אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק רביעי - המביא › דף לה.

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק רביעי - המביא · דף לה.

דף לד:

גמרא הנוטל זתים כו' עשרה כו' במשנה פ"ד דמעשרות משנה ג' ליתא עשרה וכדומה שט"ס הוא דצירף שתיים במלח והניח לפניו הוה קבע וכ"פ הרע"ב שם דמלח ושתיים יחד הוה קבע יעו"ש וכאמור מטבל א' א' ואוכל הא מטבל ב' ומניח לפניו לא יעו"ש והכה יש בכאן הערה קטנה כמו שאומר כי בפסחים ל"ג ב' טמא מת שסחט כו' ופסק כן הרמז"ל בפ"ט מהלכות טומאת אוכלין הלכה ב' דמשקין בענבים וזיתים מיפקד פקידי וא"כ בגברא טמא ומעטן טהור לר"א דא"א להחזיר המותר. דמה בכך דיחזיר דשמן שבתוך הזית אחד לא נטמא במגע הטמא בזית דמופרד ועומד הוא ואי לאחר שנסחט השמן יטמא הזג הזה הטמא הא אין אוכל מטמא אחרים עד שיהי' כביצה ואם גרסינן עשרה א"ש דעשרה יחד או אפילו שלשה נמי מכי מחזיר ב' זיתים ונדרסו יחד בבית הבד דתו לא הוה אוכל פרוד ויש בשניהם כביצה ויטמאו השמן:

סיפא במעטן טמא וגברא טמא עיין תוי"ט שם דא"כ סיפא גברא טהור דמעטן טמא תו מצי מהדר אלא דבעי לאוקמא רישא וסיפא בחד גוונא ובפירש"י כאן ומ"ש רש"י במעטן טהור א"א להחזיר ואי קשיא הא כבר נטמאו כו'. לכאורה בלא הוכשרו ואין טמאין במגע משא"כ כשטובל במלח שלנו מן המים הוה משקה ומכשיר הב' זיתים ותו א"א להחזירם. אלא דדוחק לומר דמלח לא הוה כסתם מלח שבש"ס דהוה מחפורת מארץ דאין להם דין משקה שמכשירו ועוד דאם כן ממעטן טמא וגברא טמא איך מחזיר הא לא הוכשרו במעטן וכי מחזיר הטמאים מתערבים אלא כמ"ש רש"י ז"ל דיכול לסלקם משם והתוספת ד"ה רישא הוסיפו ויכול לסלקו מלמעלה שלא יגע באחרים היינו בפ"א לא דקדק ונגע באחרים ואח"כ כשמסלק מדקדק ונוגע רק בהם. והתוס' יו"ט שם כתב דלרש"י י"ל בפ"א יכול (היינו אפשר בפ"א) (בפ"א) ליקח בדקדוק ושלא ליגע באחרים כלל יעויין שם. ואם אפשר להעמיס זה ברש"י אפשר ג"כ בתוספת ג"כ לפרש כן ואין להאריך בזה:

רבי אליעזר לטעמי' ומ"מ נ"מ בכל השקלי וטריא דנ"מ לתרוצי סוגיין אליבא דרבנן וכ"ש כאן דהא תרצן אחר ומבעיא לרבנן. ולבסוף מסיק ר' יוחנן דשבת אין קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתן ואי יש חילוק בין יחדו לשבת או לא יחדו יבואר בסמוך:

היה אוכל באשכול כו' ר' אלעזר אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור זו גירסת רש"י ז"ל אף בשבת רא"א יגמור ופריך דר"א אדר"א ומשני יגמור במ"ש הא בשבת אסור לר"א דשבת קבעה אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו ור"י מחמיר טפי דאפילו למ"ש אסור ולרש"י ד"ה ולא כשאמר יגמור כו' דזו לא יחדה מיירי דכן משמע פשטא דלישנא הי' אוכל באשכול וחשיכה ליל שבת. וקשה א"כ מ"ט דר"י דמחמיר אפילו למ"ש לא יאכל כיון דלא יחדה לשבת ומה בכך שחשיכה ליל שבת ולמ"ש בתוס' ד"ה ר"א כו' י"ל כאן גם כן איירי שיחדו ומש"ה מחמיר ר' יהושע הואיל ויחדה לשבת. ולפי זה ר' יוחנן דאמר שבת אין קובע אלא בנגמר מלאכתו היינו בלא יחדו ור"י דאוסר היינו ביחדו ומש"ה אמר לקמן לאפוקי מדהלל ולא מדר"י דאמר לא יגמור כי ר"י מיירי ביחדו ור' יוחנן מיירי בלא יחדו ולא אצטריך לאפוקי מר' יהושע אלא מהלל וכדכתיבנא:

והרמז"ל בפ"ה מה' מעשר הכ"ג הי' אוכל באשכול וחשיכה ליל שבת לא יגמור בשבת אלא למוצאי שבת ועיין כ"מ שם דגרס כאן אמר ר' נתן לא כשאמר ר"א יגמור במ"ש אלא בשבת ור' יהושע לא יגמור בשבת אלא במ"ש יעו"ש והמגיה שם האריך בזה ואפשר בקצרה דס"ד דשם מיירי ביחדו ואפ"ה לר"א יגמור וקשיא ממתניתן דבשאר שני שבוע אוסר עד שיעשר באומר מכאן אני אוכל למחר ביחדו עכ"פ. ומשני התם כדקתני טעמא דר"א יגמור בשבת ומוכיח הוא אף על גב דבחצר יגמור יצא לחוץ בהכרח אפ"ה בשבת יגמור בשבת דאל"כ לא הוה פליג ר' יהושע עלי' למ"ש כיון דלא יחדו איירי כו' וזהו התירוץ בעצמו דשאני לי' לר"א. בין יחדו לשבת דקבע ובין לא יחדו וכ"ת הא לר"א כל שמותרו ראוי לחזור אין קובע כ"ש יחדו הא בורכא הוא דע"כ [לא[ אמר כן אלא למאי דהוה בעי לומר דאפילו בחול משום דאוכל קבע לי' פריך שפיר משא"כ השתא דיחדו לשבת הוא דהוה קבע א"ש כאמור דהוה תרתי יחדו ואוכל בשבת דודאי כה"ג קבע לי' והבן זה:

אמנם הרמז"ל בפי' המשניות פ"ח דתרומות מ"ג גרס בחצר ר"א אומר יגמור ור"י אומר לא יגמור ובשבת להיפוך ר"א אומר לא יגמור ור"י אומר יגמור. והיינו במ"ש כמ"ש שם. ופסק כר' יהושע אלא דבסוגיא דידן א"א למגרס כן ר"א לא יגמור דא"כ מאי קשיא לי' דר"א אדר"א. והנה יש מקום לומר דאיתבי' ה"פ דאמר לר"א כל דמותרו מוחזר לא קבע כ"ש שאין אסורה לחוד קובע וא"כ ה"ה וכ"ש יחדו לשבת דאין אסור למוצאי שבת דהוה כקבע באמירה בעלמא ופריך לי' ממתני' דתרומת פ"ח מ"ג דחשיכה ליל שבת. לר"א לא יגמור אפילו למוצאי שבת היינו דיחדו לשבת קבע דיבורי' וכ"ש אי בלא יחדו דקשיא הא אמרת לר"א דיבור לא קבע ואפילו מעשה כל שמותרו ראוי לחזור ומשני דהתם בדר' נתן לר"א לא יגמור בשבת אלא למוצאי שבת וא"כ ר"י אפילו למ"ש לא וא"כ קשה על פסק הרמז"ל:

עיין במגיה שם כתב דחצר עקרו דאורייתא לא מצאתיו שם ובפ"ג מה' מעשר ה"ד לר' ינאי אפילו חצר של שמירה אין קובע מ"ה כ"א מדרבנן ובפ"ד ג"כ כתב דאין לוקה עליהם ולומר הא איסור תורה יש בחצר שמירה לא משמע הכין:

ודע שאני נסתפקתי להיפוך אם תרומה ומעשר דרבנן רשאי לפרוש בין השמשות דאפשר דמאי רוב ע"ה מעשרין הם הקילו הא ודאי דרבנן לא. (עיין שבת הא דאין מטבילין כלים ביה"ש) והא דחשיכה ליל שבת ר"א אומר יגמור בשבת ור"י אומר לא יגמור כפי גירסת הכ"מ אם ר"ל לא יגמור עד שיעשר והיינו חשיכה ביה"ש ומיהו תוספת שבת ד"ת וא"כ ביה"ש נמי קובעת גם בזה צ"ע. אי ביה"ש קובעת סעודת שבת ויראה דקובעת כדמצינו וקידש עליו היום ואין להאריך ועיין בפירוש המשניות שם. ומ"ש שניהם לא יגמור ענינו עד שיעשר זהו לפי גירסת הספרים שם. ר"י אומר יגמור ור"א אומר לא יגמור ע"ש:

כי אתא רבין אמר ר' יוחנן כו'. הא דפרט ד' דברים ולא מנה נמי מלח ואש משום דהני לאפוקי אתא משא"כ מלח ואש פשיטא ואין חולק דאין קובעין כ"א בנגמרה מלאכתן:

סליק פרק המביא בעזה"י

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה