אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק ראשון - ביצה › דף ד:

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון - ביצה · דף ד:

דף ד.

גמרא הלכתא כרב בהני תלת עיין א"ח סימן תקי"ג ס"ה נולדה בשבת מותר ביו"ט שני אם הוא א"ב מהרי"ל דלא כמהרי"ו יעו"ש בד"מ ופרישנא לעיל דמהרי"ו ס"ל גזרה אטו י"ט א' דהוה ד"ת כתי' א' של תוספת ד"ה אלא. משא"כ ב' י"ט דעלמא י"ט א' גופא דרבנן ועיין א"ר שם אות ה' לפרש דברי מוהרי"ל ויבואר בפריי שם. וב' י"ט של ר"ה אפילו נולדה בשבת וי"ט א"ב וזה לא יצויר רק י"ט ר"ה ה"ו נולדה בה [בה'] אסורה בשבת וזה פשוט ומיהו ב' י"ט של גליות ה"ו מותרת בשבת כמהרי"ל דמפסיק יום חול וממ"נ ובזה אפשר מודה מוהרי"ו והבן:

אמר ר' יוחנן עצים כו' ואל תשיבני ביצה כו' ירצה דל"ק דידי' אדידי'. והנה לפי מ"ש לעיל בשם הר"ן מעירובין ל"ט בהא דביצה תאכל בשני כל דספק הוא לא אמרינן מגו דאתקצי ביה"ש הא כל שאסור בודאי כמו מחובר אמרינן מוקצה למפרע וה"ה עצים במוצאי שבת ביה"ש הוה ודאי מוקצה מחמת איסור אפ"ה אי לאו גזרה הוה שרי י"ל ר' יוחנן סובר מוקצה שרי בשבת ויו"ט עיין סוף שבת יעו"ש:

ולענין הלכה לדידן עצים שנשרו מדקל בי"ט אסור להסיקן מדרבנן ביומו או משום מוקצה ביה"ש הי' מחוברים וכמ"ש רש"י ד"ה אבל ודרבנן. מוקצה דהכא ואמנם הרי"ף ז"ל כ' דאסור משום נולד ואסרי לה רבנן שמא יעלה ויתלוש ובר"מ פ"ב מה' י"ט הי"א כתב רק טעם נולד וכפי הנראה ברי"ף ה"ק משום מוקצה י"ל ביה"ש הוה רק איסור דרבנן דמ"ה כל המלאכות לצורך אוכל נפש אפי' קצירה שרי רק מדרבנן עיין טור סימן תצ"ה א"כ בדרבנן לא אמרינן אתקצי ביה"ש כמ"ש לעיל כנראה מר"ן עירובין ומיהו י"ל מכשירי אוכל נפש שאפשר מעיו"ט דוחין י"ט מ"ה ויבואר בפריי. ומ"ש נולד הוא דאתמול לא הוה קיימי להסקה וכעין נולד דשברי כלים ומ"ש ואסרי רבנן שמא יעלה ויתלוש אפשר הוא עוד טעם דכ"ע אית להו גזרה דשמא יעלה ויתלוש מדאמר רבי יצחק לא אמר כר' יוסף ולא אמר דלית לי' גזרה פירות הנושרין ועמ"א תק"ז אות (ד] ושם יבואר:

והוי יודע שהתוספת לעיל ד"ה אלא כתבו ב' תירוצים א' לידה הוה הכנה מעליא תי' ב' הואיל ובי"ט אסור כו'. ולכאורה לתי' א' מ"ה אסור ולתי' ב' מדרבנן אבל הר"ן ז"ל כתב דלית כאן הכנה ד"ת יעו"ש. ועמ"ש לעיל בזה אמנם ראוי שתבין הקדמה אחת כפי מה שאגיד לך והוא כי התוספת נמי סוברים כן ובתי' א' כתבו לידה הוה הכנה מדרבנן עכ"פ דכיון דמדרבנן אין שבת מכינה לעצמה אין מכינה לי"ט דודאי לידה הוה יותר הכנה מהא דכל ביצה דמתילדא מאתמול גמרה כו'. ולפ"ז ה"ה עצים שנשרו מדקל בשבת. הנשירה כמו לידה ואין שבת מכין לי"ט ולתי' הב' נמי לידה הכנה הוא אלא דאין לידה חשוב הכנה אלא בביצה דוקא דאי הוה נולדה בי"ט הוה אסורה אף מ"ה בסמוך לשבת וא"כ לידת שבת הועיל לי"ט תו אין שבת מכין לי"ט ומ"מ מדרבנן הוה דמ"ה שבת הכינה לעצמה משא"כ עצים שנשרו בשבת דנהי דהוה כמו לידה מ"מ למ"ד מוקצה ונולד בי"ט שרי עיין טור סימן תצ"ה א"כ אם נשרו בי"ט י"ל דשרי למאן דלית לי' גזרה שמא יעלה ויתלוש תו אף נשרו בשבת שרינן להו בי"ט דל"ש הכנה דאין נשירת שבת הועיל ליו"ט דא"נ נשרו בי"ט הוה שרינן ודוקא ביצה דמתילדא בי"ט אחר שבת אסור דמאתמול גמרה ובלא הכנה דאתמול א"א שתולד היום משא"כ כאן וז"ש מהרש"א ז"ל דא"ש דברי הרי"ף ז"ל דאסר לה משום יעלה יתלוש (ולא) [והלא[ בלא"ה אסור דגזרינן אם נתיר ביומי' אתי למשרי' בנשרו בשבת להתיר בי"ט שאחריו (ר"ל ביצה גזרינן י"ט דעלמא אטו י"ט אחר שבת ונולדה בי"ט וכאן נמי יש לגזור אם נתיר בנשרו בי"ט יתירו בנשרו בשבת ביו"ט שאחריו דזה גזרה קרובה ממה שאמר ר' יוחנן) ולמ"ש התו' ור"ן א"ש דאם יכשרו בי"ט אף בנשרו בשבת מותר בי"ט שאחריו דאין נשירת שבת הועיל לי"ט דכיון דא"נ נשרו בי"ט היו מותרין ולזה הוצרך לומר דבי"ט אסורין משום שמא יעלה ויתלוש או נולד תו בנשרו בשבת הוה הכנה כאמור:

והכנה זו דעצים שנשרו בשבת שאסור בי"ט בטור תק"ז משמע דהוה מן התורה בשם אחיו הר"ר יחיאל ז"ל וסברתו כתי' א' של התוספת לעיל ד"ה אלא דודאי לידה הוה הכנה אלא ביצה לא הוה הכנה ד"ת דשבת מכינה לעצמה מ"ה שריא כמ"ש הר"ן ז"ל משא"כ בעצים דשבת לעצמה לא הכינה דאסור לבערם בשבת תו הוה הכנה ד"ת לי"ט ונ"מ דאסור להרבות עליהם כה"ג דוקא איסור דרבנן מרבה ומבטל במקלי קלי הא ד"ת אף במקלא אסור להוסיף וכ"פ המחבר בסימן תק"ז סעיף ב' ועמ"א שם ד' ובט"ז אות ג' דהוה ודאי מן התורה יעו"ש. ולפ"ז יש כ"מ לעיל בתוס' ד"ה אלא בין תי' א' הוה הכנה זו מ"ה ולתי' ב' הוה דרבנן דבי"ט מ"ה שריא א"כ אין הכנת שבת הועילה לי"ט דא"נ נשרו בי"ט הוה מ"ה מותר ולפ"ז מותר להוסיף לתי' ב' אבל מ"ש לעיל דנ"מ למ"ד נולד שרי בי"ט יש לעיין בי':

ויש לראות כיון דלידה הוה הכנה מעליא. א"כ ביצה שנולדה בי"ט אמאי לא אסורה מ"ה לא מטעם גזרה כיון דאמר קרא והכינו את אשר יביאו סעודת שבת ויו"ט בעי הזמנה ומיום חול דוקא ואין לך הכנה יותר מלידה איך י"ט ושבת מכינים לעצמם. וי"ל דודאי לפי האמת מוקצה דרבנן דרבה הדר בי' בפסחים וקרא מידרש הכי והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו עיקר בא לומר דמחול מכין ליו"ט ושבת לא מי"ט לשבת או להיפוך אבל לעצמם שבת וי"ט מכינים לעצמם הלכך נולדה בשבת או בי"ט מ"ה שריא ולרש"י לעיל שכתב דמוקצה ד"ת לכאורה דלידה לא היה הכנה וצ"ע למה כי נראה דלידה יותר הכנה מאתמול גמרה לה דעיקר הכנה דילה משום לידה דהיום וצ"ע:

אמר רב מתנה עצים שנשרו לתוך התנור מרבה (י"ג מוסיף ומרבה ר"ן) כו'. באיסורא מהפך כיון דרובא כו' והא מבטל איסור כו' בדרבנן כו' אפילו בדרבנן לא בטל כו'. מקלי קלי. הנה מלת לתוך התנור יורה שיש שם עוד עצים וכמ"ש הר"ן ולהוסיף הוא דשרי לא לערובי בידים איסור בעין אף בדרבנן ומקלא אסור ועמ"א תק"ז אות א' ופריך והא מהפך כו' פי' מהר"מ שיף ז"ל דהי' סבר מרבה היתר הוא דהוה זוז"ג (אף דזוז"ג דיעבד שרי לא לכתחלה ועוד דבלא"ה תנור ישן ועצים דאיסורא הוי זוז"ג עיין פסחים כ"ה גבי תנור בקליפי ערלה וצ"ע קצת) ופריך אטלטול ומשני דרובא היתר נינהו הוה כולו היתר וע"ז פריך והא אין מבטל איסור לכתחלה היינו אטלטול ומשני בדרבנן מבטלין יעו"ש. ולפ"ז צריך לומר הא דפריך ולרב אשי מקלא קלי היינו דקשיא לי' בין אטלטול ובין אהנאה איך שרי אח"כ ליהנות מחומו דסובר מוקצה אסור בהנאה ( עמ"ש בפתיחה) ומשני מקלא קלי כלומר דרב אשי לא אמר אלא באוכל גוף האיסור הוא דשיל"מ לא בטל אבל להנות מחומו כה"ג בטל וה"ה טלטול נמי בטל כיון דלא אכל לגוף האיסור רק טלטול בעלמא וכנראה מדברי הר"ן ז"ל בכאן והא דלא אמר אהנאת היסק דהוה זוז"ג י"ל זוז"ג דיעבד שרי לא לכתחלה וישן יוצן. ולפי מ"ש המ"א בתמ"ה אות ה' דזוז"ג בדבר שאין לו ביטול אסור וראי' מפסחים הקדש אפילו באלף לא בטל א"כ א"ש הסוגיא כפשוטה דמשום זוז"ג אין להתיר אם לא הי' לו ביטול (באלף) לולי דמקלא קלי או טלטול נמי בטל כה"ג והיינו באין ניכר עצי האיסור דבניכר ל"ש ביטול ומיהו לאחר שנשרף יראה פשוט להתיר אף בהי' ניכר מעיקרא ובפריי תק"ז יבואר זה אי"ה ומ"א בתק"ז ד' רמז לתמ"ה ובפריי לה"פ עודנו על דברי מ"א שם ובפריי לי"ד צ"ט במשבצות זהב חקרנו על זה יעו"ש בעזה"י:

או יאמר והא קא מהפך כו' דסובר המקשה דביטול ברוב צריך להשליך א' כמ"ש מהר"מ מרוטנבורג הביאו הב"י בי"ד ק"ט ואפשר מ"ה כמ"ש בסנהדרין ע"ו דכל שהמיעוט מתנגד לרוב א"א לילך אחר הרוב מההוא דהנסקלין בהנשרפין (ובספר ש"ה עמדנו ע"ז ובפריי לי"ד בפתיחה לה' תערובת חקרנו ג"כ קצת) א"כ הי' קשה לי' והא מהפך באיסורא והתרצן השיב לו דרובא היתר. שב האיסור היתר כמ"ש הרא"ש ז"ל בפג"ה:

ולרב אשי דאמר דשיל"מ אף בדרבנן לא בטל כו' רב אשי הוא דחדית לן הא מלתא ובלא ר"א י"ל דוקא דשיל"מ דאוריי' לא בטל כו' ועם זה יתיישב מ"ש לעיל אמאי לא משני ספק טרפה ונולדה בי"ט ונתערבה לא בטל כמ"ש הצ"צ בסימן ס"ט הביאותיו לעיל וי"ל לפי מה דס"ד דשיל"מ בדרבנן בטל א"כ מה בכך דספק טרפה נולדה בי"ט כיון דטרפה אין לו מתירין (כ"כ הרשב"א ז"ל) וי"ט דרבנן הוא משום משקין שזבו כו' א"כ תובטל ודוקא לרבה דהוה ד"ת או לר"נ כעין של תורה לא בטל ומש"ה אמר ר"א לעיל דשיל"מ דרבנן נמי לא בטל ופירש"י וה"ה ספק ולא הוה העיקר חסר מן הספר דזה נמי תירוץ הוא דמיירי בספק טרפה בי"ט ואפשר למ"ש הרשב"א ז"ל בעה"ק הביאו הפר"ח תצ"ז ספק בדשיל"מ בדרבנן לקולא י"ל דר"א חדית לן רק בדרבנן לא בטל ומוקי ספק טרפה בי"ט כאמור:

בתוספת בד"ה ותנן כו' דהוה תרומה דרבנן כו' הכי אמרינן לעיל תנא דליטרא קציעות דאפילו בדרבנן תרומת פירות דרבנן מחלוקת הר"מ והר"א ז"ל או תרומה בזה"ז ומהא דסאה תרומה ל"ק להו דמ"ה חד בתרי בטל י"ל כיון דהתרומה (דחי) [ודאי] אבל מעגול קשיא להו ועיין רא"ש ור"ן ומהרש"א ז"ל ואין להאריך:

שם ולרב אשי כו' משמע דרב אשי חדית לן זה ובלא ר"א הייתי אומר דשיל"מ בטל בדרבנן כמ"ש לעיל. וראיתי להלח"מ פ"א מה' י"ט הלכה כ' על מ"ש המ"מ אם תערובת אסור כ"ש ספקא הקשה דהא מעיקרא ניחא לי' למקשה סיפא נתערבה גם רב פפא הכי סבר יעו"ש ולא הבינותי זה דודאי משמע דר"א חדית לן זה כדפריך ולר"א כו' והמקשה פריך מקודם מספיקא וה"ה מנתערבה קשיא לי' ורב פפא אמר האי תנא ליטרא קציעות כו' דבר שבמנין נתנו חז"ל תורת קביעות עליו מדרבנן אפילו באיסור דרבנן אין בטל דהוה כתערובת חד בחד קבוע דרבנן (עי"ד ק"י ופרישה) משא"כ ספקא דרבנן מותר דל"ש קביעות אבל לר"א דמסיק דשיל"מ לא בטל כ"ש ספק כיון דביצה לא הוה את שדרכו כו' כר' יוחנן א"כ נתערבה איכא בכ"א ספק וביטול ברוב אסורה. כ"ש ספק לחודא. והעד דר"א לא הזכיר כלל ספק והעיקר חסר אלא דכ"ש הוא ומ"ש הלח"מ דנתערבה איכא איקבע אין כ"כ קושיא והבן:

אתמר ב' י"ט של גליות נולדה בזה מותרת בזה והכין הלכתא מטעם ממ"נ דא' חול כמ"ש רש"י ז"ל אבל בלא ממ"נ אע"ג ב' קדושות אסור כמו שבת ויו"ט הסמוכים אע"ג די"ל התם הוה הכנה ד"ת דאי נולדה בשני הוה אסור מ"ה דמאתמול גמרה השתא לידת שבת הועילה ואין מכינה. וכאן אי נימא נולדה בשני מותר מ"ה מ"מ הכנה דרבנן הוה אי לאו דא' חול ממ"נ. ודע דמותרת בשני בלא הכנה ומ"ש הר"מ ז"ל פ"א מי"ט הכ"ד דאם הכין לשני פירש בב"י תקי"ג דאמוקצה קאי והיינו אם עומדת לגדל וכדומה משא"כ נולד אע"ג דבי"ט א' מוקצה מחמת איסור גזרה אטו אחר שבת ארי' דרביעא עלי' וכשסר המוקצה מאיסור א"צ הכנה בפה מי"ט א' לשני. וי"ל לשון הרמז"ל נולד היינו תרנגולת לגדל דהביצה אין נגררת אחרי' אלא נולד הוה דמעיקרא לאו אוכלא כמ"ש הר"ן ז"ל ונולד כזה צריך הכנה בפה מי"ט א' לשני ואי מחשבה מהני עמ"ש בפתיחה:

רב אסי כו' מבדיל מיומא טבא לחברי' כו' ספיקי כו' רש"י פירוש מברך וכבר עמד מהר"מ שיף ז"ל איך יברך מספק יעו"ש ומ"ש בין קודש לחול לא בין קודש לקודש דבשבת וי"ט יש טעם דכוונה בין קידש חמור לקל אלא שאין מזכירין בפירוש דלא להוי זלזול י"ט משא"כ ב' ימים טובים אין טעם בין קודש לקודש אלא בין קודש לחול וקשה קצת איך זלזל בי"ט שני מספק ומיהו יותר קשה איך בירך כמ"ש מהר"מ שי"ף ז"ל:

אמר ר' זירא כו' אמר אביי כו'. ר' זירא לא מטעמי' דרב אסי דמספקא לי' ולר"ז פשיטא לי' וז"ש כוותי' דרב זירא דאסר אהאי קאי לחודא ואביי דייק מדסתם רבינו הקדוש במשנה בראשונה הי' משיאין כו' מה נ"מ מה דהוה הוה אלא לאשמעינן דאם יתוקן הדבר יחזור הדבר ליושנה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה