ראש יוסף על ברכות· רבי יוסף תאומים
דף ד.
גמ' מאי קרא עורה כו' תלים נ"ז ט' ק"ח ג' הנה אם מתנמנם עורה כבודי אומר לכבוד שלו שיתעורר משינה בחצות עורה הנבל צ"ל הנבל מעיר אותם (ויהיה עורה א' שלא כעורה ב') אעירה שחר אמר דוד המלך עכ"פ מדתי שאני מעיר השחר אבל אם נאמר דוד כל הלילה ניעור א"כ עורה כבודי שם דבר כלומר כבודי היא מה שאני נעור לא כמלכי א"ה שכבודם בשינה כפירש"י ד"ה עורה עורה הנבל שהיה הוא מעיר הנבל ולחצות ולפ"ז אעירה שחר ע"כ לאו לומר שאני מעיר השחר דהא מעיר לנבל ולחצות אלא עיקר הרבותא ואין השחר מעיר אותי פי' שחר כנסת ישראל ושכינה כמו על אילת השחר עיין זוהר כפי' הטו"ז בסימן א' אות בי"ת יע"ש והבן בזה ורש"י בתהילים פירש קרוב לפשוטו בחצות היה קם יעו"ש:
שמא עליך שאתה אין יודע וזה תתבדה תי"ו התפעל כי אין משקר לאחרים אלא יהא בודד ונבדד לעצמו:
בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארביסר כו' יום אחר הלילה וה"פ דתליסר שעבר תליסר ואין ללילה יחס עמו כפירש"י ז"ל ויהיה כחצות כף הדמיון לא כף המשוער ועיין מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות:
והא כתיב לולא האמנתי תהילים כ"ז עיין פירש"י שם וכאן לולי מלה תורה תנאי אם לא כמו לולי פני יהושפט אם לא היה זה אבל אם יש זה אני רואה אותך כן כאן אם לא היה הבטחון שאני מאמין בך לראות בארץ החיים ארץ ישראל וה"ק אם לא היה הבטחון חזק [וכל מי שבוטח באמונה הקב"ה עוזרו] כבר אבדתי ע"י בעלי בחירה אבל מאחר שהבטחתי נצלתי וזכיתי תתבדה ותאחז פירוש אע"פ שיודע אתה אם להמון אין מובן יאמרו לחזור לא"י ונקוד על לולי על הוי"ו כאילו כתיב לא האמנתי שמסופק היה עיין מפ' ועיין רא"ם מזרחי פ' וישלח:
גמרא אי כר"א ואי כר"ג כו' כפירש"י ד"ה חכמים דנהי די"ל דפליגי במציאות כמו הנך דלעיל ב' ב' קידוש היום כו' למר זמן שכיבה כך וכו' מ"מ החוש יעיד דלאחר חצות תו לאו הילוך שכיבה ויש' לראות הא אמר במתני' א"כ למה אמרו חכמים עד חצות להרחיק ומה יוסיף תת כח הברייתא ולשיטת רבינו יונה ע"פ פירוש הכ"מ פ"א מק"ש ה"ט יש ליישב' דקשיא ליה לימרו כר"ג אמאי פליגי אפילו דיעבד לאחר חצות לא דמשום סייג די לכתחלה עד ומשום חכמים עשו סייג לדבריהם לא על ד"ת היה די לכתחלה עד חצות אלא עשו סייג לדבריהם שאמרו עד חצות ועקרו אפילו דיעבד דאי לא הא לא קיימא הא דאם יש לו על דיעבד זמן לצאת עדיין יפשע ויאכל ויחטיפנו שינה משא"כ אם אפקיעהו רבנן לומר אפילו דיעבד אין יוצא אז לא יעשו כן: