ראש אמנה· רבנו יצחק אברבנאל
ספר ראש אמנה - הפרק העשירי
הפרק העשירי בביאור ההקדמה החמישית נצטרך אליה בדרוש הזה:
ההקדמה החמישית הנה מספר היסודות ועיקרי האמנה שזכר הרב הגדול לא נפל כהם על צד המקרה וההזדמן ולא להסכימם עם מספר י"ג מדות הרחמים של הקב"ה ולא עם הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם אבל כיון במספרם זה אחת משלשת חכמות ועיונים גדולים או שלשתם יחד. החכמה הראשונה אשר כיון הרב להעיר בשרשים האלה היא שהעובד האמתי לפניו ית' לא ימלט אם שישים תכלית עבודתו בבחינת מעלת המצוה ית' ושלימותו וכפי הבחינה הזאת הביא חמשת העיקרים הראשונים שהם שהוא ית' הנמצא היותר שלם שאפשר מחוייב המציאות מפאת עצמו כי מפני שלימות מציאותו ראוי שנעבדהו. ושני שהוא אחד כי מפני זה ג"כ ראוי שנאהבהו ונדבק בו אחרי שזולתו אין אלהים. וכן אדונינו משה אחרי שהודיע היחוד בפסוק שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אמר מיד ואהבת את יי' אלהיך כלומר מאחר שהוא יתברך אחד ואין שני לו ראוי שיהיה אליו האהבה והדבקות בשלימות גדול בכל לב ובכל נפש. והעיקר השלישי הרחקת הגשמות שזה מורה ג"כ על שלמותו כי הדברים הרוחניים הם יותר מעולים ושלמים מהגשמיים. והעיקר הד' שהוא קדמון וכל מה שזולתו מחודש כי זה יורה ג"כ על מעלת מציאותו אחרי שבטרם כל יציר נברא היה יי' אחד ושמו אחד. ושהוא ברא העולם ונתן המציאות וההטבה לכל הנבראים. והעיקר הה' שהוא לבדו הראוי לעבוד שזה מורה על שלשה אמונות שהם היכולת הבלתי בעל תכלית אשר לו. ושפעולתו כרצון ובחפץ. ושהוא המנהיג באומתנו מבלי אמצעי. הנה חמשת העיקרים האלה הם בבחינת שלמות מעלתו ית'. והבחינה השנית היא מצד המצוה ר"ל מצד התורה עצמה וכנגדה הביא ארבעה עיקרים אחרים שהם מציאות הנבואה בנביאים בכלל ומציאותה במעלה עליונה על משה אדונינו שכל זה מורה על מעלת התורה שנתנה על ידו. ושהתורה אשר בידינו היום הפסוק והפי' המקובל כולה נתנה מן השמים. וכדי שלא נחשוב שנתנה לזמן מוגבל אשר הזמן ההוא חלף הלך לו הביא עיקר נצחיות התורה שלא תשתנה ולא תתחלף לזולתה. הנה אלה ארבעת העיקרים הם בבחינת התורה עצמה ואמנם הבחינה השלישית היא [מצד המצווה ר"ל] מפאת הגמול ותקות השכר ויראת העונש כי רבים מהאנשים ישמרו את התורה ע"מ לקבל פרס עם היות שאינו לשמה. וכנגד הבחינה הזאת הביא העיקרים בידיעת ובהשגחת האלהים והשכר והעונש כי זהו המורה על המשפט האלהי שייטיב יי' לטובים ולישרים בלבותם בעוה"ז ובעוה"ב ורשעים מארץ יכרתו. ולפי שהיה מקום לספק על זה מהרעות הבאות לצדיקים וטובות והצלחות הרשעים הביא להתיר זה העיקר השנים עשר מביאת משיחנו והעיקר הי"ג מתחיית המתים כי אז יהיה השכר האמיתי לעבדיו בני יעקב בחיריו והעונש הנמרץ לעע"ז אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. ומזה יתבאר ששני העיקרים האחרונים מביאת המשיח והתחייה הם מינים וענפים מהעיקר הי"א לפי שהם חלקים מהגמול והעונש הכולל. ולא נזכרו בפרט בתוך העיקרים כי אם להסיר ולהתיר הספק כמו שאמרתי וכמו שאבאר עוד אחרי זה. הנה בארתי לך מנין הי"ג עיקרים האלה והחכמה הראשונה שכיון הרב במספרם, והחכמה השנית שכיון הרב במספר העיקרים האלה היא שהשלשה העיקרים הראשונים יודה בהם הפילוסוף בכל חלקיהם ושרשיהם שהם העיקר הראשון מהמציאות האלהי השלם והמחוייב. והעיקר הב' מאחדותו כלומר שאין שותף ואין שני באלהות ושאין בו ית' הרכבה ורבוי עניינים. והעיקר הג' שאינו גשם ולא כח בגשם כי הנה ג' העיקרים האלה מודה הפילוסוף בהם ובכל חלק וחלק מהם לפי שהם דרושים הושגו מפאת המופת השכלי. ואמנם שלשת העיקרים הבאים אחריהם הנה הפילוסוף בכל אחד מהם מודה מצד ומכחיש אותו מצד. כי הנה באמרנו ביסוד הד' שהוא ית' קדמון ושאין לו התחלה יודה בו הפילוסוף. ובאמרנו שכל מה שזולתו אינו קדמון אבל מחודש יכחישהו וכן באמרנו ביסוד הה' שלו לבד ראוי לעבוד להיות יכלתו בלתי בעל תכלית יודה הפילוסוף בו. אמנם באמרנו בו שהוא מנהיג ומשגיח באומתנו בזולת אמצעי הנה זה יכחישהו הפילוסוף. וכן באמרנו ביסוד הששי שמציאות הנבואה אחת כפי שלמות המדות והדעות וזכות הנפש יודה בו הפילוסוף. ואמנם באמרנו שכבר תמנע הנבואה מאת הרצון האלהי הנה זה יכחישהו. אלו הם היסודות שהפילוסוף בכל אחד מהם יודה בקצתו ויכחיש בקצתו. אחרי כן הביא הרב שלשה עקרים אחרים שהפילוסוף לא יודה בהם. לפי שלא ישיגם בחקירתו וגם לא יכחישם לפי שאינם אצלו נמגעי המציאות. והם היסוד השביעי שמשה אדונינו נתעלה בזכות מזגו ומדרגת נבואתו על כל שאר הנביאים. והיסוד השמיני שהתורה אשר בידינו היום היא סידור אלהי הושג בנבואה. והיסוד התשיעי שהתורה הזאת לא תשתנה ולא תתחלף. כי שלשת האמונות האלה אין מציאותם מחוייב ולא נמנע כפי המחקר השכלי והעיון האנושי. אחרי כן הביא ארבעת העיקרים האחרים האחרונים שיכחישם הפילוסוף בכל חלקיהם כפי דרך חקירתו. והם שהוא ית' יודע הדברים הפרטיים ומשגיח בהם. ושהוא גומל שכר טוב לצדיקים כפי מעשה המצות אשר בידיהם ועונש רב לרשעים אם לא יעשו וישמרו מצות התורה. ושהמשיח יבא כדי להתקיים השכר והעונש ההוא ובאחרית הימים ישיני אדמת עפר יקיצו, כי ארבעת האמונות האלה מצד שהם שכר אלהי פרטי נתון כפי המצות ומתייחס אליהם יכחישם הפילוסוף ולא יורה בהם. הנה אם כן למדנו הרב אמונת י"ג עקרים האלה אשר שלשה מהם הראשונים התבארו במחקר השכלי בשלימות בכל חלקיהם. והשלשה מהם האחרים הגיעה החקירה העיונית בכל אחד מהם אל חלק מה ולא הגיעה אל חלק אחר. ושלשה מהם אפשריים כפי החקירה לא מחוייבים ולא נמנעים. וארבעת העקרים האחרונים נמגעים כפי העיון הפילוסופי באותו דרך אשר זכרתי. אבל להיות כלם אמונות אמתיות כפי התורה וכפי האמת היתה אמונתם ראויה ומחוייבת ולמעלתם הונחו כלם עיקרי אמונה. והחכמה השלישית אשר כיון הרב במספר העקרים האלה היא כי האמונה אשר יאמין המאמין בתורת האלהים לא תמלט מחלוקה. אם שתהיה אמונה נתלית בו ית'. או שתחיה אמונה בפעולותיו. כי אין בנמצא זולת האל ומעשיו. אמנם האמונה אשר ראוי שנאמין בו ית' היא היותו מחוייב המציאות ושלם בתכלית השלימות. האמנם אין לנו דרך לצייר ולהשיג שלימיותו כי אם על דרך השלילה לא על דרך החיוב. כי לא יתואר ית' בשום תואר מחוייב כמו שבארו הרב בספר המורה וכבר הזהיר עליו שלמה בספר קהלת (ה') באמרו אל תבהל על פיך ולבך אל יטהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים. ר"ל שלא יהיה נבהל בדבריו ולא בחקירתו לתאר לו ית' תואר חיובי כי הוא בשמים כלומר נעלם ממנו תכלית ההעלם רחוק מציאותו ממציאותנו תכלית הרחוק כרחוק שמים מארץ ולכן אין תואריו כתוארינו אבל מתחלפים תכלית החלוף ולכן אין דרך אלינו כי אם לתארו בתוארי השלילות וזהו אמרו על כן יהיו דבריך מעטים ר"ל מיעוטים ושליליות. ומפני זה הביא שלשה עקרים שהם השני והשלישי והרביעי שעניינם וכחם השליליות. והם שהוא אחד ובלתי גשם וקדמון וענין שלשתם הוא שהאל יתברך בלתי נכלל בדבר ובלתי מוגבל. ולפי שההגבלה היא על אחד משלשה פנים. האחד הוא כמו הספור במספר שהמספר יקיף עליו ויעדיף עליו במה שהוא ספור. והשני ההגבלה במקום כנשמים המוקפים במקומותיהם. והשלישי ההגבלה בזמן והיא כדברים ההווים והנפסדים שהזמן יקיף עליהם משתי קצותיהם. וידוע שהדבר המוגבל בכל אחד מאופני ההגבלות האלה הוא חסר. לכן אחרי שהניח הרב העיקר הראשון שהוא יסוד היסודות כולם מאלהותו יתעלה בא לסלק ממנו כל שלשת ההגבלות האלה. כי באמרו בעיקר השני שהוא אחד באר שאינו נופל תחת המספר אחרי שבאר שאינו כאחד המנוי ולא כאחד הסוגיי או המיניי. ובאמרו שאינו גשם באר שאינו מוגבל במקום כי מה שאינו גשם אינו במקום. ובאמרו שהוא קדמון באר שאינו נופל תחת הזמן ואינו מוגבל בו שלכן נקרא אלהי קדם. ומזה יראה היותו בלתי לואה כי הלאות אמנם יהיה מצד ההגבלה. הנה התבאר מארבעת העיקרים הראשונים האלה אמונה אשר ראוי שנאמין בו יתעלה ובשלימותו הבלתי ב"ת. ואמנם בפעולותיו הנה באותו העיקר הרביעי באר הפעולה הראשונה הכוללת שפעל ועשה שהוא חדוש העולם. ובעיקר החמישי באר שיכלתו בלתי בעל תכלית ושפעולותיו הם בחפץ ורצון לא בטבע כפעולות שאר הנבראים. ושתי ההקדמות האלה ראוי שיאמין מי שיקיים דעת החדוש אחרי האפס המוחלט. ולפי זה הנה מנה מפעולותיו יתעלה ד' חלוקות. אם כוללות עוברות כחדוש העולם שבא בעיקר הד'. ומעשה הנסים שנרמז בעיקר החמישי. ומציאות הנבואה שבא בעיקר הששי. ואם פעולות מיוחדות עוברות מתייחסות לכלל אומתנו בלבד. ומזה המין מנה ביסוד השביעי נבואת משה רבינו עליו השלום על כל הנביאים. וביסוד השמיני תורה מן השמים. וביסוד התשיעי נצחיות התורה ר"ל שנתנה בטבעה ומהותה נצחית בלתי משתנה. ואם פעולות כוללות מתמידות בכל זמן. והביא מזה המין הידיעה וההשגחה האלהית ביסוד העשירי. והשכר והעונש ביסוד הי"א. כי הדברים האלה הם כוללים לכל בני אדם. והם היו ויהיו תמיד בכל הזמנים. ואם פעולות מיוחדות עתידות כמו ביאת המשיח שהביא בעיקר הי"ב. ותחיית המתים שהוא בעיקר הי"ג. והוא נקרא עיקר התחייה המיוחד כפי דעת הרב ז"ל שכתב בתחילת פירוש המשנה שתחיית המתים תהיה לצדיקים בלבד. מסכים למאמרם ז"ל גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים ותחיית המתים לצדיקים בלבד. הנה אם כן בא מספר העיקרים בדרך נכון כי מהם מיוחסים לו ית' בעצמו. ומהם מיוחסים אל פעולותיו העוברות הכוללות. ומהם מיוחסים אל פעולותיו המיוחדות העוברות היותר מתייחסות אל התורה. ומהם פעולותיו הכוללות המתמידות. ומהם פעולותיו המיוחדות העתידות להיות. ומזה כולו התבאר חכמת הרב במספר השרשים האלה. וכבר נמצא במסכת תענית (דף כ"ה) על ר' אליעזר בן פדת כשנשאל מה היה לו מוכן לעולם הבא והשיבוהו מן השמים יהיבנא לך תליסר נהרי דמשכי (נהרות משמן אפרסמון) דמתענגא בהו. רמזו בזה שיהיה נצחי וקיים בעונג נמרץ בשביל י"ג עיקרי האמונות אשר האמין. וכן כשנכנס ריב"ל בגן עדן שהיה מכריז אליהו בפניו פנו מקום לבר ליואי אשכחיה לרבי שמעון בן יוחאי דהוה שכיב על תליסר תכדקי דפיזא ר"ל על י"ג כסאות של אופז וזהב נקי) ואמר ליה אנת הוא בר ליואי אמר ליה אנא אמר ליה נראתה הקשת בימיך אמר ליה אין. ולא היא אלא כדי שלא להחזיק טובה לנפשי' קאמר כמו שבא במסכת כתובות פרק המדיר (דף ע"ז) הנה השלש עשרה תכתקי דפיזא שהיה רבי שמעון שוכב עליהם אין ספק שהיו י"ג עיקרי האמונה אשר האמין בחייו כמו שהניחם הרב כי מפני שהאמין בהם היה שכרו אתו ופעולתו לפניו. ושאר חלקי המאמר אין המקום הזה נאות לביאורם, וזו היא ההקדמה החמישית: