שער האגדה · "כי אראה שמיך"
התבוננות בנפלאות צבא השמים
"טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבְּרָאָם אֱלֹהֵינוּ. יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל, כֹּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם, לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל. מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נוֹגַהּ, נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם. שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם. עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם. פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמו, צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ, קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר, רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה, שֶׁבַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם..." (מתוך תפילת שחרית של שבת)
הברכות שאנו מברכים על המאורות בהתחדשותם - "ברכת החמה" ו"ברכת הלבנה" - מלמדות אותנו - לא להישאר אדישים אל מול ה"טבע" ה"שגרתי" הפועם לפנינו, אלא לשאת את העיניים ולהודות לה' בכל פעם מחדש על נסיו ונפלאותיו הרבים והעצומים.
ננסה כעת להתבונן מעט על נפלאות הבורא בבריאת השמש, הירח, ובכלל - בכל צבא השמים. התבוננות זו תותיר אותנו פעורי פה, מתפעלים משתוממים, בהרגשה של קטנות בלתי נתפסת אל מול הבורא יתברך!
וכותב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ד הלכה יב): "בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו, ומכיר כל הברואים... ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף אהבה למקום, ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב את המקום ברוך הוא...!"
השמש
לפני כ - 5,770 שנים, ביום רביעי בשבוע, תלה הקב"ה את השמש ברקיע, ומאז ועד היום - במשך אלפי שנים, היא זורחת בכל יום במזרח ושוקעת במערב, מאירה ומחממת את העולם כולו.
מהי, למעשה, אותה שמש עוצמתית ונפלאה? ממה היא עשויה? כיצד היא בוערת זמן כה רב? האם אין חשש שחומר הבעירה שלה ילך ויאזל?
אכן בעבר סברו כי השמש היא כעין "מדורת ענק", הבוערת ללא הפסקה. ואולם, לפי הנחה זו, היתה השמש צריכה ללכת ולהיחלש עם הזמן, ככל שחומר הבעירה שלה הולך ואוזל, וכמו כל מדורה... וכמובן שהמציאות איננה כזו - אלא השמש בוערת במלוא עוצמתה, מאז בריאת העולם ועד עתה. ואם כן ממה עשויה השמש? כיצד היא בוערת?
חידה זו היתה אתגר למדענים רבים, השערות שונות עלו וירדו. כיום משערים כי מרכז השמש הוא "כור גרעיני", המשחרר כמויות חום אדירות, המוצאות את דרכן אט אט החוצה. במרכז השמש, מגיעה הטמפרטורה לכדי 15,000,000 מעלות חום! [משערים כי עוצמת האנרגיה שמייצרת השמש בכל שניה, שווה להתפוצצות של 10 ביליון טון של חומר נפץ ט.נ.ט.!!!]. עוצמת הקרינה הולכת ופוחתת לאורך הדרך החוצה, עד שהיא מגיעה לשכבות החיצוניות של פני השמש "רק" בטמפרטורה של 6,000 מעלות חום.
לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם
הקרינה שמפיקה השמש, הינה מסוכנת וקטלנית ביותר. אילו היתה קרינת השמש מגיעה ישירות לכדור הארץ, היא היתה שורפת את העולם כולו! ברחמיו וברוב חסדיו יצר הבורא לשמש שכבת הגנה מיוחדת, הלוא היא ה"נרתיק". "נרתיק" זה, הוא שכבות של גזים העוטפים את השמש ["פוטוספרה"], סופגים את קרינת החום העצומה, ובולמים את הזעזועים של קרני השמש.
"נרתיק" זה הוזכר פעמים רבות בדברי חז"ל, כפי שאומר המדרש: "גלגל חמה יש לו נרתיק, ובריכה של מים לפניו. בשעה שהוא יוצא, הקדוש ברוך הוא מתיש כוחו במים שלא יצא וישרוף את העולם" (בראשית רבה פרשה פ ו). וזוהי כוונת הפסוק שאמר דוד המלך עליו השלום: "לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם" (תהילים יט ה).
נשים לב, כי חז"ל אמרו דברים אלו, לפני כ-2000 שנה, הרבה הרבה שנים לפני שהומצאו מצלמות החלל והטלסקופים למיניהם, אך ורק על פי מידע שנמסר לנו מתוך התורה!
ואולם למרות ה"נרתיק" הזה, עדיין הקרינה הבאה מן השמש הינה מסוכנת ומזיקה, ומסוגלת לגרום נזקים רבים כמו פגיעות חמורות בעור, בעיניים וכדומה! לכן, יצר הבורא ברחמיו את שכבת ה"אטמוספרה", העוטפת את כדור הארץ, ומסננת ביעילות את הקרינה הבאה מן השמש, כך שלתוך כדור הארץ תגענה קרני השמש כשהן נעימות, טובות ומועילות!
גם מרחקו של כדור הארץ מן השמש, שהוא כ- 150 מיליון קילומטר, הינו מרחק המותאם להפליא ליצירת טמפרטורה נוחה על פני כדור הארץ. אילו היה כדור הארץ קרוב אל השמש מעט יותר - היו כל המים על פני כדור הארץ מתאדים, ולא היו מתאפשרים החיים בו, כפי שאכן קורה בכוכב הלכת "נוגה" הנמצא בסמוך לכדור הארץ, אך מעט יותר סמוך לשמש. ולעומת זאת, אילו היינו מרוחקים מן השמש מעט יותר, היו כל המים שעל פני כדור הארץ - קופאים, וכמובן שאף כך לא היו מתאפשרים החיים בו, כפי שקורה בכוכב הלכת "מאדים" הנמצא אף הוא בסמוך לכדור הארץ, אך מעט יותר רחוק מן השמש.
"ויגידו שמים צדקו" - לעתיד לבא, השמים מספרים את החסד שעשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו, שלא נתנם ברקיע הראשון, שאילו נתנם ברקיע הראשון - לא היו הבריות יכולות להתקיים, מחמת אש השמש! (בראשית רבה כו ה)
כך - כשהיא בדיוק במרחק המתאים, ובעוצמות הקרינה המדויקות ביותר, יכולה השמש למלאת באמונה את הייעוד שקבע לה בורא עולם - לְשַׁמֵשׁ את העולם: להאיר, לחמם, לקבוע זמני יום ולילה, קיץ וחורף, ועוד תפקידים חשובים ונחוצים, כמו המתקת והבשלת הפירות, ריפוי פצעים, ומחלות שונות, ועוד ועוד.
קיימות בשמש אף תכונות סגוליות: על ידה נותן הקב"ה תשועה למלכים, שרים, רוזנים ומושלים. מייבשת ומזככת את האוויר, ומבטלת רוחות רעות (ספר עיתים לבינה ח). כמו כן השמש מרבה את הזהב, אבנים טובות ומרגליות (מעם לועז יהושע קע ועוד). "והמתכות והצמחים וכל החיים - תלויים בשמש". (אבן עזרא תהלים יט ה)
ארבע עונות השנה
כעת ברצוננו להבין, כיצד נוצרים על פני כדור הארץ ארבע עונות השנה: אביב, קיץ, סתיו וחורף? מדוע לפעמים השמש יוקדת חזק יותר ולפעמים פחות?
הסיבה לכך נעוצה בסיבובו של כדור הארץ סביב השמש. כדור הארץ נע כל העת סביב השמש. הוא מסיים הקפה שלימה מסביבה במשך 365 יום, שזו "שנה" [שנה - מלשון לשנות. סיבוב ההולך ונשנה, חוזר על עצמו].
יחד עם זאת כדור הארץ מסתובב גם סביב עצמו [כסביבון], אך ציר הסיבוב שלו הוא נטוי ביחס לשמש:
אפשר לדמות זאת, לסביבון המסתובב סביב צלחת [ותוך כדי כך סביב עצמו כמובן], כשהוא נטוי ולא כשהוא זקוף. ואז מה קורה?
כאשר יהיה הסביבון מצד אחד של הצלחת - יהיה חלקו התחתון פונה אל הצלחת ( א ), וכשהוא יהיה בצד הנגדי - החלק העליון יהיה מופנה אל הצלחת ( ב ). וכשיהיה בצידי הביניים - יהיו החלק העליון והחלק התחתון מופנים באופן שווה ביחס לצלחת.
כך סיבובו של כדור הארץ סביב השמש, כשהוא "נטוי על צירו" - גורם על פני כדור הארץ לארבע עונות השנה: במשך תקופה של כרבע מן ההקפה [כ-3 חודשים], יהיה החלק התחתון [- הדרומי] של הכדור, מופנה כלפי השמש, או אז תהיה עונת קיץ בחלק זה, ועונת חורף בחלק העליון [- הצפוני] ( א ). לאחר תקופה זו, מגיע כדור הארץ למצב ביניים, שבו החלק העליון והתחתון שלו מופנים כלפי השמש באותה מידה, זוהי עונת המעבר [אביב, סתיו]. לאחר מכן, תגיע תקופה שבה החלק העליון יהיה מופנה כלפי השמש, ובו תהיה עונת הקיץ, ואילו בחלק התחתון חורף ( ב ). ושוב תקופת מעבר, וחוזר חלילה. [הערה: לא יכולנו לצייר את עונות המעבר בתלת מימד. אבל פשוט דמיינו את כדור הארץ עומד בקדמת השמש (קרוב לפנים שלכם) או מאחוריה.]
היום והלילה
וכיצד נוצרים היום והלילה? היום והלילה הם תוצאה של סיבוב כדור הארץ סביב עצמו. כל 24 שעות מסיים כדור הארץ הקפה שלימה סביב עצמו. אם נחזור אל סביבוננו המסתובב לו סביב הצלחת, כשעליו כמובן כתובות האותיות: נ, ג, ה, פ - הרי שבכל סיבוב שעושה הסביבון סביב עצמו, כל האותיות "רואות" בזו אחר זו את הצלחת. כמובן שכאשר האותיות נ' ו-ג' "רואות" את הצלחת, האותיות ה' ו-פ' הנגדיות להן אינן רואות אותה, וכן להיפך שכאשר האותיות ה' ו-פ' "רואות" את הצלחת, האותיות נ' ו-ג' הנגדיות להן אינן רואות אותה. כן הדבר גם בכדור הארץ המסתובב סביב עצמו, ובמהלך הסיבוב תמיד חצי מהכדור נראה אל מול השמש ובו שורר יום, והחצי הנגדי איננו נראה כלפי השמש ובו שורר לילה.
אך נשים לב לדבר מעניין: נטייתו של כדור הארץ על צירו - משפיעה גם על אורך היום והלילה. אילו היה מסתובב כשהוא "זקוף", כשצירו "עומד" בקו מאונך ישר [כמו באיור 1 לעיל], הרי שבכל כדור הארץ, היו היום והלילה שווים באורכם. אבל מה קורה כשהוא נטוי?
נחזור אל הסביבון הנטוי, אלא שהפעם, למען ההבנה הנכונה, נשווה לו צורה כדורית: ניקח כדור עגול, נכניס לאורכו שיפוד, והרי לנו סביבון הדומה להפליא לכדור הארץ. הצלחת שסביבה הוא מסתובב היא כמובן השמש המאירה עליו.
וכעת: נעמיד את הכדור במצב שבו קיץ בחלקו התחתון [- הדרומי], וחורף בחלקו העליון [- הצפוני]. נסובב את הכדור סביב עצמו [באמצעות השפוד] ונתבונן בנקודה התחתית [נקודה א' באיור]: הנה, למרות שהיא מסתובבת, היא מופנית תמיד לכיוון השמש, תמיד מוארת. זהו המצב בקוטב הדרומי של כדור הארץ שבו בעונת הקיץ - כל היום מואר! אין לילה כלל במשך כחצי שנה!
כעת נעלה לנקודה גבוהה יותר [ב], וכשנסובב את הכדור נראה, שברוב הסיבוב הנקודה מוארת, ורק בחלק קטן ממנו היא חשוכה ומוסתרת מאור השמש. זהו המצב באזורים הדרומיים בעונת הקיץ, שהימים ארוכים מאוד, והלילות קצרצרים.
נעלה לנקודה ג ונסובב - כאן הלילה מתארך יותר, אך עדיין הוא קצר מהיום.
נעלה לאמצע הכדור [ד] - כאן כבר היום והלילה - חצי חצי. זהו המצב ב"קו המשווה" [ההיקף האמצעי, הרחב] של כדור הארץ, שבו במשך כל השנה היום והלילה שווים באורכם. [כארצות אפריקה התיכונה, אתיופיה וארצות כוש, ששם גם תמיד חם מאוד מחמת קרבת האזור אל השמש].
כעת - ככל שנעלה ונצפין יותר [ה, ו], יהיה היום קצר יותר, והלילה יתארך. אכן זהו המצב בחורף, וככל שהמקום מתרחק יותר מקו המשווה, יהיו ההבדלים בין אורך היום והלילה גדולים יותר. ובקוטב הצפוני [ז] - יהיה כל החורף כולו לילה.
[בשולי הדברים נוסיף, שישנו גורם נוסף המשפיע על אורך היום והלילה באזור הקטבים, והוא - פחיסתו של כדור הארץ באזור הקטבים. דהיינו שהכדור לא שלם וכדורי לגמרי, אלא פחוס מעט. ולכן נוצרים מצבים כמתואר בקטע].
מן העיתונות
השמש שקעה לראשונה מזה שלושה חודשים
השקיעה הראשונה מאז העשירי במאי, בעיר בארו שבאלסקה, התרחשה בשבוע שעבר (03.08.13), כאשר השמש שבה לזרוח בעיר כשעה וחצי לאחר מכן. כך לפי השירות המטאורולוגי האמריקני.
4,500 תושבי העיר בארו נהנים מאור יום במשך שעות ארוכות, כיוון שעירם ממוקמת מאות קילומטרים צפונית לחוג הארקטי. החוג הארקטי הוא הקו המקיף את הקוטב הצפוני. בהדרגה יצטמצמו שעות האור מעתה ועד נובמבר. לאחר מכן השמש לא תשוב לזרוח במקום עד ינואר.
עם זאת, לא כולם התרגשו. בוב גרין, תושב העיר זה יותר משלושים שנה, אמר: "יש אנשים שייראה להם מוזר לחיות במקום שבו יש שעות ממושכות של אור או של חושך, אולם אנחנו רגילים לזה". תושב מקומי אחר אמר: "רובנו לא סובלים מכך. זה פשוט חלק מהחיים שלנו, התרגלנו לכך, ולכן לא כולם מתרגשים מהשקיעה שפקדה אותנו.
מעניין, שמידע זה אודות כדור הארץ, היה ידוע לחכמי ישראל מקדמת דנא, עוד לפני שגילו את אמריקה ואת צורתו הכדורית של העולם. הרבה לפני! הנה לנו קטע מן הזוהר הקדוש, שנכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי לפני כ-2,000 שנה, בעת שהאנושות חששה שמא אחד הפילים המחזיקים את העולם יעשה "האפצ'י" וכל העולם יטבע באוקיינוס...
=> "כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור [כל הישוב, כלומר, העולם והאנושות שעליו מתגלגל בעיגול ככדור] אלין לתתא ואלין לעילא [חלקם למטה בתחתית הכדור, וחלקם למעלה] וכל אינון בריין משניין בחזווייהו משינויא דאוירא כפום כל אתר ואתר, וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא [וכל אלו הבריות המתגוררים בחלקים שונים של הכדור, שונים בחזותם בקלסתר פניהם מחמת שינוי האויר כפי בכל מקום ומקום, אולם עומדים הם כשאר בני האדם]. ועל דא אית אתר בישובא [ועל כן יש מקום בעולם] כד נהיר לאלין חשיך לאלין, לאלין יממא ולאלין ליליא [כאשר אור לאלה, חושך לאלה, לאלה יום, ולאלה לילה], ואית אתר דכוליה יממא ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא [ויש מקום בעולם שהיום בו ארוך ולא יימצא בו לילה, אלא זמן מועט]..." (זוהר ויקרא דף י ע"א)
הירח
אחר שחזינו מעט מנפלאות ה' בבריאת "המאור הגדול" והשפעתו על העולם, נעבור אל "המאור הקטן", הלוא הוא הירח.
הירח הינו "לוויין" המלווה בהתמדה את כדור הארץ. הוא גוף עגול אפל - עשוי אדמה וסלעים, וגודלו כשישית מכדור הארץ.
מידי חודש סובב הירח את כדור הארץ. אולם מאחר שכדור הארץ עצמו סובב כל העת סביב השמש, הרי שלירח שתי תנועות: האחת - הירח סביב כדור הארץ, והשניה - כדור הארץ והירח סביב השמש. [אם התחלנו במשל של הסביבון - הרי נמשיך ונאמר, שהירח הוא כמו זבוב החג בהתמדה מסביב לסביבון. ואם כן הזבוב סובב את הסביבון ובו בזמן גם את הצלחת].
כיצד מאיר הירח את כדור הארץ?
כאמור, הירח הינו גוף אפל, ואין לו כלל אור משל עצמו, אלא אור השמש המשתקף על פניו מקרין לכדור הארץ.
ומדוע אור זה "גדל" ו"קטן" במהלך החודש?
למעשה אורו של הירח איננו גדל ואיננו קטן כלל, אלא תמיד חציו הפונה אל השמש מואר, וחציו השני חשוך. מה שמשתנה הוא - איזה צד של הירח נראה ליושבי כדור הארץ - החלק המואר, או החלק החשוך.
כדי להמחיש זאת, ניקח כדור, בחדר שיש בו חלון ושולחן עגול [הכדור - הירח. השולחן העגול - כדור הארץ. החלון - השמש]. נתבונן בכדור: את חציו המופנה כלפי החלון, תמיד נצבע בדמיוננו בלבן, כי הוא החלק המואר של הכדור, ואילו את חציו השני נצבע בשחור, כי הוא החלק החשוך. כעת נערוך הקפה עם הכדור מסביב לשולחן, ונתבונן: כמה מן החלק הלבן - המואר, ניתן לראות מכיוון השולחן? כאשר הכדור נמצא בצד שבין השולחן לחלון, הרי שלא ניתן לראות מהשולחן את החלק המואר כלל. כאשר הכדור נמצא בצד הנגדי הרחוק מהחלון - הרי שניתן לראות מהשולחן את החלק המואר בשלמותו. וכאשר הכדור נמצא בצדדים האחרים - ניתן לראות רק חלק מן הצד המואר, לעיתים יותר ולעיתים פחות, תלוי לאן אנו קרובים יותר.
כך הירח: מאחר שבכל חודש הירח משלים סיבוב סביב כדור הארץ, פעמים שחציו המואר נראה ליושבי כדור הארץ, ופעמים שדווקא חציו החשוך נראה כלפינו: כאשר הירח בסיבובו מגיע בין כדור הארץ לשמש, חציו המואר אינו נראה לנו כלל, שכן אנו נמצאים מאחורי הצד החשוך. כאשר הירח בסיבובו מגיע לצד הנגדי של כדור הארץ, כלומר שכדור הארץ בינו לבין השמש, הרי שכל חציו המואר שמול השמש הוא הפונה אלינו, ואנו מביטים לעברו ורואים ירח מלא. בשאר ימות החודש הירח נמצא מן הצד, ואז אנו רואים חלק מחציו המואר בלבד. הוא נראה לנו כדמות חרמש או בננה.
הזמן בו הירח ממוקם בינינו לבין השמש ואינו נראה לנו כלל, מכונה "מולד". המולד מתרחש אחת לחודש. 6 שעות לפני המולד ו-6 שעות לאחר המולד, לא ניתן לראות את הירח כלל מחמת קטנותו (מסכת ראש השנה דף כ עמוד ב וברש"י שם). (על פי "המאור המבואר" שם)
חֶקֶר הירח
עקב היות הירח - הגרם השמיימי הקרוב ביותר לכדור הארץ [במרחק ממוצע של כ-384,000 ק"מ], הוא נחקר ממש מקרוב. בשנת 1968 יצאו אסטרונאוטים בחללית "אפולו 8" - למסע הקפה ראשון סביב הירח. בשנת 1969 נחתו 3 אמריקאים בחללית "אפולו 11" על הירח. האדם הראשון שצעד על הירח היה ניל ארמסטרונג.
בקרב המדענים, ישנו פולמוס מעניין, האם קיימים יצורים חיים ותרבויות נוספות - מעבר לכדור הארץ - על פני כוכבים אחרים, במרחביו האינסופיים של הקוסמוס?
אחד המדענים שניסה לחקור זאת ברצינות - הוא האסטרונום האמריקאי ד"ר פרנק דרייק. בשנת 1960 החל בצעדי חיפוש מעשיים, באמצעות סריקת השמים בניסיון לקלוט אותות רדיו מתרבויות אחרות. ב-1961 הוא פרסם את "משוואת דרייק" [נוסחה סטטיסטית שניסתה לשער את מספר התרבויות המתקדמות ביקום, לפי חישוב שהסתמך על שיקולים שונים, כגון השערת קצב התפתחותם של כוכבים, מספר הכוכבים שבהם עשויים להיות תנאים לקיום חיים, משך הקיום המשוער של תרבות מתקדמת ועוד]. לטענתו - בגלקסיה שלנו לבדה קיימות כ-10,000 תרבויות נוספות! אסטרונאוטים רבים נטו להסכים עימו, ויש שאף הוסיפו והגדילו את ההערכה המספרית.
כאשר נשאלו תלמידי חכמים גדולים, מה דעתם בעניין, השיבו, כי אומנם אין יסוד ביהדות הסותר ומפריך לגמרי להשערה זו. ואולם מרוח הדברים על פי התורה - נראה שאין קיימים בכל מרחבי היקום תרבויות אחרות כלל.
ניתן לראות זאת למשל בדברי המובאה [שתובא להלן] אודות מספר הכוכבים בקוסמוס, ושם כתוב כך: "ותאמר ציון עזבני ה', וה' שכחני" - אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם... אתה עזבתני ושכחתני?! אמר לה הקב"ה: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים, כנגד ימות החמה. וכולן לא בראתי - אלא בשבילך, ואת אמרת עזבתני ושכחתני?!" ע"כ. הרי לנו שכל מטרת היקום הענק על כל אינספור כוכביו - למען עם ישראל, שהם עמו ונחלתו של הקב"ה. [ולמי שישאל: אולי ישנם באיזשהו מקום בקוסמוס, עמים נוספים כמו עם ישראל, שגם אליהן מופנית אמירה זו? אין זה יתכן, כי הקב"ה הבטיח לנו שאנו העם הנבחר היחיד, כמו שנאמר (דברים ד לב-לד): "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקים אָדָם עַל הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה, וַיֶּחִי?! אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים..."].
בעת ההכנות לשיגור החללית המאויישת הראשונה לירח, עלה פולמוס זה לסדר היום הציבורי - ביתר התעניינות וציפייה. כעת התמקדה ההתעניינות - בירח: האם קיימים יצורים חיים או צמחים על פני הירח? גם כאן נטו הדעות לכאן ולכאן.
האסטרונום ד"ר נ. וידאל בספרו "צבא השמים", מביע את התפעלותו מידיעותיו המוקדמות של המקובל האלהי המפורסם הגאון רבי מרדכי שרעבי זצ"ל - בענין זה.
ומעשה שהיה כך היה: יום לפני ששוגרה החללית אפולו לחלל, כשרבתה ההתרגשות בעולם כולו, והכל שחו על הפלא הגדול העומד להתרחש בעוד שעות ספורות, הגיע פרופסור נכבד אל ביתו של הגאון המקובל רבנו מרדכי שרעבי, והתרברב על ההישגים המרשימים של המדע, אשר מצליח להעלות אנשים לירח. הוא הטיח האשמות על הלומדים בישיבות שמבזבזים את זמנם לשוא, באומרו: איפה אתם עם החכמה שלכם? הנה הללו למדו באוניברסיטה והצליחו להעפיל מעלה מעלה, ועד לירח הגיעו. ומן הסתם ימצאו שם עולם חדש של בריות, בהמות, חיות וצמחיה. הצדיק האזין במתינות לדבריו של הפרופסור, ומיד ביקש לקרוא לגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל. בבואו ציוה רבנו להביא לו דף וכלי כתיבה, כתב מילים ספורות בדף, קיפלו והניחו במעטפה סגורה. את המעטפה הפקיד רבנו בידיו של הרב ואמר לו, שרק למחרת היום, לאחר הנחיתה בירח, רשאים הם לפתוח את המעטפה ולקרוא את תשובתו. הפרופסור הלך לדרכו בהבטיחו שלמחרת היום יופיע לראות את תשובת הרב. והנה בלילה עקב כל העולם בדריכות ובציפייה אחרי החללית שעשתה את דרכה במרחבי החלל אל הירח. האסטרונאוטים ניווטו את החללית ביד נאמנה והנחיתו אותה בשלום על קרקע הירח. אולם כאן ציפתה אכזבה מסויימת לאלו שחשבו לגלות בירח צומח וחי. כי כל פני הירח היה דומם, ושממה רבה שררה בכל המרחב העצום.
למחרת הגיע הפרופסור לביתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, כשכולו ציפייה לדעת מהי תשובתו של רבנו מרדכי שרעבי. יחדיו פתחו את המעטפה, שלפו ממנה את הנייר וקראו את המילים הבאות, בכתב ידו של הצדיק:
"ובראת שמיא וארעא ואפקת מנהון שימשא וסיהרא וכוכביא ומזלי, ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחיון ועופין ונונין ובעירין ובני נשא".
הפרופסור הביט במילים הכתובות בארמית והשתומם - מה הקשר? מיד נטל הרב מרדכי אליהו סדור תפילה בידו, פתח ב"פתח אליהו הנביא ז"ל" והחל להסביר לאורח, על פי הסידור, כי הקב"ה שהוא ריבון העולמים, ברא את כל העולם והוא מנהיג אותו, משגיח עליו ודואג לחיותו. "ובראת שמיא וארעא" - הקב"ה ברא את השמים והארץ. "ואפקת מנהון שמשא וסיהרא וכוכביא ומזלי" - מן השמים הוציא הקב"ה את השמש, ירח, כוכבים ומזלות. "ובארעא אילנין ודשאין... ועשבין וחיון ועופין ונונין ובעירין ובני נשא" - מן הארץ הוציא אילנות ודשאים, חיות ועופות, דגים, בהמות ובני אדם.
אכן זו היתה תשובתו הניצחת של הרב שרעבי לגבי האפשרות של הימצאות בעלי חיים וצמחיה על הירח, שהרי נאמר במפורש: "ובארעא [בארץ] אילנין ודשאין...", דווקא בכדור הארץ ישנם חיים לצומח ולחי, ולא בגרמי השמים! ("הרב שרעבי" עמוד 154)
הנה כיום מסתמנת יותר ויותר, בקרב הקהילייה המדעית - המגמה להסכים דווקא עם ההנחה, שאכן - בכל מרחבי הקוסמוס האדירים, לא קיימים חיים ותרבויות נוספות מעבר לכדור הארץ. [לאחרונה פורסמה בעיתונות כתבה תחת הכותרת: "למרות הכל, אנחנו לבד ביקום!". הכתבה, מאת כתב הניו-טיימס, ויליאם ברוד, פורסמה בעיתון הארץ ב-9 לפברואר 2002. להלן חלק ממנה: "אפשר להפסיק לחכות. אם עד עתה היה נהוג לחשוב שיש ביקום עוד תרבויות מפותחות רבות, ורק המרחק הרב לא מאפשר לנו ליצור קשר עימן, כעת מתברר שהסיכויים לכך קלושים מאוד. האסטרונום ד"ר דונלד בראונלי וחוקר המאובנים ד"ר פיטר וורד מאוניברסיטת וושינגטון, טוענים, בהסתמך על ממצאים עדכניים באסטרונומיה, בגיאולוגיה ובחקר המאובנים, כי הרכב החומרים על פני כדור הארץ ויציבותו היחסית המאפשרת חיים, הם תנאים נדירים מאוד. בכל מקום אחר ביקום, שוררים תנאים שאינם מאפשרים חיים: רמות קרינה גבוהות מידי, מחסור בחומרים, ומטר של סלעים שהיה משמיד יצורים חיים".] (ראה עוד בהרחבה בספר "המהפך" עמוד 60)
מתוך מכתב שפרסם הגאון הרב אלעזר מנחם שך זצ"ל, ביום בו דרכו רגלי אדם על הירח:
"כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת". השקפתנו על המתרחש לפנינו, מה שהאדם דרך על פני הלבנה, בודאי שיגונב מחשבות בלב כמה - את ה"כוחי ועוצם ידי", מה שיש בידי האדם לעשות. אולם באמת הדבר הוא ההיפך, כמה גדולים מעשי ה' ומה רבו נפלאותיו. וההרגשה צריכה להיות - להרגיש את האפסות של האדם נגד הבריאה כולה. כי עוד לא נגעו כמלוא נימה בחכמת הבריאה להכירה, כי האדם הוא נקודה קטנה שבקטנות מול הגלגלים, והוא עלול להיפגע מכל מקרה, וכל שיתגלה יותר מחכמת הבריאה, יווכח לדעת שיש בורא עולם, והעולם מתנהג בתמידות על פי רצונו יתברך, ואילו הסיר השגחתו אף לרגע אחד, היה חורבן".
מערכת השמש
הירח - כאמור, מקיף את כדור הארץ, ומסיים את סיבובו אחת לחודש. שניהם יחד - כדור הארץ בליווי הירח - מסובבים את השמש במשך שנה תמימה.
אך מלבד כדור הארץ - סובבים סביב השמש כוכבים נוספים. כדור הארץ הוא אחד מתוך אותה סדרת "כוכבי לכת" המקיפים בהתמדה את השמש - כל אחד בקצב ובמסלול משלו. לחלק מכוכבים אלו - ישנם "ירחים" משלהם. כוכבי הלכת הם: הקרוב ביותר אל השמש - כוכב [מרקיורי] , המקיף את השמש תוך 88 יום. לאחריו - נוגה, המקיף את השמש במשך 225 יום, כדור הארץ [365.25 יום], מאדים [678 יום], צדק [כ-12 שנים], שבתאי [כ-29.5 שנים], אורנוס [84 שנים], נפטון [כ-165 שנים], פלוטו [כ-248.5 שנים].
[בעבר היה מקובל לתאר את השמש, הירח ויתר גרמי השמים - ככוכבי לכת הסובבים סביב כדור הארץ הנמצא במרכז. כיום מקובל לתאר כאמור לעיל, שכדור הארץ הוא כוכב לכת הסובב סביב השמש, וסביבה סובבים כוכבי לכת נוספים. בתנ"ך ובדברי חז"ל נכתב כפי שהיה מקובל בזמנם, וכפי הכלל: "דיברה התורה כלשון בני אדם" - כפי שבני האדם תופסים את המציאות, במבט מכדור הארץ].
גרגר חול בתוך אוקיינוס
מערכת השמש, על כל פלאיה ועוצמתה, על כל מרחביה והכוכבים הנפלאים שבה, היא חלק קטן ומזערי ביותר בתוך "גלקסיית שביל החלב"!
"גלקסיה" היא מעין "גוש" של מיליארדי כוכבים, שבו יש אינספור "מערכות שמש", אשר סביב כל אחת מהן סובבים כוכבי לכת. כל כוכב המנצנץ בשמים - הוא שמש בפני עצמו! מערכת השמש "שלנו" - נמצאת בקצה גלקסיית "שביל החלב".
[חכמי יוון הקדומים כינו אותה בשם זה "שביל החלב", משום שבמבט מכדור הארץ, היא נראית כרצועה ארוכה של אור עמום המקיף את השמים, זאת משום שרוב הכוכבים של שביל החלב והחומר ה"בין כוכבי" שביניהם, הינם בעלי אור חלש, ולכן אינם נראים וניכרים כל אחד בנפרד, אלא נראים יחד כפס אור מעורפל.]
ניתן לדמות את יחס הגודל בין כדור הארץ לבין גלקסיית שביל החלב - ממש כגרגר חול בתוך אוקיינוס ענק! האם זה נשמע מוגזם? הבה נתבונן מעט, כי הדברים נפלאים!
נקדים ונסביר, מהו המושג "שנת אור"?
אילו נדליק מדורה בקרית שמונה - תוך כמה זמן היא תיראה באֵילת? [נניח שאין הרים או בניינים גבוהים המסתירים אותה], התשובה היא - תוך חלקיק קטן של שניה, משום שמהירות האור היא מהירות רבה מאוד - 300,000 קילומטר בשניה!
באופן ציורי ניתן לומר: אם נדליק נר בארץ ישראל, תוך חלקיק שניה הוא כבר ייראה באמריקה [אילו כדור הארץ לא היה עגול, כמובן]!
כלומר: הדרך שעושה האור בשניה אחת היא דרך ארוכה מאוד, כמו להקיף את כל כדור הארץ כ-8 פעמים, [שהרי היקפו של כדור הארץ כ-40,000 קילומטר.]
ומהי הדרך שיעשה האור בדקה אחת? כמובן, ארוכה פי שישים! [300,000 X 60 = 18,000,000 קילומטר]. דרך ארוכה ועצומה זו, נְכַנֶּה בשם "דקת אור".
[מרחקה של השמש מאיתנו הוא כ- 8.5 דקות אור, כלומר: שמונה וחצי דקות לוקח לקרני האור של השמש להגיע לכדור הארץ. נמצא שכשאנו רואים את הזריחה, אין זו השעה המדויקת שבה הופיעה השמש מן המזרח, אלא היא הופיעה כבר כשמונה וחצי דקות לפני כן, רק שאנו עדיין לא יכולנו לראות אותה. וכמו כן, השקיעה הנראית לעינינו, היא כשמונה וחצי דקות לאחר שהשמש כבר שקעה במערב!]
ומהי הדרך שיעשה האור בשעה שלימה? כמובן, דרך ארוכה ועצומה פי שישים! [18,000,000 X 60 = 1,080,000,000 - אלף ושמונים מיליון קילומטר]. מעתה צא וחשוב, מהי הדרך שיעשה האור תוך יממה שלימה? ותוך חודש שלם? ותוך שנה שלימה? לבטח כבר 'איבדנו את הראש'!!! זהו הסברו של המושג הבלתי נתפס "שנת אור" - מרחק עצום ובלתי נתפס - המרחק שאותו עובר האור במשך שנה שלימה!
ובכן, הבה ונטה אוזן, נקשיב היטב היטב, לבל נחשוב שזהו רק דמיון:
אמרנו, כי מערכת השמש היא חלק קטן ומזערי בקצה גלקסיית "שביל החלב". מהו המרחק של מערכת השמש ממרכז גלקסיית שביל החלב? תקשיבו טוב: 33,000 [כן, שלושים ושלוש אלף] שנות אור!!!
האם אנו יכולים לתפוס בכלל את גודלה וממדיה של גלקסיה זו? כמובן שלא! די אם נוסיף ונאמר, כי כיום מכירים בתוך הגלקסיה הזו כ- 10,000,000,000 [עשר אלף מיליון!] כוכבים! והקוטר שלה הוא 100,000 שנות אור!
אך זה עדיין לא הכל! תנשמו עמוק, כמה גלקסיות כאלו ואף גדולות יותר, קיימות ברחבי הקוסמוס [היקום]? עשר? מאה? אולי מקסימום אלף?! ובכן: ... כיום מכירים כבר למעלה מ- 160,000,000 [מאה שישים מיליון] גלקסיות!!!
האם אנחנו מבינים זאת?! האם יש מישהו מאיתנו שיכול לצייר במחשבתו מרחקים כאלו?! האם יש מישהו שיכול לאמוד בדעתו מספר כוכבים שכזה?!
"ויש כוכבים אשר אין זִיוום ואורם מגיע אל עינינו משעה שנבראו. ועתה צא וחשוב מה שאין הלב יכול לחשוב. ומזה תוכל לשער עומק רום, ועומק תחת ורחבת מקום הגלגל הנברא. ואם כן, תכין לבך להתבונן גדולת הבורא מה איום הוא, ומה נורא, וכמה אדיר הוא ה' אלוקינו, אם כך גדולים מעשי אלוקינו!" (ספר הברית)
"לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד, ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם...
כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.
מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ...
ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ! (תהילים פרק ח)
אל מול מרחבי האינסוף האדירים הללו, עומד האדם משתאה ונבוך, חש אפסי וקטנטן - "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ...?!" מהו האדם, בכלל, לעומת כל הבריאה העצומה?! אפילו לא גרגר אבק! ואז, חודרת אל הלב - הענווה, וההכרה בגדלותו של הבורא האדיר, יתברך שמו הגדול ויתעלה הדרו - "ה' אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ!"
"הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים..."
מעניין, כמה כוכבים יש בעולם כולו?
בעבר אמדו העמים הקדמונים את מספר הכוכבים בכ- 4,000 כוכבים בלבד! אכן במבט מכדור הארץ, בעין רגילה, זהו המספר הנראה לעין. הם לא לקחו בחשבון כי יתכן שנקודה זעירה הנראית ככוכב אחד אינה אלא גלקסיה רחוקה בעלת מיליוני כוכבים.
ואולם חכמי ישראל - ידעו כי מספר הכוכבים האמיתי הוא רב לאין שיעור! לפני כ- 1,800 שנה לא היו בידיהם כמובן מצלמות חלל, טלסקופים או לוויינים, אך הם ידעו בברור, מתוך התורה הקדושה, מהו המספר האמיתי של כוכבי השמים!
וכך מובא בגמרא (מסכת ברכות דף לב ע"ב): אמר הקדוש ברוך הוא, שנים עשר מזלות [קבוצות כוכבים היוצרות צורות שונות, ומהם: מאזנים, עקרב, דגים, טלה וכו'] בראתי ברקיע. ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל [כנגד כל מזל משנים עשר המזלות נבראו שלושים צבירי כוכבים], ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלושים לגיון [כל צביר משלושים הצבירים הללו מורכב מ-30 לגיונות של כוכבים], ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלושים רהטון [כל לגיון מורכב משלושים רהטוני (גדודי) כוכבים], ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלושים קרטון. ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלושים גסטרא. ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי 365 אלף ריבוא כוכבים [= 3,650 מיליון כוכבים] כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך!..."
הבה נחשב, באיזה מספר של כוכבים מדובר:
ריבוא = 10,000. אלף ריבוא = 10,000,000 [עשר מיליון]. 365 אלפי ריבוא כוכבים = 3,650,000,000 [3,650 מיליון כוכבים]. זהו מספר הכוכבים הנמצא בכל 'גסטרא' ו'גסטרא'.
וכמה גסטראות יש בעולם? 30 גסטרא X 30 קרטון X 30 רהטון X 30 לגיון X 30 חיל X 12 מזלות = 291,600,000 גסטראות.
ואם כן כמה כוכבים יש בסך הכל? - מספר הגסטראות X מספר הכוכבים שבכל גסטרא = 1,064,340,000,000,000,000 !!!
כמובן, שחכמי אומות העולם התייחסו בלגלוג ובחוסר אמון למספר "מוגזם" ו"דמיוני" זה, אך עם התפתחות המדע והשתכללות מצלמות החלל, נאמד מספר הכוכבים במספרים גדולים יותר ויותר. כיום ההשערה המדעית [על פי מדעני נאס"א, וכן על פי האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה], הולכת ומתקרבת אל הקביעה המספרית שציינו חכמינו זכרונם לברכה, כבר לפני כ- 1,800 שנה!!!
[לא לחינם ברך הקב"ה את אברהם אבינו באומרו (בראשית טו ה): "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". וכן (בראשית כב יז): "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם", משמע שישנה השוואה בין כמות הכוכבים בשמים, לכמות גרגרי החול על שפת הים...]
עוד נוסיף ונאמר, כי מדברי חז"ל משמע שהכוכבים יוצרים מערכות מסודרות מאוד, ממש כמו צבא: עם לגיונות, חֵילות שונים, קצינים ומפקדים. וכולם כולם - "לא בראתי אלא בשבילך" - כל המערכת המאורגנת האדירה והעצומה הזו נצרכת עבור האדם!!!
"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה,
הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא!" (ישעיה פרק מ פסוק כו)
קשה לנו להבין, כיצד מערכת כה גדולה ועצומה, אשר אין אנו מסוגלים כלל לתפוס בשכלנו את ממדיה ואת עוצמתה, נצרכת עבור כדור הארץ - שאין הוא אפילו כגרגר אבק לעומתה!
כיום מנסה אף המדע למצוא את הקשר בין היקום העלום לקיום עולמינו, אך הנסתר רב על הנגלה. ואולם מעניין לציין, שישנם בכל זאת כיווני חשיבה מסוימים בנושא זה - הנה דברי הפיזיקאי הנודע פרופסור נתן אביעזר: "הממצאים האחרונים באסטרונומיה, חשפו קשר ישיר בין החיים על פני כדור הארץ ובין הכוכבים הרחוקים. לא נטעה אם נאמר שבלי הכוכבים, לא היו החיים אפשריים".
בהמשך דבריו, הוא מביא את דברי פרופסור מייקל זייליק, כי תוחלת החיים של הכוכבים היא מוגבלת, ולאחר מכן הם מתפוצצים התפוצצות רבת עוצמה המכונה "סופרנובה". התפוצצות זו משחררת לחלל פחמן החיוני לקיומנו, ועוד יסודות כימיים נחוצים. כמו כן ישנם מדענים הטוענים כי ללא קיומם של כוכבי היקום - לא היה עולמנו ניצב וסובב בחלל במיקום ובמסלול כה מדויק ומחושב, והרי זה כמערכת ענפה של מנועים, קפיצים וגלגלים, בשעון קיר ענק, שקיומם נועד רק כדי להניע את המחוגים הקטנים - בדייקנות מרבית. (על פי ספר המהפך עמ' 16-20)
אך גם אם לא נבין זאת, הלוא נבין גם נבין, כי דיינו - אילו לא נבראו כל המרחבים העצומים הללו, והכוכבים האדירים אשר בהם, אלא כדי לעצור אותנו לרגע, להבין משהו מן המשהו בהכרת גדלות הבורא ברוך הוא, אשר "עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר, וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר" (איוב ט י), וכך - לשאת את העיניים לשמים, ולהכריז בהשתאות: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ!" (תהילים קד כד)
"הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ!"