אור ברסלב

רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה

דף לח.

דף לז:

ואמר מר בר רב אשי דובשא דתמרי מברכינן עליה שהכל מאי טעמא זיעה בעלמא הוא. פי' לרבותה נקט דובשא דתמרי88, דאפילו האי דנשאר הפרי עדיין קיים לא אמרינן דהאי דפריש מיניה ליהוי כמקצתו של פרי וליבריך בורא פרי העץ89, וכל שכן משקה היוצא מן הפרי ונשאר הפרי נפסד דלא חשיב משקה היוצא ממנו כמותו ואין מברכין עליו אלא שהכל, והכי אמרינן בגמרא [דההיא] דאמר מר בר רב אשי אתיא כרבי יהושע דאמר בפירות של תרומה דמשקין היוצאין מהן אינן כמותן90, דכל שאין גופו קיים אינו כלום91, אלא אם כן ריבה אותו הכתוב בפירוש, כשם שריבה תירוש ויצהר בתרומה שהוא משקה92 וריבה אותו הכתוב לעשותו כפרי93, ואפילו בממחה את החלב וגמעו איצטריך ריבויא לרבי יהושע לחיובא כדאיתא בהעור והרוטב [חולין קכ, א] דאי לא לא מיחייב94.

ואפילו ביין ושמן לערלה בעינן התם רבוייא לרבי יהושע למהוי כפרי דאי לא לא מיתסר95, והכא נמי יין ושמן לא [הוי לן לא]חשובינהו פרי ולברוכי עלייהו כפרי טפי משאר משקין96, מכל מקום מסתברא דאירבו לברכה לבסוף לברוכי עלייהו מעין שלש משום דבההוא קרא דכתיבי שבעת המינין כתיב עלייהו ואכלת ושבעת [וברכת] ושמעינן מיניה מעין שלש, [ו]בההוא קרא כתיב זית שמן, אישתכח דשמן כתיב בהדיא97, ויין כשמן אי משום דאיתקוש להו בתרומה דכתיב תירוש ויצהר, אי מדכתיב ושבעת, ושבעת זו שתיה כדאיתא בגמרא [מט, ב]98, ואפילו הכי לא מברך עליה בסוף ברכת שלש אלא מעין שלש כדנפרש לקמן בפירקין [מד, א], וכן לענין ברכה בתחלה99 שפיר מיקרי בלישנא פרי כיון דאירבי לענין בכורים וערלה דכתיב בהו פרי100. הלכך בכולהו שאר פירות לא מברכינן במשקין היוצאין מהן אלא שהכל, וכל היכא דלא מברכינן בתחלה אלא שהכל לא מברכינן לבסוף אלא בורא נפשות רבות.

ותמרי ועבדינהו טרימא. פי' שמפצעין אותן ומדבקין אותן זה עם זה101 כעין עגולי דבלה אלא שהן מרוסקין יותר. (ו)מברכינן עלייהו בורא פרי העץ מאי טעמא במילתייהו קיימי כדמעיקרא. פי' ושמעינן מינה דטעמא משום דבמילתייהו קיימי כדמעיקרא, הא נתרסקו לגמרי עד שעברה צורתן לא102 ואין מברכין עליהן אלא שהכל ולבסוף ולא כלום, וזו בנין אב למשקין היוצאין מן הפירות חוץ מן הזיתים וענבים שאין דינן כמותן ואין מברכין עליהן אלא שהכל וזה מבואר.

שתיתא. פי' קמח קלי מבושל. רב אמר שהכל ושמואל אמר בורא מיני מזונות אמר רב חסדא ולא פליגי הא בעבה הא ברכה עבה דלאכילה עבדי לה בורא מיני מזונות רכה דלרפואה עבדי לה שהכל. פי' שהיא מיוחדת לרפואה שאין דרך לאכלה כלל אלא לרפואה103, וכיון דכן לא שייך בה ברכה דידה, דכל לרפואה כלומר מיוחדת לכך, לא מברך עלה104, ומכל מקום שהכל מיהת מברך עלה דהא נהנה.

ואפילו הכי שרא למיכלא בשבת, ואף על פי שדברים המיוחדין לרפואה אסורין בשבת, שאני שתית דהיא גופה מזון גמור הוא לכל כעבה ואין כאן שנוי מזון כלל אלא שמרבה בה מים, וכיון דהיא גופה מזון גמור כי האי גוונא ודאי שרי, והיא בכלל כל האוכלין אוכל אדם לרפואה, תדע לך דאילו יש כאן חולה שאינו רשאי לשתות יין אלא אם כן נותן בו מים, ומוזג אותו עד כדי שאינו ראוי לבריא לשתותו שאין שותין כיוצא בו, ודאי מותר לו בשבת אפילו מתכוין בשתייתו לרפואה, שהיין עצמו בכלל כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין הוא שותה, אף שתית גם כן בכלל זה הוא, והכי מוכח בגמרא105 וזה ברור.

מתני' [לה, א] על פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים. פי' הא דאמרינן בפת המוציא ובפירות האילן בורא ואינו אומר הבורא, אפשר דהיינו דעדיף לן המוציא משום דמשמע עבר ומשמע הווה ומשמע עתיד לפי שהן מיני זרעים שיוצאין בכל יום, ובגמרא [לח, א] אמרינן דאפשר ליה לברוכי נמי מוציא אבל המוציא עדיף106, ובפירות האילן שייך טפי בורא לפי שהן אילנות ואינן צומחין בכל יום כזרעים, ואחר שבפירות האילן תיקנו בורא תיקנו גם כן בפירות האדמה בורא ולא הבורא.

תוכן העניינים

רא"ה על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה