ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל
ספר ראש אמנה - הפרק השלשה ועשרים
הפרק השלשה ועשרים בביאור הדעת הנכון בדרוש הזה:
ואשר אאמינהו אני אמת ויציב ונכון בדרוש הזה הוא שהאנשים האלה שלמים הם אתנו הרב הגדול והנמשכים אחריו לא הביאם להניח עיקרים ויסודות בתורה האלהית כי אם להמשכם אחרי מנהג חכמי האומות בספריהם כי הם ראו בכל חכמה מן החכמות טבעיות או למודיות שרשים ויסודות שאין ראוי לכפור ולהתוכח בהם ואיך בעל החכמה ההיא מחוייב לבאר אותם ולאמתם מצד מה שהוא בעל החכמה ההיא והם ההתחלות המקובלות שכבר התבארו בחכמה אחרת יותר כוללות וקודמות אליה או בחכמת האלהות הקודמת וראשונה לכל החכמות אשר התחלותי' הם מבוארות בעצמם. והיה זה כדי שכאשר יספק האדם בהקדמה מהקדמות אותה חכמה ויכחישה יבארו אותה ויוכיחוה באותם ההתחלות הכוללות להיותם השרשים אשר עליהם תסוב החכמה ההיא כולה ושאין ראוי שיחלוק עליה המעיין בה ולא יאות בהם הויכוח באותה חכמה להיותם דברים מקובלים בה שכבר התבארו בחכמה אחרת כוללת ממנה. או הם מבוארים בעצמם. ומה הדרך תקח חכמת הטבע התחלותיה מחכמת האלהות וחכמת הנגון מחכמת המספר. וחכמי אומתנו אחרי אשר התערבו בגוים בעיון ספריהם וידיעת חכמותיהם למדו ממעשיהם והעתיקו דרכיהם ועניינם בתורה האלהית באמרם איכה יעבדו הגוים האלה את חכמותיהם הלא בהנחת התחלות ושרשים אשר עליהם תסובינה ואעשה כן גם אני בהנחת עיקרים ויסודות לתורה האלהי. ובעיני אין הנדון דומה לראיה כי חכמות הגוים וספריהם להיותם בדרך החקירה והעיון כדי שלא ישתלשל עיונם בביאור הקדמותיהם הוצרכו להניח התחלות מקובלות שיקבל אותם המעיין באותה חכמה ולא יבקש עליהם מופת וראיה ויתבארו אותם התחלות בחכמה אחרת כוללת ממנה או שתהיינה מבוארות בעצמם כמושכלות ראשונות. אמנם התורה האלהית אלהים הבין דרכה והוא נתנה לעמו על צד הקבלה והאמונה כפי מה שראה הכרחי לשלימותו ולזה לא נצטרך להניח בה אמונות יותר עיקריות אלו מאלו ולא יותר מקובלות אלו מאלו ולא נתן כמות למצות זו על זו לפי שכולם נתנו מרועה אחד. גם כי אין תורה אחרת ואין חכמה ואין תבונה אלהית יותר כוללת וקודמת אליה מתורתנו כדי שנקח ממנה התחלותיה ויתבארו ויתאמתו שמה. ע"כ אמרתי זאת אשיב אל לבי שהתורה האלהית באמונותיה כולה אמת וכל מצותיה נצטוו מן השמים והאמות והקיום שוה בכל האמונות ובכל המצות כקטון כגדול כאמות זה כן אמות זה ולכן האמנתי שאין ראוי שיונחו בתורה האלהית עיקרים ולא יסודות בענין האמונות לפי שמחוייבים אנחנו להאמין כל מה שנכתב בתורה ואין בידינו לספק בדבר הקטון שבה כדי שנאמת אותו עם אותם העיקרים והשרשים כי הכופר או המספק בדבר קטן או גדול מהאמונות והסיפורים שבאו בה הוא מין ואפיקורוס כי אין באמונות ובסיפורים התוריים מצד שהוא אמת מעלה לאחד מהם על האחר וכן אמרו בפרק חלק (דף צ"ט) תנו רבנן כי דבר יי' בזה זה האומר אין תורה מן השמים תניא אידך כי דבר יי' בזה אפילו אמר כל' התורה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו אמרו זהו דבר יי' בזה ואפילו אמר תורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה ומגזרה שוה זו זהו דבר יי' בזה. הנה בארו במאמרם זה שאין בתורת האלהית דבר יוכל האדם להכחישו ודבר יחוייב להאמינו בענין בהתחלות החכמה ודרושיה, אבל כל חלק וחלק ממנה כקטון כגדול יחוייב כל בן ישראל לקבלו ואין הפרש אצלם בין שיכפור בתורה בכללה ויאמר שאין תורה מן השמים ובין שיכפור בחלק ממנה יהיה פסוק או דקדוק או גזרה שוה ולזה אמרו שם שמנשה בן חזקיהו היה יושב ודורש באגדות של דופי ואומר לא היה לו למשה לכתוב ואחות לוטן תמנע וחשביהו מפני זה כופר ואפיקורוס. וכן כתב הרב הגדול בפירוש המשנה בזכרון העיקרים בעיקר השמיני שהוא תורה מן השמים אמרו ז"ל ואין הפרש בין בני הם כוש ומצרים לבין אנכי יי' אלהיך ושמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד הכל מפי הגבורה והכל תורת יי' תמימה קדושה ואמת הנה הודה בפיו ובשפתיו שבענין האמונות ובבחינת האמת אין ראוי שנניח בתורת האלהים אמונות במדרגת השרשים והתחלות שיחוייב כל בעל דת לקבלם ואמונות אחרות שיוכל לספק בהם כי כולם יחוייב שיקבל ויאמין היותם אמת אלהי ולא יספק ולא יערער על דבר מהם. ואם הדבר כן בענין האמונות שאין ראוי שנניח עיקרים ויסודות בהם ככה בענין המצות אין ראוי שנעשה קצתם עיקריות וגדולות המעלה מקצתם. כי הנה מצינו מצות כוללות גדולות המעלה בדברים שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו וכגון זכרון יום המעמד הנבחר וזכרון יציאת מצרים ועשית הישר והטוב ואהבת לרעך כמוך ולא זכרום המחברים האלה ולא אחד מהם בכלל העיקרים. ואיך כנים עצמנו בבחינת המצוה ונבחר קצתם על קצתם והנה במשנה אמרו הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות (אבות פ"ב) ואיך אם כן נעשה אנחנו מהם חלוקות ונניח מהם במדרגת השרשים ומהם במדרגת הענפים. וכבר נוכל להליץ בעד הרב הגדול שלא כיון לעשות עיקרים ויסודות במצות התורה כי הוא לא מנה בכללם שום מצוה מעשית כמו שזכרתי. וגם בענין האמונות לא עשה אותם העיקרים להגיד שהאמונות האלה מזולתם הם עיקרים נתחייב להאמינם. אבל שהיתה כוונתו להיישיר האנשים אשר לא העמיקו בתורה ולא למדו ולא שמשו די צרכם ולפי שהמה לא יוכלו להקיף ולהשיג כל האמונות והמדעים אשר כללה התורה האלהית בחר הרב מכל האמונות אותם הי"ג אמונות היותר כוללות כדי ללמד אותם דרך קצרה אותם הדברים שיש בהם מהחכמות אשר זכרתי בהקדמה הה' באופן שישתלמו כל בני אדם ואפילו עמי הארץ בקבלת אותם האמונות. ומזאת הבחינה קראם עיקרים ויסודות כפי מחשבת התלמיד השומע לא כפי ענין האמת בעצמו. וכבר יורה על זה מה שכתב הרב אחרי זכרון אותם העיקרים כמו שהבאתי בתחלת זה המאמר. ומפני זה לא זכר הרב הגדול העיקרים האלה בספר המורה אשר שם הפליג החקירה באמונה התוריית וזכרם בפירוש המשנה אשר עשה בנערותו למה שהיתה הנחת העיקרים מתייחסת אל ההמון ולמתחילים בלמוד המשניות לא ליחידים המעמיקים בידיעת האמיתיות אשר להם חבר ספר המורה, ואם היתה זה דעתו הנה היתה כוונתו רצויה ומעשיו לשם שמים. אמנם ה"ר חסדאי ובעל ספר העיקרים ואחריהם כפיהם ירצו סלה לקחו אותם הדברים כפשוטן ונתנו אותם האמונות במדרגת השרשים והיסודות כענין התחלות החכמות וכמו שזכרתי. וזה בעיני טעות ושגיאה רבה היא כי אף שנודה שיש באמונות חלוף רב ומעלה לזו על זו כפי מעלת נושאם להיות מהם בעצם הבורא ומהם בשכלים הנבדלים ומהם בגלגלים ומהם בשאר הדברים לא מסני זה נחשוב שתהיה אמונת אחד מהם עיקר ויסוד והאמונה האחרת אינה עיקר ולא יסוד כי כולם אמונות אמתיות ובבחינת האמת כולם עיקרים שהתורה האלהית מיוסדת עליהם אחרי שאם יכפור או יכחיש אדם הקטון שבכולם יהיה כאלו יאמר שאין תורה מן השמים ואם כן אחרי שתפול התורה האלהית בביטול איזה ספור או מדע או אמונה שבאו בה יתחייב בהכרח שכל הספורים והאמונות והמדעים והמצות שבאו בתורה הם כולם וכל אחד ואחד מהם עיקרים ויסודות אליה לא שנאמין זה בקצתם זולת קצתם. וכבר יורו על אמתת הדעת הזה דברים מהם שאם היו בתורה שרשים ועיקרים היה ראוי שבמעמד הר סיני בעשרת הדברות אשר דבר השם לעמו יזכרו ויונחו אותם העיקרים כדי שישמעו כולם ויקיימום ויקבלום היהודים עליהם ועל זרעם. והנה מאותם הי"ג עיקרים אשר זכר הרב לא באו בדברות כי אם אחד מהם או שנים לדעת הרב. ומהם שאם היו עיקרים ושרשים לתורה האלהית היה מזכיר אותם בתחלת התורה כמו שיונחו התחלות החכמות ושרשיהם בתחלתם. וכמו שזכרתי אני בפרשת בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ שאפשר שיפורש על עיקר התורה ויסודה שהוא חדוש העולם שזכר בתחלת התורה. אבל אחרי שראינו שבתחלת התורה לא נזכרו העיקרים והשרשים האלה וגם לא במעמד הר סיני ובעשרת הדברות מבואר הוא שאין כאן עיקרים ולא יסודות. ומהם שאם היו בתורה שרשים ועיקרים היה ראוי שיהיה העונש למי שיכפור אותם יותר חמור מהכופר בשאר הדברים שבאו בתורה ומאחר שאינו כן כי הכופר בקלה שבמצות או בקטון שבפסוקים ענשו בשוה כמי שכופר באנכי יי' אלהיך ובמצות היחוד מבואר נגלה הוא שאין בה דברים במדרגת העיקרים והשרשים ומפני זה אמרו שם בפרק חלק (דף צ"ט) על אותה פיסקא האומר אין תורה מן השמים אמר רבי אליעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה אף על פי שיש בידו (תשובה) [תורה] ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. וכן זכרו בגמרא דברים זולת אלה כגון המלבין פני חברו ברבים והקורא לחבירו בכנוי והמתכבד בקלון חבירו, ואין הסבה בזה כמו שחשב הרב הגדול בפי' המשנה להיות העושה מעשה מאלה בעל נפש גרועה שאין בה שלימות ואינה ראויה לעולם הבא וכו'. כי מה הגרעון אשר בדברים האלה שלא יהיה יותר בדברים אחרים שלא זכרו אבל היתה הסבה בזה לפי שמצות התורה כולם והמדות והדעות אשר בה הם אלהיים ומי שיכפור בקטון שבכולם מאותו צד שהוא עוקר דבר מן התורה ומכחיש אותו אין ראוי שיהיה בן העולם הבא. ומהם שאם היו בתורה עיקרים ושרשים איך לא זכרום חז"ל והיה יותר ראוי שיזכרו אותם ויבארוםבמקום מיוחד ממה שעשו במצות התורה ובמוסרי דאבות. ואחרי שהמה אשר היישירו הדרך לפנינו לא הרגישו בזה ולא זרו עיקרים ויסודות אשר יאמין אותם האדם וחי בהם מבואר נגלה הוא שלא הסכימו בחכמתם ז"ל להניח עיקרים ושרשים בתורת האלהים לפי שכולה אמתית אלהית ואין בה אמונות עיקריות שרשיות יותר עיקריות אלה מאלה: