אור ברסלב
ראש אמנה ספר ראש אמנה - הפרק הארבעה ועשרים

ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל

ספר ראש אמנה - הפרק הארבעה ועשרים

ספר ראש אמנה - הפרק השלשה ועשרים

הפרק הארבעה ועשרים בספק ראשון יקרה בדעת הזה והתרתו:

וכבר יספק המספק על הטענה הזאת ויאמר שחז"ל הניחו עיקרי התורה האלהית באותה משנה ראשונה באמרם בפ' חלק (דף צ') כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים והאפיקורוס. ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצוניים והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו. ובגמרא וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים לפי שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה וגו'. ויראה מדבריהם שיש בתורה עיקרים ויסודות אותם אשר אמרו שהכופר בהם אין לו חלק לעולם הבא. וגם הרב הגדול בפי' אותה משנה הביא הי"ג עיקרים אשר זכר ואמר שאותו מקום ראה נאות לזכרם. ואני בעייני באותה משנה העירותי בה קושיות לא התעורר רש"י ז"ל בפירושו עליהם וגם הרב הגדול בפי' המשנה לא העיר עליהם כלל וראיתי לזכרם פה ולהשיב עליהם כמסת היד ובתשובתם יתבאר ויותר הספק הקודם הזה:

הקושיא הראשונה במה שאמרו במשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ומלת חלק בלתי נאותה במקום הזה והיה ראוי שיאמר כל ישראל יש להם עולם הבא או הם בני העולם הבא או יורשי העולם הבא או מזומנים לחיי העולם הבא ומה להם בלשון חלק:

הקושיא השנית למה ביארה במשנה אותם שאין להם חלק לעולם הבא מהצד השולל ולא אמרו מהצד המתחייב ואלו יש להם חלק לעולם הבא שאם היתה כוונתם ז"ל להניח השרשים ויסודות התורה אשר יחוייב שיאמינם כל בעל דת היה ראוי שיניחו ויבארו אותם העיקרים כדי שיאמין אותם האדם וחי בהם ויהיה לו חלק לעולם הבא כמו שביארו אותם היסודות לענין הכופר בהם באמרם ואלו שאין להם חלק לעולם הבא כי כן עשה הרב הגדול בעיקריו שביאר העיקרים ההם שצריך לבעל דת שיאמינם כדי שיזכה לחיי העולם הבא ולהזהיר לכופר שלא יחטא בכפירתם:

הקושיא הג' למה זכרו במשנה ששת הדברים ההמה בלבד שהנלכד בשחיתותם אין לו חלק לעולם הבא. שלשה מכת האמונות. והם האומרים שאין תחה"מ מן התורה והאומר שאין תורה מן השמים והאפיקורוס. וג' מהם מעשיות, והם הקורא בספרים החיצוניים והלוחש על המכה לדעת ר"ע וההוגה את השם באותיותיו לדעת אבא שאול, ולא זכרו אמונות אחרות כיחודו ית' וחדוש העולם וידיעה והשגחה והשכר והעונש וביאת הגואל. ובהעבירות לא זכרו גם כן עבירות אחרות בע"ז והעריות וזולתם:

הקושיא הד' בקדימה והאיחור שבא בזכרונם כי הנה זכרו ראשונה הכופר בתחיית המתים ואחריו הכופר בתורה מן השמים ואחריו האפיקורוס. והנה עם היות שפירשו בגמרא האפיקורוס על המבזה החכמים אין ספק שהיא מלה ארמית נאמרה על הנמשכים אחרי דעת אפיקור שהיה חכם אחד מהחכמים שהיה מכחיש מציאות האל ושאר הפינות מהיחוד והידיעה וההשגחה כמו שכתב הרב בפ' י"ד ח"ב מספר המורה. אבל בגמרא פירשוהו על המבזה תלמידי חכמים לפי שאין שכל כל אדם מספיק לדעת מציאות השם מעצמו ואמנם ידענו אותו מצד הקבלה ואם על צד המופת מפי החכמים והמבזה תלמידי חכמים המפרסמים ומודיעים מציאות השם לכלל האנשים הרי הוא מכחיש מציאות השם ועל כן נקרא אפיקורוס ואחר שזה כן יקשה סדר הנחת האמונות האלה במשנה והיה ראוי שיזכור ראשונה האפיקורוס ואחריו האומר אין תורה מן השמים ואחריו האומר אין תחיית המתים מן התורה. וכן עשה הרב הגדול שזכר עיקר תחיית המתים באחרונה:

הקושיא הה' במה ששאלו בגמרא על הכופר בתחיית המתים וכל כך למה ר"ל למה יהיה ענשו גדול כל כך כמו שזכרו במשנה ולא תמצא בגמרא ששאלו בזה על שאר הדברים ויותר היה ראוי לשאול על הלוחש על המכה ועל ההוגה את השם באותיותיו למה בעבור זה לא יהיה להם חלק לעולם הבא שהיה העונש בהם יותר זר ויותר בלתי מתייחס אל החטא:

ואומר בהתרם שהמשנה הזאת תודיענו שכל ישראל אם דל ואם עשיר במצות יש לו חלק לעולם הבא לפי שבקיום איזו מצוה שבאה לידו יזכה לשכר העליון הרוחני ההוא. וכמו שאמרו (ע"ז פ"א דף י"ז) לאותו ששאל מה אני לחיי העולם הבא כלום באה מצוה לידך להודיע שבמצוה אחת שעשה כהוגן קנה חיי העולם הבא עד שבא בקבלתם ז"ל (עירובין פ"ב דף י"ט) שאין כו'. ומפני זה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא והיא גזרה כוללת לכל האומה שכל אשר בשם ישראל יכונה יזכה לחיים הנפשיות. ולפי שאין השכר בעולם הבא שוה לצדיקים אבל כל אחד מהם לוקה כפי מעשיו וכמו שאמרו לכל אחד ואחד עושין לו מדור לפי כבודו לכן אמרו כאן יש לו חלק ר"ל בין גדול בין קטן עכ"פ ישא ברכה מאת יי' כפי מעשיו ויהיה לו חלק מה בשכר העליון והוכיחו זה ממאמר הנביא ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ ד"ל שלהיותם עם יי' הם כולם במדרגת צדיקים ויירשו ארץ החיים שהוא העולם הבא. גם אפשר לפרש מה שאמרו יש להם חלק לעולם הבא על הנשמה השכלית לפי שהרשעים בחייהם קרויים מתים ונפשם תכלה עם כליון הגוף ולא יהיה לה השארות ונצחיות כלל. אמנם בני ישראל להיותם צדיקים באמונותיהם ותורתם יש להם חלק מוכן ומזומן לירש העולם הבא. והחלק שכלו ונפשו שתהיה קיימת ונצחית ונשארת עדי עד ולכן אמרו יש להם חלק לעולם הבא ולא אמרו בעוה"ב בבי"ת והותרה בזה הקושיא הראשונה. והנה לא הוצרכו חז"ל לבאר אותם שיש להם חלק לעולם הבא העיקרים אשר ראוי שיאמינו היורשים אותו לפי שכבר הניחו בראש המשנה שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. וזה מורה מה שכבר ספרתי מדעתי שאין צריך להניח עיקרים בתורת השם שיאמין אותם כל בן ישראל כדי שיזכה לחיי העולם הבא כמו שכתב הרב הגדול והנמשכים אחריו כי התורה כולה וכל פסוק ופסוק וכל מלה ומלה וכל אות ואות שבה הוא עיקר ושרש שראוי שנאמין ולכן אמרו שלא יצטרך האדם להשגת העולם הבא כי אם היות מבני ישראל ההולכים בתורת יי' ובזה הנה שכרו אתו וצדיק באמונתו יחיה. האמנם הוצרכו לבאר במשנה שעם היות שאמרו שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. הנה כבר ימנעו בזה החטאים בנפשותם והם האומרים אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים והאפיקורוס כי להיותם מפושעי ישראל יאבדו טובה הרבה ולא יזכו לחיי העולם הבא. והנה זכרו שלשת האמונות האלה ושלשת העבירות ולא זולתם. לפי שהכופר באמונות התוריות לא ימלט או שתהיה כפירתו בחוק הבורא ית' שנתן לו תורה והוא הנמשך לדעת האפיקורוס שיכחיש מציאות השם ואחדותו ויכלתו וידיעתו והשגחתו ותגמולו ומבזה ומלעיג על תלמידי חכמים והמודיעים האמתיות האלה או שתהיה כפירתו בחוק התורה עצמה באמרו שאינה מן השמים כי עם היות שיודה במציאות השם ואחדותו ושאר הפינות האלהיות הנה יכחיש תורת משה היותה אלהית מאת יי' מן השמים ואם שתהיה כפירתו בחוק המקבל שהוא האדם והוא האומר והכופר בהשארות עצמו באמרו שאין תחיית המתים מן התורה ר"ל שהנפש כח גשמי נפסד בהפסד הגוף ואין לו השארות ותחייה אחר המות ויחשוב שמפני זה לא באו בתורה יעודים נפשיים רוחניים כי אם טובות גשמיות ושזה ממה שיורה שאין לנו תחיית המתים לפי שהעיון חולק עליו ואחרי שהתורה לא יעמידנו על זה יתחייב שאין האמונה הזאת אמתית ולא צודקת. הנה התבאר שנזכרו במשנה שלשת הכפורות האלה להיותם כסי החלוקה השכלית אם כפי נותן התורה ואם כסי המקבל אותה ואם כפי התורה עצמה. והנה זכרו במשנה הכפירה אשר מצד המקבל ראשונה לפי שקרוב אדם אצל עצמו ולכן זכר ראשונה האיך הכופר הזה פשע בעצמו כי משחית נפשו הוא יעשנה. ואחרי כן זכר הכפירה השנית האמצעיית שהיא באלהות התורה. ובאחרונה זכר הכפירה שהוא בחוק האל ית' כמו שאמר והאפיקורוס. האמנם רבי עקיבא אמר שלא בלבד יגורש מחיי העולם הבא מי שתהיה דעתו כדעת האפיקורוס אבל גם הקורא בספרים החיצוניים שהם ספרי המינים כמו שפירשו בגמרא יהיה ענשו כן אחרי שנטה לדעת המינים ומי' יסור לבו ואמר זה כמוסיף בענייני האפיקורוס ואמר עוד שבכפירת התורה לא בלבד יקרא כופר האומר שאין תורה מן השמים שמכחיש אלהותו כי גם המבזה אותה ולוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יי' רופאך אין לו חלק לעולם הכא לפי שעם היות שאינו מכחיש אלהותה הנה הוא מבזה אותה וכבר פירשו בגמרא שהיה זה למי שהיה מזכיר שם שמים על הרקיקה ושאר הדברים המביאים אל בזיון התורה האלהית וגם להיותו משתמש בתגא לפי שגם זה מכלל הכפירה כי אם היה הוא מאמין באמת ובתמים שהתורה אלהית היה נוהג בה מורא וכבוד. וגם נוכל לפרש שהלוחש על המכה הוא כנגד הכופר בתחיית המתים שהלוחש על המכה יחשוב להחיות מתים וחולים ברוח שפתיו והוא כפירה לפי שכבר אחז"ל (תענית פ"א דף ב') שמפתח תחיית המתים לא נמסר ביד שליח והוא ית' אמר אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא. ואמנם אבא שאול למה שראה שר' עקיבא הוסיף בשתי הכפירות הראשונות שהם תחיית המתים והאפיקורוס רצה גם כן להוסיף על הכפירה השלישית שהיא אין תורה מן השמים ואמר שלא בלבד יגורש מעדן העוה"ב האומר בפי' שאין תורה מן השמים או הנוהג בה דרך בזיון כי הנה גם המגלה סתריה בדברים האלהיים ובשם המקודש אין לו חלק לעולם הבא והוא אמרו אף ההוגה את השם באותיותיו ופירשו בגמרא שהוא ההוגה אותו בלשון לעז חוץ מן המקדש לפי שהיה מגלה סתרי השם האלהי ולא יעשה זה כי אם להיותו מכת אפיקורוס או להיותו מכת האומר אין תורה מן השמים שלכן הקל בכבוד השם המקודש וזכרו בלשון לועז וחוץ ממקום קדושתו. הנה התבאר שר"ע ואבא שאול לא דברו כי אם בדברים המתייחסים לכפירות הראשונות שזכר תנא קמא ואלו נכללים בשהכופר בתחיית הנפש ובאלהות התורה וכבודה ובאמונות האלהיות והשמות המקודשים אין לו חלק לעולם הבא ואמנם שאר העבירות ענשן כתוב בתורה ואין העובר עליהם נעדר מהחיים הרוחניים כי אם אותם הכופרים והפושעים אשר זכרו והותרו בזה השאלה השנית והשלישית והרביעית. אמנם בגמרא אמרו וכל כך למה על הכופר בתחיית המתים לפי שהכופר במציאות השם ואלהותו מבואר נגלה הוא שלא יירש העוה"ב שהוא השכר אשר יתן האלהים לאוהביו ולחושבי שמו. וגם כן האומר אין תורה מן השמים ראוי שלא יירש העוה"ב לפי שאין דרך לאדם לבא שמה כי אם באמצעית התורה והכופר בה איך יזכה לשכר הנמשך ממנה. אבל הכופר בתחיית המתים ר"ל שיאמין במציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמות ממנו וחדוש העולם וידיעתו והשגחתו ותגמולו ושהתורה אלהית ונצחית ומעלת אדונינו משה ושאר העיקרים כולם איש לא נעדר ועם זה יאמין שהמתים לא ישובו לתחייה למה יהיה ענשו כל כך גדול שבעבור זה לא יהיה לו חלק לעולם הבא. והזכיות והאמונות האמתיות יפלו ולא יקבל עליהם השכר האחרון. והנה הספק הזה אשר עשו בגמרא שוה בשוה עשאו בעל ספר העיקרים נגד הרב המיימוני על אשר מנה תחיית המתים עיקר כמו שהתבאר למעלה בפרק השלישי ובפרק החמשה עשר מזה המאמר, ולא דבר מהקורא בספרים החיצוניים והלוחש על המכה וההונה את השם באותיותיו לפי שהם מענין הכפירות הראשונות אשר זכר ונכללות בהן כמו שביארתי. והיתה תשובת הגמרא הוא כופר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים והותרה בזה הקושיא החמישית. ואמנם מה הנרצה בעוה"ב בזה המקום האם הוא עולם הנפשות שיזכה האדם אליו מיד אחר המות או הוא זמן תחיית המתים או הזמן האחרון שיבא אחרי התחייה ואחרי יום הדין ואיך היה בזה מדה כנגד מדה יש בזה עיון רב ובו נתחבטו גאוני עולם ואני ארחיב הדבר בזה במאמר צדק עולמים אשר אני עושה. והיוצא לנו מזה כולו הוא שרז"ל במשנה לא עשו שרשים בענין התורה ולא כיונו אליהם. אבל על צד האזהרה זכרו הכפירות אשר ימנעו האדם מחיי העולם הבא. וכיוצא בזה אמרו בפרק קמא דראש השנה נדף י"א אבל המינים והאפיקורסים והמסורות ושכפרו בתחיית המתים ושכפרו בתורה ושפרשו מדרכי הצבור ושנתנו חתיתם בארץ החיים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגהינם ונדונין בו לדורי דורות וכו'. הנה התבאר שלא זכרו הדברים האלה להיותם עיקרים ויסודות הדת כי אם להיותם עבירות קשות ומעשים מגונים מכלות עיני השכל ומדיבות נפש שהמה יגרשו האדם מהסתפח בנחלת קדושים שהם חיי העולם הבא. ובזה הותר הספק כולו ונתחזק דעתי אשר הנחתי בענין העיקרים. והוא מה שרציתי לבאר בזה המאמר. והתהלה והשבח לדור ודור לאל יתעלה ויתברך. אמן ואמן:

תם ונשלם. שבח לאל בורא עולם:

סוף הספר

תוכן העניינים

ראש אמנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה