אור ברסלב
ראש אמנה ספר ראש אמנה - הפרק האחד עשר

ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל

ספר ראש אמנה - הפרק האחד עשר

ספר ראש אמנה - הפרק העשירי

הפרק האחד עשר בביאור ארבעה הקדמות אחרות נצטרך אליהם בדרוש הזה: ההקדמה הששית שהתורה האלהות תתחלק אל מצות מעשיות שהם במדרגת החומר ואל מצות אמונות מדעיות שהם במדרגת הצורה. ומהם יש אמונות שהם בבחינת התכלית כמו ביאת המשיח ותחיית המתים. והנה עיקרי האמונה אין ראוי שילקחו מהמצות המעשיות לא כלליות ולא פרטיות לפי שהעובר על מצוה מהמצות הנה הוא בכלל פושעי ישראל וראוי הוא לאותו עונש שנכתב בתורה על אותה מצוה אבל אינו יוצא מכלל הדת ולא ימנה בכלל הכופרים שאין להם חלק לעולם הבא. אלא אם הוא מפקפק בה אם היא אלהית כי זה בכלל אין תורה מן השמים וכל מצות התורה שוו בזה. היו מספר העיקרים כמספר המצות. אבל ילקחו העיקרים מהאמונות לפי שכבר התבאר בחכמה שעם היות החומר והצורה כל אחד מהם יקרא עצם הנה שם העצם יותר ראוי ונאות לצורה משיאות לחומר לפי שעמידת הדבר באמת הוא בצורתו. ולכן היו העיקרים מהמצות האמוניות התכליתיות לפי ששלימות הדבר הוא בתכליתו ופעמים רבות יכנס התכלית בגדרים מפאת מעלתו. ומפני זה לא היה האהבה את השם עיקר וגם לא אהבת הרעים שנאמר ואהבת לרעך כמוך ולא גם כן יעשית הישר והטוב ולא גם כן לא תשנא את אחיך בלבבך והדומים להם לפי שעם היותם מצות כוללות הם מעשיות בין שיהיה המעשה בלב או בשאר האיברים שאחרי שהוא מעשה אין ראוי שימנה עיקר כי אם האמונות שהם עמודים יסודות לתורה האלהית. ולזה לא יהיו כל המצות שבאות בהלכות ע"ז עיקרים עם היות שיוכללו בעיקר הראשון לפי שהם מצות פרטיות וגם להיותם מצות מעשיות. וכבר העיר על ההקדמה הזאת בעל ספר העיקרים במאמר א' פרק י"ד וחשב מפני זה שטעה הרב הגדול במה שמנה בעיקרים שראוי לעבדו לפי שהיא מצוה פרטית לעבודת השם וכמו שיבוא אחרי זה ושלזה לא נמנית הקבלה עיקר להיותה מצוה פרטית. ועל כן אין ראוי שנאמר שבא אחד מהעיקרים בעשרת הדברות לפי שהם מצות פרטיות והעיקרים אינם מצות פרטיות. וזאת היא ההקדמה הששית:

ההקדמה השביעית שעיקרי התורה האלהית ראוי שיהיו מיוחדים אליה במה שהיא אלהית. ולא ישתתפו בדת אחרת מהדתות הטבעיות או הנמוסיות. לפי שהעיקרים הם במדרגת ההבדלים המייחדים המין. ולכן באמונתם תשלם האמונה בתורה האלהית ואם לא היו מיוחדים אליה לא היה מתחייב מאמונתם אמונת התורה האלהית אחרי שאינם מיוחדים אליה במה שהיא תורה אלהית. ומזה הצד פסל בעל ספר העיקרי' את היסודות אשר הניח ה"ר חסדאי ז"ל מפני שקצתם עם היות שהם עיקרים כוללים לדת האלהות שלא יצוייר מציאותה זולתם הנה איננו מחוייב שבהמצאם תמצא התורה האלהית שהרי זה כמאמר האומר שבהמצא הנזון והמרגיש ימצא האדם שאינו צודק לפי שבהמצא האדם ימצא הנזון והמרגיש ולא יתהפך שבהמצא הנזון והמרגיש לבד ימצא האדם אם לא יצטרף אליהם הכח המדבר ונאמר שבהמצא הגשם הגזון והמרגיש והמדבר ימצא האדם שזה צודק, וזו היא ההקדמה השביעית:

ההקדמה השמינית שהעיקרים האלה שעשה הרב ליסד את בית יי' ותורתו הם כולם אמונות בשם ית' ובפעולותיו. אמנם שאר הדברים המדעיים בטבע המציאות עם היותם דברי אמת ומדעים צודקים אין ראוי שימנו בכלל העיקרים לפי שהם הקדמות טבעיות אבל אינם עיקרים מיוחדים לדת האלהית. ולזה לא מנה הרב בכלל העיקרים היות האדם בעל נפש. ולא היות הנפש צורה בלתי מעורבת בגוף. ולא שתשאר נצחית אחר המות. ולא תפסד בהפסד הגוף. ולא שהגלגלים חיים משכילים מתנועעים לעבודת השם. כי האמונות האלה ודומיהם עם היות שהם אמתיות הם הקדמות עיוניות מסכימות אל האמת. אבל אינם עיקרים לתורה האלהית אשר עיקריה ויסודיה הם הדברים שראוי שנאמין בשם ית' ובפעולותיו הנמשכים ממנו כפי הרצון לא בדבר אחר. וזו היא ההקדמה השמינית:

ההקדמה התשיעית שהאמונות יגיעו בלב האדם ונפשו כמו שיגיעו ויחולו הצורות הטבעיות בנושאיהם. וכמו שבהויה הטבעית יצטרכו בהכרח הכנות קודמות מתיחסות להגעת הצורה המגעת אם בכמיות הדברים ואם באיכותיהן. כאלו תאמר שהמים כדי שיקבלו צורת האויר צריך שיתחממו ויקבלו שיעור יותר גדול. ובזה יוכן אותו החומר אל קבול הצורה האוירית ולא יסור מהתחזק החום בציור המימיית הנשארת עד שישלם כחה ותפשוט צורת המימיית ותקנה הצורה האוירית. האמנם הצורה ההיא תגיע בעתה אחרי השלמת ההכנות. כך הענין באמונות. כי הנה יקדם אליהם בהכרח ידיעת הדברים המביאים אליהם וחקירתם. אם מעולות הנסים והנפלאות שהם מועלים האמונות בנפש. ואם ההתלמדות בטענות והמופתים העיונים המביאים אליהם. הנה אם כן הידיעה וההתלמדות מדות ובקשת הנסיונות וחקירתם והשתמשות החושים בדברים המביאים אל האמונו' הן הנה הן ההכנות וההקדמות המביאות אל האמונות. ואין סמק שבקשת ההכנות ההם הם מפועל הרצון והבחירה. ושיהיו נקנות בזמן. אמנם אחרי ההכנות האלה אשר תקנה הנפש בזמן הנה בהשתלמם תחול בעתה צורת האמונה הנמשכת מהם כלב האדם ונפשו כי הוא יאמין בהכרח בתולדה היוצאת מהחקירה והידיעה והבחינה והנסיונות ההם ואותה אמונה תחול פתאום ומבלי בחירה ורצון. אף על פי שקנין ההכנות והעניינים הקודמים אל האמונה ההיא הם מפעל הבחירה והרצון ויוחלו בנפש בזמן. הנה יתבאר מזה שבענין האמונה בכללה יש חלק מהרצון והבחירה שיהיה נקנה בזמן שהוא בקשת הנסיונות והידיעות שהם ההכנות והדברים הקודמים אליה. וימצא בה חלק מוכרח מגיע בעתה בזולת זמן שהיא צורת האמונה ותכליתה אשר תחול בנפש מפאת הידיעות והבחינות הקודמים אליה. ומזה הצד מהחלק הרצון הבחיריי המגיע בזמן תפול המצוה באמונות ויתחייבו עליהם הגמול והעונש לא בבחינת צורת האמונה המגעת באחרונה כי אם בבחינת הידיעה והחקירה ושאר הדברים הקודמים אליה אשר יעשה אותם האדם לבא עד תכונתה. וכמו שהארכתי בביאור זה בספר מחזה שדי אשר אני עושה. וזו היא ההקדמה האחרונה:

ואחרי הודיע אלהים לותך לת כל ההקדמות האלה אנכי בא אליך בעב עיוני להשיב על כ"ח הספיקות אשר העירותי על עיקרי הרב ויסודותיו ועל המצות אשר מנה מהם כי בתשעה המאמרות האלה אשר הקדמתי יותרו הספקות כולם כפי מה שאומר:

תוכן העניינים

ראש אמנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה