ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל
ספר ראש אמנה - הפרק הראשון
הפרק הראשון בדעת הרב הגדול המיימוני ביסודות התורה ועיקריה: הנה הראשון אשר התחיל בהנחת עיקרים ויסודות התורה האלהית הלא הוא הרב הגדול הרמב"ם בפירושו למסכת סנהדרין סרק חלק על אותה משנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. וראוי שתדע שפי' המשנה עשאו הרב בלשון ערב ונמצאו ממנו בזה הפרק שתי העתקות. ועם היות הענין אחד. הנה הלשון מתחלף חילוף מה בשתיהן. אבל להיות האחד מהן העתקת ה"ר שמואל תבון זצ"ל ראוי שנסמוך עליה לרוב חכמתו ולגודל מעלתו בהעתקות. והנה זכרון היסודות אשר הביא הרב שמה הם אלו אשר אזכור בלשונו וממה שצריך לזוכרו בכאן והוא מקום ראוי לבארו בו שעיקרי תורתינו ויסודיה הם י"ג:
היסוד הראשון מציאות הבורא ית'. והוא שיש שם מצוי שלם בכל מיני השלימות והוא על המציאות כל המצואים ומאתו התמדתם. ואלו יעלה על הדעת שהוא אינו נמצא יתבטל מציאות כל נמצא. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים לבדו מצואים הוא לבדו יהיה מצוי. ולא יתבטל מציאותו ית' ולא יחסר כי הוא אינו צריך במציאותו לזולתו. וכל מה שזולתו מן הדעות הנבדלות והגלגלים ומה שתחתן הכל נצרך במציאותו אליו. והיסוד הראשון הזה אנו למדין מדבור אנכי יי' אלהיך. וזה מצות עשה: והיסוד השני אחדותו. שהוא אחד ואינו כאחד המין הכללי. ולא כאחד המין הפרטי ולא כאחד המורכב שהוא נחלק לאחדים רבים. ולא כגוף הפשוט שהוא אחד במספרו והוא מקבל חילוק לאין תכלית. אבל הוא ית' אחד באחדות שאין כמוהו, והיסוד הזה השני אנו למדין ממה שנאמר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד וזה מצות עשה:
והיסוד השלישי בטול הגשמות. והוא שהאחד הזה ית' אינו גוף ולא כח בגוף ולא תשיגהו מה שישיג לגופים כמו התנועה והמנוחה לא בעצם ולא במקרה, וכבר הרחיקו ממנו החבור והפרוד. ולזה אמר הנביא (ישעיה מ') ואל מי תדמיוני ואשוה. ואלו היה גוף היה דומה לגופים. וכל מה שבא בספרים מתוארי הגופי' כגון הישיבה והעמידה וכיוצא בזה כלם הם כנגד לשון בני אדם כמו שאחז"ל (אלו מציאות דף ל"א) דברה תורה כלשון בני אדם. וכבר דברו בזה הענין חכמי הדורות הרבה. והיסוד הג' הזה אנו למדין מן לא ראיתם כל תמונה ר"ל לא תשיגהו בעל תמונה כי הוא כמו שאמרנו לא גוף ולא כח בגוף:
והיסוד הרביעי הוא שהאחד הנזכר הוא הקדמון באמת. וכל מה שזולתו אינו קדמון כשנעריכהו אליו. והראיות על זה הרבה בספרים. וזה היסוד הד' אנו למדין מן מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם וגו':
והיסוד החמישי הוא שהקב"ה הוא לבדו הראוי להעבד ולגדל ולנצח ולהרים קול ברוממותו. ולא יעשה כן לזולתו למצוי מן המצואים מהמלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שיורכב כולם כי כולם ממונים על פעולותיהם אין להם לא שלטון ולא חפץ אלא אהבת הש"י. ואין ראוי לשומם אמצעיים בין בני אדם להקב"ה אלא שיכונו כל המחשבות לנגדו ויתרחקו מזולתו. והיסוד החמישי הזה אנו למדין מן המצוה שנצטוינו שלא נעבוד עבודה זרה ורוב דברי התורה הם בזה הענין:
והיסוד הששי הנבואה. והוא שראוי לדעת כי זה המין האנושי ימצאו בו מדות הרבה ושלימות גדולה ותשוב נפשם זכה עד אשר תקבל צורת השכל ואחר כך יתחבר אותו השכל האנושי אל הפועל ויאצל עליהם ממנה אצילה נכבדת והם הם הנביאים וזו היא הנבואה וזה עניינה. וביאור זה על דרך השלימות ארוך מאוד ואין כוונתנו להביא מופת על כל יסוד ולפרש אמתתו כי הוא כולל החכמות כלם אבל נזכיר אותם על דרך סיפור בלבד ופסוקי התורה יעידו בנביאים הרבה:
והיסוד השביעי נבואת מרע"ה. הוא שצריך להאמין שהיה אביהם של כל הנביאים הראשונים שהיו מלפניו והאחרונים שהיו אחריו כולם היו למטה ממנו במעלה והוא לבדו בחיר השם מכל המין האנושי והוא שהשיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג כל אדם שנמצא או ימצא. והוא עליו השלום נבדל בתכלית ההבדלה מבני אדם עד שהשיג ובטלו ממנו כחות הדמיון וההרגש והשגותיו ונשאר שכל בלבד. ולפיכך נאמר כי בהיותו מדבר עם השם בלא אמצעות מלאך פה אל פה אדבר בו. והייתי מבאר הענין המופלא הזה לולא שראיתי העניינים האלה דקים מאוד וצריכים לפי' פשוט והקדמות ומשלים. ולפרש קודם לכן מציאות המלאכים ושינוי מעלתם מן הבורא. ולפרש ענין הנפש וכחותיה ולהרחיב הגלוי בצורות שתקנו הנביאים לבורא ונכלל בענין הזה שיעור קומה ועניינו ולא יושלם כל הענין הזה ואפילו יתחבר בתכלית הקצור במאה דפין. ולפיכך אניחנו להביאו במקומו בספר הדרשות שיעדתי או בספר מיוחד שאחבר בו היסודות האלה:
ואשוב ליסוד השביעי הזה ואומר שנבואת משה רבינו ע"ה נבדלה מכל נבואות שאר הנביאים בארבעה דברים. הא'. שהם נבאו על ידי אמצעי ומשה רבינו ע"ה בלא אמצעי שנאמר פה אל פה אדבר בו. והב'. שכל הנביאים לא נתנבאו אלא כשהם ישנים בחלום חזיון לילה או ביום אחרי תרדמה נופלת על הנביא והתבטלו ההרגשות ודומה כישן. וענין זה יקרא מראה ומחזה. אבל משה רבינו ע"ה יבואהו הדבור ביום והוא עומד מבין שני הכרובים כמו שהבטיחהו הקב"ה ונועדתי לך שם וגו' ואמר ית' אם יהיה נביאכם יי' וגו' לא כן עבדי וגו' פה אל פה וגו'. והג'. שהנביאים כשתבואם הנבואה אף על פי שתהיה במראה עכ"ז יתקלקלו טבעיו ויזדעזעו בניני גופו ויבעת מאוד וכמעט שיגיע עד שערי מות כמו שנאמר בדניאל (י') ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית וגו' ואני הייתי נרדם וגו', ומשה רבינו עליו השלום לא היה כן כי אם שיבואהו הדבור ולא יזוע והוא מה שאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ר"ל כשם שאין אדם נבעת וחרד מדברי חבירו כן משה לא היה נבעת וחרד מן הדבור בעבור היותו מחובר אל השכל. והד'. שכל נביא לא תבואהו הנבואה בעת שירצה אלא כשירצה הקדוש ברוך הוא וכבר ישאר הנביא שנים רבות ולא יתנבא ופעמים יבקש בתפלה שיתנבא ואחר הימים תבואהו אבל לא הודיעתו הנבואה ההיא מה שהיה מבקש. וכבר היה מהם מי שיתכוין ויפנה מחשבותיו כמו שעשה אלישע באמרו ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן וגו' (מלכים ב' ג') אם כן אין בהם כח שיתנבאו כל זמן שירצו אבל משה רבינו עליו השלום היה מתנבא בכל עת כרצונו שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה יי' וגו' ואומר דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבוא:
והיסוד השמיני בתורה מן השמים. והוא שצריך להאמין כי כל התורה הזאת המצויה בידינו היום הזה היא התורה שנתנה למשה והיא כולה מפי הגבורה ר"ל שהשיגה כולה מפי הקדוש ברוך הוא בהשגה שנקראת אמירה ע"ד העברת הדבור. ואין מי שידע ההשגה ההיא. ויכתוב מה שנאמר לו מדברי הימים וענייני התורה ומצותיה ולכן נקרא ע"ה מחוקק. ואין הפרש בין בני חם כוש ומצרים ובין אנכי יי' אלהיך ושמע ישראל יי' אלהינו הכל מפי הגבורה והכל תורת יי' תמימה טהורה קדושה ואמת. אבל נעשה מחלוקת אצל כל כופר לפי שחשבו שיש בתורה פרי וקליפה וכי יש בה דברים שאין בהם תועלת שיהיו ממשה רבינו עליו השלום וזהו ענין אין תורה מן השמים ואמרו חז"ל (חלק דף צ"ט) שהמאמין שהתורה כולה מפי הגבורה חוץ מפסוק אחד שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפאת עצמו שזהו בכלל כי דבר יי' בזה ישמרנו השם מדברי הכומרים אלא כל תיבה ותיבה יש בה פלאות חכמה למי שחנן הקב"ה מדע והשכל ואף על פי כן לא תושג תכלית חכמתה ארוכה מארץ מדה ואין לאדם אלא לבקש מלפני הקב"ה מה שבקש דוד משיח אלהי יעקב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך (תהלים קי"ט) וכן פירוש התורה שהוא התלמוד גם הוא מפי הגבורה וזה שאנו עושים היום תבנית הסוכה ומעשה הלולב והציצית והתפילין זולתם הוא התכנית עצמו שאמר הקב"ה למשה ומה שאמר משה אלינו והוא נאמן בהגעת שליחותו. וראית היסוד השמיני הזה הוא מה שאמר בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו':
והיסוד התשיעי הוא עיקר הנסיחה. והוא כי זאת התורה היא תורת משה רבינו ע"ה לא תהיה נסוחה ולא נחלפת ולא תברא תורה מאת הבורא זולתה ולא תהיה בה תוספת ולא גרעון לא בכתוב ולא בפי' שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. וכבר בארנו מה שצריך לבאר ביסוד הזה בתחלת זה החבור: והיסוד העשירי הוא שהקב"ה יודע כל פעולות בני אדם ואינו מתרשל עליהם כמו שחשבו האומרים עזב יי' את הארץ (יחזקאל ה') אלא כדברי הנביא (ירמיה לב) שאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות וגו' ואמר וירא י' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' ואמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'. וזה יורה על היסוד העשירי הזה:
והיסוד האחד עשר שהקב"ה יגמול שכר טוב לשומרי מצותיו ויענוש לעובר עליהם ולמי שאינו מקיים אותם וגמולו הגדול הוא העולם הבא וענשו הגדול הוא הכרת. וכבר בארנו בפרק זה מה שיש בו די, והפסוק המורה על יסוד הזה הוא ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. והשיבו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי. וזה ראיה על גמול הצדיק ועונש הרשע:
והיסוד השנים עשר ימות המשיח והוא שצריך להאמין שבא ובא ולא יאחר ואם יתמהמה חכה לו (חבקוק ב') ואין ראוי לקבוע לו זמן ולא להוציא מהפסוקים דיוקים כדי לידע עת בואו הכי אחז"ל (חלק דף צ"ז) תסח עצמן של מחשבי קיצין. וצריך לזכור הגאולה ואהבת השם ויהלל אליו כפי מה שבא על יד כל נביא ונביא ממשה רבינו ע"ה עד מלאכי ע"ה. ומי שיש לו בזה ספק או ימעט עינו (צ"ל עניינו) הוא מכזב התורה אשר יעדה בו בפרשת בלעם ובאתם נצבים. ומכלל זה העיקר הוא שאין מלך בישראל אלא מדוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על מלכות זאת המשפחה הוא כופר באל ובדברי נביאיו:
והעיקר השלשה עשר הוא תחיית המתים וכבר בארנו עניינו וסודותיו. וכאשר ישלמו בלב בני אדם אלה העיקרים כלם ויאמין בם הוא הנכנס בכלל ישראל וצריך לאהוב אותו ולחמול עליו ולעשות עמו כל מה שצוה הבורא לעשות איש לאחיו מן האהבה והאחוה. ואפילו אם יעשה כל העברות שיש בעולם מצד התאוה והיצר וגבורת טבעיו החסרים הנה הוא מפושעי ישראל ויענש כפי חטאתו אבל יש לו חלק לעולם הבא. ואם לא יאמין האדם אלה העיקרים כלם כראוי כבר יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות וחייב אדם לשנאותו וראוי למאוס בו ולאבדו ועליו נאמר הלא משנאיך יי' אשנא (תהלים קל"ט). וכבר הרביתי לדבר בכאן ויצאתי מכוונת חבורי. אבל עשיתי זה מפני שיש בו תועלת גדול וחיזוק האמונה. וכללתי לך בו דברים מועילים מפוזרים בספרים רבים ונכבדים. על כן קנה אותם והצלה וקרא דברים אלה פעמים רבות והתבונן בהם היטב ואם תשיאך נפשך ותחשוב כי הבנת אותם מפעם אחת או מעשר פעמים דע כי השיאך לשוא ועל כן אל תמהר במה שיראה לך כי לא חברתיו כאשר יזדמן אלא אחר התישבות והתבוננות בספרים וחקירה ועיון הדעות האמתיות ובלתי אמתיות ומה שראוי להתבונן בהם ולהראות בטענות וראיו' ברורות על כל ענין. ומהאל אשאל להורות אותי באורח נכונה:
עוד תמצא להרב הגדול זכרון העיקרים האלה בספר המדע הלכות יסודי התורה כמו שאמר בפרק ראשון יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי וכו'. ואמר ידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי יי' אלהיך. וכל העולה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. וכן הביא באותו פרק עיקר היחוד ואמר שהוא מצות עשה. והרחקת הגשמות ולא אמר שהוא מצוה. ובשאר הפרקים הביא קצת העיקרים הנזכרים ולא אמר שהם מצות. וכן מצינו שהרב עצמו בספר מנין המצות אשר עשה הביא המצוה הראשונה במציאות האל והשני ביחודו. והוכיח שהיה אנכי יי' אלהיך מצוה ממה שאחז"ל במסכת מכות (דף כ"ג) תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני מאי קרא תורה צוה לנו משה והקשו תורה בגימטרי' תרי"א הוי והשיבו אנכי ולא יהיה לך מסי הגבורה שמענום מסכים למה שכתב בספר המדע. זהו זכרון דעות הרב הגדול בעיקרים האלה בפירוש המשנה ובספר המדע ובספר המצות אשר לו: