אור ברסלב
ראש אמנה ספר ראש אמנה - הפרק העשרים

ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל

ספר ראש אמנה - הפרק העשרים

ספר ראש אמנה - הפרק התשעה עשר

הפרק העשרים בהתר ג' ספקות אחרים:

ועל הספק הכ"ד שהוא הד' מאשר העירותי וכן הכ"ה והכ"ו שהם הה' והו' מאשר העירותי על דברי הרב בתחלת הפ' הראשון מספר המדע. ראיתי להשיב עליהם עם ביאור דברי הרב שמה. אמר יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא בבטולם שכל הנמצאים צריכין לו והוא ב"ה אינו צריך להם ולא לאחד מהם ע"כ. הנה התחיל הרב בעיקר שהוא היות הש"י הוא המצוי הראשון ר"ל ראשון במעלה ושלימות שהוא מחוייב המציאות כמו שביאר מרשומו. ולפי שהעיקר הזה הוא ראשון לכל שאר העיקרים והוא העמוד שכולם נשענים עליו לכן אמר הרב עליו שהוא יסוד היסודות כי כמו שיסודי התורה הם העיקרים והשרשים שהתורה בנויה עליהם ותבטל בבטולם ככה היסוד הראשון אינו בלבד יסוד לתורה אבל ג"כ הוא יסוד לשאר היסודות וכלם נשענים ומיוסדים עליו ואלו יעלה על הדעת שיבטל היסוד הראשון יבטלו כל שאר היסודות ומזאת הבחינה קרא היסוד הזה יסוד היסודות. ולכן אמר אחרי זה שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו. ולפי שבתחלת החלק הב' מספר המורה באר הרב זה העיקר מפאת המופת ובזה הפרק בארו מהפסוקים אמר הרב שאין בזה סתירה לפי שהעיקר הזה יסכימו עליו השכל והדת ולכן כפי התורה הוא יסוד היסודות ומזאת הבחינה בארו בזה הפרק מכח הכתובים וכפי החקירה המופתית הוא עמוד החכמות ומהבחינה ההיא בארו בספר המורה כפי ההקדמות העיוניות. ואמרו לידע שיש שם מצוי ראשון אין הכוונה במלת שם על הרמיזה המקומות כי אם על המציאות הנאמר בכלל כאלו אמר שיסוד היסודות והעיקרים התוריים כולם ועמוד החכמות המחקריות הוא לידע שיש בסדר הנמצאים מצוי ראשון לכולם ר"ל במעלת המציאות וראשיתו ושהוא ממציא כל הנמצאים ר"ל שהוא עלה וסבה ראשונה להם לפי שכל הנמצאים משמים וארץ ר"ל בשמים הגרמים השמיימיים המתנועעים בסבוב תמיד והשכלים הנבדלים המניעים אותם והארץ שהוא המרכז אשר עליו יסובבו ומה שביניהם ר"ל היסודות והמורכבים מהם שהם בין השמים ובין הארץ שכולם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו הנה אם כן באר בזה שהוא ית' סבת הסבות. ולביאור חיוב המציאות אמר ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי וכו' ר"ל שבהסתלק הסבה יסתלקו המסובבים כולם אבל בהסתלקות המסובבים לא ימשך שיסתלק הדבר שהוא סבה להם ולפי שזה דבר מדומה ואינו דבר אפשרי ר"ל הסתלקות הסבה הראשונה יתעלה לכן אמר הרב ואם יעלה על הדעת שאינו מצוי כי זה דבר ידמהו האדם אבל א"א שיהיה כן וסתם דבריו באמרו שכל הנמצאים צריכים לו והוא ב"ה אינו צריך להם ולא לאחד מהם כי זהו ענין המחוייב המציאות שמציאותו אינו תלוי בזולתו ומציאות כל הדברים תלוי בו. עוד אמרו ז"ל לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם הוא שהנביא אומר (ירמיה י) ויי' אלהים אמת הוא לבדו אמת ואין אחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו ע"כ. רצה הרב לבאר בזה ענין אמתי והוא שעם היות שנאמר בו יתעלה מצוי ונאמר בשאר הדברים נמצאים שאין שם המציאות נאמר בו יתבון ובשאר הדברים בהסכמה ובשווי כי אם בספוק ובפחות ויתר וזה לפי שהדברים כפי מה שהם אצל הפועל ככה הם אצל המציאות וכפי מה שהם אצל המציאות ככה הם אצל האמת כי האמת הוא דבר נמשך אל המציאות ומתהפך עמו ולפי שהנבראים יש במציאותם כהניות מעורב בפעל ואפשרות מעורב בחיוב ואינם פועל גמור בהחלט היה שאין מציאותם מציאות שלמה החלטית ולכן אינם אמת גמורה ובהחלט ואמנם יצדק שם האמת בהחלט בסבה הראשונה ית' לפי שמציאותו מחוייב מצד עצמו ואינו אפשרי והוא בפעל מכל צד ואין בו כחניות ולא אפשרות בדבר מה ולפי זה אין מציאותו כמציאות שאר הדברים ואין אמתתו ר"ל פעליותיו כאמתת ופעליות שאר הדברים לפי שמציאותו מחוייב ואמתתו אמת מוחלט ומציאות שאר דברים הוא מציאות אפשרי מצד עצמם ואמתתם ופעליותם מעורב עם הכח ומציאותם עם ההעדר ולפי זה יאמר המציאות והאמת בו ית' ובשאר הדברים בשתוף או ספוק השם בלבד לא בשם וגדר. והנה הוכיח הרב זה ממאמר הנביא ירמיהו ויי' אלהים אמת ופי' הפסוק יתבאר עם פי' הפרשה שמה והוא כי בתחילה אמר שמעו את הדבר אשר דבר יי' עליכם בית ישראל כה אמר י' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. הנה הזהירם על שני דברים. האחד שלא ילמדו דרך הגוים והוא מעבודת הפסילים שאין בהם ממש. והשני שלא יחתו מאותות השמים כמו שיחתו הגוים מהמה. כי הנה הגוים להיותם תחת הנהגת השרים העליונים כמו שאמר אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים היה ראוי שיחתו מהם. אמנם ישראל שהם מיוחדים אל ההנהגה האלהית כמו שאמר ואתכם לקח יי' לא היה ראוי שיחתו מאותות השמים כיון שאין בהם כח ולא הנהגה בעם ישראל. וחזר לבאר מה שהזהירם ראשונה להרחיק מהם חקות הגוים באמרו כי חקות העמים וגו'. בכסף ובזהב ייפהו וגו'. כחומר מקשה המה ולא ידברו ר"ל שאין בקרבם רוח מניע כ"ש מדבר וכיון שזה כן אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם ר"ל שאין בהם כה לעשות רע וגם לא לעשות טוב כי הם גשמים מתים. ואמר אחר זה מאין כמוך יי' גדול אתה וגדול שמך בגבורה נאמר על אותות השמים שהוא החלק הב' מהאזהרתו ר"ל מאין כמוך י' לא בגרמים השמיימיים ולא בשכלים הנבדלים ואמר גדול אתה וגדול שמך בגבורה להגיד כי השי"ת הוא גדול מצד עצמו ואינו מקבל שפע מאחר כמו שהנמצאים כלם מקבלים ממנו וזהו אמרו גדול אתה. ואמנם אמרו אחר זה מי לא ייראך מלך הגוים כי לך ואתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך הוא פסוק זו מאד כי אין השי"ת מכלל מלכי הגוים ולא מכלל חכמיהם לשיצדק עליו יתעלה זה המאמר אבל פירושו שאפילו מלכי הגוים וחכמיהם שלא האירה עליהם אור התורה האלהית מתיך חקירתם ועיונם יכירו וישערו גדולתו ומעלתו ית' כמו שאמר כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים (מלאכי א') וזהו אמרו כאן מי לא ייראך מלך הגוים ר"ל מי הוא זה מלך הגוים שלא ייראך כי לך יאתה הוראה לפי שאתה הוא הפועל הגדול ולא השמים ולא מניעיהם כי בכל דכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ר"ל שחכמיהם וכל אנשי מלכותם יודו שאין כמוך. ובאדת יבערו ויכסלו מוסר הבלים וגו' ר"ל הנה בענין הסבה הא' כל חכמי דגוים מודים במעלת מציאותה ואמנם סכלותם הוא בדבר א' והוא בענין האמצעיים שמשימים בינם לבין הבורא ית' ועושים הטלסמאות להוריד השפע מהעליונים וזהו אמרו מוסר הבלים וגו' מרוקע מתרשיש וגו' וסוף דבריו מעשה חכמים כולם רוצה לומר לא לבד הבוערים עמי הארץ משתבשים בזה אבל גם חכמי הגוים כלם טועים בענין הזה ר"ל בהכנסת האמצעיים וזהו מעשה חכמים כלם. והגיד הנביא שזהו טעות גמור באמרו ויי' אלהים אמת וכבר הודעתיך ששם יו"ד ה"א וא"ו ה"א נאמר על הסבה הראשונה בלבד לא ישתתף זולתו מהנמצאים. ואמנם שם אלהים נאמר על המנהיג בעל היכולת הבב"ת בהנהגה. ואמנם חכמי הגוים שיערו בהיותו מחוייב המציאות וזה אמרו מאין כמוך י' ולא שיערו בהיותו משגיח ומנהיג בעולם השפל ולזה לא זכרו שם אלהים. ולכן הנביא הודה להם בקצת והוסיף על דבריהם באמרו ויי' אלהים אמת ר"ל המחוייב המציאות בעל היכולת וההנהגה הוא אמת במוחלט. וכנגד הפסילים אמר הוא אלהים חיים שאין בהם חיות ולא הרגש כי אם בהש"ע וכנגד אותות השמים אמר ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ וגו' לפי שהוא הפועל והמנהיג האמתי בעולם ומקצפו תרעש הארץ ולא מאותות השמים. ואמר עוד כדנה תאמרון להום וגו' בלשון ארמי אמרו המפרשים שהוא לפי שהיו הכשדים מתוכחים עם היהודים למד להם ירמיהו מה שישיבו להם. והנכון הוא שרצה הנביא לתת להם מוסת עצמי במה שהיה מדבר על האלהות הש"י ושמציאותו מחוייב ולא אפשרי בשמים ומניעיהם כאמרו כדנה תאמרון להום ר"ל כזה תאמרו לאותם הגוים עובדי הפסילים ולחכמיהם אשר זכר והוא שהאלוה שלא עשה השמים והארץ ואינו סבה פועלת ומחדשת להם ראוי הוא שהאלוה ההוא יהיה נאבד מתחת השמים ר"ל שלא יעבדו אותו כי הנה עשיית השמים והארץ הוא המורה שהם כולם אפשריים ובעלי כחניות ושאינם נמצאים בפועל גמור ואין אמתתם אמת מוחלט כמו האל יתעלה הפועל והמחדש אותם. הנה התבאר הפסוק שהביא הרב ויי' אלהים אמת עם ביאור הפרשה מסכים לדעתו, ואמנם מה שהביא עוד מן התורה אתה הראית לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו וביאר בו הרב אין שם מצוי אמת מלבדו אין ספק שלא בא בפסוק ההוא מלת אמת אבל סגנון הדברים מורים עליו כי באמרו אין עוד מלבדו א"א שיפורש שאין במציאות דבר אחר כי אם הש"י כי רבוי הנמצאים דבר מוחש הוא וגם אין ראוי שיפורש שאין אלוה מלבדו כי השכלים הנבדלים נקראים אלהים ואיך יאמר שאין עוד אלוה מלבדו ולכן ראה הרב שאמרו אין עוד מלבדו חוזר למה שאמר כי יי' הוא האלהים כי שם יי' יורה על החיוב המציאות והוא שם המפורש ושם אלהים נאמר על בעל היכולת והמנהיג וכאלו אמר שאין עוד מלבדו מצוי שיהיה מחוייב המציאות בעל היכולת הכב"ת. כי הנה ענין חיוב המציאות היא הפעליות המוחלט והאמת הגמור כמו שאמרתי. ולזה אמר אין שם מצוי אמת מלבדו ושם יו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא המורה על האמת. עוד כתב הרב המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח אשר אין לו קין ותכלית בכח אשר אין לו הפסק שדרי הגלגל סובב תמיד וא"א שיסוב בלא מסבב והוא ב"ה המסבב אותו בלא יד ובלא גוף ע"כ. הפי' כי לפי שכתב הרב בתחלת דבריו שהיה העיקר הראשון הזה יסוד מיסודות התורה ועמוד החכמות המחקריות וביאר אותו על צד הציור ומכח הפסוקים כפי מה שיאות לתורה ראה להודיע שהעיקר הזה הוא אשר אמרו בו הפילוסופים שהוא אלוה העולם אדון כל הארץ והוא המניע הגלגל וכאלו אמר המצוי הזה אשר ביארנו ענינו כפי התורה הוא עצמו מה שהתבאר מתוך החקירה והעיון. ולפי שהמופתים אשר הביא הרב בתחלת החלק הב' מספר המורה על מציאות השם מהם לקוחות מפאת העולם בכללו והתקשרות חלקיו זה בזה ומהם מפאת ההויה וההפסד ומהם מפאת תנועת הגלגל והוא המופת המשותף למאמיני הקדמות ולמאמיני החדוש כפי מה שזכר לכן אמר הרב בכאן המצוי הזה הוא אלהי העולם כנגד המופתים אשר עשה מכללות העולם. ואמר אדון כל הארץ כנגד המופתים אשר עשה מפאת ההויה וההפסד ואמרו והוא המנהיג הגלגל הוא כנגד המופת אשר עשה מפאת התנועה השמיימיית כפי הדעת המשותף לבעלי הקדמות ולבעלי החדוש, ולפי שהבלתי ב"ת הוא אם בחוזק אם בהתמדה לכן כאשר אמר הרב והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית ביאר ב' מיני הבלתי בעל תכלית והוא אמרו בכח אשר אין לו קץ ותכלית שהוא המין הראשון ושאין לו הפסק והוא המין השני מהבלתי ב"ת בזמן ותמידות. הנה התבאר מזה שמה שהביא בכאן הרב מהתנועה השמיימיית שאין לה קץ ותכלית הוא כפי דעת הפילוסוף ולא כפי דעת התורני ואין בזה בטול כי הוא כמזכיר מופתי הפילוסופים ודעותיהם בדרוש הזה. וגם נוכל לומר שהבעל בלתי תכלית בזמן אשר יזכור הרב כאן הוא מצד אחר ר"ל שהיה לו התחלה במה שעבר ולא יהיה לו קץ ותכלית במה שיהיה בעתיד ומזאת הבחינה יהיה בב"ת. ואמרו והוא ברוך הוא המסבב אותו הוא כפי דעת האומר שהמניע הראשון הוא הסבה הראשונה גם כי הוא האמת כפי תורתנו הקדושה שאמרה והנה יי' נצב עליו, רוכב שמים בעזרך. והמשורר אמר סולו לרוכב בערבות (תהלים ס"ח) לרוכב בשמי שמי קדם. עוד כתב הרב ז"ל וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי י' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכפר בעיקר שזהו העיקר שהכל תלוי בו ע"כ. הנה אמרו וידיעת דבר זה אינו חוזר לאמרו המצוי הזה וכו' כי אם למה שזכר למעלה ענין חיוב המציאות ומה שהוכיח מן הכתובים. וכבר פירשתי למעלה הלשון הזה והוא שהמצוה היא שיבקש לדעת הדברים כולם ר"ל שהוא ית' מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים ושהוא מחוייב המציאות כי כל זה הוא נתלה בידיעה והתלמדות והידיעה וההתלמדות היא מפועל הרצון ובחירה ולכן תפול עליו שם המצוה וגדרה עם היות שהאמונה אשר תוליד ותעשה בנפש הידיעה וההתלמדות ההיא היא נקנית בלי בחירה ורצון וכמו שהתבאר בהקדמה העשירית ובארתי גם כן איך הוכיח הרב המצוה הזאת מפסוק אנכי יי' אלהיך שהוא משם יו"ד ה"א וא"ו ה"א המורה על חיוב המציאות ואלהיך שהוא מורה על היכולת הבלתי בעל תכלית כשיסמך לשם ההוי"ה. ואחר שזכר המצות עשה שיש בזה העיקר זכר לא תעשה שלו והוא אמרו וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה ופירושו שכל המעלה על דעתו שאין אלוה לישראל הוא המחוייב המציאות אשר זכר אבל האלוה שלו הוא נמצא אחר זולת מזה הנה הוא עובר בלא תעשה וכופר באותו העיקר הראשון שהוא העיקר הגדול מכל העיקרים שהכל תלוים בו. הנה א"כ אין לא תעשה זה כנגד עשה היחוד ר"ל שיש אלוה אחר מלבד זה שני לו אבל הוא כנגד עשה העיקר הראשון הנזכר שמעלה על דעתו והוא שאין האלוה האמתי הוא המצוי הראשון הנזכר כי אם אלוה אחר חוץ מזה ולא אמר מלבד זה לפי שהוא כופר בעיקר הראשון ואינו מודה בו וזהו מה שאמר הרב וכפר בעיקר ר"ל שאינו מוסיף באלהות אלוה שני אבל כופר בעיקר הראשון שמכחיש האלהות ממנו ית' ומיחם אותו לאחר או מאמין שאין בעולם אלוה כדעת אפיקורוס. והנה הוכיח זה מפסוק לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לפי שכבר ביאר הרב פרק ל"ז חלק ראשון מספר המורה שמנים נאמר על המציאות. וכאלו אמו לא יהיה לך אלהים אחרים ולא תאמין האלהות בנמצא אחר כנגד מציאות המחוייב והאמתי בהחלט, או יהיה על פני מלשון קדימה כמו לפנים הארץ יסדת (תלים ק"ב) וכמו לפנים בישראל (רות ד') ואמר שלא יעלה על מחשבתו שיש אלוה קודם אליו במין ממיני הקדימות לפי שאינו כן כי הם אלהים אחרים בלא ספק ר"ל מאוחרים ונמשכים ממנו ית' ומציאותם אחרי מציאותו לא על פניו ר"ל קודם אל מציאותו. עוד כתב הרב ז"ל אלוה זה א' הוא ואינו שנים ולא יותר על שנים אלא א' שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם לא א' כמין שהוא כולל אחדים הרבה ולא א' בגוף שהוא נחלק למחלוקות ולקצוות אלא א' שאין אחד כמותו בעולם ע"כ. ואחרי שביאר הרב עיקר ראשון ממציאותו יתעלה המחוייב זכר העיקר השני מאחדותו. ולפי שבאחדותו יוכללו שני דברים כמו שבארתי בהקדמת הג' הא' שאין לו שני ולא שותף באלהות והב' שאין בו רבוי עניינים ולא הרכבה כלל זכר הרב בעיקר האחדות שתי הודעות האלה. כי באמרו אלוה זה אחד הוא ולא שנים ולא יותר על שנים כיון על ענין ראשון שאין לו שני ולא שותף באלהות. ובאמרו אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים וכו' כיון אל ענין שני ולזה אמר ולא אחד במין שהוא כולל אחדים הרבה ולא אחד בגוף שהוא נחלק למחלוקות ולקצוות רבים שכל גוף מתחלק ולכן אי אפשר שיהיה אחד כי יתחלק לרבים. עוד כתב הרב אלו היו אלוהות הרבה היו גופות וגויות מסני שאין הנמנין השוים במציאותם נפרדים זה מזה אלא במאורעים שיארעו לגופות הגויות ואלו היה היוצר גוף וגויה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ אינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד אין כחו כח גוף והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהיה נחלק ונפרד מאחר לפיכך א"א שיהיה אלא אחד וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד ע"כ. הפי' אחר שביאר הרב ענין האחדות רצה להוכיחו מפאת הטענה ועשה בו גבול אמצעי מתרחקת הגשמות לפי שעניינו וענין האחדות דבר אחד ושניהם דברים מתחייבים מחיוב המציאות ולכן אמר שאם היו אלוהות הרבה יחוייב בהכרח שיהיו גוים וגויות לפי שאין הרברים השוים במציאותם נפרדים זה מזה אלא מפאת המקרים כאלו תאמר שיובדל ראובן משמעון במה שאחד מהם לבן והאחר שחור והאחד ארוך והאחר קצר. ואם הודינו שיהיה היוצר ית' גוף וגויה נושא המקרים הנה יהיה לו קץ ותכלית לפי שא"א להיות גשם כב"ת במרחקיו. ואם היה גוף ב"ת הנה יהיה בהכרח כחו ב"ת לפי מה שהתבאר בח' מספר השמע שא"א שיהיה כח בב"ת בגשם ב"ת. ומאחר שידענו שהשם ית' כחו כב"ת והתבאר זה מתנועת הגלגל שסובב תמיד ר"ל שמתחלת הבריאה הוא סובב תמיד ולא יסור מלסבוב אף שיהיה העולם נצחי והתנועה נצחית יתחייב בהכרח שיהיה הש"י בב"ת בכח וימשך מזה שאינו גוף ולא כח בגוף שאם היה כן לא היה בב"ת בכח. זו היא הראיה שהביא הרב על ענין האחדות. ואם תאמר הנה טענתו בלתי כוללת ב' מיני האחדות אשר זכר כי היא לבד תסוב על שאין האלוה שנים ולא יותר משנים ולמה לא עשה טענתו כוללת על שאינו מורכב ג"כ. ראה דבריו באמרו ואלו היה היוצר גוף והויה היה לו קץ ותכלית פי' בזה כלל המין הב' מהאחדות ולכן הוליד שא"א שיהיה אלא אחד. גם תוכל להקשות במה שאמר הרב שאלו היו אלוהות הרבה היו גופות וגויות מפני שאין הנמנין נפרדין זה מזה אלא במאורעות שיארעו לגופות כי הנה מצאנו הרבוי והמנין בשכלים הנפרדים מחומר ובנשמות ג"כ אחר המות לדעת המאמינים ומי המונע שיהיו כן האלוהות. אבל תשובה זו מבוארת כי הרב יסבור כדעת בן סיני שהמספר בנבדלים הוא להיות האחד עלה והאחר עלול אליו ואף שיהיה כדעת בן רשד שהם יתחלפו במדרגת השלימות המיוחדת לכל אחד מהם. הנה אין הענין כן באלוהות שענין השווי במעלת האלהות והנפשות יבדלו זו מזו כפי המושכלות אשר קנו באמצעות הגוף וכאלו התחלפות הגופות היה סבה לחלופם ואין כן ענין האלהות. ולכן אמר הרב מפני שאין הנמנים השוים במציאותם נפרדים זה מזה. ואמנם אם דעת בן סיני בנבדלים היא האמתית או אם האמת כדברי בן רשד החולק עליו מה אין מקום לחקירה הזאת וכן החקירה בהקדמה האומרת שכל כח נמצא מתפשט בגשם הנה הוא ב"ת להיות הגשם ב"ת אין זה מקומה כי יש בה עיון רב. ובספר המדע באו הדברים האלה בעיון קל בלתי מדוקדק כפי כוונת הספר. והנה הוכיח הרב מצות היחוד מפסוק שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד לפי שצוה השם יתעלה על השמיעה ר"ל על ההבנה והידיעה הזאת והוא שיי' אלהינו שהם השמות המורים על חיוב המציאות ועל היכולת הבב"ת אין מהם כי אם מצוי א' כי כבר התבאר בחכמת האלהות שהמחוייב המציאות א"א שיהיה כי אם אחד. ולזה אחרי שיאמר יי' אלהינו שנה השם ואמר יי' אחד. הנה בזה ביאר הרב העיקר השני שהוא האחדות והעיקר ג' שהוא הרחקת הגשמות כי שניהם התבארו כאחד. ולפי שהביא ראיה מן הכתוב על האחדות בלבד הביא גם כן הוכחה מן הכתובים על הרחקת הנשמות וזהו אמרו הרי מפורש מן התורה ומן הכתובים שאין הקב"ה גוף וגויה וכו'. ואחר זה ראה להסיר הספקות אשר יקרו בעיקר הזה מפשוטי הכתובים ואמר שהסבה בזה היא שדיברה תורה כלשון בני אדם. ושהדברים שבאו בדברי הנביאים הם במראה הנבואה. זהו ענין הפרק וכללותו ולא ראיתי לפרשו כולו כי אם מה שיתייחס אל התר הספקות כ"ד וכ"ה וכ"ו שהותרו עם מה שפירשתי בביאור דבריו:

תוכן העניינים

ראש אמנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה