אור ברסלב

רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה

דף ל:

דף ל.

יתיב רבי חנינא125 קמיה דרבי ינאי ויתיב וקאמר הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה אמר ליה פוק קרי קראיך לברא דאין הלכה כרבי יהודה. אמר רבי יוחנן אני ראיתי את רבי ינאי דצלי והדר צלי. כלומר ביחיד, אלמא דתפלת המוספין איתא ביחיד. אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא ודילמא מעיקרא לא כיון דעתו והשתא כיון דעתו. פי' דילמא מעיקרא לא כיון דעתיה באבות ואדכר בתר דצלי126 ולפיכך הדר, והוא הדין דאי אדכר באמצע דפוסק, אי נמי אפשר דלא כיון דעתיה בשאר ברכות והאי דהדר צלי בתורת נדבה וחידש בה (נדבה) [דבר]127, ותרוייהו תפלת יוצר הוו. אמר ליה תא חזי מאן גברא רבא קא מסהיד עליה. פי' דרבי יוחנן לאשמועינן אתא דתפלת המוספין ביחיד, וכיון דכן איהו הוה קים ליה דתפלת מוספין הוה.

כמה ישהה בין תפלה לתפלה רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו מאן דאמר כדי שתתחונן כדכתיב ואתחנן ומאן דאמר כדי שתתחולל [כ]דכתיב ויחל משה. פי' וענין שניהם עד שתתיישב דעתו ויוכל להתפלל לשם יתברך. פי' ובירושלמי אמרו כדי מהלך ארבע אמות.

[רי"ף כא, א]
תניא טעה ולא הזכיר של ראש חדש שחרית אין מחזירין אותו מפני שתפלת המוספין לפניו אמר רבי יוחנן ובציבור שנו. כתב רבינו ז"ל פירוש מפני טורח ציבור אבל ביחיד מחזירין אותו. נראה מדברי רבינו ז"ל דדוקא בשליח ציבור הוא דקאמרינן דאי טעה בשחרית לא מהדרינן ליה משום טירחא דציבורא כיון דהא איכא תפלת המוספין, ומסתברא כמאן דאמר דאפילו כל יחיד ויחיד נמי כיון דבציבור והדר שומעה משליח ציבור כך פי' רבינו שלמה, והוא ששומע ממנו כל התפלה כדמוכח בראש השנה [לה, א]128. והא דתלי מילתא מפני שתפלת המוספין לפניו ולא תלי מילתא מפני ששומעה משליח ציבור, משום דאם אמר הכי הוה אמינא דאפילו תפלת המנחה נמי, ולא היא שלא אמר אלא בשל שחרית מפני שיש שם שתי תפלות ליום ועיקר ליום תפלת מוסף שכולה באה [בשביל היום, ולהכי] פטרוהו בשל שחרית בששומעה משליח ציבור, אבל במנחה לא129.

אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו מפני שאין מקדשין החדש אלא ביום. ופי' וכיון דכן לילה לא חשיבא דראש חדש לאטרוחיה ולאהדוריה130 הא ביום מחזירין אותו כדאיתא לעיל [כט, ב]. והיכא דמספקא (לן) [ליה] אמרינן בירושלמי [תענית ב, ב] בין בזו בין לענין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים דחזקה כל שלשים יום מה שהוא למוד הוא אומר. וכל היכא דאין מחזירין אותו כיון שסיים אותה ברכה שוב אין מחזירין אותו כלל131.

גרסינן בסנהדרין בפרק היו בודקין אותו בשבע חקירות [מא, ב] אמר רבי יוחנן עד מתי מברכין על החדש. פי' על הלבנה. עד שתתמלא פגימתו וכמה אמר רבי יעקב בר אידי עד שבעה נהרדעי אמרי עד ששה עשר אמר רבי יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה לכם וכתיב התם זה קלי ואנוהו תנא דבי [רבי] ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש דיים אמר [אביי] הילכך [נמרינהו] מעומד מאי מברך כדרב יהודה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי132 אמת שפעולתם אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר יוצרם על כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים.

פי'133 שהם עתידים להתחדש כמותה אחר זמן תחיית המתים, שיחדש להם הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד מהם גוף באותו מזג לגמרי שהיה לכל אחד ואחד מהם תחלה שוה בשוה134, ויעמדו ויאכלו וישתו ויולידו, ויעשה כל אבר ואבר שבגוף כל אחד ואחד מהם פעולתו הראויה לו ויקבל כל מה שראוי לו ויזון בראוי לו ויעשה כל מה שראוי לו בלא שום מעכב ובלא שום מונע בין מבפנים בין מבחוץ, וכן יהיו כל האנשים שיהיו אחר אותו הזמן, ועל כן יהיה כל גוף וגוף מהם בתכלית הבריאות שאפשר לו להשיג לפי מזגו ובתכלית השלימות שאפשר לו להשיג לפי מזגו וכל אחד ואחד לפי מדריגתו.

ואחרי זה לימים רבים, אחרי שהשיגו תכלית השלמות שאפשר להם להשיג כל אחד ואחד לפי מדרגתו, ראשון ראשון כאשר יושג לו זה השלימות שאפשר לו להשיג הרי זה לחפצו ודעתו יעלה לענין אליהו135. וענין זה, שעתיד גופם שהוא חומר ארבע יסודות להשתנות ולקבל תכונה אחרת ויהא חומר גופם כעין יסוד פשוט קיים, קל התנועה, בהיר במראה כמעשה לבנת הספיר, (עולם) [נעלם] הראות כענין אליהו, מוכן לקבל זוהר אלהים ואור פני מלך חיים136 כמעשה הלבנה שהוא גוף מקבל אורה137. ודוגמתם בעולם הזה רבים מבעלי חיים שישתנה תכונת גופם ויקבלו תכונה אחרת. ויש מהן צריכין לענין זה (צריכין) לאכול מאכל מיוחד, וזהו ענין פשט עץ החיים אשר האוכל מפירותיו נכון גופו לקבל תכונה זאת ואכל וחי לעולם.

וזה נרמז במעשה בראשית שהכונה באדם שיחיה לעולם138 לפי שאין שלימות האדם בלתי גוף [אלא בגוף כעין הגלגלים139 ואילו היה שלימות האדם בלתי גוף] נמצא [שהוא] שכל נבדל ושלם יותר מן הגלגלים שהם בעלי גוף וזה דבר שאי אפשר, והשתלשלות היצירות הנכבד נכבד ראשון והקל קל אחרון, בתחלה שכל נבדל והוא השלם, ואחריו שכל בעל גוף קיים והם הגלגלים, ואחריהם שכל בעל גוף נפסד וסופו להיות בעל גוף קיים פחות במדריגתו מגוף הגלגלים אבל נמשל אליהם כענין שנאמר [דניאל יב, ג] כזוהר הרקיע והכוכבים, ואחר[יו] בעלי חיים שהם בלתי נפש בהשארות ובעלי גוף נפסד, ואחרי זה הצומח. ואף על פי שהאדם נברא אחרון זהו לשלימותו לפי שהתחתונים כולן בשבילו140, וביצירתו נשלמו, והוא (בכולן) בא אחרון להשלים פעולתם ולמשול עליהם. ועוד שכולן כלולין בו, ארבע יסודות, והכח הצומח, וחיות, ומוסף על כולן שכל שיש לו השארות. ואולם צריך הוא לגוף, ועל זה נאמר [שבת קנב, ב] שנפשות הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, ולשון גניזה לעולם אינו אלא על דבר חסר והוא כענין שאמרנו שהן צריכין גוף שאין שלמותן בלתי זה ואולם יהיה בסופו גוף נכבד קיים141.

נמצא במעשה בראשית מבואר ענין תחיית המתים שהרי אין שלמות האדם בלתי זה, וכיון שכן אי אפשר שלא יבוא האדם לשלימות זה כעין כונת יצירתו מתחלה. ועל שינוי תכונתם וקלות תנועתם נאמר [סנהדרין צב, ב] שהקדוש ברוך הוא יעשה להם כנפים142. ואלו הם שנאמר עליהם [דניאל שם] והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע שהם ספירים143, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד שהם בעצמם מאירים, הקדוש ברוך הוא ברחמיו יזכנו לגן עדן עם חסידיו ולחיי העולם הבא.

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. פי' מתוך הכנעה1 שיכנע לשמים, לפי שהתפלה היא שאלת צרכיו2 והוא כמדבר עם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ראוי [לו] לעמוד (לו) ביראה וברתת ובזיע ובדעת מיושבת לכוין הדברים שיצאו מפיו3. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו לבם למקום ואפילו4 המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק.

[גמ'] מנא הני מילי. פי' דניבעי כובד ראש. אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא עבדו את ה' (בשמחה) [ביראה] וגילו ברעדה. פי' מרישיה דקרא דאיק לה מדכתיב עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה, וכל עבודה קאמר, ועבודה גם כן זו תפלה5 כדכתיב ולעבדו בכל לבבכם [דברים יא, יג] ודרשינן איזו היא עבודה שבלב היא תפלה [תענית ב, א] ואכולהו מזהר דלהוו ביראה. מאי וגילו ברעדה אמר רב אדא בר מתנא אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה אביי הוה יתיב קמיה דרבא חזייה דהוה בדח טובא אמר ליה וגילו ברעדה כתיב. פי' שרוב השחוק מגביר יצר הרע וראוי לו לאדם שלא ימשך אחריו. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה פי' רבי ירמיה לרבי זירא6 דהוה קא בדח טובא אמר ליה לא סבר לה מר בכל עצב יהיה מותר. פי' בכל דבר העצב יהיה מותר7. אמר ליה תפלין מנחנא. פי' ואדם חייב שלא יסיח דעתו מהן הילכך לא מסתפינא מיצר הרע8.

וכל כך למה9 דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אסור לו לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה. פי' משום חששא דיצר הרע. שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה וגו' אימתי ימלא שחוק [פינו] ולשוננו רנה בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. פי' כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו דתו ליכא חששא דיצר הרע כדכתיב כי מלאה הארץ דעה את ה' [ישעיה יא, ט]. אמרו עליו על רבי שמעון בן לקיש שלא מילא שחוק פיו מכי גמרה להא שמעתא מפומיה דרבי יוחנן רביה.

[רי"ף כא, ב]
וגרסינן בגיטין בפירקא קמא [ז, א] שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור שרטט וכתב להו. פי' משום דאסור לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט10. אל תשמח ישראל אל גיל כעמים. פי' משום חורבן בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. ולישלח להון בשיר לא ישתו יין אי מההיא הוה אמינא הני מילי זמרא במנא אבל בפומא שרי קא משמע לן דאסור רבינא אשכח(ת)יה למר בר רב אשי דהוה קא גדיל כלילא לברתיה אמר ליה לא סבר מר הסר המצנפת והרם העטרה בזמן שמצנפת בראש כהן גדול תהא עטרה בראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כהן גדול נסתלקה עטרה מראש כל אדם אמר ליה דומיא דכהן גדול בגברי. פי' דלא איתסר אלא לגברי.

וגרסינן בסוף סוטה [מח, א] אמר רב אודנא דשמע זמרא תיעקר אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף אמר רב יוסף זמרן גברי וענין נשי פריצותא זמרן נשי וענין גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה. פי' דהא תרוייהו אסירן. לביטולי הא מקמי הא. אמר רבי יוחנן כל השותה יין בארבעה מיני זמר מביא חמשה מיני פורעניות לעולם שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדפו והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם. פי' הרי ארבעה מיני זמר. ומה כתיב בתריה לכן גלה עמי מבלי דעת וכו'. וחמש כתיבי ביה. כתב רבינו ז"ל פירש גאון ז"ל הא דאמרינן זמרא בפומא אסיר הני מילי כגון נגינות אדם לחבירו11 ולשבח יפה ביפיו כגון שהישמעאלים קורין אשעא"ר אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקדוש ברוך הוא אין אדם מישראל נמנע ממנהג זה ומנהג כל ישראל לאמרן בבית חתנים ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחה ולא ראינו מי שמיחה בזאת.

גרסינן בפרק חלק [סנהדרין קא, א] תנו רבנן הקורא פסוק משיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו. פי' בלא זמן קריאתו שאינו נוהג בו כקורא בתורה אלא כמשורר בו. מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא. פי' מיום חורבן בית המקדש ואילך12. ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי מה יעשו בני בשעה שאוכלים ושותים ושמחים אמרה לפניו רבונו של עולם אם בעלי מקרא הם יעסקו במקרא בנביאים ובכתובים אם בעלי משנה הם יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות אם בעלי תלמוד הם יעסקו בהלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי יהושע בן חנניא הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב. פי' דריש מה טוב כמה טוב, ופי' בזמנו לפרשו או לדרשו.

תוכן העניינים

רא"ה על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה