקרות ק"ש ולהתפלל כמ"ש רש"י ז"ל גאולה באורתא לא הוה היינו גאולה מעלייתא אבל וודאי מחצות אמר פרעה לכו וברכתם גם אותי) לאהדורי עלה ולמיסמך גאולה לתפלה א"כ נימא דקמפילגי אי חובה אי רשות וליכא סייעתא מברייתא דסוברת חובה כמ"ש וכל העובר על ד"ח אפילו בתפלה חייב כו' ומיהו לתי' א' בסברא פליגי וריב"ל תפלות באמצע תקנום נמי ואי בעי לקרות ק"ש ומתפלל הרשות בידו י"ל מדלא אשמעינן בברייתא רבותא חכמים עשו סייג לדבריהם שלא יהא בא מן השדה ואומר אוכל קימעא ואתפלל כו' ולאשמעינן אפילו בתפלה לחוד עשו סייג זה וכ"ש ק"ש ד"ת אלא לומר דבעי דווקא מיסמך גאולה לתפלה:
ובטעמא דמיסמך גאולה לתפלה רבינו יונה ב' טעמים א' גאולה יורה שאנו עבדים לו יתברך שע"ז הוציא אותנו מבית עבדים כו' והיושר מחייב לזה ומחוייבין לעבוד אותו ותפלה זו עבודה ב' כי בזכות האמונ' והבטחון נגאלו ותפלה מורה על הבטחון שאם אינו בטוח שיעשה בקשתו למה יתפלל והבטחון יסוד גדול ליראה והאמונה לכן סומכין וכו' ומרש"י בשם ירושלמי דופק וכו' יראה דגאולה מורה על עבדות ואנו רוצים לקרב אליו כעבד אל אדוניו לכן מיד כשדופקין והמלך בא צריכין מיד להתפלל ולבקש צרכינו: