ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל
ספר ראש אמנה - הפרק הארבעה עשר
הפרק הארבעה עשר בהתר הספק החמישי:
ועל הספק הה' שהוא איך מנה הרב ביאת המשיח עיקר כי עם היותו אמונה אמתית אינו יסוד שבבטולה תפול התורה. אשיב ואומר שהנה ראה הרב למנות ביאת המשיח עיקר מג' טענות. ראשונה להיות ביאת המשיח מין מיני הגמול בשכר והעונש כמו שבא בהקדמה החמישית ואחר שהיה השכר והעונש עיקר עצמי אינו מתבטל שיהיה ביאת המשיח גם כן עיקר. והטענה השנית לפי שרוב הנביאים ומדברים ברוח הקודש כלם הרבו התלונות בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו עד שמפני זה הרבה מהחכמים בעיונם סלקו ההשגחה האלהית וממני זה אחרי שהשרישנו הרב בעיקרי הידיעה וההשגחה האלהית והשכר והעונש כסי המשפט הניח שני העיקרים האחרונים מביאת המשיח ותחיית המתים כדי לסלק בהם כל ספק והרהור שיעלה בלב האדם על ההשגחה והמשמש האלהי וכמו שזכרתי בהקדמה הה' ומהבחינה הזאת היה ראוי שימנה זאת האמונה עיקר. והטענה השלישית היא לפי שביאת המשיח באה מפורשת בתורה בנביאים ובכתובים לפי שמשה אדונינו ביעודיו והנביאים כלם שבאו אחריו וכן המדברים ברוח הקדש כלם יעדו ונבאו ודברו מביאת מלך המשיח וכמו שהוכחתי זה הוכחה גמורה ברורה במאמר משמיע ישועה אשר עשיתי על ביאת המשיח. ולכן הכופר בביאתו הרי הוא כאלו כופר בתורה ובנביאים ובכתובים אחרי אשר כלם יעדו עליה. ומזאת הבחינה היה ראוי שתמנה האמונה הזאת עיקר מעיקרי התורה. ואמנם מה שאמר רבי הלל בפ' חלק (דף צ"ח) אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו כבר כתבתי אני במאמר הנזכר שלא היתה כוונתו להכחיש ביאת המשיח חלילה וגם לא היה דעתו כמו שפירשו אחרים שאין להם משיח לישראל מהכרח הפסוקים שנאמר בישעיה על המשיח לפי שכולם יפורשו על חזקיהו מלך יהודה ושלא היה אם כן רבי הלל מאמין ביאת הגואל מן הכתובים אלא מצד הקבלה כי כל זה רחוק הוא כפי פשט המאמר אבל היתה כוונתו באמת שביאת המשיח יש לה שני גבולים. הא' זמן אפשרות בואו אם זכו ישראל ועשו תשובה לפני המקום שאז ימהר יחיש מעשהו ויקדים בואו. והגבול השני הוא חיוב בואו בזמן מה ידוע לפניו ית' אף על פי שלא יזכו ישראל ולא יעשו תשובה שיש קץ מוגבל וידוע לפניו ית' לא יעבור שלא יבא בו והוא אשר נבא עליו דניאל בסוף ספרו. ועל שני הגבולים האלה דרשו חז"ל (חלק דף צ"ה) אני יי' בעתה אחישנה לא זכו בעתה זכו אחישנה. ר"ל שאף על פי שלא יעשו תשובה ולא יהיה להם זכות יש עת מוגבל שבהגיעו בא יבא ולא יאחר. ואמנם אם יזכו ויעשו תשובה יחיש הקב"ה ביאת המשיח קודם זמנו. ולזה גם כן רמזו באמרם אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. והיה דעת רבי הלל שאין להם משיח לישראל ר"ל שלא יבא משיח מצדם כלומר בזכותם מפאת תשובתם והוא בזמן האפשרות וזה שכבר אכלוהו בימי חזקיהו והנה זכר ימי חזקיהו לפי שהקדים הקב"ה לעשות לחזקיהו נס גדול וחסד רב במה שהכה במחנה מלך אשור מאה ושמונים וחמשה אלף איש בלילה אחת אשר גם כמוהו לא נהיה יום נקם ליי' מאויביו ואם דורו לא היה ראוי לכך כמו שאמר הכתוב (מלכים ב' י"ט) וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי ולא אמר למען דורו של חזקיהו. ולזה יאמר רבי הלל שאותו נס הוא המעכב להם לישראל ביאת המשיח לפי שנתמעטו זכיותיהם על ידי אותו נס והחסד הגדול שעשה להם שהוא ממין הנס הראוי להעשות להם בימות המשיח. וכמו שאמרו חכמינו ז"ל בפרק חלק (דף צ"ד) בקש הקדוש ברוך הוא לעשות לחזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג כלומר שיהיה לוחם מלחמותיו והוא במנוחה כעין שעתיד לעשות למלך המשיח במלחמות גוג ומגוג האמור עליו המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן וגו' (זכריה י"ד) ושאמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבונו של עולם ומה דוד שאמר לפניך כמה שירות ותושבחות לא עשיתו משיח כלומר שילחם מלחמותיו דרך נס ופלא כעתיד לעשות למלך משיח האמור עליו והיתה מנוחתו כבוד (ישעיה י"א) ר"ל שבכבודו יהנה בהיותו במנוחה ואתה מבקש לעשות לחזקיהו ושם נאמר שיצאת בת קול ואמר רז לי רזי לי ר"ל שביאת המשיח הלא כמוס עמו חתום באוצרותיו. התבאר מזה שהנס שעשה השם לחזקיהו חשב רבי הלל שהזיק לזרעו אחריו למעט זכיותיו באופן שיתארך הגלות ולא יבא בזמן האפשרות עד הגיע זמן החיוב ועל זה אמר אין להם משיח לישראל ר"ל שלא יבא להם המשיח מצדם בזמן האפשרות אבל יבא בזמן החיוב בהגיע העת המוגבל והמסודר מאתו יתעלה. והמורה על אמתת מה שפרשתי הוא ששם בפרק חלק אמור פעמים רבות אין בן דוד בא וכו' דור שבן דוד בא וכו' כי תמיד בלשונם יאמרו כן. אמנם רבי הלל לא אמר אין בן דוד בא שכבר אכלוהו בימי חזקיהו לפי שלא היה כוונתו לשלול הביאה הלילה וחס. אבל אמר אין להם משיח לישראל ר"ל שלא יבא המשיח בזכותם מפאת תשובתם כי אם בעת הקץ המוגבל והמסודר לפניו ית'. והנה השיב עליו רב יוסף שרי ליה מאריה לרבי הלל לפי שהיה מגונה אצל רב יוסף מה שהכחיש רבי הלל ביאת המשיח בזמן האפשרות כי בזה יתייאשו ישראל מן התשובה ויוסיפו לחטוא באמרם אבדה תקותינו ואף כי נרבה תפלה איננו שומע ולכן בקש עליו מחילה לפני המקום. ואמנם טענת רב יוסף שאמר חזקיהו אימת הוה בבית ראשון אלא זכריה מתנבא בבית שני ואמר גילי מאד בת ציון וגו' הנה מלכך יבא לך וגו'. ויראה שאין בדבריו אלא טענה נגדו אבל אמתת הענין הוא שרב יוסף אמר שזכריה היה כבית שני ונבא על ביאת המשיח כמו שאמר הנה מלכך יבא לך וגו' ואמר אחרי זה מיד שובו לבצרון אסירי התקוה והוא המורה שהיה מוכיח אותם שישובו בתשובה כדי שתבא התשועה האלהית עליהם מהרה ושאין הדבר כדברי רבי הלל שהכחיש אותה בזמן האפשרות וגם כי הנה באמרו מלכך יבא לך מורה שיבא המשיח לישראל בזכותם ותשובתם והוא אם כן סותר למה שאמר ר' הלל אין להם משיח לישראל. התבאר מזה כולו שאמונת ביאת המשיח ראוי שתהיה עיקר ויסוד גדול בתורתנו: