אור ברסלב
ראש אמנה הקדמה

ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל

הקדמה

שיר שעשה החכם ה"ר יהודה אברבנאל בן השר המחבר על ספר ראש אמנה. יסוד דת לעדת אלי נתונה אשר היתה אזי אצלו אמנה:

הדר הדור ורב אמן חקרה. גביר יצחק אברבנאל אמנה:

ואיכה תערוך ספר לספרו. ואין לשוות אלי ירדן אמנה:

דרוש סיני דרוש הר האלהים. ומה-לך אל שניר חרמון אמנה:

הלא זה גן ועץ חיים בתוכו. אמת פריו ועלהו אמנה:

ובו שרשי וראשי האמונות. לזאת אבי קראו ראש אמנה:

אמר יצחק בן לאדוני שר וגדול בישראל. דון יהודה אברבנאל. משרש ישי בית הלחמי. מזרע דוד נגיד ומצוה לאומי. מעם מפוזר ומפורד. גלות ירושלים אשר בספרד. ראה ראיתי במראות הצובאות. הרמות והנשאות. הדוברות בתורת ה' צבאות. ובדברי הנבואות. חכמות נפלאות. בצדק נוראות. ובחצריהם ובטירותם לבי רואה ועיני רואות. טוב טעם ודעת זך ונקי משגיאות. דברי חכמים וחידותם טובות ובריאות. אך אמנה כי מששתי את כל כליהם תשואות מלאות. וכי חפשתי אמתחות דעותיהם המסולאות. נבהלתי מראות. את עיני עמי בני ציון היקרים. בידיעת יסודי תורת יי' ושרשי אמונת אלהי העברים. אשר אמונתם מחויבת לטובים ולישרים. כי בהיות אש דת למו תתהלך למישרים. ואור התורה נגה עליהם המאיר לארץ ולדרים. הנה במספר פנותיה עמודיה ואדניה לא ראו אורים ברורים. מפי ספרים ומסי סופרים. אך בחלוף דבריהם הוכו בסנורים. צלמות ולא סדרים. איש אל עבר פניו ילכו דרך האתרים החוקרים. עדר עדר לבדו מדלג על ההרים. שית לבך לעדרים. דבר ידברו בראשונה הרב הגדול המיימוני הנצב על הקוצרים. וחכמים מבני ישראל מקשיבים לקולו חברים. יורו המורים. שלשה עשר המה עיקרים. ואחריהם חדשים לבקרים. לרדוף אחריו יעלו אבר כנשרים. זה יאמר שמעו נא המורים. לתת חלק לשבעה וגם לשמנה שרשים המה הגבורים. וזה יאמר בינו בוערים. אלו ואלו בורות נשברים. אין לנו חלק בנותרים. זולתי שנים שלשה גרגרים. על כן תפוג תורה מעולפת ספירים. אבדה האמונה ועמודיה יתפלצון על פי אלה הדברים. ותהי האמת נעדרת ושממה כמהפכת זרים. כל רודפיה השיגוה בין המצרים. אשר במצרים היא יושבת מתוך ההפכה. הפכת הדעות ערוכה בכל ודרוכה. בין רועי מקנה אברם חכמי ישראל כרי ממכה. בין דין לדין בעצם הדרוש בעמקה של הלכה. בין משאבים שואבי מים חיים לעדה הנסוכה. בין תופשי המלחמה מערכה לקראת מערכה. ויהי העם כמתאוננים והאומה נבוכה. כי אמרו אחרי אשר בארזים נפלה שלהבת המחלוקת ומלחמה ערוכה. וחצי הטענות שנונים וקשת דרוכה. בשרשי התורה הברוכה. ומספר פינותיה ותאכל יסודותיה התצלחי למלוכה. ואת צעקתם שמעתי צעקת בני ישראל בני אלהים. אומרים אמור אנה אנחנו עולים. והנה קדושים אשר בארץ המה אורים גדולים. אנשים חכמים וידועים יושבי אוהלים. אשר אמרנו בצלם נהיה תחת צאלים. ילפתו ארחות דרכם מימינים ומשמאילים. ובאש המריבה להלמות עמלים. ימוטו עליהם גחלים. ובמצת הקטטה אלופינו מסובלים. אחינו המסו את לבבינו להם יקראו חובלים. כי יפרד איש מרעהו ונתן בפלילים. חלק לבם איש לדרכו פנו דרך לא סלולים. וכל דרך איש ישר בעיניו קדש הלולים. ולא קרב זה אל זה בדעותיו ויהיו כל אלה שכלים נבדלים. ובעבור זאת שלומי אמוני ישראל היהודים האמללים. לא ידע שלו בטנם יצאו מבוהלים. פוסחים על שתי הסעיפים יתיצבו הוללים. ושומר אמונים נפשו נבהלה מאוד אחזוהו צירים, וחבלים. כי אמור יאמר מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו עם שרפים ואראלים. ואנחנו לא נדע איזה דרך ישכון אור דרך לעבור גאולים. אם דרך הנשר בשמים הוא השר הגדול הר"ם ז"ל העומד על בני עמנו בראש גולים. ויאחז צדיק דרכו וצדיק באמונתו יהיה ואין מכלים. ואם דרכי הרבנים האחרונים אשר הכבירו עליו במלים. כסו פניו חרולים. מסני נוגשיו הדוברים על צדיק יסוד עולם. אשר לבו כפתחו של אולם. בגאוה ובוז מי עור כמשולם. רוחו ונשמתו צועקים אלי מחיי עולם בנים גדלתי ורוממתי אויבי כלם. הלא המה לחמו בלחמי לחם אבירים כפי אכלם. שתו ביין מסכתי שאבו מים חיים ממקורי ברוך מקטנם ועד גדולם. וידו אבן בי הממוני רדפוני שחקו עלי צעירים מה החלום הזה אשר חלם. קמו עבדים באדוניהם מתפרצים. כנוגשים אצים. מקול מחצצים. בעלי חצים. שני אנשים עבדים נצים. אפרוחים או ביצים תלמידי ה"ר נסים. וכל הארץ לקולם נסים. ואתה בן אדם. מה לך נרדם. לרוחתי לשועתי אזעק אליך חמס אל ישוב דך נכלם. והרק חנית על דבר כבוד שמי וסגור לקראת רודפי כגבור עריץ ובריא אולם. יחזו ויבושו מבקשי נפשי כי ברשת זו טמנו נלכדה רגלם. וכמעשה ידיהם תן להם השב בראשם גמולם. תן להם כפעלם. וכי ידעתי את מכאוביו וכל אשר התענה אבי. אבי רכב ישראל גולת גולת אריאל ועטרת צבי. חבלים נפלו לי יגון בלבבי. כי ראיתי אלהים פנים אל פנים דבר עם משה עדיף מנביא. ועתה נוגשיו מעולל וישב ממנו שבי. מרוב שיחי וכעסי הם לבי בקרבי. שמעתי אומרים משכילי עם יבינו לרבים נלכה אחרי מאהבינו חסדאי ואלבי. ונשליכה ממנו עבותות משה איש האלהים נר מערבי. לבי סחרחר סמר בשרי יראה ורעד יבוא בי. כי טעמתי מעט דבש פינותיו ויער יסודותיו אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. והמה אומרים נעקר עיקריו נשרש שרשיו נהרוס בפיהו שניו מלתעות לביא. מעי רותחו ולא דמו כל עוד נשמתי בי. כי מששתי את כל כליו ומצאתי כל מחשבותיו בריאות וטובות יבחן אבי. והמה דברו עליו כזבים ויחשבו דבריו מאיש שוגה ומפתי וימררוהו ורובו בטענות חלושות דקות ושדופות בנויות על קרן הצבי. עלי נהפכו צירי לבי יחיל בקרבי. כי אראה שני יוני ניאיות או שני עפרים איל וצבי. יקומו לצחק על הנשר גדול הכנפים ליש ולביא. היוכל לבבי לטמון כאבי בחובי לבלתי עצבי. כי ברא יי' חדשה בארץ גפן ממצרים תסיע וירד מים עד ים ועד ארץ הצבי. ויעל כיונק לפניה וכשרש מארץ ציה להכות את פריה למעלה יודע כמביא. להפוך שורק כולו זרע אמת סורי הגפן נכריה נשפך לארץ כבדי דמי וחלבי. כי אורו עיני מאור זרוע לצדיק בעד אשנבי. ואיש אין בארץ ימלט אי נקי ולאיש האלהים תשורה אין להביא. דברתי אני אל לבי להוציא לאור משפטו בעי וניבי. אני אעביר כל טובי. וארד להצילו מיד מצרים הלוחצים אותו למען ענותו. האומרים ערו ערו עד היסוד בו וכבו את גחלתו. ולהעלותו מעלה במעון חכמתו. בהראותו את עושר כבוד ידיעתו ורוח מבינתו ואת יקר תפארת גדולתו. בסדורו עיקרי אמונתו. ובספר שרשי תורתו. אחת דתו. לבלתי תת אותו. ביד מבקש נפשו לעבור בריתו. ולהושיבו בחגוי סלע רוממותו. ובסתר מדרגתו אגלה עמיקתו ומסתרתו. אשר שם סתר לו סביבותיו סוכתו. וערפל חתולחו. אריב ריבו ואצדיק צדקתו. מאויבי נפשו אקה מהם חמדתו. ובעבור תברכני נפשו ויחידתו. אכפר בעדו ובעד ביתו. אנא יי' הצליחה עא. ונתת לעבדך לב שומע להבין אמרי בינה. חן ושכל טוב וממדבר מתנה. האירה פניך אל עבדך להשכיל דעת חרב ממנו יחד ממנו פינה. ותאזרני חיל להפך בזכותו אמת ממנו תצמח תפרח כשושנה. ועצתך תנחני להעלות ארוכה למכותיו אל נא רפא נא. ותתן לי מגן ישעך סותרה וצנה. להוכיח אויב ירדפו ולהורות כי שקר ענה. ולגלות לעיני כל בעל כנף כי אין בפיהו נכונה. ואת פושעים נמנה. כי ידעתי בדבר הזה גם חכמתו אחר בלותו תהיה לו עדנה. ומברכותיך יבורך לב עבדך מתעלת הברכה העליונה. להמציא אור בענין עיקרי התורה והדת נתנה לזרע אברהם למקנה. סברא חדשה עדינה ורעננה אצלו אמונה קריה נאמנה. שיתה יי' שמרה לפי מחטוא בלשוני מדבר שקר ארחק ומכל עון ואשמה אמלטה נא. יחיו לרצון אמרי פי והגיון לבי זך וישר לפני כל חכם לב ואיש תבונה. ואחריו יד כל אדם ימשוך היושבים במלכות ראשונה. ויד כל העם באחרונה. ויען וביען בשרשי התורה וראשי האמנה במאמרי זה הודעתי נאמנה. יהי שמו לעולם "ראש אמנה" וזה זכרון פרקי המאמר. הפרק הראשון בזכרון דעת הרב המיימוני ביסודי התורה ועיקריה כפי מה שהביא בפירוש המשנה ובספר מנין המצות אשר לו:

הפרק השני בדעות שאר החכמים שבאו אחריו בענין העיקרים והמצות אשר בהם כפי מה שזכר ה"ר חסדאי בספר אור יי' אשר לו והר' יוסף אלב"ו בספר העיקרים:

הפרק השלישי בזכרון שבע עשרה ספיקות שהעירו החכמים ההם בדבריהם על העיקרים אשר הביא הרב המיימוני:

הפרק הרביעי עשרים ושלשה ספיקות אשר העיר ה"ר חסדאי נגד הרב המיימוני בעבור המצות אשר מנה בקצת העיקרים:

הפרק החמישי בשמונה ספיקות אחרים שהעירותי אני המחבר על העיקרים אשר הניח הרב המיימוני והמצות אשר מנה בהם:

הפרק הששי בהקדמה הראשונה הנצטרך אליה לביאור הדרוש הזה ולהתרת ספיקותיו והיא מהוראת שם עיקר ושם יסוד:

הפרק השביעי בביאור הקדמה שנית נניח אותה גם כן לביאור הדרוש ולהתרת הספיקות והיא בביאור העיקר הראשון והמצוה הראשונה:

הפרק השמיני בביאור הקדמה שלישית צריכה לביאור הדרוש ולהתרת הספיקות תודיע שבכל אחד מהעיקרים יש שתי דעות:

הפרק התשיעי בביאור הקדמה רביעית נצטרך אליה בדרוש הזה תודיע באיזה אופן העיקרים נכללים קצתם בקצתם. ולמה נזכרו כל אחד מהם עיקר בפני עצמו:

הפרק העשירי בביאור הקדמה חמישית יתבארו בה שלשה חכמות ועיונים גדולים כיון הרב המיימוני במספר העיקרים:

הפרק האחד עשר בביאור ארבע הקדמות אחרות נצטרך אליהם. האחת באיזה סוג מן המצות יהיו העיקרים. והשנית שהעיקרים ראוי שיהיו מיוחדים לתורה האלהית. והג' שהעיקרים הם אמונות בש"י ופעולותיו. והד' שהאמונות יגיעו לאדם אחרי ההכנות הצריכות אליהם:

הפרק השנים עשר בהתר שלושת הספיקות הראשונות שהעירו על העיקרים ושם בארתי אם ראוי שיקרא אין הנמשך כפי פשט הכתובים להאמין הדבר בחילוף האמת בענין העיקרים ובארתי ג"כ שם שאסור לשום אמצעיים בין אדם לבורא:

הפרק השלשה עשר בהתר הספק הד' מענין נצחיות התורה ובארתי הספיקות המתחייבין לטענות שעשו על זה ה"ר חסדאי ותלמידיו:

הפרק הארבעה עשר בהתר הספק הה' מעיקר ביאת המשיח ושם בארתי מאמר רבי הלל אין להם משיח לישראל וכו':

הפרק חמשה עשר בהתר הספק הששי מעיקר תחיית המתים:

הפרק הששה עשר בהתר י"א ספיקות אחרים ובהם יושלמו הי"ז ספיקות אשר העירו החכמים על עיקרי הרב:

הפרק השבעה עשר בהתר הספק הא' והב' אשר העיר ה"ר חסדאי על המצות אשר מנה הרב בעיקרים:

הפרק השמנה עשר בהתר הספק הג' אשר העיר ה"ר חסדאי על הרב ממאמר רבי שמלאי במסכת מכות (דף כ"ג) על מצות אנכי ומה שהתעצמו חכמים אחרים לסייעו על זה:

הפרק התשעה עשר בהתר שלשה ספיקות אחרים אשר העירותי אני נגד הרב: הפרק העשרים בהתר שלשה ספיקות אחרים מהם ושם ביארתי קצת הפרק הראשון מספר המדע ופי' פרשת כה אמר יי' אל דרך הגוים אל תלמדו, (ירמיה י'): הפרק האחד ועשרים בהתר שני הספיקות האחרונים מאשר העירותי בעיקרים ועמהם נשלמה התרת העשרים ושמנה ספקות אשר נפלו על דברי הרב בעיקרים ובמצות:

הפרק השנים ועשרים בחקירה על שאר דעות החכמים בעיקרים עם דעת הרב חסדאי ודעת ה"ר יוסף אלב"ו ודעות אחרות שזכרתי שם:

הפרק השלשה ועשרים בביאור הדעת הנכון אצלי בדבר הזה:

הפרק הארבעה ועשרים בספק אחר יקרה בדעת ההוא והתרתו. ושם בארתי בשלמות גדול המשנה הראשונה אשר בפרק חלק (דף צ') כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא:

תוכן העניינים

ראש אמנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה