ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל
ספר ראש אמנה - הפרק השלשה עשר
הפרק השלשה עשר בהתר הספק הרביעי:
ועל הספק הד' שהוא במה שמנה הרב נצחיות התורה עיקר. אשיב ואומר שרבינו סעדיה גאון בספר האמונות אשר לו הרבה דברים בנצחיות התורה וזכר טענות שעשו נגד זה המתעקשים אם מדרך השכל והסברא ואם מסאת המקראות. והשיב עליהם בתשובות קלות כפי המפורסם. ואין כוונתי כאן להעתיק דבריו כי אם לבקש ראיה חזקה מספקת על נצחיות התורה ולכן אומר ה"ר חסדאי רצה לעשות מופת על נצחיות התורה באמרו שתורתינו האלהית שלימה בתכלית השלימות ושזה יורה על נצחיותה לפי שאם היה שתשתנה אל אחרת במדרגה פחותה מהשלימות זה בטל לפי שהשי"ת מפאת טבע שלימותו ישלים לזולתו כל מה שאפשר ולכן א"א שנאמר שישנה תורתו אל תורה אחרת פחותה ממנה ואם היתה השתנותה אל תורה יותר שלימה ממנה לא תהיה אם כן התורה האלהית אשר אתנו שלימה בתכלית השלימות כיון שיוכל להיות אחרת יותר שלימה ממנה ואם היתה השתנותה אל תורה אחרת שוה לה במורנת השלימות תהיה ההמרה והשנוי פועל ריק אין תועלת בו ולא יצייר זה בחוק השי"ת זו היא טענתו. וכבר הקשו עליו אחרוני המעיינים באמרם שעם היות מכח הנמנע השתנותה אל תורה יותר שלימה ואל תורה פחותה מהשלימות מכח טענתו הנה כבר אפשר שתשתנה אל שלימה כמוה ולא יחוייב ממנו הבטול שחשב כי למה שהיה השלימות הנקנה באמצעות זאת התורה יגיע באמצעיים רבים הנה כבר אפשר שאלו המביאים אל זה השלימות ישתנו לזולתם ואותם אשר אליהם ישתנו יביאו אל זה השלימות בעינו והכרח ההשתנות יהיה להשתנות המנהגים בזאת התורה הדורשים להגיע אל זה השלימות אשר כפי השתנותם יחוייב השתנות האמצעיים ההם ולפי זה לא תהיה ההמרה והשנוי פועל ריק אין תועלת בו אחרי שיש הכרח ותועלת בו. וכבר חשבו אנשים לעשות מופת אחר על נצחיות התורה והוא שאחרי שהונח היות זאת התורה האלהית שלימה בתכלית השלימות והוא שהנהגה אשר היא בתכלית השלימות לא תיוחד בזמן זולת זמן ולא במקום זולת מקום אבל בכל זמן ובכל מקום הנה היה מן המבואר בעצמו שזאת התורה אי אפשר להשתנות בשום פנים ובשום זמן והביאו ראיה על זה מההנהגה הרפואיית כי לא תתאמת עם הנסיון באיש מה ובזמן מה אבל שתכשר לכל איש ולכל זמן ובכל מקום וכל שכן בתורה האלהית אשר היא מאת השלם בתכלית השלימות ית' למה שבה מההתעוררות אל האהבה והדבקות בשי"ת אשר הוא התכלית המכוון בו ויתבאר ממנה שהיא תשלים השלמים והחסרים כל אחד כסי טבעו וההכרחי אליו ואם כן אי אפשר שתשתנה בשום פנים. אבל גם על הטענה הזאת יתחייבו בטולים וספיקות. האחד מה שאמרו שהדבר אשר הוא שלם בתכלית השלימות אי אם אשר שישתנה בשום זמן ובשום מקום זה ראוי שיובן בשלם בתכלית השלימות בהחלט שזה לא יצדק זולתי על השי"ת כי אין דבר יכלול כל שלימות זולתו אחר שהוא יתעלה עילה וכל זולתו עלול כי הוא ית' אי אפשר שישתנה בשום מין ממיני השנויים. אמנם כבר יאמר שלם בתכלית השלימות אבל בקשור כאמרנו במין האדם שהוא היותר שלם שבכל המיניםוכגרם השמיימיי שהוא היותר שלם שבכל הגשמים. וכן נאמר במשה אדונינו שהוא בתכלית השלימות שיצוייר במין האנושי. וככה נאמר שתורתינו האלהית היא שלימה בתכלית השלימות. רצה לומר שאפשר שיצוייר בהנהגות והתורות. וכפי הבחינה הזאת כבר איפשר שתשתנה ותפסד כמו שנפסד ונשתנה אדונינו משה בעצמו עם היותו השלם מכל הנביאים. ועוד שהתורה היא ממאמר המצטרף והוא הפועל המורה לאשר יקבל ההוראה והיה הדבר אשר יפול תחת דהצטרפות כבר אפשר שישתנה בהשתנות המצטרף וכן התורה עם היותה בעצמה שלימה בתכלית השלימות כבר אפשר שתשתנה מצד השתנות המקבלים אשר אליהם תצורף מזולת שיהיה זה חסרון בחוקה. ואמנם במה שאמר שהתורה הזאת תעיר האדם להגיע אל האהבה והדבקות האלהי אמת הוא אבל מי המונע שהתכלית הזה יגיע באמצעיים אחרים ומצות אחרות. ומה שהקיש ענין התורה להנהגה הרפואיית היא טענה הטעיית וזה כי בהנהגה הרפואיית להיותם תלויים בדברים הטבעיים אשר התחלתם הטבע לא יסודרו מהם שני הפכים כי לא יהיה בזמן מה החום פותח והקור סותם ובזמן מה בהפך. אמנם התורה ובכלל כל הנהנה היא נתלית בדברים אשר סבתם הרצון והבחירה אשר מהם בודאי יסודרו שני ההפכים כי ירצה אדם היום מה שימאסהו בזמן אחר ולכן יחוייב שיהיה חילופם בחילוף הדברים אשר מהם נתלית והם הרצון והטבע. וממני זה כולו הביאו המעיינים חולשה גם בטענה הזאת. ולכן נראה שהדרך היותר נכון לאמת נצחיות התורה הוא מצד הפועל והנותן אותה כי למה שהיה זה המציאות בכללו ובחלקיו פועל האל ית' מסודר בחכמתו אשר תעשה כל הדברים לתכלית ידוע אצלו. ואם אנחנו נסכלהו הנה הוא ית' בחכמתו סדר הדברים אשר יעמדו ויקיימו כל הדברים אחר בריאתם כפי חמלתו עליהם כמו שסדר מזון לכל הבעל חי על מה שהוא עליו וכן לכל ברואי מעלה ומטה נתן להם מה שישמור מציאותם ויתמידם הזמן הקצוב להם כפי מה שגזרה חכמתו האלהית. והנה כמו שסדר מזון גוף האדם בדברים ההכרחיים לא יעבור בלתם כן סדר מזון הנפש בדברים ההכרחיים שבאו בתורה. וכמו שמזון הגוף האנושי לא ישתנה ולא יעבור לעולם לפי שסודר מאת השם יתברך כן התורה האלהית שהיא מזון הנפש האנושית לא תשתנה להיות שניהם מזונות סודרו מחכמה אחת ומפועל אחד. ואין להקשות מתורת אדם ובני נח כי אלו בודאי אינם תורות ישלמו הנפש האנושית ואמנם הם בלבד סדורים לשמירת הקבוץ האנושי כפי טבע הזמנים אשר היו מסודרות בם. והם במדרגת הנמוסים. ואמנם התורה האלהית שתיישיר הנפש אל שלימותה האחרון אין שם זולת תורת משה רבינו עליו השלום כי הוא המזון ההכרחי לנפש לקנות החיים ולהנצל מהמות ואין להקשות אם יביא ההכרח שישתנה דבר מהעבודות התוריות בזמן מן הזמנים כי לא לזה ישתנה הטבע מלחם מהיות מזון נאות לגוף האנושי וכן הבשר והיין אם היה שבזמן מן הזמנים בהיות הגוף חולה יהיה בלתי נאות אליו כי הדבר שישתנה במקרה בהכרח ישוב לעצמותו כי המקרה לא יתמיד. וגם שיביא ההכרח אל שישתנו קצת מצות כאלו תאמר שלא נזכור יציאת מצרים לימות המשיח הנה לא לפי זה יקרא שינוי בזאת התורה כמו שאין שינוי למי שאין לו שדה זכרם שלא יתן מעשרות כי הצוויי' הנקשרים בדברים אחרים קיומם ונצחיותם הוא שבהמצא אותם הדברים ימצאו אותם הצוויים על ישרם ואם לא ימצאו אותם הדברים בפועל הנה על כל פנים הצוויים עומדים במקומם וכמו שנאמר בהנהגה הרפואיית הנתלית במציאות החליים כי לא בהעדר החולים תעדר מלאכת הרפואה כי הרפואה קיימת לעולם וקיומה שבהמצא החולים יאותו להם אותם הרפואות וכמו כן אם יביא ההכרח שנזכור הגאולה העתידה ולא הקודמת הנה המצוה לעולם עומדת שראוי לזכור יציאת מצרים כל עוד היות ההכנה הראויה לזה נמצאת והיא שלא תמצא גאולה גדולה ממנה. והכלל העולה שההשתנות באלו הדברים אם יצוייר אינו שינוי בחוקם כי לא ישתנו מצדם ואמנם השינוי הוא מזולתם ולא יבטל זה היות התורה נצחית. ובכלל צריך להבין שהדבר שיפול עליו המופת בנצחיות התורה הוא הדבר אשר הוא מסודר בערך אל עצמו כי זה לא ישאנה כלל להיותו מזון הנפש האנושית מסודר מהחכמה האלהית כמו שלא ישתנה מזון הגון האנושי ואם ישתנה במקרה. ואמנם למה שעדיין יש ספק אצלנו מי הגיד לנו שמה שבא בתורה הוא המזון המיוחד לנפש כי אולי הוא דבר אחר או יותר ממה שבא בה או מעט ממנו לזה היה הכרח לקיים נצחיות התורה היות נבואת משה רבינו עליו השלום למעלה מכל הנביאים ושהיתה נבואתו בלי כח המדמה אשר לא ישאר על זה אצלנו ספק שזה שאמרו הוא מה שרצהו הש"י שלא יבא נביא להוסיף על דבריו אחרי שהוא ידעו יי' פנים אל פנים וכל זולתו באמצעיים ואיך ישמע מהש"י מי שמדבר עמו באמצעי מה שלא שמעו המדבר עמו בזולת אמצעי. וכל זה באר הכתוב באמרו ולא קם נביא וגו'. ואם כן לא ישאר ספק שנביא יוסיף עליו. ולזה אמר למעלה ויהושע בן נון מלא וגו' יאמר כי יהושע היה מלא שפע החכמה למה שקבל זה ממשה רבינו עליו השלום ואם כן הכל בא מכחו ולזה שמעו בני ישראל אליו ויעשו כאשר צוה יי' את משה. הנה עם כל זה לא ישאר ספק בזה מכל הספקות שכתבו כי אחרי שזה מסודר מהש"י אין לשאול למה היה הכרחי למזון הנפש זה ולא זולתו כמו שאין לשאול למה היה הלחם מזון האדם לא זולתו כי היתה התשובה בשתיהם שזה נאות למזג הנזונים והיה זה האות נקנה אליהם מהשם יתעלה אשר סודר הכל ממנו כפי טבע חכמתו ועם היות אופני חכמה בזה נעלמים ממנו כמו שנעלם ממנו אופני החכמה בבראו האדם על זאת התכונה לא בתכונה אחרת וכן בכל שאר הדברים. אלא שהתשובה המספקת לכל זה היא מה שאמרנו שהכל נמשך אחר טבע חכמתו יתעלה ואנחנו נסכל אופני זאת החכמה ואם היה שכבר נשיג תועלות רבות במתכונת זאת הבחינה וכמו כן נשיג בענייני המזונות השנים האלה אלא שלא נשיג כולם ולא אחד מאלף אלפי אלפים וכמו שכבר העידו הפילוסופים והרופאים שעד עתה לא הושג אלא מעט מזער מאופני החכמה בבריאת האדם וכ"ש בשאר הדברים. הנה התבאר מכל זה שזאת התורה האלהית אשר בידינו היא נצחית ואי אפשר שתשתנה בשום זמן כי הוא יתעלה הפועל אותה והמציאה כפי חכמתו חכמתו הבלתי ב"ת ראה שזאת התורה היא ראויה לכל איש ולכל זמן. וידיעתו יתעלה לא תתלה בזמן מה מוגבל אבל ידע הדברים במה שהם נאותים לכל זמן ולכל איש ולכל מקום ולזה כל פעולותיו הכוללות לא ישתנו שנוי החלטי ואם היה שישתנו לצורך שעה כענין מה שעשה אליהו בהר הכרמל דומה למה שישתנו חלקי המציאות בפלאים לצורך שעה כפי העת והמקום אשר יעשה שם הפלא כי צורת המציאות הוא על דרך צור התורה האלהית. וכלם נתנו מרועה אחד. והכל היה לתכלית המציאות ולהתמיד קיום העולם. וכמו שצורת המציאות לא תשתנה בכללה כן התורה האלהית לא תשתנה. וכמו שהצורה האנושית מבדלת ומיחדת המין האנושי משאר המינים כן התורה הישראלית מבדלת ומיחדת האומה משאר האומות כאמרו ואבדיל אתכם מכל העמים. וכמו שהצורה האנושית אחת ושוה בכלל המין בבחינת עצמה ותמצא מתחלפת באישים שיש מהם שלמי הצורה האנושית ומהם חסרים בה ועם כל זה אחת היא בכולם כן התורה היא צורה אחת שוה בכלל בני ישראל בבחינת עצמה והיא מתחלפת באישים שיש מהם שלמים בה ויש מהם חסרים בה ועם כל זה אחת היא בהם לעולם מאין כמוה בשווייה ואם יקרה פגע או חולי באנשים הנה ימצאו בה כל הסמים והתרופות אשר בהם תרפא הנפשו ותשוב אל שוויה ותעמוד על קיומה. ועל זה אמרו רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ר"ל דרכים רבים שיוכל להשלים נפשו בכל אחת מהם. וכמו שנראה במי ששאל מה אני לחיי העולם הבא והשיבוהו כלום מעשה בא לידך וכו' (ע"ז דף י"ז) כלומר שבמצוה אחת שעשה אותה כהוגן קנה חיי העולם הבא ולזה נחלקו ר"ל ורבי יוחנן במסכת סנהדרין (פרק בתרא דף קי"א) בפסוק לכן הרחיבה שאול נפשה וסערה פיה לבלי חוק ודרש ריש לקיש למי ששייר אפילו חוק אחד מן התורה אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא ליה למריהו דתימא הכי אלא למי שקיים אפי' חוק אחד מן התורה, הנה ריש לקיש חשב שכל המצות יצטרכו אל הרפואה הנפשיית ולקנין השלימות ולזה אמר שהשאול שהוא גהינם הרחיב פיה למי ששייר אפילו חוק אחד מן התורה. אמנם רבי יוחנן סבר שבקיום מצוה אחת וחוק אחד כהוגן ובבחירה שכלית תרפא הנפש רפואה שלימה יהיה רבוי המצות אצלו מצדקת השם וגודל חסדו בהמציא דרכים ואמצעיים רבים לבני האדם אפשר שיקנה שלימות בכל אחד מהם. וכמו שיקרה לחולה שיבואהו תיעוב המאכל והרופא החכם יסדר לו מזונות רבות שונות זו מזו לאכול וינסה מי מכולם יערב אל חכו ויכשר אליו זה או זה ויעמוד על המזון הערב אצלו והוא יסיר ממנו תיעוב המאכל. כן המצות הרבות הניחם האל ית' בתורתו למען נקח מהם אחת אחת ונעשה מהם כפי הראוי. וכאשר יזדמן שנעשה מהם מצוה אחת בשלימות ובבחירה שכלית מזו נהיה נושעים וכל שכן אם נעשה יותר מאחת בשלימות וכפי הראוי ולזה אז"ל נשבת פי"ו דף קי"ח) שאם היו ישראל שומרים שתי שבתות כראוי מיד היו נגאלים. והיוצא מכל זה שאי אפשר שתשתנה התורה לא בכלל' ולא בחלקיה כפי חכמת הנותן ויכלתו ית' ואל זה כיון הנביא (מלאכי ג') באמרו אני י' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם כלומר שהתורה היא נצחית בלתי משתנית והאומה היא נצחית כמו כן וצדקו אם כן דברי הרב הגדול בעיקר נצחיות התורה. ואמנם הראיה שהביא על זה הרב מפסוק לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו כתב בעל ספר העיקרים בפרק י"ד מאמר ראשון ז"ל ולזה לא היה ראוי גם כן למנות שורש ולא עיקר שהתורה לא תנוסח ולא תשתנה אם היא מצוה פרטיית כמו שכתב הרמב"ם ז"ל וכו'. נראה מדבריו שיחשוב שלדעת הרב העיקר הזה הוא מצוה פרטית ר"ל שלא נוסיף ולא נגרע מן התורה אבל זה טעות מבואר הוא בדברי הרב לפי שהמצוה הפרטית היא שלא נוסיף ולא נגרע והעיקר הוא שנאמין בנצחיות התורה ושהשם יתברך לא יוסיף ולא יגרע עליה לא שיהיה עצם העיקר המצוה עצמה שישראל לא יוסיפו ולא יגרעו. וכבר יורה על זה מה שאמר הרב בסוף העיקר וכבר בארנו מה שצריך לבאר ביסוד הזה בתחילת זה החבור ואמר זה על מה שאמר בפתיחת פי' המשנה ז"ל לפי שהנביא הזה משה רבינו עליו השלום כל החכמים וכל הנביאים הם כנגדו קצרי יד מלעשות כמופתיו והטעין הקדוש ברוך הוא בלבבנו אמונתו כמו שהבטיחו בתורה וגם בך יאמינו לעולם. הנה הגיד לנו בשם הקב"ה שלא תבא מאת הבורא לעולם תורה אחרת כמו שאמר לא בשמים היא וגו' ואומר כי קרוב אליך הדבר מאוד וגו'. עוד אמר שם ז"ל וההירנו ג"כ מלהוסיף עליהם ולגרוע מהם ואמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו ולפיכך אמרו רז"ל (מגילה דף ג') שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה עד כאן. הנה במה שאמר הרב הטעין הקב"ה בלבבנו אמונתו וכו' כיון אל העיקר והיסוד שלא תשתנה זאת התורה ולא תבא עוד תורה אחרת ממנו ית' וכאמרו לא בשמים היא אמנם במה שאמר אחר כך והזהירנו כמו כן מלהוסיף ולגרוע וכו' הוא ענין המצוה ולכן אמר בו לשון אזהרה הנה התבאר שענין העיקר זולת ענין המצוה. ואמנם מה שהביא הרב בביאור העיקר פסוק לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו אין כוונתו לבאר מזה אמונת העיקר ר"ל שהשי"ת לא ישנה התורה ויחליפה ולא יוסיף ויגע בה. כי הכתוב ההוא כישראל ידבר. אבל כוונת הרב שנאמין שבתורה הזאת לא תהיה לעולמי עד תוספת ולא גרעון ושמפני זה יצאה לנו המצוה אשר נצטוינו שלא נוסיף ולא נגרע. וכמה מהעיקרים והיסודות למדם הרב בהוציאו אותם מן המצות עם היות העיקר דבר אחר שהוא האמונה הכוללת והמצוה דבר אחר שהוא המעשה הפרטי. ראה דבריו בסוף היסוד החמישי אמר ז"ל והיסוד הה' הזה אנו למדין מן המצוה שנצטוינו שלא לעבוד ע"ז וכו'. וכן מהמצוה שצוה השי"ת בתורה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו למדנו העיקר הכולל שהתורה האלהית לא תהיה בה לא תוספת ולא חסרון מפאת מה שצוה השי"ת על זה אל ישראל מלבד מה שנאמין שלא תהיה בה תוספת ולא חסרון מפאת הבורא ית' אשר זה נלמוד מאמרו לא בשמים היא. ואמנם הפסוק הזה ר"ל לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו הוא כולל לכל תוספת המצוה וגרעונם וכאמרם ז"ל (ספרי פ' ראה) מנין שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית ת"ל לא תוסיף עליו. ואמנם מה שהקשה עוד נגד הרב ממה שאמרו חז"ל ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה וכן שלמה שתקן ערובין ונט"י באמרו האם נחשוב שהיו עוברים על לא תגרע ולא תוסיף. הנה תשובתו כבר בארה הרב עצמו בספר המדע כי מאשר מצאנו שני כתובים מכחישים זה את זה האחד לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו ואחז"ל (מגילה דף ג') שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה והשני אמרו לא תסור מ הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואחז"ל ואפי' יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין פירש על פי התורה והקבלה האמתיית שאמרו לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו ואין נביא רשאי לחדש דבר וכן בדבר שיש בו צד ע"ז כפשט הפרשה ואף בשאר מצות כשיאמר הנביא שהשם צוה להוסיף או לגרוע אין ראוי לשמעו כמו שהתבאר מפסוק וגם בך יאמינו לעולם. ואמנם פסוק לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ואחז"ל אפי' יאמרו לך על ימין שהוא שמאל אמרו שזה בדבר שאין בו צד ע"ז ושיעשה לצורך שעה לא לדורות ומזה הענין הגזירות והתקנות והסייגים שעושים ב"ד הגדול וחכמי הדור שאין בזה שנוי התורה ולא תוספת ולא חסרון בה לפי שזה מעצם התורה והקבלה כי הנה החכימה החכמה האלהית שמא לא יספיק סדר התורה להשוות מזגי המקבלים וחסרונם. ולכן נתן רשות לנביאים ולב"ד הגדול לתקן תקנות ולגדור גדרים ולעשות סייגים לתורה ולחזק אותה כפי כח המקבלים. ולא יקרא זה ביטול ושנוי תורה ואינו בכלל לא תוסיף ולא תגרע כי התוספת והגרעון הוא כשיאמר אדם הריני מוסיף על מה שאמרה התורה לפי שהיא חסרה ואני משלים אותה או גורע ממנה לפי שיש בה מותר והכפל אבל כאשר עשינו סייגים ותקנות הם מעצם התורה ולשמירתה וכאמרם עשו משמרת למשמרתי ולכן אינו בכלל לא תוסיף ולא תגרע. ומה שהביא החכם מויקרא רבה שכל המועדים בטלים חוץ מפורים ויום הכפורים אין בטול זה בטול המועדים עצמם חלילה כי אם בטול זכירתם שהם כולם זכר ליציאת מצרים וענין המאמר שישראל בזמן הגאולה לא ישימו לב אל זכרון הניסים והנפלאות אשר עשה השם יתברך להם בצאתם ממצרים כי בראותם המסות הגדולות אשר יעשה השם להם לימות המשיח תשכחנה הראשונות ולא תעלינה על לב וכמו שאמר הכתוב לא יאמרו חי יי' אשר העלה ואשר הביא וגו' ולכן אמרו חוץ מפורים ומיום הכפורים שביום הכפורים כללו ראש השנה ויום העשירי שהם מתאחדים בתשובה ומחילה וכפרה והיו מכוונים מפאת עצמם ופורים מפני שהוא מהניסים שנעשו בגלות. וכן אמרם ז"ל למה נקרא שמו חזיר מפני שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל. כבר פירשו בו בילמדנו שנאמר על אדום שנקרא חזיר שנאמר יכרסמנה חזיר מיער. ואם שמסני המלחמות להוראת שעה יתירהו הקב"ה לישראל כמו שהתירו להם בזמן כבוש הארץ וכמו שאמרו ובתים מלאים כל טוב אפילו כתלי דחזירי ולכן אמרו להחזירו ובאמרם ז"ל בילמדנו יי' מתיר אסורים יי' מתיר איסורים: (ע' ישועות משיחו שם הרחיב הרב דבריו בביאור זה המאמר):
ומה שהקשה עוד בשמות החדשים ששנו בימי עזרא אין זה בטול ולא שנוי כי מי המונע אם אנחנו נרצה לכנות שמות החדשים אחרי שלא יצאנו ממספרם אין זה כי אם כמו שמתרגם ומפרש השמות אשר באו נכתוב שאינו מבטל אותם כי שמות התורה במקומם הם עומדים על כל פנים. עוד הביא החכם ראיה ממדרש חזית על פסוק ישקני מנשיקות פיהו לבאר שאפשר שתנוסח תורתנו הקדושה באמרם ז"ל אמר רבי יהודה בשעה ששמעו ישראל אנכי ולא יהיה לך נתקע תלמוד תורה בלבם והיו למדין ולא משתכחין באו אצל משה ואמרו לו משה רבינו תעשה אתה פרוסביו"ן (רוצה לומר שליח) בינותינו שנאמר דבר אתה עמנו ונשמעה חזרו להיות למדין ושכחין אמרו מה משה כשר ודם עובר אף תלמוד תורה שלו עובר (כלומר משתכח) חזרו ובאו להם אצל משה אמרו לו משה לואי יגלה לנו פעם שניה לואי ישקני מנשיקות פיהו אמר להם אין עכשיו אבל לעתיד לבא היא שנאמר נתתי תורתי בקרבם (ירמיה ל"א) ע"כ. ונפלאתי אני מהחכם הזה איך הביא המאמר הזה לראיה ולבאר ממנו שהתורה תשתנה כי הנה שאלתם של ישראל היתה שלא תשתכח מלבם התורה שקבלו על יד משה ולזה בקשו לשמעה מפיו יתברך פעם שנייה ר"ל אותה תורה ששמעו ראשונה לא תורה אחרת חס ושלום ומתשובת משה אנו למדין זה ג"כ שהשיב הפסוק שאמר נתתי תורתי בקרבם ר"ל תורתי התורה שנתתי אני שהם עתה שוכחים אותה ולימות המשיח תשוב להיות בקרבם לא תורה אחרת. ואפשר עוד ללכת בהתרת הספק הזה כולו דרך אחר והוא שנצחיות התורה ראוי שיובן בכללותיה ר"ל תורה שבכתב עם הפי' כפי שקבלה משה בסיני ושהדברים כולם אשר עשו הנביאים והחכמים בכל דור ודור אם להוראת שעה אם בדרך סייג אם בהוספה או בגרעון על מה שכתוב כתורה בביאור וגם כן מה שייעדו מהשנויים שעתידים להיות לימות המשיח בבטול המועדים וכהחזרת החזיר והדומה לזה כל הדברים ההם הם מעצם התורה וכלם נאמרו ונצטוו למשה בסיני לעשותם בזמנם אם שתהיה הצוואה בפרטיות ואם בכללות והוא ע"ה מסרה בקבלה סה אל פה. ולהיותם מעצם התורה הותר לאליהו להקריב בבמה חוץ למקדש לפי שהיה מקובל אצלו לעשות כן לשעת הצורך אשר כזה וכן שלמה שתיקן ערובין ונטילת ידים עשאו כפי מה שכיון בפירוש התורה ומפני זה אמרו ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה לפי שגם זה היה מעצם התורה מסור אליהם. ולהעיר על זה צוה ית' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואחז"ל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל. ואין כוונתם במאמרים האלה לומר שהחכמים יהיו עוקרים דבר מן התורה וגוזרים דבר נגדה על הימין שהוא שמאל נגדה מפני הנהוג אצלנו שאינו כן כי אותו הדבר אשר יגזרו החכמים הוא מעצם התורה ואמתתה והוא הימין בפירושה באמת ואינו עקירה ולא שמאל ולא שנוי ולא חלוף כי אם בערך אל מה שהורגלנו בו בדברי התורה וכפי מה שנחשבהו בפשוטיה כי אם לבד כל זה כבר באו ונצטוו בקבלה אותם הדברים אחרים כולם אם בצווי פרטי ואם מכח הצווי הכולל וכל מה שנעשה ויעשה כולו הוא מעצם התורה ונצחיי בנצחיותה. הנה התבאר מכל זה שהתורה האלהית אשר בידינו היא נצחית וא"א שתשתנה ותתחלף. זהו מה שרציתי לברר: