ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל
ספר ראש אמנה - הפרק החמשה עשר
הפרק החמשה עשר בהתר הספק הששי:
ועל הספק הו' מאשר מנה הרב אמונת תחיית המתים עיקר בהיותו שהמאמין הגמול האלהי בעוה"ז ובעוה"ב ולא יאמין עם זה התחייה אחר המות הנה לא תפול התורה בכללה על זה ולא יבטלו מצותיה. אשיב ואומר שעם היות שלא תפול התורה בכללה בבטול האמונה הזאת הנה ראוי שתמנה עיקר ויסוד מיסודות התורה מבחינות ג'. האחת להיותה מין ממיני השכר והעונש כמ"ש בהקדמה החמישית. ולכן אם היה שהשכר והעונש הוא עיקר מעיקרי הדת ראוי אם כן שאמונת תחיית המתים תמנה גם כן מכלל העיקרים בבחינת היותה חלק מחלקי השכר והעונש האלהי. ואין להפליא מאשר מנה בעיקרים הסוג והמינים אשר תחתיו כי הנה עשה זה להיותם אמונות משובחות הכרחיות הידיעה כמו שזכרתי פעמים. והבחינה השנית היא לפי שהאמונה הזאת השרישתנו עליה התורה האלהית ודברי הנביאים כלם והמדברים ברוח הקודש ג"כ ובפרק חלק (דף צ"א) הרבו הראיות מן הכתובים על זה העיקר. והיותר חזקות מהמה אם מן התורה הוא מה שאמר אדונינו משה ע"ה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארסא וגו' זכמו שדרשו שם אני אמית ואחיה יכול יהא מיתה באחד וחיים באחר כדרך שהעולם נוהג תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה ואין לנו שנאמר שפי' אני אמית ואחיה על היותו יתעלה יכול לעשותו לא שייעד עליו כי הנה הפרשה כולה תעיד על שיהיה לעתיד לבא באמרו הלא הוא כמוס עמדי וגו'. לי נקם ושלם וגו'. כי קרוב יום אידם וגו'. כי ידין ה' עמו וגו'. ומפני זה בגמרא לא עשו דחייה מהטענה הזאת כמו שעשו בשאר הטענות שהביאו. ובב"ר כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אמר רבי שמעון בן יוחאי מכאן לתחיית המתים מן התורה. ואל עפר תלך אין כתיב כאן אלא ואל עפר תשוב. ואמנם מן הנביאים אמר (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי מל אורות מליך וארץ רפאים תמיל. ועם היות שבפרק חלק הקשו על הטענה הזאת באמרם ודילמא מתים שהחי' יחזקאל הם ואפשר שירשו גם כן על אנשי הגלות השוכנים בעפר השפלות והשם יתברך יהיה מקים מעפר דל. הנה סגנון הפרשה ודבריה יוכיחו בהכרח שתדבר בתחיית המתים כפשוטה. וכמו שהוכיח אחר זה. ומלאכי הנביא אמר מעיר על יום התחייה והדין. כי הנה היום בא בוער כתנור וגו'. הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. לפי שהתחייה תהיה על ידי אליהו להיותו הקיים בגוף ונפש ולפי שבתחייתם יגידו האבות לבנים או הבנים לאבות מה שקרה להם בהפרד נפשם מגופם אמר והשיב לב אבות על בנים. ואמנם מן הכתובים הנה נמצא בספר דניאל ורבים מישני אדמת עפר יקיצו ובפרק חלק לא נתנו דחייה ולא חולשה כלל בזאת הראיה. וכתב הרב הגדול באגרת התחייה ז"ל ואומר כי זאת תחיית המתים והיא שוב הנפש אל הגוף אחרי המות כבר זכרה דניאל בזכרון שאי אפשר לפרשו בענין אחר ולהוציאו מפשוטו והוא אמרו ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם ואמר לו המלאך ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין וגו'. הנה התבאר שהאמונה הזאת באה בתורה ובנביאים ובכתובים. ולכן נעשתה אמונה כוללת ועיקר ויסוד גדול והיה הכופר בה כאלו כופר בתורה ובנביאים ובכתובים. ומהבחינה הזאת הונחה עיקר ויסוד מיסודות התורה. והבחינה השלישית היא מפני היות האמונה הזאת קשת הציור והקבול אצל השכל האנושי ולפי שלב האדם כמעט יטה ממנה לקשייה אמרו במשנה שהכופר בה אין לו חלק לעולם הבא. והרב הלך בעקבות המשנה המקובלת. וראה מאמר המשנה ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה והאומר אין תורה מן השמים הוא אפיקורוס ומאחר שהם במשנתם השוו אמונת תחיית המתים לאמונת תורה מן השמים ולאמונת מציאות האל והידיעה וההשגחה שכל זה יוכלל במאמר אפיקורוס הנה אם כן היה ראוי שתמנה אמונת תחיית המתים עיקר כמו שאר העיקרים באותה משנה ובזה הותר הספק הששי הזה: