רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה
דף לז:
אמר רב יוסף האי חביצא אי אית ביה פירורין כזית מברך עליו המוציא ושלש ברכות ואי לית ביה פירורין כזית בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. פי' דסבר רב יוסף דפירורין פחות מכזית לא חשיבי לחם69 לענין ברכה70. ופי' חביצא פתיתין של פת שנתבשלו בקדרה71, ועל ידי הבישול נדבקין קצת ולפיכך נקרא חביצא שכל דבר הנדבק נקרא חביצא72.
ורב ששת אמר אפילו פירורין שאין בהם כזית אמר רבא והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא. פי' שלא נתבשל כל כך שתעובר צורתו73. וכן הילכתא. פי' והילכך הא דאמרינן לעיל [לז, א] אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך בורא מיני מזונות מיירי בשנמוחו על ידי הבישול וכיון דכן מסתמא עברה צורתן ומשום הכי לא מברך עליהו המוציא, אבל בפת גמור אפילו בפירורין פחות מכזית מברך עליהן המוציא ולבסוף שלש ברכות. ומיהו כשלא בא לאכול ממנו אלא פחות מכזית, בתחלה מברך עליו המוציא דלענין ברכה דלפניו לא שני לן בין בא לאכול ממנו הרבה או מועט74, ולבסוף ולא כלום שאין ברכה לאחריו כלל כל זמן שלא אכל כזית כדאיתא לקמן [לח, ב]75.
[רי"ף כו, ב]
אמר אביי טריקתא76 פטורה מן החלה מאי טריקתא איכא דאמרי מרתח גביל. פי' היינו כובא דארעא דלקמן77, פי' משום דלא חשיב ליה לחם78. ואיכא דאמרי נהמא דהנדקא ואיכא דאמרי לחם העשוי לכותח דתני רבי חייא לחם העשוי לכותח פטור מן החלה. פי' ואין גלגול מחייב בו כיון שהוא על דעת כן שלא לאכול ממנו79 ודרכן היה לשנות צורתו שלא כשאר עוגות. ואם עשאה כעכין חייבת. פי' אם עשאה כשאר עוגות בצורתה חייבת, דצורתה מוכח דעל דעת אכילה נמי עשאה מתחלה.
והאי טריקתא דארעא. פי' גובלין קמח במים וליכא גלגול ועושין חלל בכירה ונותנין לתוכו ונאפית לשם80, ובגמרא קרינן ליה כובא דארעא להאי נהמא. מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף מעין שלש ואי קבע סעודתיה עליה מברך עליה המוציא ושלש ברכות. וזה כתב רבינו ז"ל, עשאה רבינו ז"ל לזו כפת הבאה בכסנין דאמרינן לקמן [מב, א] דאית ליה האי דינא, והוא פת שנאפו קליות בתוכו81, ומסתברא דלא דמי דהתם לאו פת דהא אשתני בכסנין (ושנוייא) [ושנייה] שנוייא ולהכי בעינן קובע סעודתו עליו82, אבל הכא פת גמור הוא בין קבע סעודתיה בין לא קבע סעודתיה חד דינא אית ליה ודינא דפת אית ליה83, ודאמרינן דמר זוטרא קבע סעודתיה עליה ומברך עליה שלש ברכות, לא לעכובא דבלאו הכי (נמי) לא ליבריך נמי שלש ברכות, אלא אגב ארחיה אמר תלמודא דארחיה דמר זוטרא למעבד הכי, ולמימר דשפיר חשיב, דאורחייהו דאינשי למיקבע סעודתיהו עליה84.
אמר מר בר רב אשי ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח מאי טעמא לחם [עוני] אמר רחמנא. פי' הא לאו הכי הוה אמינא דלמצוה לחם מעליא בעינן85. פי' וכיון דכן דלחם הוא, הוא הדין דחייב בחלה דאע"ג דליכא גלגול מכל מקום כל שהוא פת חייב בחלה86, וליתיה לההוא לישנא דאמרינן לעיל בדאביי האי טריקאתא איכא דאמרי מרתח גביל והיינו כובא דארעא ופטר ליה מן החלה משום דלא חשיב ליה לחם, והא ליתא דהא אמרינן הכא דלחם גמור הוא לכל דבר87.