ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק שני - יום טוב · דף טו:
במשנה יום טוב שחל ע"ש לא יבשל כו' ועושה תבשיל עהראו יאמר יום טוב בע"ש עושה עירוב תבשילין ואם לא עשה לא יבשל ובין אם יהי' הפירוש שהאיסור הוא מדרבנן כדי שיברור מנה יפה או שילמוד ק"ו. הי' ראוי לומר כן. אבל אם האיסור דהואיל לא שרינן מדרבנן שפיר אתא דאי הוה תנן עושה תבשיל ואם לאו לא יבשל ה"א דעיקר איסורי' הוא דקתני עירוב תבשילין שיברור או שילמוד ק"ו. ומש"ה אם לא הניח אסור לבשל שעבר על תקנת חכמים וזה אינו אלא העיקר האיסור משום דהואיל מדרבנן אסור לז"א לא יבשל כו' האיסור פשוט ואח"כ אמר ועושה וי"ו במקום אבל (כמו וה' שמים עשה) דאם עשה ע"ת סומך עליו ונ"מ טובא דאם סמוך לחשכה שא"א לאכול היום דל"ש הואיל אסור מן התורה עמ"א תקכ"ז ויבואר בגמ' אי"ה וי"ל למ"ד עיקר האיסור הוא שעבר על תקנת חכמים שלא הניח ע"ת. ה"פ לא יבשל בתחלה שיהא מתחיל תחלה בי"ט אלא עושה מעיו"ט תבשיל. וזה התחלה של שבת הא תבשיל ובי"ט סומך וגומר ורש"י פירוש בתחלת בישולו עיקרו לשבת הוא לרבה כנראה מדבריו בגמרא מאי טעמא תקנו עירוב ושם יבואר זה בעזה"י:
ותבשיל זה נקרא עירובי תבשילין ונאמרו בו ג"כ הרבה פי'] הרמז"ל פ"ו מי"ט ה"ב. מושאל מעירובי חצרות ששם נופל לשון עירוב כולו הם רשות אחת ומ"ש המ"מ עירובי תחומין שנעשה באוכל והר"מ ז"ל כתב היכר יעו"ש. והר"א ז"ל כתב דמערב סעודת י"ט ושבת כהדדי יעו"ש. ומדברי הרב בהג"ה תקכ"ג ס"א נראה שמערב מה שבישל מעיו"ט לשבת עם מה שיבשל בי"ט לשבת. ונמצא שלא התחיל היום בי"ט אלא מאתמול. ויראה דהר"א כרבא דמערב סעודת יו"ט וסעודת שבת יחד. ויברור מנה לשניהם ואם מניח ביו"ט גופא שפיר דמי. והא דאמר שמא יפשע היינו לכתחלה וכדמשמע לישנא אה"נ. שוב ראיתי שזה ליתא דהרי בפ"ו מי"ט הי"א מערב ומתנה לא השיג הרא' כלום והוא לקמן י"ז א' מתנה. אלמא אף לרבא שמא יפשע אפילו דיעבד אין מניח בסעודת שחרית אלא מי"ט א' לשני אלא דנ"מ להר"מ ז"ל. ולהרב בהג"ה כרב אשי דבתרא ורשאי להניח ב' ימים קודם י"ט. ולרבא דווקא עי"ט ממש, דמערב סעודת י"ט ושבת וב' ימים קודם יש שכחה. ועיין רא"ש כאן ובש"ע סי"ד ויבואר:
גמרא זכרהו מאחר שבא להשכיחו רש"י פי' שבא להשכיחו י"ט רוצה להשכיח ממך שבת שלא תברור מנה יפה לשבת (השכיח הפעיל) ושייך רק להבא כמ"ש מהרש"א ז"ל ור"ן פי' שבא י"ט להשכיחו לאסור עליך לבשל לצורך שבת כו' ושייך לר"א ג"כ. ואמנם יאמר ר"ן לרבה אמר דמדרבנן אסור הואיל ועירוב בא להתיר ורש"י לרב חסדא דצורכי שבת נעשין בי"ט וליכא לפרש שבא לאסור מדרבנן או דאף רבה מודה דצורכי שבת נעשין בי"ט והעיקר האיסור משום דקתני עירובי תבשילין שיברור כו'. ואם לא הניח אסור לבשל דעבר על תקנת חכמים. ולרב אשי נמי י"ל דרבנן אסרו לבשל מי"ט לשבת שלא יבא לבשל מי"ט לחול ועשו תקנה לזה ע"ת ויזכור ולא יבשל מי"ט לשבת אטו חול והיינו אע"ג דמי"ט לחול הוה גזרה דרבנן אי אמרי' הואיל מ"מ סמוך לחשיכה ל"ש הואיל ומי"ט לשבת שרי דצורכי שבת נעשין בי"ט סמוך לחשיכה אף לרבה כמ"ש הב"י בתקכ"ז. ויבואר בסמוך אי"ה (עמ"ש בפתיחה מזה) וע"י ע"ת שרי (כאן חסר איזה תיבות) רש"י להשתכח עומד:
מאי טעמא רבא אמר שיברור מנה יפה לשבת ולי"ט ורב אשי אמר מי"ט לשבת ק"ו רש"י פי' מאי טעמא תקנו עירוב ויש לפרש מ"ט אסרו לבשל מי"ט לשבת ובקצרה. פלוגתת רבה ורב חסדא פסחים מ"ו ב' ידוע ואנן פוסקין כרבה. ומתוס' לעיל ב' ד"ה והיה כו'. יראה שפוסקין כרב חסדא יעו"ש. והנה הב"י בתקכ"ז סובר להרמז"ל דרבה מודה לרב חסדא דצורכי שבת נעשין בי"ט (לא חדא קדושה כפירש"י מ"ו א' דפוסקין ב' קדושות בעירובין לר' מערב ב' עירובין אלא כתוס' מ"ז א' פסחים ד"ה ואי אמרת יעו"ש. ועמ"ש בפתיחה) ואפילו סמוך לב"ה שרי דל"ש הואיל כאמור והיש"ש ומ"א תקכ"ז סובר דמטעם הואיל וזה דעת הגהות בפ"י מי"ט יעו"ש ואמנם יש סיוע מלשון הרמז"ל פ"ו מי"ט ה"א שכתב איסור זה מד"ס שלא יבא לבשל מי"ט לחול ולא פשוט דהואיל מ"ה שרי דאין לוקה. ומדרבנן אסור גם הוה גזרה לגזרה ואי דלא יבא לבשל מי"ט לחול סמוך לבין השמשות דהוה דאורייתא א"כ קשיא על רב אשי גופא למה אמר מי"ט לחול ולא מי"ט לשבת סמוך לחשיכה דל"ש הואיל ויבא לידי איסור תורה ותקנו ע"ת להודיע שהוא רק גומר כהרב בהג"ה תקכ"ז ס"א או כדומה לזה אשר ע"כ דכ"ע צורכי שבת נעשין בי"ט והתקנה שלא יבא לבשל מי"ט לחול סמוך לחשיכה דהוה איסור תורה וכאמור,:
והוי יודע דאנן קיי"ל הכנה ד"ת כרבה ומוקצה דרבנן ואפ"ה אין קושיא איך ע"י ע"ת שרי איסור תורה. דהואיל שייך מי"ט לחול שרי מה"ת מאך לכל נפש דבר הראוי לנפש. משא"כ להכין בפירוש מי"ט לשבת התורה אסרתה. סעודת שבת בעי הזמנה וחשיבה ואסור לעשותה מי"ט וי"ל כמ"ש התוס' ב' ב' דיה והיה הכנה טבעית גרע טפי שאין ראוי כלל משא"כ בישול ואפי' דהוה בעולם ותיקון לא הוה הכנה. אבל הר"מ ז"ל יראה בפירוש המשנה פ"ק מ"א הכנה טבעיות ג"כ דרבנן (המפרש בירושלמי עלה מתניתין תוס' ד"ה איתא כתב דמכאן מוכח כו' א"י מהיכן דשאני מלאכתיות מטבעיות) א"כ י"ל אין צורך לדברי התוס' ומ"מ ממ"ש ואיסור זה מד"ס שלא יבא לבשל מי"ט לחול ולא שאסרו הכנה דרבנן ש"מ שאין זה הכנה תיקוני בישול שהי' בעולם. ועצים שנשרו מדקל בשבת אסור בי"ט לאו משום הכנה ושאני ביצה דלא הוה ראוי במעי אמו כך עמ"ש בפ"ק דף ד' א' ב' יעו"ש. ודברי התוספת פ"ק ב' ב' ד"ה והיה הוקשה להם לרבה הכנה ד"ת איך אופין. וכ"ת הואיל מ"מ מי"ט לשבת אסרה התורה בפירוש והכינו וצורכי שבת אין נעשין בי"ט מה"ט דהכינו כו' וע"ז תרצו דה"מ הכנה ד"ת ביצה דל"ש בי' הואיל אסר הכתוב אבל דבר דשייך הואיל לא אסרה תורה אפילו מי"ט לשבת דהואיל דאי מקלעי אורחים כו' אף שי"ל דשאני מי"ט לחול קיל טפי דלא בעי הזמנה כו' והדר הקשו לדידן דלית לן הואיל והכנה ד"ת. וא"כ ע"כ צורכי שבת אין בעשין בי"ט מטעם הכנה וא"כ איך אופין ותירצו דע"כ טבעיות גרע ממלאכתיות יעו"ש:
והר"מ ז"ל בפירוש המשניות. כבר בארנו במה שקדם אמרם ז"ל חול מכין לשבת ואין יו"ט מכין בשבת היינו כמ"ש בפ"ק מ"א דהכנה דרבנן הוא ומשום [הואיל] מתירין ואין חילוק אף במלאכתיות שייך הכנה. ומ"מ יש חזרה מכאן למ"ש בחבורו פ"ו מי"ט דאיסור הוא כרב אשי דיאמרו מי"ט ק"ו לחול ואולי סובר בכאן דלרבה א"צ לזה וצ"ע:
עוד אבאר לך ע"ת מתירין לבשל מי"ט לשבת אם חל יו"ט ה"ו אם שרי לבשל מיום ה' לשבת עמ"א תקכ"ז אות י"ג כתב שני טעמים והוא מטור יעו"ש. ומ"מ יום ראשון אין היתר רק משום הואיל וסמוך לחשיכה ליכא היתר משום צורכי שבת נעשין בי"ט דהא מפסיק יום חול בין לרש"י ותוספת פסחים מ"ו ומ"ז יעו"ש וא"כ ודאי אסור אף שיהי' אנוס ביום שני ושם בפריי יבואר אי"ה:
בפירש"י בד"ה מאי טעמא תקנו לעירוב כבר פירשתיו בגמרא די"ל מאי טעמא אמרו [אסרו[. ועיין בעל המאור (אין כעת ת"י) דאפילו לרבה דהואיל ומד"ת צורכי שבת אין נעשין בי"ט אפ"ה קשיא לי' כיון דע"כ בהכרח התירו חז"ל איסור דרבנן מי"ט לשבת [אף שיכול (הוא לבשל מעיו"ט לשבת. וכיון שכן לשתרי בלא עירוב ומה תועלת יש בעירוב לז"א שיש תועלת לרבא ולרב אשי: