אור ברסלב

רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה

דף לו:

דף לו.

פלפלי רטיבתא בורא פרי האדמה יבישתא ולא כלום וכן זנגבלא רטיבתא בורא פרי האדמה יבישתא ולא כלום. זה כתוב בהלכות רבינו ז"ל. ונראה דטעות ידי סופר הוא דפלפלי רטיבתא כיון דאוכלא הוא, פרי העץ נמי הוא, ובעי לברוכי בורא פרי העץ50, וכן מוכח בסוכה [לה, א] בפירוש דפלפלין פרי העץ הוא.

חביץ קדירא. פי' קמחים שנתבשלו ונותנין לתוכן בבישולן51 דבש הרבה52. וכן דייסא דכעין חביץ קדירא כגון דאיכא בה דובשא רב יהודה אמר שהכל. פי' דקסבר דובשא עיקר. ורב כהנא אמר בורא מיני מזונות אמר רב יוסף נקוט דרב כהנא בידך דרב ושמואל דאמרי תרויהו כל שיש בו מחמשת המינים מברכין עליו בורא מיני מזונות. פי' דלעולם אינהו חשיבי עיקר53. כתב רבינו ז"ל חביץ קדירא קורין בלשון ישמאלים כביץ.

[רי"ף כו, א]
גופא רב ושמואל דאמרי תרויהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות. פי' ולבסוף ברכה אחת מעין שלש54 דטעמא דרב ושמואל משום דאינהו חשיבי עיקר55. ורב ושמואל דאמרי תרויהו כל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות. פי' וכיון דאמרינן כל שיש בו דהיינו תערובתו, כל שכן כל שהוא דהוא בעין, אלא דאתא לאפוקי כל שאינו מחמשת המינין דלא מברכינן עליה בורא מיני מזונות.

ואותבינן על רב ושמואל דאמרי כל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות מהא דתניא הכוסס את החטה מברך עליו בורא פרי האדמה טחנה אפאה. פי' ועשאה פת. ובישלה בזמן שהפרוסות קיימות. פי' שיש בהם כזית. בתחלה מברך עליה המוציא ולבסוף שלש ברכות אין הפרוסות קיימות. פי' שאין בהם כזית, שנמוחו בשביל ריבוי בישול שנתבשלו, וכיון שכן ודאי עברה צורתו של לחם56. לכתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה [אחת] מעין שלש. פי' אבל בשלא נימוחו מחמת ריבוי בישול, אע"פ שנימוחו, דין לחם גמור עליו לכל דבר בין לענין המוציא בין לענין שלש ברכות כדמוכח לקמן57. פי' ומיהו ברישא דהיינו כוסס את החטה לא תני בה ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, דליכא לעולם בחמשת המינין מעין שלש אלא בדאיכא מעיקרא בורא מיני מזונות, אבל בכוסס את החטה דבתחלה בורא פרי האדמה ליכא לבסוף מעין שלש, וטעמא דמילתא משום דחמשת המינין מזון ומסתמא למזון קיימי, ובשהזכירן בתורה והטעינן ברכה לאחריהן בשאכלן למזון דמסתמא למזון הזכירן, ולאפוקי הכוסס את החטה, ומכל מקום מידי בורא פרי האדמה לא נפיק דאורחיהו דאינשי זימנין דאכלי הכי, אבל ודאי אינו מזון ולא כדרך מזון58 ואין ברכה לאחריו לבסוף אלא כשאר דברים דאינן משבעת המינין59. והכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו ואפאו. פי' עשה בו את הפת60. ובישלו אע"פ שהפרוסות קיימות. [פי'] שיש בהן כזית. בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. פי' ובגמרא אסיקנא דליתא להא, דכל שאינו משבעת המינין אין ברכה לאחריו מעין שלש, אלא הכי תניא, בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום. וסלקא להו בתיובתא. פי' לרב ושמואל דאמרי דכל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות דהא תנא דאמרינן באורז דלכתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות. [הילכך לגבי אורז כד מבשיל ליה בתחלה מברך בורא מיני מזונות] ולבסוף בורא נפשות רבות וכדתריצנא להא מתניתא פי' בגמרא תני גבי אורז ולבסוף ולא כלום וקיימא לן דכל דלבסוף ולא כלום מברך בורא נפשות רבות.

והני מילי בדאיתיה לאורז בעיניה אבל על ידי תערובת פי' דחמשת המינין61 לא דקיימא לן כרב ושמואל דאמרי תרויהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות ולבסוף מעין שלש דלא איתותב רב ושמואל אלא לענין כל שהוא מחמשת המינין דאיתיה בעיניה. פי' דדיקינן מיניה דהא אינו מחמשת המינין אין מברכין עליו בורא מיני מזונות, ובהא הוא דאיתותב דהא אשכחן דתניא דמברכין עליו בורא מיני מזונות. אבל על ידי תערובת לא איתותב. כלומר מאידך שמעתא דאמרי דכל שיש בו תערובת מחמשת המינין הוא עיקר ומברכין עליו תחלה בורא מיני מזונות ולבסוף מעין שלש מיהא לא איתותב. הילכך קיימא לן כותיהו בהא דליכא מאן דפליג עליהו ועוד דסוגיין כותיהו.

פי' ומיהא דוקא בתערובת הוא דקאמרינן דכל שיש בו מחמשת המינין [מברך עליו בורא מיני מזונות], ואפילו היה שאר התערובת עיקר, דלעולם חשיב דחמשת המינין עיקר, אבל כשאינו בתערובת, פעמים שהוא טפלה ואפילו פת ואין מברכין עליו כלל כדאיתא לקמן [מד, א] בהביאו לו מליח ופת אי נמי בפירות גינוסר62, וטעמא דמילתא דכשהוא בתערובת, אפילו הוא מעט, מכל מקום לעיקר תבשיל הוא שם, ואע"פ שמרבה בשאר המינין והוי עיקר לגביה, מכל מקום כיון דגם הוא מעיקר התבשיל הוא חשיב, אבל כשהוא בעין ובא עם דבר מליח או עם פירות גינוסר אינו עיקר כלל ולא בא כי אם להכשיר את פיו, ולא עוד אלא אפילו בתערובת כל זמן שאינו מעיקר התבשיל כלל שאינו בא לכונת אכילתו לא חשיב כלל, כדאמרינן לקמן [לט, א] בתבשילא דליפתא ויהבי ביה קימחא דאע"ג דמפשי ביה קימחא לא מברכינן עליה אלא שהכל משום דקימחא בההוא תבשילא לא אתי לכונת אכילתו כלל אלא לדבוקי בעלמא63.

פי' והא דרב ושמואל נמי דכל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו [בורא מיני מזונות ולבסוף מעין שלש], דוקא בדאית ביה כזית בכדי אכילת פרס, הא לאו הכי, דאפילו אכליה בעיניה בכי האי גונא, לא חשיב לברוכי עליה לבסוף64, וכיון דכן על ידי תערובת כי האי גונא, מסתבר ודאי דלא חשיב לא בתחלתו ולא בסופו65.

וכתב רבינו ז"ל ופת דוחן לכתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות. פי' ולא מסתבר, דבגמרא משמע בהדיא דאורז ודוחן שוין הן66, ובפתן ובתבשילן מברך בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות.

וריהטא. פי' הם קמחים רכים67 ונותנים בו דבש הרבה ועל ידי שהן רכין נקראין ריהטא68. בין דמפשי ביה קימחא בין דלא מפשי ביה קימחא מברך עליו בורא מיני מזונות כרב ושמואל דאמרי תרויהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.

תוכן העניינים

רא"ה על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה