אור ברסלב
ראש אמנה ספר ראש אמנה - הפרק התשעה עשר

ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל

ספר ראש אמנה - הפרק התשעה עשר

ספר ראש אמנה - הפרק השמונה עשר

הפרק התשעה עשר בהתר שלשה ספקות אחרים:

ועל הספקות כ"א זכ"ב שהם הא' והב' מאשר העירותי אני שהם למה בספר המדע בהלכות יסודי התורה הביא הרב קצת מהיסודות והעיקרים שזכר בפי' המשנה והשמיט קצתם. ולמה בתוך הלכות יסודי התורה הביא דברים אחרים שאינם מכלל היסודות כמו לאהבה את השם ליראה ממנו ללכת בדרכיו לקדש שמו שלא לחלל שמו שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם ועניינים אחרים מחכמת הטבע והאלהות אשר זכר שמה. אשיב ואומר שהרב הגדול בפירוש המשנה הביא זכרון העיקרים אשר ראוי שיאמין כל בעל דת להודיע מי הוא אשר יקרא בן ישראל שיש לו חלק לעולם הבא ומי אלה הכופרים שאין להם חלק לעולם הבא ולא יקראו בשם ישראל. ולזה כתב שמה בתחלת העיקרים ז"ל וממה שצריך לזכרו בכאן והוא מקום ראוי לבארו בו שעיקרי תורתנו ויסודותיה הם י"ג וכו' הנה באר שאותו המקום היה הראוי והנאות לבאר בו עיקרי הדת מאשר הם עיקרים. אמנם בספר משנה התורה היד הגדולה אשר עשה הרב לא היתה כוונתו כי אם לבאר המצות אשר בספר תורת האלהים וכמו שבארו בפתיחת פירושו ולכן מנה בתחלה המצות כולם אחת לאחת למצוא חשבון ואחרי מניינם עשה חלוקת חבורו לספריו והלכותיו ורשם המצות אשר יבואו בהם כי זה היה התכלית המכוון שמה ולכן אמר במפתח הספר ז"ל. הלכות יסודי התורה יש בכללם עשר מצות שש מצות עשה וארבע מצות לא תעשה וזהו פרטן. א' לידע שיש שם אלוה. ב' שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה אחר זולתו. ג' ליחדו. ד' לאהבו. ה' ליראה ממנו. ו' לקדש שמו. ז' שלא לחלל את שמו. ח' שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם. ט' לשמוע מן הנביא המדבר בשמו. י' שלא לנסותו. ובאור כל המצות האלו בפרקים אלו ע"כ. הנה התבאר מדבריו שאין הכוונה הראשונה בהלכות האלה כי אם ביאור המצות לא ביאור העיקרים שכבר התבארו במקום הראוי אליו שהוא פי' המשנה כמו שאמרתי. ואמנם הביא הנה הלכות יסודי התורה לבאר אותם היסודות שיש בכללם מצות ולכן לא אמר כל יסודי התורה כי אם בלשון סתמי הלכות יסודי התורה ואינו אם כן מהקושי שיזכור בלבד אותם היסודות שיש בכללם מצות או שיתייחסו אליהם. ולכן המצא שבהקדמת הספר כשחלק החבור לי"ד ספרים אז"ל ספר ראשון אכלול בו כל המצות שהם עיקרי דת מרע"ה וצריך האדם לידע אותם תחלת הכל כגון יחוד השם ב"ה ואיסורי ע"ז וקראתי שם ספר זה ספר מדע ע"כ. הנה באר שהיה התכלית הא' ביאור המצות. ולכן הביא מהיסודות אותם שהיו מתייחסות אליהם לא זולתם. ובעבור זה היה שהביא לאהבו ליראה ממנו לקדש שמו להיותם מצות עיקריות נקשרות ומתייחסות עם אותם היסודות. ולהיות המקום ההוא מיוחד בעצם וראשונה אל ביאור המצות הי' שהביאם בהלכות האלה. ועוד אני אומר בתשובת זה שכאשר תיטיב העיון באותם הפרקים בהלכות יסודי התורה תמצא זכרון העיקרים והיסודות כולם עם היות שלא באו שמה באותו סדור מהקדימה והאיחור שהביאם בפי' המשנה כפי כוונת כל אחד מהמקומות כמו שזכרתי. כי הנה בפרק הראשון זכר הרב בפי' שלשת העיקרים הראשונים שהם היותו ית' נמצא שלם בתכלית השלימות מחוייב המציאות והיותו אחד ושאינו גשם ולא נח בגשם. ובפרק השני זכר הנבראים כולם ובפרט מדרגות השכלים הנבדלים. וכן בשאר הפרקים ג' וד' זכר ענין הגרמים השמיימיים והד' יסודות והמורכבים מהם והביא כל זה כדי להוליד משם שהוא ית' קדמון וכל מה שזולתו מחודש ואינו קדמון כשנעריכהו אליו כי זה ידענו ממה שבאר הרב בנמצאים האלה עליונים אמצעים ושפלים שהם כולם ברואים ומאחר שהם נבראים ומחודשים מחוייב הוא שנניח אלוה קדמון שבראם ויצא לנו גם כן מזה העיקר הה' שהוא ית' ראוי שנעבוד ונרים קול ברוממותו. ואין ראוי שנעשה כן לנמצא אחר לפי שפעולותיהם מסודרות ומוגבלות ואין להם חפץ ולא בחירה לפעול בחילוף מה שיפעלו אם הרוחניים השמיימיים עם היותם חיים משכילים ואם השפלים שאינם כן ולכן בשלשת הפרקים האלה שהם ב' וג' וד' זכר הרב מגדולותיו של הקדוש ברוך הוא כדי שמשם נדע שראוי לעבדו וכי כל הנמצאים נמצאו ממנו. והנה הביא בכללם לאהבו וליראה ממנו לפי שמבחינות האלה ר"ל מצד האהבה והיראה ראוי שנעבוד את השם שהם שתי מיני העבודות שזכרו חז"ל לשמה מצד האהבה ושלא לשמה מצד היראה. ולפי שראוי לאהבו ראוי לקדש שמו ולפי שראוי ליראה ממנו ראוי שלא לחלל את שמו ושלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם. הנה אם כן באו המצות האלה כולם מתייחסות אל העיקר הה' שהוא שראוי לעבדו. ובפ"ז הביא הרב ב' העיקרים ששי ושביעי שהם מציאות הנבואה ומדרגת נבואת משה רבינו עליו השלום. ובפרק ח' ופרק ט' הביא העיקר הח' שהוא תורה מן השמים והעיקר הט' שהוא נצחיות התורה. עוד תמצא שבפרק ב' הקודם זכר הרב העיקר העשירי והוא מהידיעה האלהית ואופן ידיעתו הדברים. ואמנם בפ' ה' העיר הרב על העיקר הי"א שהוא מהשכר והעונש ולכן הביא שמה מצות קדוש השם ושאר הדברים ששכרם הרבה וענשם גדול. ואמנם ב' העיקרים האחרונים מביאת המשיח ותחיית המתים לא הביאם הרב בהלכות יסודי התורה לפי שהם מינים נכללים בעיקר הי"א שהוא מהשכר והעונש כמו שבארתי בהקדמה ה'. והנה הביאם הרב בהלכות תשובה פרק ט' לפי שאינם מתייחסים אל המצות, הנה התבאר מכל זה שכל אותם הי"ג עיקרים שהביא הרב בפי' המשנה כולם באו בדבריו בספר המדע בהלכות יסודי התורה כפי הדרך אשר זכרתי וששאר הדברים שהביא באותם הלכות הם מתייחסים אל היסודות והעיקרים ההם ולכן הובאו שמה:

ועל הספק הכ"ג והוא הג' מאשר העירותי אני ג"כ ר"ל מה היה שמכלל הי"ג עיקרים מיסוד התורה שזכר הרב לא מנה במנין המצות כי אם הב' הראשונים מהם ר"ל המציאות האלהי ואחדותו ושאר העיקרים לא מנה אותם במנין המצות לא בעשה ולא בלא תעשה. אשיב ואומר שהעיקר הג' והוא שהאל ית' אינו גוף ולא כח בגוף לא ראה הרב למנותו מצוה עם היות שהוכיחו מפסוק ונשמרתם מאוד לנפשותיכם וגו'. לפי שלא נמנו במנין המצות כי אם אותם הדברים שצוה השי"ת עליהם כגון מצות היחוד שצוה על אמונתו באמרו שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד כאילו אמר שמע והאמן הדבר הזה. וכן מנה אנכי יי' אלהיך מצוה לפי שהוא אצלו בזה אופן עצמו אמנם הלאו אשר בפסוק כי לא ראיתם כל תמונה היא שלילה לא מניעה. וכבר כתב הרב בספר מנין המצות אשר לו בשרש השמיני מאותם השרשים שהקדים במנין המצות שאין ראוי למנות שלילת החיוב עם האזהרה שהוא כמו אין לנערה חטא מות. לא יומתו כי לא חופשה. לא יבקר הכהן. ומזה המין מנה בעל הלכות גדולות והארץ לא תמכר לצמיתות שהיא אצלו שלילה לא אזהרה. הנה אם כן אמרו ונשמרתם מאוד לנפשותיכם יזהירם בכלל שלא יטעו באמונותיהם ואמרו כי לא ראיתם כל תמונה הוא שלילה לא אזהרה. גם כי הוא טעם המצוה כמו שאמר כי לא ראיתם כל תמונה. וכבר כתב הרב בשרש הה' מאותו ספר מנין המצות שזכרתי שאין ראוי למנות טעם המצות במנין המצות. והוא כמו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. ולא תחטיא את הארץ. ולכן לא מנאם בכלל המצות. גם כי הרב עצמו באר במ"א מספר המדע שהרחקת הגשמות הוא ענף מעיקר האחדות שאילו יצוייר הבורא גוף וגויה הנה יהיה מתחלק ויהיה רבים לא אחד ולפי שהרחקת הגשמות נכלל באחדות לכן נסתפק הרב במנות האחדות מצוה ולא מנה הרחקת הגשמות להיותו נכלל בה. ולכן זכר בשרש הי"א מאותם השרשים אשר זכרתי מספר מנין המצות שאין ראוי למנות חלקי המצוה בפרט חלק חלק בפני עצמו כי אם במקובץ הכולל. הנה התבאר מכל הבחינות האלה שאין ראוי למנות העיקר הג' שהוא הרחקת הנשמות מצוה מן המצות. ואמנם היסוד הד' שהאחד ית' הוא הקדמון וכל מה שזולתו אינו קדמון הנה קדמותו אנו למדין כמו שכתב הרב מפסוק מעונה אלהי קדם ועם היותו ספור אמיתי אין בו זכר מצוה יצוה אותנו ית' על זאת האמונה. ואמנם אמרו וכל מה שזולתו אינו קדמון עם היות שהתבאר מפסוק כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ הנה זהו טעם מצות השבת שמורה על החדוש וכבר זכרתי מדברי הרב בשרשיו שאין ראוי שנמנה טעם המצות מצוה בפני עצמה. ואמנם העיקר הה' שהוא שהקדוש ברוך הוא הוא לבדו הראוי להעבד כבר כתבתי שהרב לא למד העיקר הזה מפסוקי ועבדתם את יי' אלהיכם ואותו תעבודו כי אותם הפסוקים יזהירונו על מעשה העבודה והתפלה. העיקר אינו שנעבוד אותו בפעל כי אם שנאמין שהוא לבדו הראוי להעבד. ולכן כתב הרב בביאור זה העיקר והיסוד ז"ל והיסוד הה' הזה אנו למדין מן המצוה שנצטוינו שלא לעבוד ע"ז וכו'. הנך רואה שהעיקר הזה אנו למדין אותו מן המצוה אבל אינו עצם המצוה. ואמנם היסוד הו' שהוא ממציאות הנבואה במין האדם בכלל. והיסוד הז' ממעלת נבואת מרע"ה. והיסוד הח' מן התורה מן השמים. והיסוד הט' מנצחיותה. והיסוד הי' מידיעה האלהית. והיסוד הי"א מהשכר והעונש. והיסוד הי"ב מביאת המשיח. והי"ג מתחיית המתים. הם כלם אמונות אמתיות לפי שפורשו בתורה ובנביאים ובכתובים אבל לא נמנו במנין המצות לפי שלא באו פסוקים שצוה הש"י על אמונתם. ולא יתחייב אם אינם מצות שתהיה אמונתם רשות לפי שכל ספורי התורה ומדעי' אינם נמנים במנין המצות ונתחייב להאמינם כפי פשוטיהם והדברים האלה כלם יוכללו בדבריהם ז"ל כל האומר כל התורה כולה מפי הש"י חוץ מפסוק אחד הרי זה בכלל כי דבר יי' בזה. לפי שהתורה כלה ספוריה ומצותיה עלינו להאמינם בשלימות עם היות שקצת מאמרים באו באופן האזהרות והמצות ר"ל שצוה והזהיר הש"י עליהם בפרט ושאר הדברים באו באופן ההודעות והספור והתוכחה והם בתכלית האמות כמו המצוה עצמה:

תוכן העניינים

ראש אמנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה