אור ברסלב
ראש אמנה ספר ראש אמנה - הפרק השמונה עשר

ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל

ספר ראש אמנה - הפרק השמונה עשר

ספר ראש אמנה - הפרק השבעה עשר

הפרק השמונה עשר בהתר הספק העשרים:

ועל הספק העשרים שהוא הג' שהעיר גם כן ה"ר חסדאי מאותו מאמר של ר' שמלאי שהביא הרב ממסכת מכות (דף כ"ג) לבאר שאנכי י' אלהיך הוא מצוה הוכיח ממנו שאין כן. דע שהוא דעת בעל הלכות גדולות שלא מנה אנכי י' אלהיך ממנין תרי"ג מצות. והרמב"ן בספר ההשגות אשר עשה על ספר מנין המצות הביא הטענה הזאת לקיים דברי בעל הלכות גדולות ומשם לקחה ה"ר חסדאי. ואני אשיב עליה שהרב הגדול יחשוב שבאמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום לא כיונו כי אם על שני הפסוקים הראשונים שהם אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ולא יותר מזה. כי שני הפסוקים האלה לדעתם שמעו מפי הגבורה להיותם יסודות ופינות גדולות באמונות. אמנם שאר הפסוקים לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו' יחשבו ששמעו אותם מפי משה כשאר הדברות. ומה שטענו על זה הרמב"ן וה"ר חסדאי שאין ראוי שיוקח מאמר לא יהיה לך כי אם כולל הדבור הנמשך עד לאוהבי ולשומרי מצותי לפי שבאו אותם הפסוקים בלשון מדבר בעדו ושאר הדברים באו בלשון נסתר אין טענתם בזה כלום כי אינו מהקושי שידבר משה הדברים מפיו ויאמר אותם בשם האל יתעלה שולחו. וכבר נמצא כזה בכתוב פעמים רבות. ראה בסוף סדר והיה כי תבא בפרשת ויקרא משה אל כל ישראל כי אם היות משה המדבר בשמו מפיו כמו שאמר אתם ראיתם את כל אשר עשה יי' לעיניכם וגו'. ולא נתן יי' לכם לב לדעת וגו'. הנה אמר מיד ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו'. למען תדעו כי אני יי' אלהיכם. וחזר לדבר בשמו שאמר ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחון לקראתנו למלחמה. וכן בהרבה מקומות ידבר משה פעמים בשם שולחו, וכזה יהיה אמרו בכאן כי אנכי י' אלהיך אל קנא. לאוהבי ולשומרי מצותי. ושאר הפסוקים ששמעו אותם מפי משה עם היותו מדבר אותם בשם שולחו כי הגיד להם הדברים באותו סגנון עצמו ששמע אותם. ואתה תראה שגם לדעת הרב ר' חסדאי והרמב"ן נצטרך לומר כן בהכרח לפי שאם היתה כוונתם באמרם אנכי ולא יהיה לך על הדבור כולו עד לאוהבי ולשומרי מצותי. הנה עם היות שלא נטה בכלל המצות אנכי ולא יהיה לך להיותם אמונות הנה על כל פנים ישארו באותו דבור שלשה מצות והם לא תעשה לך פסל. לא תשתחוה להם. ולא תעבדם. ואיך אם כן יעלו כולם לתרי"ג מצות. כי תרי"ד הם. וכבר הרגיש ה"ר חסדאי בספק הזה וכתב שהן שתי מצות לא תעשה לך פסל ולא תעבדם כי לא תשתחוה היא בכלל ולא תעבדם לפי שההשתחויה היא מין ממיני העבודות. אבל זה אין ענין לו לפי שכל החכמים שמנו המצות מנו לא תעשה לך פסל מצוה אחת. ולא תשתחוה להם מצוה בפני עצמה. ולא תעבדם מצוה אחרת. ויותר היה ראוי לפי דרכו שיאמר שלא תשתחוה להם ולא תעבדם שניהם יוכללו בדבור לא יהיה לך ושהם מינים מאותו סוג הכולל אותם. ויהיו אם כן שתי המצות לא יהיה לך ולא תעשה לך פסל. אבל פשט הכתוב לא יסבלהו כי הכתוב צווה שאנכי יי' אלהיך היא מצוה אחת. ושניהם ר"ל היותו יתעלה מחוייב המציאות שלם בתכלית השלימות. והיותו אחד. השיגו אותם מפי הגבורה. והמורה על זה הוא מאמר אדונינו משה במשנה תורה. אתה הראית לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו. כי באמרו יי' הוא האלהים כיון על השורש הראשון שהוא מחוייב המציאות שלם בתכלית השלימות ובאמרו אין עוד מלבדו כיון על שרש היחוד ושניהם אמרו ששמעו מתוך האש כי היתה תכלית המראה כולה כדי שישתלמו בשתי האמונות היקרות האלה וזהו אמרו אחרי אתה הראית לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש. ואין ספק שמכאן למדו חז"ל שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ושלא כיונו כי אם על שני הפסוקים האלה כמו שאמרתי. ולכן תמצא הדעת הזאת מוסכמת בדבריהם ז"ל לא בלבד במסכת מכות בדברי רבי שמלאי שהיא הראיה אשר הביא הרב כי גם במקומות אחרים הסכימו עליו. אמרו במדרש חזית ריב"ל אמר שני דברות שמעו ישראל מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך הה"ד ישקני מנשיקות פיהו ולא כל הנשיקות. ורבנן אמרי כל הדברות שמעו ישראל מפי הקב"ה. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי מעמון דרבנן אחרי כל הדברות כתיב דבר אתה עמנו ונשמעה. מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי. פליג שאין מוקדם ומאוחר בתורה. או אינו מדבר דבר אתה עמנו ונשמעה אלא אחר שנים או שלשה דברות. ר' עזריה ור' יהודה בר' סימון בשם ריב"ל תפשי שיטתיה אמרו תורה צוה לנו משה. כל התורה תרי"ג מצות הוי. תורה בני' עולה תרי"א. תרי"א מצות דבר משה עמנו ברם אנכי ולא יהיה לך לא שמענו מפי משה אלא מפי הקב"ה הה"ד ישקני מנשיקות פיהו. (עיין במתנות כהונה על מ"ד שיר השירים. ובמגילת אסתר על ספר המצות דף ה' ע"ב). הנה למדנו מזה שרבים מחכמי ישראל נפלו בזה הדבר וגם שקצתם הסכימו שכל הדברות שמעו מפי האל יתעלה ולא הוקשה אצלם היות קצת הדברות בלשון האל יתעלה מדבר בעדו וקצתם בלשון משה כשלישי המדבר. ויצא לנו מזה שדעת הרב הגדול כפי שרשי חז"ל וששתי המצות הם אנכי ולא יהיה לך. אם שנאמר שמאמר לא יהיה לך הוא כולל ללא תעשה לך פסל ולא תשתחוה ולא תעבדם ולכן קראוה מצוה אחת מצד כללותיה:

ואם שנאמר שכיונו בלא יהיה לך אותו לאו ואותו פסוק בלבד שמעו מפי האל. וששאר הפסוקים לא תעשה לך פסל ולא תשתחוה להם ולא תעבדם שמעו מפי משה ולא מפי הקדוש ברוך הוא. ולולי זה לא היו תמיד אומרים אנכי ולא יהיה לך בלבד ולא זכרו שאו המצות בשמם. וכבר התעצמו חכמים אחרונים מבני עמנו להוכיח ממאמרי חז"ל שאנכי י' אלהיך אינו מצוה וכדעת בעל הלכות גדולות שחושב שאין ראוי להכניס במנין פרטי המצות מה שהוא עיקרי האמונה וכל המצות תולדות לה כי כל המצות הם גזרות שגזר לנו השם יתעלה אחר האמונה הזאת ומי שאינו מאמין באלהות אין לו תורה כלל ולזה חשב שאנכי יי' אלהיך הוא עיקר האמונה ויסודה כי אין לתורה אצלו כי אם עיקר אחר שהוא זה ולכן לא מנאו מצוה והשאר כולם הם מצות זהו מה שאמרו במכילתא לא יהיה לך אלהים אחרים למה נאמר לפי שהוא אומר אנכי יי' אלהיך. משל למלך שנכנס במדינה אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזרות אמר להם (לאו) כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזרות שאם מלכותי אינכם מקבלים גזירותי איך תהיו מימים. כך אמר הקב"ה לישראל אנכי י' אלהיך אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים אמרו לו הן. כשם שקבלתם מלכותי כך קבלו גזרותי לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ע"כ לשון המכילתא. ויראה ממאמרם ז"ל שהתחלת הגזרות והמצות הוא דבור לא יהיה לך ושדבור אנכי היא האמונה באלהות שכבר האמינו במצרים. ולכן אמרו תמיד שאנכי יי' אלהיך הוא קבלת מלכות שמים. וגם כן הביאו ראיה על זה ממה שאמרו בהוריות (דף ח') וכי תשנו מגא ליה דבע"ז משתעי קרא דבי רבי ישמעאל תנא למן היום אשר צוה יי' והלאה לדורותיכם. איזו היא מצוה שנאמרה בתחלה הוי אומר זו ע"ז. והקשו על זה והא אמר מר עשר מצות נצטוו לישראל במרה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא. ואלו דבור אנכי מצוה לא היו אומרים שדבור ע"ז נאמרה בתחלה. והנראה אלי בתשובת כל זה הוא שחכמינו ז"ל לא שללו שיהיה אנכי יי' אלהיך מצוה. אבל היו אומרים שהוא קבלת מלכות שמים ואותו קבול מצוה הוא יצוה אותם השם שיקבלו עול מלכותו עליהם אבל ראו בחכמתם שהמצוה הראשונה היא כוללת והיא עמוד ועיקר לשאר המצות ולכן אמרו כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזרות וקבול המלכות הוא בדבור אנכי יי' אלהיך והיא לדעתם מצוה שצוה אותם שיקבלו מלכותו ואחרי המצוה הכוללת העיקרית הזאת אמר כשם שקבלתם מלכותי כך קבלו גזרותי. והבן כי הגזרות נקראו המצות המעשיות וקבלת מלכות שמים היא מצוה אמוניית וכאלו אמרו שקדמה בהכרח המצוה האמוניית מקבלת מלכות שמים אל הגזרות כולם שהם המצות המעשיות שבאו בתורה לא שיאמרו ח"ל שקבול מלכות שמים אינו מצוה אבל היה ההבדל בינה ובין הגזרות בשהיא אמונה כוללת ועיקרית ושאר המצות הם גזרות ומצות מעשיות פרטיות. ראה מדברי הרמב"ן בפי' פרשת וישמע יתרו על פסוק אנכי יי' אלהיך כתב ז"ל אנכי יי' אלהיך הדבור הזה מצות עשה יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש יי' והוא אלהים להם כלומר הווה קדמון ומאתו היה הכל בחפץ ויכולת והוא אלהים להם שחייבים לעבדו וכו' ואמרו עוד ז"ל וזו המצוה תקרא בדברי רבותינו קבלת מלכות שמים וכך אמרו במכילתא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני למה נאמר לפי שהוא אומר אנכי יי' אלהיך משל למלך שנכנס במדינה וכו'. הנה הביא הרב המאמר ההוא אשר זכרתי ממכילתא והוליד ממנו שאנכי יי' אלהיך הוא קבלת מלכות שמים ושהיא מצוה. ואמנם מה שטענו גם כן על זה מאותה סוגי' שבא במסכת הוריות (דף ח') דבי רבי ישמעאל תנא למן היום אשר צוה יי' והלאה לדורותיכם איזו היא מצוה שהיא תחילה הוי אומר זו ע"ז שמורה שהמצוה הראשונה היא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני והוא המוכיח שאנכי יי' אלהיך אינו מצוה. אשיב ואומר שהיתה דעת רבי ישמעאל שאנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו וכמו שדרשו על אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי לכן ההתחלה אשר זכר אינה בדיוק לא יהיה לך אלהים אחרים אבל ההתחלה היא אותו דבור הכולל אנכי ולא יהיה לך כי עם היות שיש בהם שתי מצות כדברי הרב הם מתאחדות באופן ששניהם דבור אחד. ולכן היה אחד מהם עשה אנכי יי' אלהיך והשני לא תעשה שהיא לא יהיה לך והיה לא תעשה כנגד עשה. ולכן פירש בו הרב לא יהיה לך שלא יעלה במחשבה שיש אלוה אחר. והמורה על זה שהוא אמת הוא מה שפירש רש"י באותה סוגיא ז"ל איזו מצוה שנאמר בתחלה הוי אומר זו עבודה זרה דבתחלת עשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך דהיינו ע"ז וכו'. הנה פירש שמה שאמר איזו היא מצוה שנאמר בתחלה לא כיון בו על לא יהיה לך בלבד כי אם על שתי הדברות שהם אנכי ולא יהיה לך אשר בתחלת עשרת הדברות שיש בהם ענין ע"ז. ומזה לא ישלול שיהיה גם כן אנכי מצוה גם כי בעל התלמוד לא נתיישר המאמר הזה בעיניו שאמר על דרך הקושיא והא אמר מר עשר מצות נצטוו במרה ופסק ואמר שאותו המאמר איזו היא מצוה שהיא תחלה אין ראוי לקבלו וזהו אמרו אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא פי' אלא אם כן היותר מחוור ונראה הוא מה ששנינו בראשונה ולא זה המאמר איזו היא מצוה שהיא תחלה. וכבר נמצאו מאמרים בדבריהם ז"ל מורים שאנכי יי' אלהיך הוא מכלל המצוה ומכלל עשרת דברות וזה במה שאמרו בילמדנו בפרשת נשא הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברים וכו'. כיצד על אנכי שכל הנואף אשת חבירו כופר בהקדוש ברוך הוא שנאמר כחשו ביי' ויאמר לא הוא וכו', (ירמיה ה'). עוד שם בפרשת קדושים וכן בויקרא רבה מזכיר שעשרת הדברות נכללים בפרשת קדושים ז"ל רבי לוי אומר מפני שעשרת הדברות כלולים בתוכם. אנכי יי' אלהיך וכתיב הכא אני י' אלהיכם. לא יהיה לך וכתיב הכא ואלהי מסכה לא תעשו לכם. לא תשא וכתיב הכא ולא תשבעו בשמי לשקר. זכור את יום השבת וכתיב הכא את שבתותי תשמורו. כבד את אביך ואת אמך וכתיב הכא איש אמו ואביו תיראו. לא תרצח וכתיב הכא לא תעמוד על דם רעך. לא תנאף וכתיב הכא אל תחלל את בתך להזנותה. לא תגנוב וכתיב הכא לא תגנובו. לא תענה וכתיב הכא לא תלך רכיל. לא תחמוד וכתיב הכא ואהבת לרעך כמוך ע"כ. הנה בארו שהמצות כולם שבאו בעשרת הדברות אותם עצמם באו בפרשת קדושים ומכללם מנו אנכי. וכל זה ממה שיורה שאנכי יי' אלהיך מצוה כדברי הרב. ואין להפליא מבה"ג שלא נפל עליו כי הנה תמצא ג"כ שמצות היחוד שמנו אותה הרמב"ן ושאר החכמים כולם לא מנה אותה בעל הלכות גדולות ומנה בלבד לקרוא ק"ש והשב שדבור אנכי ומצות היחוד עניינם אחד מקבלת מלכות שמים ושהם עיקרי התורה ואינם מצות. ואולי מטעם ה"ר חסדאי שלא יפול שם מצוה וגדרה על האמונות. ולכן עשה הגאון המצוה לקרוא ק"ש לא להאמין היחוד. אבל דרך הרב הוא מסכים מכל צד כי חז"ל תמיד אומרים מצות היחוד ותמיד הוכיחו אותה מפסוק הראשון מפרשת שמע. וכל זה יוכיח שדברי הרב כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת:

תוכן העניינים

ראש אמנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה